אלגוריתם להבחנה בין מתונים לקיצונים

על זה כבר אמר שלמה המלך, משלי כב10: "גָּרֵשׁ לֵץ! וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן"

לץ הוא הלועג ומבזה את הזולת. בטווח הארוך, ברור שהאידיאל הוא לחנך אותו כך שיפסיק להיות לץ, אולם בטווח הקצר, לפעמים אין ברירה אלא לסלק...

אראל

ראוי היה לבדוק "בפנים" את הפסוק, אבל אני מרשה לעצמי להציע באופן כללי:

על איזה מקרה מכוונים הדברים?

ועל מי הם נאמרים?

האם הלץ שנזכר כאן הוא מחרחר ריב? עד כמה שאני מבין, אלו שני טיפוסים שונים.

ועל מה נסובות המחלוקות? האם אלו מחלוקות ב"לימוד"? בחיי היומיום?

ומעל לכל, היה נראה שדברי הפסוק נסובים על מקרה שבו ביד מקבל העצה לגרש את הלץ. למשל, שהלץ נמצא בביתו.

אבל כאשר יש עיר, ובה דיירים שונים, מה מעניק לחלקם סמכות לגרש אחרים? ועד כמה מחלוקת צריכה להיות מחלוקת כדי להצדיק גירוש?

(וכל זאת, ובנוסף למה שכתבתי לעיל, מה עם בני משפחותיהם?)

לפיכך, למרות שעצם הרעיון שלך שפרידה מעל הלץ חוסכת ויכוחים, הוא נכון, סבורני שאין הוא בר יישום לגבי מקרה של עיר או שכונה. והרי שם יש עוד חשבונות כפי שכתבתי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

[מיימוני עם  האופטימיות הנאיבית הבלתי ניתן לתיקון שלו.. ]

יהי

תודה!

[עולם חסד ייבנה].

יהיאור,איפה מצאת בדבריו של מיימוני נאיביות?
כאשר פותח האשכול שואל שאלה תמוהה  (ועוד דורש אלגוריתם לזיהוי מחרחרי ריב?? כאילו שלא ראינו את משמרות הצניעות בפעולה)תשובתו של מיימוני היא הגיונית ורציונלית.
ומה הקשר של לץ למחרחרי ריב?

אפרים

אני אבאר:

אני סובר שראוי להשתדל לקרב כל אדם, על ידי הסברים. ולא להרחיקו ולא לגרשו, ואפילו הוא מגיב כלץ או כמחרחר ריב.

והטעם לכך הוא שבני אדם פועלים משיקולים, ואם הם מוכנים לדבר עליהם, יתכן למצוא מכנה משותף, ואחר כך גם לקרב את הצד השני אל דעתו, עד שיהיה מוכן להתחשב יותר.

ועל זה כתב יהי אור שזו תמימות יתרה, מפני שיש עקשנים שאינם מסוגלים או אינם רוצים להקשיב, או שאין להם הבנת הנקרא, או שהם ממהרים להכריע מה האמת ולא יטו אוזן לזולתם. ועל זה עניתי שעדיין כדאי לנסות, ועל מנת כן נברא העולם, שאנו נסביר את עצמנו ואולי יום אחד ייפתח הלב והם יקשיבו ויבינו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

כדי להבהיר טוב יותר את כוונתי, אשתמש בדוגמה אחרת, דמיונית לחלוטין -

במדינת נפאל ישנם שני שבטים, שניהם חושבים שהר האוורסט קדוש, וכל שבט חושב שהוא שייך לו. בכל שבט ישנם אנשי-שלום, המוכנים לאפשר גם לבני השבט השני לעלות להר, וישנם מחרחרי-ריב, המנסים למנוע מבני השבט השני לעלות להר באלימות פיסית ומילולית. וכמובן, אלימות מצד אחד מעוררת מיידית גם אלימות מהצד השני.

השוטר אזולאי הוטס לנפאל על-מנת לנסות לפתור את הסכסוך. הוא ניהל שיחות ארוכות עם מחרחרי-הריב, ניסה לשכנע ולחנך, סיפר גם כמה בדיחות, אבל כל הניסיונות כשלו. בכל פעם שמחרחרי-הריב עולים להר, מתפתחת תיגרה אלימה, וישנו חשש רציני שתתפתח מלחמה כוללת בין השבטים.

כעת, לשוטר אזולאי לא נותרה ברירה, הוא חייב להוציא למחרחרי-הריב צו הרחקה מההר.

אולם, אם יעשה זאת באופן חד-צדדי, על-סמך שיקול דעת אישי שלו, הוא יואשם מייד בהטיה מכוונת לטובת אחד הצדדים. לפיכך, הוא מעוניין לנסח תהליך אובייקטיבי, שיאפשר לזהות ולסלק את מחרחרי-הריב מההר, בלי לערב שיקול-דעת אישי פרטני. וכמובן, השאיפה היא לסלק כמה שפחות אנשים - רק את המינימום ההכרחי כדי לשמור על השלום.

ייתכן שאנחנו חולקים על השוטר אזולאי, וחושבים שהיה צריך לנסות עוד קצת לשכנע ולחנך, ולא להשתמש בצווי הרחקה. אבל לצורך הדיון, הבה נקבל את הנחת היסוד שלו, ונניח שאכן הברירה היחידה שנותרה היא להוציא צווי הרחקה. האם עכשיו תוכלו לחשוב על תהליך יעיל?

מואדיב,

הרי כבר הבהרתי שלא מדובר ב"קיצונים" במובן שאתה מתכוון, אלא "מחרחרי ריב". בהחלט ייתכן שישנם רק 5% מחרחרי ריב, וכשיסלקו אותם, שאר ה-95% יוכלו לחיות בשלום. הבעיה היא, איך יוכל השוטר אזולאי לזהות את אותם מחרחרי-ריב, בצורה אובייקטיבית ככל האפשר, בלי שיאשימו אותו שהוא מוטה לאחד משני הצדדים?

כמובן ייתכן גם להיפך - ייתכן ש-95% הם מחרחרי ריב, ובמקרה זה כנראה שום דבר לא יעזור.