מכשפה – מבט מודרני ללאו המקראי

[לשאלת פותח האשכול -
 נדמה לי שחשוב להגדיר מהו בדיוק "כישוף", ומתוך כך יתברר גם מי הם "מכשפים/ות".
איני זוכרת מי טען זאת, אך אני חושבת שבחקר האנתרופולוגיה מקובל היום להניח שההבדל העיקרי בין "כישוף" ו"נס" הוא במבצע - האם הוא "משלנו" (ואז יהיה המעשה נס מא-להים, כמובן), או "אחר" (ואז מעשיו הם בודאות כישוף). ה"שלנו" משתנה מחברה לחברה ומקהילה לקהילה, אולם ההגדרה (לפי טענה זו) לעולם קיימת (השאמאן של השבט שלנו מבטא את דבר האלים במעשיו, ואילו השאמאן של השבט השכן הוא "רופא-אליל", שרלטן ומכשף). ישנם גם מקורות תלמודיים שמדגימים טענה זו היטב.]

למה כל נושא חייב לרדת כאן לרמה של גנון ? ועם אותו סוג טיעונים לעוס ?
                      זה לא אמור להיות פורום שבו חושבים ? (אין צורך לענות אני יודע את התשובות)

השאלה היא די פשוטה: הרבה דנים האם יש אמת בכישוף עצמו. אני באתי מכיוון אחר, מכיוון שהמקרא דרכו להעמיד את אמונת האמת על תילה ולהרחיק מדעות כזב (ראה: מורה נבוכים ח"ג, פרק לז, ופרק מו), והרי כל הפעילות הזאת של כישוף בד"כ מתקשרת עם ע"ז, ממילא מובן למה התורה אסרה זאת.

[ירוחם,

הוא אשר אמרתי - "שלנו" היהודי, הוא הדת הממוסדת, שכוהניה (כלומר, מנהיגיה הדתיים) הם גברים. אישה ש"עושה ניסים" היא בהכרח "אחר", ולכן גם "מכשפה".]

צפיה בסרטון המזעזע שהביא פוגמישו ובו ראיון עם בתו של מיסד כת השטן מוכיחה בפעם האלף באיזה קלות  יכול אב להנחיל שקר גס לבנו ועד כמה הרעיונות האזוטריים על מלאכים ושטן  שגלשו מהיהדות לנצרות יכולים גם היום (,בעידן הרציונליות כביכול) להיות מסוכנים.