מכשפה – מבט מודרני ללאו המקראי

תוקן על ידי מאי_לאו ב- 19/10/2012 11:16:04

תוקן על ידי מאי_לאו ב- 19/10/2012 11:16:59

איני יודע איך הגעת למסקנה שיש בי כעס וזעם, ועוד שהוא מופנה (חלילה) אלייך, אני כותב בסגנון שבחרתי כרגע לכתוב, מתחשק לי להיות זהבי עצבני, (אמנם לזהבי משלמים כסף כדי שיהיה עצבני ולי לא), אבל בחירת סגנון מסויים אינה מלמדת על כעס, אני אוחז בידי כוס קפה ומאד רגוע. שבוע טוב פעם שניה.

א. אני לא מכיר בקריטריון של משהו ש'יוצא מפי דמות אחרת בסיפור', כל הסיפור יוצא מפי דמות שאינה ידועה לנו, הוא אגדה עממית, ואחד הפרטים שנמסרו בה (בכל הגירסאות כבקשתך) היה ששמעון בן שטח, שיש לשער שהבין את מצב הענינים, אף שכעס על חוני בנוגע לסגנון שלו, בכל אופן ציין שהוא כבן המתחטא לפני אביו.

לשער על שלבים ורבדים בסיפור, אפשר כראות עינייך, רבים וטובים עשו זאת. אבל אין משמעות להסתמכות על חצי סיפור ולהוכחות מתוך בחירה סלקטיבית. לא באגדה, לא במקרא, ולא בשום טקסט שמנתחים באמת לשם ניתוח, ולא לשם שימוש לא הוגן בו. ובודאי לא לטעון ש'לא מוזכר', אחרי שמחקת את האיזכור..

חוני הרגיז את חכמים, רצו לנדות אותו, וכו' וכו', שורה תחתונה אין שום קשר לנושא שלנו, אני לא טענתי שבכל סיפור על נס אצל חכמים מוזכר ומצויין במפורש עבורך שהנס נעשה על ידי ה' מכח זכותו של החכם. כי זו תובנה פשוטה והנחת יסוד של כל מי ששומע את האגדה, בזמנם או בזמננו. הנס נעשה על ידי ה', הכשפים נעשים על ידי פניה לכח חיצוני כמו שד, הסטרא אחרא, השטן, סמאל, יצר הרע, לילית, ויאיר לפיד. אם פונים לגבריאל, סנדלפון, חנוך, משה גפני, או כל מי ששייך למפלגה הנכונה בשמים – זה נס. (אע"פ שנדירים מאד נסים שקשורים במלאכים, עדיין הם קיימים, למשל בן תמליון, וצ"ע עי' זאב יעבץ). ובכל אופן כפי שכתבתי, גם אם לא הייתי צודק, תקופת חז"ל לא מהווה ראיה מדוייקת לתבונה המקראית הפשוטה.

במקרא כשפים מגיעים מכחות טבע אחרים, עבודה זרה, וסתם מערכות 'מקבילות', ואילו נסים קורים מה' אלהי ישראל. פיתוחה של הקבלה ועוד תורות מביאות למצב שאנחנו משתמשים ב'שם קדוש' והם ב'שם טמא' וחיצונית זה נראה אותו דבר, כי היו מהמקובלים מיעטו לדבר על כך שהכל תלוי בה', והרבו לדבר על הטכניקה ועל המלים הנכונות ועל שאם יגיעו לידיים לא נכונות אוי ואבוי.

(אגב הנצחון של הע"ז בדלת האחורית, לא בדיוק כפי שמקסמן חושב, אבל דומה. היום דרש בביהכנ"ס יהודי נכבד מאד, ושאל: מה רצו בוני המגדל לעשות?? להילחם בה'? לטפס על סולמות וכו', האם הם היו משוגעים חלילה רחמנא ליצלן? ותירץ שדברים אחדים הם 'אחודים' סודות ורזים, הם גילו שבבל הוא מקום הטומאה בעולם, ושם יש כח להחריב את הקדושה וכו', ולהשליט את הכחות של האופל בעולם. מה קרה כאן? הבבלים ניצחו, הרי זה מה שהם טענו אז, שבבל הוא בב-אל, השער של האל שלהם, שיכול להשליט את כחו, ומה אומר הרב? נכון, שם יש כחות מיוחדים לעשות כל מיני דברים ולשנות את כל העולם, אלא שלהשקפתינו התוצאות הן שליליות, זה לא מתאים לבן תוירה. איננו בבחינת מכחישים את הע"ז כאברהם, אלא מודה ועוזב, הם חזקים וגילו איך משפיעים על כל העולם, אבל אנחנו טוב לנו בלדרוש דרשות בביכהנ"ס).

 ב. הרמב"ם באמת לא האמין בתוצאות של כחות טבע אפלים, בניגוד לחכמים שהרבה מהם כנראה כן האמינו. אבל זה לא גרם לו לשקול את דעתו שוב, בחור חזק היה הרמב"ם. אני באמת לא יודע אל מי פנה המין, אבל אני יודע מה חשבו אלו שסיפרו את הסיפור, ש'הם' פונים אל כחות אפלים, והצדיקים גוזרים והקב"ה מקיים, מי שאמר לשמן שידלק יאמר לחומץ וידלק. (נהניתי מהמחאה הנויראה שלך על מה שחמור מאד על ביטול יחוד ה' או כוונת חכמי התלמוד....., צחוק בצד, וזה היה חמוד LOL). (אני קורא שוב וחושב שאולי התכוונת שאם אני מכיר במציאותם של כשפים כנובעים מכחות אחרים זה מבטל את יחוד ה', אז ראשית לא טענתי מעולם למציאותם של כשפים, אלא רק שזו היתה ההשקפה עליהם, ושנית גם אם יש כשפים זה לא בהכרח מבטל את יחוד ה', היד ה' תקצר? ושלישית הלא הרמב"ם טען שזה מבטל וכל זה סיפור ישן, מה נזכרת בו?)

ג. אני לא 'מבין את דבריהם מתוך עיניים של יהודי', אלא שאיני מניח כהנחת יסוד שהיחס לכישוף בישראל ובכל מקום בעולם ובכל זמן היה שווה, הדיון שלנו היה על משמעותו של הכישוף ביהדות, העיקרון יכול לחול באופן כללי על הרבה מקומות. אבל ישנו הבדל עקרוני: שהכישוף שנחשב כשלילי בעולם, היה זן של כישוף שפוגע ומסכן אחרים, 'שחור', אבל כשהיה צורך בכישוף 'טוב' שעוזר למלך או לאנשים החיוביים במעשים החיוביים, לא היתה בעיה עם עצם הפניה למכשף. מכשף היה הולך בראש כל צבא שמכבד את עצמו (ה'בארו'). ואילו במקרא הכישוף פסול לא בגלל שהוא מזיק לאחרים, אלא בגלל שהוא סותר את עיקרון 'תמים תהיה עם ה' אלהיך', לא רק כישוף, אלא גם ניחוש, קסימת קסם, העלאה באוב, ועוד דברים שלא עשויים להזיק, אבל הם פונים לכח אחר מבלעדי ה'. את זה תמצאי רק במקרא ולא בשבט הגמבוגושו. הנוצרים כבר עשו מזה חתיכת סנטוחה, אבל ביהדות לא היה בשום זמן ציד מכשפות, ומוזכר לאורך כל ההיסטוריה רק מקרה אחד של המתת מכשפות, וכפי שהביא ירוחם בשם קורמן, סביר שהיה קשר לאיזה מקדש אלילי או בלגן רציני, בכל אופן היו שם שמונים מכשפות בבית אחד באשקלון, נשמע חשוד.

ד. אני מסכים אתך שלאשה לא היה חלק במערך הדתי, ולכן גם אין לה כיום. אבל לא מסכים עם הסיפא שאם היתה איזו אשה בעלת מופת היא היתה מכשפה, ראשית היסטורית זה מופרך, מעולם לא הוכרזה אשה ביהדות כמכשפה או משהו דומה. (אם כי נכון הדבר שבאופן שתמוה בעיני, חכמים הכריזו על ישוע שהיה מכשף, בעוד קשה להאמין שזו היתה הבעיה אתו. ואפשר לומר כפי שטענת, שכיון שהוא הפריש את עצמו מהיהדות הפרושית שומרת ההלכה, בעל כרחך שהנסים שעשה היו כישוף. כמו שהניחו בפשטות לגבי ש"ץ), ושנית, אף שלא בנו מלכתחלה מקום שבו נשים משתלבות באופן שווה במערך המסורתי, אבל קיבלו באהדה ובענין רב דמויות נשיות שנדחפו למקום של כבוד. בכל הדורות, לאורך כל המקרא, וגם אצל חז"ל, ובדורות שלאחר מכן. איני אומר שאין עקיצות על נשים כאלו, אין דבר מושלם, אבל באופן כללי אין יחס שונה אליהן, אין בהלה, אין הירתעות, אין הכרזת מכשפות. ושימי לב לפרט שציין לך ם80.

ובפרט שזו תיאוריה בדויה, מכיון שהכישוף שונה עקרונית מהנס, הקריטריון הזה מספיק בשביל להבחין בו.

לפי ניטשה כל היהדות היא מוסר של חלשים, מכיון שהם היו דפוקים וחלשים, הם המציאו חוקים של רחמים על החלשים, אבל זה נושא אחר.

אצל האשכנזים יש מנגנון הרבה יותר חזק ויעיל, קוראים לו פסיכולוגיה, אם במאה ה20 היו חלוצי הפסיכולוגיה גברים, משום שבאקדמיה שלטו הגברים אז, ומשום שהפסיכולוגיה החלה כטיפול בחולי נפש ובעיקר בחולות נפש, ומקצוע זה קסם לגברים סוטי מין ושרלטנים, עד שהפך למועדון של גנגסטרים (נא לקרוא דחוף את 'בגנות הפסיכותרפיה', ספר חובה לכל בן אנוש בתרבות מערבית). כיום הפסיכולוגיה הקלאסית, העוסקת באנשים רגילים, וחופרת להם בחיי הילדות ובמנגנונים של סובביהן, היא כח של חלשים, לא רק חלשות, יש גם הרבה גברים חלשים. אבל מה מעניק לך יותר כח מאשר להסביר שמי שפוגע בך הוא בעצם החלש, ושמי שיותר חזק ממך הוא בסך הכל שבוי במנגנון הגנה, ושאם המציאות היא לא כך אז זה 'התנגדות', ובאם משהו לא חיובי אז זו 'העברה' וכך הלאה. טרמינולוגיה שלמה שנותנת את הכח להתעלם מהמציאות, לשים אותך במרכז, ואת כל מוקדי הכח והצרות להכניס למנגנונים של אופל וחסימות רגשיות. אנשים חלשים, ובעיקר פגועים, נשאבים לפסיכולוגיה עד שהם מרגישים חזקים דיים ובסוף הם לא מתאבדים. ובכך אני רואה 'מכשפה – מבט מודרני ללאו המקראי'.