דמוקרטיה. יש שיטה טובה יותר?

הנה פנינים לדוגמא:

הסבלנות [של המדינה הדמוקרטית],,,, הבוז העמוק שלה למה שקידשנו, כאשר הקמנו את המדינה....[באיזה אופן מרשים היא] רומסת את כל אלה, כאשר אינה מקדישה שום מחשבה לעיסוקיו הקודמים של האיש הנכנס לחיים הפוליטיים, אלא מכבדת אותו אם רק יאמר שאהדתו נתונה לעם,

התאוות משולחות הרסן בחברה מעין זו יובילו ללא ספק לעבדות קיצונית, לא לחירות קיצונית,

הוא מציב את הנאותיו על בסיס שוויוני, וחי לו את חייו, כשתמיד הוא מרפה מן השליטה בעצמו לטובת הנאה מזדמנת, כאילו היא גזירת גורל, עד שבאה על סיפוקה, ואז הוא נכנע להנאה אחרת, ואינו מזלזל באף אחת, אלא מטפח אותן באופן שווה... והוא איננו מקבל דברי אמת ואינו מאפשר להם כניסה למבצרו, כי אם מישהו אומר לו שחלק מן ההנאות נובעות מתאוות יפות וטובות, וחלק מרעןת, ושעלינו לכבד את הראשונות ולעסוק בהן, ואת האחרונות עלינו לרסן ולשעבד, הוא שולל בהינד ראש לצדדים את כל דבריו, וטוען שכל ההנאות דומות וראויות להערכה שווה,

אדם דמוקרטי, כמו הדמוקרטיה עצמה, מייחס "שוויון מסוים לשווים כמו גם לבלתי שווים". כל הדברים ייראו בעיניו ראויים במידה שווה, וכך, מטבע הדברים, תהפוך הפתיחות לטיפשות. מסוחרר לנוכח אלילי החירות והשיוויון, ייתקף הדמוקרט בבלבול עולץ ונהלב לנוכח כל גמחה חולפת,

חי יום אחר יום לטובת הנאה מזדמנת זו או אחרת, לפעמים שותה לו יין לצלילי האולוס [מין כלי נשיפה מעץ, שצלילו הזכיר את צליל האבוב], ויש ששותה מים ומרזה: לפעמים מתעמל, לפעמים מתבטל ולא איכפת לו מדבר: ולפעמים דומה שמבלה את זמנו בפילוסופיה, ואם אנשים כספים, לכיוונם. שום סדר והכרח לא נוכחים בחייו, והוא קורא להם חיים נעימים, חופשיים ומאושרים, ומנצל אותם עד תומם.

כך הופך הדמקרט להיות עבד לתשוקותיו. הסוף עשוי להיות קרוב מן המשוער, כיוון שאהבת החופש תהפוך לכדור שלג. אם כל חופש הוא טוב, כל כפייה היא רעה: נשמתם של האזרחים תהפוך להיות "כה רגישה, עד שאם מישהו נוטל על עצמו אפילו שמץ של עבדות, הם מתרעמים ואינם מוכנים לסבול זאת"

האב מתרגל להיות דומה לילד והוא חושש מבניו,,,, המורה,,,, חושש מתלמידיו ומחניף להם, והתלמידים מזלזלים במורים, וכן בחונכיהם,,, ואילו הזקנים מסגלים את עצמם לצעירים, מתמלאים בהלצות ובנחמדות, ומחקים את הצעירים, כדי שלא ייראו בלתי נעימים ואדנותיים.

סוקרטס מתבדח ואומר שרוח השלטון העצמי והשחרור תשתלט גם על בעלי החיים. אפילו "סוסים וחמורים," הוא חוזה, "רגילים ללכת בדרכים בחופשיות ובראש מורם, הולמים בפרסותיהם בכל מי שלא סר מדרכם."
גלאוקון קוטע את דבריו של סוקרטס ואומר כי כך בדיוק קורה לו בעצמו כאשר הוא יוצא לאזורי הכפר.

'כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם' [אבות ו ו].

מקסמן הביא מתוך הספר השמיני של ה'פוליטאה' של אפלטון [גם לא ציין שם המתרגם וההוצאה]. אבל הוא לא שם לב כי הדיון הזה עוסק בסוגי המשטרים, מציג את הטוב שבכל אחד, את הדרך בו הוא מתקלקל ומאבד את האיזון והמידה הנכונים עד שהוא מתחלף במשטר אחר, לפי סדר מחזורי הכרחי וקבוע.

 טימוקראטיה – שלטון הכבוד, רגש העוז והגבורה. השלטון בידי הצבא. עולם המחשבה הצבאית משתלט על החשיבה ההגיונית.
אוליגרכיה – שלטון בעלי הרכוש תאבי הבצע.
דמוקרטיה – ערכי חירות ושוויון. כל אחד יכול לנהל את חייו, כל אדם רשאי לקחת חלק  בתפקידי השלטון. חד שהחופש והשוויון נעשים מופרזים ונוצרת אנרכיה.
טירניה – שלטון רודן יחיד ועריץ. הגרוע במשטרים.

 אפשר שכמה מכם היו מוכנים לחיות במדינה שמציע אפלטון כתחליף למשטרים הגרועים. יש דמיון בין המדינה שלו לבין המדינה שאליו שאפה הכנסיה הקתולית. המשטר הוא שמדריך את נפש המאמינים, דואג להצלת נשמתם, מכוון את פעולותיהם. נוצרת מדינה טוטאליטארית שהעומד בראשה שולט על המחשבה והרעיונות, על התרבות, קובע מה ראוי ומה לא. הנוצרים מרדו בשלטון האפיפיור לפני חמש מאות שנה, והחלום השלטון שלו נגנז. לי זה מזכיר את 'שמש העמים' אשר כביכול שלט בשם אידאל טוב, וכל מעשיו מכוונים להשגת הטוב הזה לטובת כולם. בפועל התקבלה רודנות אכזרית ואיומה.

 הדמוקרטיה, על כל מגרעותיה, עדיפה על פני כל משטר אחר.

עודד

מקסמן, "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". בני האדם חוברים למדינות על מנת לקבל ביטחון מפני פורעים וצדק בין סכסוכים.
ואם אתה מדבר על החברה החרדית, אז כדאי שתפקח עיניים ותראה עד כמה החברה שלנו דווקא מוכיחה שמוכרחים משטר. כל הרבנים נפגשים בבית המשפט.
איך יושג צדק לבנות הספרדיות בעמנואל בלי בג"ץ? אני שונאת את בג"ץ כמעט כמוך, אבל אדמונד לוי חובש הכיפה היה היחיד שיכול להעמיד את הציבור החרדי על העוול הזה. לא שמעתי אדמו"ר אחד שיקום ויאמר שספרדים הם יהודים בדיוק כמונו והתנאי היחיד לקבלה צריך להיות עמידה בסטנדרט רוחני.

הסטנדרט שהם העמידו לקבלה ל"מגמה החסידית" (עאלק חסידית- הבעל שם טוב מתהפך בקברו), היה דיבור באידיש. אדמונד לוי, שופט בעליון, פסל זאת מיד כגזענות, ואז הם הפכו את הדרישה לתפילה במבטא אשכנזי. הוא ענה להם: אף אם ילקוני מאה מלקיות לא אוכל להתפלל בהברה אשכנזית". את המשפט היפה והנוקב הזה לא אשמע מאף מוסרניק בישיבה חרדית, ליטאית או חסידית, כי כולם שם גזענים ברמה זו או אחרת.

וכאן מדובר על עמידה בסטנדרט מוסרי של תיקון אפליה, אני לא מדברת על המכות בין פלגים יריבים, ונדליזם, שחיתות והרעה החולה מכל- פדופיליה הממלאת את פנימיות הישיבות ותלמודי התורה, עד שאנשים חוששים על בניהם יותר מעל בנותיהם שמא יחוו התעללות ממלמד זה או שכן אחר. בדיוק בשביל כל אלו צריך מדינה ומשטרה ובית משפט וכלא. הלוואי שנשתמש בהם יותר.

לפרוגרמי והמתווכחים, אני לא ליטאית, אם אפשר פתיחת הראשי תיבות-
מיהם הרמ"ג, הרח"ק ושאר הרבנים עליהם אתם מתווכחים? אשמח להבין. תודה