| נשלח ב-23/10/2012 00:59 |
 |
| |
זה לשון הרמבם בפרק א' מהלכות שבת הל' ו'
עשה מעשה, ונעשת בגללו מלאכה שוודאי תיעשה בשביל אותו מעשה--אף על פי שלא נתכוון לה, חייב: שהדבר ידוע, שאי אפשר שלא תיעשה אותה מלאכה. כיצד: הרי שצרך לראש עוף לשחק בו לקטן, וחתך ראשו בשבת--אף על פי שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד, חייב: שהדבר ידוע, שאי אפשר שייחתך ראש החי אלא והמוות בא בשבילו ולכאורה צריך ביאור למה הוסיף הרמבם את המילים האלו
וצריך ביאור למה הוסיף הרמבם את המילים האלו " שהדבר ידוע " לכאורה כמו שהוא אמר בתחילת דבריו הכל תלוי אם עשה מעשה שוודאי שתעשה בגללו מלאכה ואם כן מה איכפת לן אם ידוע אם לאו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2012 01:05 |
|
| |
עניין זה של פסיק רישא בא להסיר את האפשרות לומר שהאדם אינו מתכוון למשמעות האיסור של המעשה.
כגון משמעות של המתה במקרה של חיתוך הראש של בעל חי,
והמשפט הזה מוצג כשאלה רטורית. שאומר תחתוך את הראש האם יש צד שזה לא יגרום למווות . הרי אין צד שכזה ואם כן חיתוך הראש. מקבל באופן אוטומטי אצל כל אדם משמעות של המתה , ולכן גם במקרה שחתיכת הראש נעשית במטרה אחרת מאשר המתה. בכל זאת עדיין למעשה החיתוך יש לה בעיני החותך משמעות של המתה ,ומימילא יש לו כוונה להמית ,
כי כוונה פירושו מודעות ונתינת משמעות למעשה שהוא עושה ,
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2012 09:02 |
|
| |
המשפט הזה " פסיק רישא ולא ימות " האם זהו משפט עם תובנה ,שמסביר למה א"א לומר כאן שהוא אינו מתכוון ,
או שזה משפט שמציג מצב נתון של מעשה שגורם לתוצאה וודאית , ונאמר שבמצב שכזה אין את ההיתר שלאינו מתכוון , ?
והתשובה שודאי שזהו משפט עם תובנה , שאם לא כן למה לגמ' לומר משפט כזה מוחשי ולא הסתפקה באמירת כלל יבש שמעשה שיש לה תוצאה מיידית לא אומרים אינות מתכוון
וכמו שכבר נתבאר שזהו משפט שמוצג כשאלה רטורית שאומר היעלה על הדעת שחיתוך הראש לא ממית ,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2012 14:11 |
|
| |
טוב, ברור שהכוונה של הרמב"ם לומר ש"הדבר ידוע" פירושו שהיא לא נכנסת להגדרה של מלאכה שאינו מתכוון ולא להגדרה של מלאכה שאינו צריכה לגופה של המלאכה,
הרמב"ם טוען שאם הדבר ידוע במילא הוא מתכוון וצוריך לגופה, והלשון פסיק רישא היא בתמיה, האם פסיק רישא ולא מתכוון למית ולמלאכה ?!
אני זוכר בישיבה התווכחנו, מה ההבדל בין פסיק ראשי לבין מלאכה שלא צריכה לגופה,
יש מחלוקת בין רש"י לתוס' בהגדרת מלאכה שלא צריכה לגופו,
רש"י טוען שאין זו מלאכת מחשבת כי לא צריך למלאכה עצמה,
תוס' מקשה על רש"י וטוען לבסוף שצריך את המלאכה אבל לא לאותו מטרה המקורית של המלאכה במשכן,
וכאן אפשר לומר שלפי תוס' אין הבדל,
הכ"מ כותב בשם ר"א בן הרמב"ם בשם אביו, הבדל מעניין,
פסיק רישא: שאינו מתכוון למלאכה בכלל, רק המלאכה נעשית בהכרח,
מלאכה שאינו צריכה לגופה: הוא מתכוון לגוף המלאכה אבל לא צריך את תכליתה,
וקצת קשה דבריו כי לפי דבריו יוצא שמלאכה שאינו צריכה לגופה יותר חומר, וכאן (במלאכה שאינו צריכה לגופה) ר"ש פוטר ובפסיק רישא מחייב, משמע שפסיק רישא יותר חמור
עיין בערוך השלחן שמנסה לתרץ את הקושיה,
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2012 15:13 |
|
| |
תוקן על ידי maxmen ב- 26/10/2012 15:13:28
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2012 21:57 |
|
| |
מה שאני מנסה זה לערער את התפיסה המקובלת שמכניסה את המושג הזה של פסיק רישא לתבנית
שאומר שמעשה שיש לה תוצאה וודאית שם ר' שמעון מודה שאין אומרים אינו מתכוון
ובפסיק רישא דלא ניחא ליה לשיטת הערוך כן אומרים אינו מתכוון
ומה שאני מנסה לטעון הוא בדיוק ההיפך שהמשפט הזה בא להוציא מהתבנית המקובעת ולומר שצריך לידון כל דבר לגופו של עניין וכמו שבפסיק רישא לא ניתן להתעלם מהמשמעות של ההמתה שיש בחתיכת הראש כיון שהמושכל ראשון של חיתוך הראש היא מעשה המתה . כמו כן צריך לדון כל דבר לגופו של דבר שלפעמים א"א להתעלם מהמשמעות המסויימת היות ומשמעות זו היא המושכל ראשון של המעשה ולפעמים א"א להתעלם ממשמעות מסויימת כיוון שיש לו תועלת בתוצאה מסויימת ולכן א"א לו להתעלם ממשמעות זו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2012 16:40 |
|
| |
תנא דבי ר' ישמעאל , כל מלאכת עבודה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה ,
ברייתא זו צריכה תלמוד , שכן מה הקשר בין חכמה למלאכה , ואם נמצא את הקשר ניתן יהיה ללמוד מזה על הגדר של מלאכה בכלל ,
ומכך שר' ישמעאל היה צריך לעשות הבחנה ,בין חכמה למלאכה . ולומר ששני הפעולות הללו הם בגדר חכמה ולא בגדר מלאכה , מוכח מזה ( לפחות אליבא דר' ישמעאל ) שהחכמה והמלאכה סמוכים הם זה לזה עד כדי כך שניתן לטעות ביניהם ולחשב פעולת חכמה כפעולת מלאכה ,
וצריך למצוא את הגדר של מלאכה. ולמצוא את הקשר שיש בין החכמה למלאכה,
http://shabatletalmidim.blogspot.co.il/2012/07/blog-post_5440.html
|
|
|
|
|
