שלום רב.
ידוע לכולם המשפט של רנה דאקרט "אני מטיל ספק משמע אני קיים". ("אני חושב משמע אני קיים")
האם קימות בו בעיות לוגיות כאלו ואחרות?
אשמח לדיון.
אני חשבתי על כמה 1)"הקוגיטו של דאקרט סובל מרקורסיה כלומר :מי אמר שמי שחושב זה האני.? אולי זה מפלצת שמדמיינת דמיון של אדם שחושב שהוא חושב אבל הוא עצמו בכלל לא קיים. אלה זו רקורסיה של מחשבה בתוך מחשבה בתוך מחשבה בתוך מחשבה...
או אפשר גם לטעון מי אמר שלמחשבה צריך להיות מישהו שחושב אותה ? "אני מטיל ספק" כבר מניח את "האני"כבר במשפט עצמו למעשה משתמש וזוהי שוב רקורסיה.
מה דעתכם על שתי הדוגמאות?
תוקן על ידי עצכח ב- 30/10/2012 22:41:33
נשלח ב-23/10/2012 23:34
איתי, דקארט בא להוכיח שמשהו בכלל קיים. על כורחך שישנה מחשבה, ויש מישהו שחושב אותה. זה לא אתה?
כוחו הוא בכך שאי אפשר לסתור את זה שיש מי שהשמיע את המשפט הזה, או חשב אותו. וברגע שהוא חשב אותו, הוא היה קיים.
החולשה היא שבאמת אין לדעת מי החושב. גם החושב עצמו יודע רק שהוא הוא. אבל מהו? אדם, מפלצת, גוף מחובר למכשירים במעבדה, אוסף גרוטאות שאיכשהו הצטרף יחד באופן ארעי ויצר תודעה איכשהו (סיפור של הפילוסוף לם)?
כדי לצאת מן הקוגיטו ולאשר את העולם שלנו, דקארט עשה צעד נוסף. לא רק שידע בוודאות שהוא קיים (כלומר בעל הקוגיטו, וזה ניסוי שכל אחד מאיתנו מוזמן לעשות בפני עצמו). הוא גם גילה בתוך עצמו מושג של אינסוף, והמושג הזה היה חייב להגיע מתוך כך שהוא מכיר אינסוף. האינסופי הזה הוא האלוקים. והאלוקים הוא טוב.
הגילויים האלו איפשרו לו לדעת שמה שהוא חושב ויודע משאר מקורות הוא אמיתי, כי אלוקים הטוב אינו מרמה.
אך כדי לצאת מן הקוגיטו ולהתקדם דקארט השתמש בשתי הנחות. האחת היא מעין עקרון הסיבתיות וכן סוג של אמפיריציזם. התודעה ריקה, ואם יש בה משהו, זה רק מה שכבר הכרתי. אם יש לי מושג של אלוקים, הרי שאלוקים יצר אותו עבורי, או שיצרתי אותו על סמך היכרות עם אלוקים.
שנית, אפשר היה לנתח את מושג האלוקים ולדעת עליו דברים.
הרי אפשר היה לטעון שזה הכל דמיון. כמובן, אם אלוקים קיים וברא בנו את היכולת להכירו ולדעת את האמת, ניתן לסמוך על מחשבות אלו. אבל זה מעגלי. זה מעגל שמחזק את עצמו ומחזיק את עצמו, אבל אפשר לדחותו עם כל מה שבו.
הווה אומר: האני שנחשף בקוגיטו ריק מכל תוכן שהוא. את האלוקים מגלים על ידי אינטואיציה של התודעה.
זה דקארט, ולמרות הפגמים הלוגיים (יש כאן טענות לא מוכחות באופן הכרחי) עדיין זה אחד הטיעונים המרשימים ביותר בתולדות המחשבה האנושית.
מיימוני,אולי תוכל לתמצת איפה צדק לדעתך דקרט. לפי המעט שכתבת הרי האינטואיציה של מיליוני אתאיסטים לא מובילה לעבר אלוקים דווקא.וזה כבר סותר את הרעיון ה"גאוני"שהצעת. ואם אלוקים אחראי לכל מה שקורה בעולם הרי הרוע האנושי בעולם גובר על הטוב האנושי (בתנאי שלא מסתכלים על העולם מחור המנעול של בית בבני ברק)
תוקן על ידי אפריםבן ב- 25/10/2012 16:28:31
נשלח ב-25/10/2012 16:58
בכל קורס מזורז של מבא לתיאוריות אתאיסטיות, היית עובר את השלב בו מסבירים לך שלאינטואיציה אין ערך ושאין להקשיב לה. לא שהאינטואיציה היא אתאיסטית.
נשלח ב-25/10/2012 17:00
ויגזול את האינטואיציה מיד (הרב מיימוני) המאמין
נשלח ב-25/10/2012 17:30
אפרים
אפשר לתמצת יותר ממה שתימצתתי?
אנסה.
א. ברגע שאני מצליח לחשוב: אני חושב אני קיים, אני קיים.
אבל יש כאן רק את עובדת היותי ומחשבתי. לא מעבר.
ב. אני יוצא אל מעבר לקוגיטו על ידי האינטואיציה של הכרת אינסופי-טוב שהוא אלוקים.
האינסופי-טוב אחראי לכך שהאינטואיציות שלי נכונות.
*** שאלת שתי שאלות:
1. איך יש לאנשים אינטואיציות אחרות?
2. איך יש רע בעולם?
איני יודע מה היה דקארט משיב. אני מנחש שהיה עונה לראשונה שלכל אחד יש אינטואיציה כזו אם לא משתיקים אותה.
לגבי הרע, איני יודע מה היה עונה.
יש כמה תשובות, אבל אף אחת מהן לא מניחה את הדעת. אם תשאל לדעתי, אענה לך בשיטת הרב סולוביצ'יק, שעלינו לשאול מה לעשות ולא איך להסביר.
כמובן, מי שעוסק בפילוסופיה קרטזיאנית (=של דקארט) בנוסח שלי כאן צריך כן להתמודד. מה לעשות, איני יודע תשובה. אני מכיר כמה (הרע הוא העדר, הטוב בעולם הבא, הרע לנסיון ועוד) אבל איני מרוצה מאף אחת מהן. אבל אולי זה אני.
*** פרוגרמי
(ברוך הבא לפורום, וברכתיך באיחור רב)
צדקת שיש כאן שני ענינים.
אינטואיציה וזלזול בה.
אבל גם
אינטואיציה ששוללת מציאות השם.
ניתן לשאול אם יש ממש באינטואיציה שוללת. אולי אינטואיציה מועילה רק לגלות, כיון שבאינטואיציה מגלה יש תיאוריה: האינטואיציה עובדת כי הוענקה לי בידי מי שאחראי עליה (אם האינטואיציה גילתה קיומו של בורא). לעומת זאת, אינטואיציה שוללת יכולה רק לטעון שזה מכשיר הכרתי ואני נותן בו אמון בגלל עוצמתו הפנימית שאינה מאפשרת לי להטיל בו ספק. ולי עצמי יש ספק אם יש אינטואיציות כאלו (אבל אם אפתח הלאה, ואני עושה זאת כי זה מעניין, איך ידע הרמב"ם שאין ממש בשדים ואסטרולוגיה? האם זו לא אינטואיציה עוצמתית שאי אפשר להתכחש לה. נכון שלרמב"ם כן היתה תיאוריה מוקדמת מטפיזית על ידיעה שמתאפשרת בשל ירידת שפע של צורות הידע מלמעלה, ואכמ"ל =אין כאן מקום להאריך).
*** יתכן
איקון ירוק.
אתה חושב שמישהו יכול לגזול ממני בלי שאתפוס את זה בחזרה? (איקון של אלוף ג'ודו במחשבה).
א. מימוני כתב
איני יודע מה היה דקארט משיב. אני מנחש שהיה עונה לראשונה שלכל אחד יש אינטואיציה כזו אם לא משתיקים אותה.
זה כמעט בדיוק כדברי הגר"א וסרמן בנימוקו הידוע מדוע בן נח שלא שמע מעולם על ה' חייב מיתה אם כופר, והתימה על שניכם שווה
נשלח ב-25/10/2012 17:44
הרב מיימוני,
הגענו למקום המרתק של טיעונים שיכולים אימננטית לעבוד רק לצד אחד...
נשלח ב-25/10/2012 20:49
ת"ט
יש כמה הבדלים, אני מקוה, בין עמדתו של הרא"ו (שאיני מסכים עמה כלל) לבין זו שלי.
הרא"ו, במאמר על מדוע רועה עיזים חייב אם לא קיים שבע מצוות בני נוח מתוך ההבנה שה' ציווה עליהן, מנמק זאת כך: על הרועה להתבונן בבריאה, לזהות שזו בריאה, להסיק מעיקרון הסיבתיות שיש בורא, ושבוודאי יש לבורא גם חוקים.
ואם לא הריהו חייב בעונשים כדין, נדמה לי מיתה.
אני טענתי משהו אחר. טענתי שיש לאדם אינטואיציה שבה הוא יכול לגלות את אלוקים. כמו דקארט. זה לא אומר שכל אדם חושב על הדברים האלו ולא כל אדם חייב על פי איזו מערכת שהיא לחשוב על זה. וגם לא טענתי שיש עונש למי שלא חשב בנושא הזה או חשב והגיע למסקנות אחרות.
רק זה באתי לומר: אם אדם מתחיל לחשוב ולחפש, אפשר שהאינטואיציה הזו תוליך למקום הנכון.
אפשר וראוי לשאול: האם זו אינטואיציה ראשונית, כלומר שאינה תלוית תרבות קודמת ? דקארט גדל כנוצרי טוב על הרעיון של מונותיאיזם. אילו היה הודי המאמין בשפע אלילים או בודהיסט שכנראה סבור שהיש כולו אחד מאחורי כל המאיה-שפע התופעות - מה היו האינטואיציות שלו?
*** יתכן
לא הבנתי מה באת לומר. אבל אם הטיעון הזה עובד רק לטובת המאמינים, האם זה לא דבר שמעיד שהם לכאורה צודקים?
מה החשש? שמא הם צודקים? או שמא העמדה שעבדתי עליה הרבה שנים מתמוטטת?
(או שמא אני טועה? אבל עצם זה שנמצא טיעון טוב, מה רע בזה?).
אינך רואה בעיה לומר כי הטיעון על תקפות האינטואיציה תקף רק באופן פוזיטיבי?
אולי אפשר להתנסח פשוט יותר.
האינטואיציה תקפה רק אם היא מתאימה למסקנה...
נשלח ב-25/10/2012 21:55
מיימוני,תודה על נסיון התימצות .אביא ציטוט רלוונטי מגוגל לגבי טענתך :
"האמפיריציסטים טוענים שאין שום דרך להוכיח את נכונות האינטואיציות שלנו. שגעון ו"שדים רעים" יכולים לגרום שגם האינטואיציה תטעה.
דקרט טוען שהאינטואיציה תמיד אמיתית כי אלוהים ערב לאמיתותה. אם כך, עונים המתנגדים, נכשל דקרט כשל לוגי מעגלי - אלוהים ערב לאמיתות האינטואיציה הקובעת שאלוהים קיים."
וכמובן אחרי הציטוט מגוגל ניתן להוסיף נימוקים נוספים למשל :לסינים למשל יש אינטואיציה שונה מאשר לתושבי בני ברק .אז איך זה קורה אם לטענתך האמונה היא אינטואיציה אנושית?
בנוסף לכך הקביעה שאינטואיציה עובדת רק לכיוון אחד איננה נכונה עובדתית למשל :האינטואיציה של ראובן שאומרת לו שברגע זה אין שודד בסביבתו הקרובה או ששמעון העומד מולו איננו רמאי כפי שכולם חושבים . האינטואיציה עובדת לכל הכיוונים .
ולכן אין כל בסיס לטענותיו של קאנט ובכלל אילו היה חי היום-האינטואיציות שלו היו מן הסתם אחרות כי המחקר קפץ אלף שנות אור מאז תקופתו.
תוקן על ידי אפריםבן ב- 25/10/2012 21:58:30
נשלח ב-25/10/2012 22:53
אולי הגיע הזמן שחכמי הפורום יבינו כאן שלא זו הדרך ולא זו העיר. יש כאן נושא שלמיטב ידיעתי הבלתי מקצועית הוא פילוסופי למהדרין, וכבר נכתבו ארונות שלמים של ספרים לאשר או להפריך את הקוגיטו והשלבים הנוספים שדקרט הסיק ממנו. ואלו ואלו וגו'. אבל בוודאי אף אחד לא חושב שצד אחד בוויכוח הוא שטות או דמגוגיה. והאווירה כאן הוא כאילו שבכמה שורות מלווים בבדיחות והסברת "לשיטתיה ולשטותיה כל אחד עם הבעיות שלו יחליטו בנושא כזה. הטענה הזו מופנית כלפי מיימוני [שלא עשה צדק לדקרט בהצגתו] והחולקים אתו כאחד. בבקשה, נושא רציני צריך לימוד וניסוח קצת יותר רציני. אולי אני היחיד שמשום מה לא חושב עצמי ראוי להכריע בסוגיות כבדות כאלו תוך תקתוק כמה שורות בפורום אחרי הצהריים. לא יודע מה הבעייה איתי. עצרו, כאן חושבים.
נשלח ב-26/10/2012 06:28
מיימוני
שניכם טועים במציאות. אדם רגיל לא בהכרח יסיק לוגית את האלוקים "שלנו" ולא בהכרח ירגישנו אינטואיטיבית