בס"ד
צילה היא שכנה מאוד לא סטנדרטית, בוא נגיד אפילו קצת מוזרה. לפני שבוע למשל, הייתי באוטובוס ספון באחד הכיסאות, קורא חוברת מפגרת שמסבירה מה לעשות ברעידת אדמה, כשלפתע מתיישבת לידי אישה מבוגרת מלאה בסלים ולפני שאני מספיק להרים ת'ראש ולבדוק מי גזלה לי ת'פרטיות, היא מתחילה לפטפט בקולי קולות עם תנועות ידיים... ולחקות איזה מוכר פרסי שניסה לסובב אותה, כאילו אני הנכד הבכור שלה או משהו.. אחרי ההלם הראשוני, אני מעיף הצידה מבט תמהה ומגלה שזו צילה, שכנתי היקרה... אוח, לא יודע איך לא זיהיתי ת'קול הצרצרני שלה, מילא... מיד אחרי המוכר הפרסי ו'מאיפה אתה חוזר עכשיו' היא התחילה לחקור את ציוני הבגרות שלי... ולא עזבה אותי עד שידעה את האחרון שבהם... קצת חפרנית הייתי אומר... אבל זה בסדר, אני לא מתבייש.
יום אחד, לפני בערך חודשיים, כשאני גורר את רגלי העייפות במעלה הרחוב בדרך הביתה, אחרי יום עמוס ומעייף, אני קולט מזווית העין, את צילה יושבת בנחת במרפסת. תכייף ומיד נעצרתי, רק זה מה שחסר לי עכשיו... אם היא קולטת אותי- מינימום עקיצה של 20 דקות. זזתי כזה הצידה, מנסה לעבור בשלום מאחורי איזה טנדר כחול, ולברוח מהר הביתה. אבל מה לעשות, בדיוק באותה שנייה עבר שכן רחפן שלא הבין ת'סיטואציה, וצעק: "אחי23, הכל טוב?" ההיא קלטה... ושום דבר כבר לא היה טוב...
"ואוו, איזה יופי שאתה כאן" היא קראה בהתרגשות "הבת שלי תקועה בתרגיל, ואתה בא לעזור לה" אוי ואביו חשבתי, רק לא מתמטיקה עכשיו... ניסיתי להתחמק, אבל זה היה בלתי אפשרי. כל ההסברים שאני לא זוכר ת'חומר של כיתה י', לא סובל טריגונומטריה וכואב לי המוח, לא הועילו! הגברת הייתה נחושה ובטוחה שעומד מולה דוקטור למתמטיקה...
נכנסתי איתה לבית, הגברת הצעירה פתחה בשמחה את המחברת והראתה לי את הבעיה. למזלי היא הייתה ממש פשוטה- שינוי של פלוס למינוס וחמש דקות התרגיל היה מושלם!
כשאני כמעט בחוץ שמח ומאושר, היא עוצרת אותי, "תגיד לי, אתה ראית את פרומי, הבחורה שגרה אצלנו עכשיו?" היא שואלת וממשיכה בלי לחכות לתשובה "היא אחיינית שלי מניו יורק שכרגע לומדת בארץ, וכל כך חמודה שבטוח תמצא חן בעינייך, אני אומרת לך, עוד יצא מזה משהו" המממ, המעמד שהבת שלה מקשיבה בצד לא היה לי הכי נעים... לכן גמגמתי משהו שתדבר עם אימא שלי ונראה.
יומיים אחרי, הגיע יום שישי ואימא שלחה אותי להשאיל לול מצילה השכנה לאחיינית המתוקה שלי. דפקתי על הדלת כמה פעמים, עד שהיא נפתחה ו...כן פרומי הייתה בפתח, עדינה וחמודה, שאלה בנימוס מה אני רוצה.
מיד אחרי ששמתי את הלול במקום סיפרתי לאימא על פרומי ועל ההצעה של צילה. היא ענתה לי שצילה כבר דיברה איתה ומבחינתה זה בסדר שנפגש. בשבת ראיתי את פרומי עוד כמה פעמים והיא ממש מצאה חן בעיניי, חכתי בקוצר רוח לפגישה!
אבל במצו''ש צילה התקשרה ואמרה שהיא דיברה עם פרומי והתברר שהיא כרגע באמצע פגישות (אין מושג איך היא לא ידעה על זה) ואם זה ירד ישר נפגש. אבל זה לא ירד ופרומי התארסה אחרי שבוע וחצי...
היום בדרך למעריב, עברו מולי זוג מאורסים מאושר, פרומי וארוסה. הלב שלי צבט, אוי כמה שהוא צבט, למרות שאני מאמין שזו לא האחת שלי, עדיין, עדיין קשה. טיפל'ה בדאון עכשיו ואפילו שכתבתי לכם רציתי להיות מצחיק שתהינו, אבל לא כל כך הצלחתי...
_________________
לאהוב זה הטוב שבטוב.
