בנק JAK - איגוד אשראי שוודי ללא ריבית

אני שואל לגבי השיטה, לא לגבי הבנק.

ברור שהשוודים לא מסוגלים להקים בנק כשר להלכה... הם הרי גויים :) אבל עדיין ייתכן שהשיטה של נקודות (בלי העמלות) עשויה להיות כשרה.

ע"פ ההלכה, הלווה הוא שצריך לשלם את הוצאות ההלוואה, כגון, שכר הסופר הכותב את השטר (בימיהם זה היה משמעותי). ואם המלווה משלם - מותר לו לגבות את ההוצאות מהלווה.

אבל מה קורה אם המלווה הוא עצמו הסופר? האם מותר לו לגבות שכר?

אם התשובה היא כן, הרי שכל אדם הרוצה להלוות בריבית יוכל לעבור קורס מזורז בכתיבת שטרות, ולגבות שכר של 1000 ש"ח לשטר. אם ההלוואה היא 10000 ש"ח לשנה, הרי מדובר בתשואה נאה של 10%... זה כמובן מרוקן מתוכן את איסור ריבית.

אני מנסה להבין את ההלכה. ההלכה מבחינה בין הוצאות הלוואה, שמותר לגבות, לבין ריבית, שאסור לגבות. ואני תמה, מה ההבדל ביניהן, הרי כל מי שרוצה לגבות ריבית יכול לכאורה להציג את הריבית כהחזר הוצאות או שכר טירחה.

ואין לומר שזו רק התחכמות הלכתית, שהרי, גם דיני מיסים בכל העולם מבחינים בין שכר עבודה לבין רווח הון. אם ישנן מערכות-חוק רבות, שונות ובלתי-תלויות, המבחינות בין שני המושגים הללו, מסתבר שאכן יש הבדל מהותי ביניהם.    ועל כך שאלתי: מה ההבדל?

  ראשית, שכחתי להודות לך על האשכול המעניין (כתמיד), על אף שאינני מסכים כ"כ עם רעיונותיך המקוריים. כתוב עוד!

אראלסגל כתב: עד כמה שידוע לי, במשך 100 השנים האחרונות, הבנק המרכזי בארה"ב (ואולי גם במקומות נוספים) נותן ערבות לפקדונות הציבור בבנקים המסחריים. הדעה המקובלת בין הכלכלנים היא, שערבות זו חיונית לקיום מערכת הבנקאות המודרנית. כלומר, גם מערכת הבנקאות המסחרית, המבוססת על ריבית, אינה יכולה להחזיק את עצמה, אלא היא צריכה ערבות של גורם חיצוני.   למיטב הבנתי, הנקודה שונה. בכלכלה המודרנית הבנק הוא "מכפיל כסף" במובן שהוא מלווה הרבה יותר כסף מהרזרוות שלו (אפשר לראות אילוסטרציה לתהליך כאן), מה שהיה מייצר בעיה לו אחוז גבוה היו מנסים לפדות את פקדונם בו זמנית. הנקודה העיקרית לה ערב הבנק המרכזי איננה הסכנה שבאיבוד ערך זוחל, אלא הסכנה שבמשיכות נרחבות מותאמות. אתה יכול לטעון שזה לא דומה, כי בנק בלי ריבית בהכרח יפסיד מתישהו, ובנק עם ריבית יכול, תיאורטית, להחזיק מעמד אם הריבית מכסה את ההפסדים; אולם מצד שני, לבנק עם ריבית יש יותר תמריץ לתת הלוואות בסיכון גבוה ("סאב פריים"). כך שהשאלה היא כמותית:    נניח שבנק בלי ריבית מלווה בזהירות, כך שההסתברות שלווה לא יחזיר היא 1%; ולעומת זאת, בנק עם ריבית גובה ריבית ממוצעת של 5%, אבל נותן הלוואות סאב-פריים שההסתברות שלא יחזרו (כפי שמתברר בדיעבד) היא 10%. איזה בנק יפשוט רגל מהר יותר?   בסדר, אז נתת דוגמה בה הבנק טעה בסיכוי חדלות הפרעון דווקא בהלוואות המסוכנות ובעלות הריבית הגבוהה, והטעות היא דווקא לכוון מסויים. כדי שמה שכתבת יהיה משכנע, עליך להראות מדוע הטעות היא שיטתית.