הטענה הראשונה אינה טענה לדעתי, ובכל מקרה פרשנותי יש לה רגלים לא פחות מפרשנויות אחרות
הטענה השניה אינה נכונה משום שהלך רוח "ברקי" כתוב (כמעט ב)מפורש כבר לפני זמן רב, במאירי, ולכל משקיף נטול פניות זו חייבת להיות השקפת הגמ' במשנה (כמבואר במאירי) וגם השקפת התנאים בתורה (אותו עיקרון). משם לאחור - באמת איני יודע
נשלח ב-12/11/2012 08:31
טענה הראשונה היא כן טענה כי אתה זה שמשתמש בעיקרון תורת המשפט בכדי להינצל מבעיית הפלסטלינה. אילו אמרת רק שפרשנותך סבירה כמו כל פרשנות אחרת [לדוגמא זו שלי] אז זה אל היה טענה, אבל בגלל שאתה טוען שהיא נכונה יותר מפרשנות אחרת, ולא עוד אלא שאתה משתמש בה לטעון נגד פרשנויות אחרות, אז זו טענה.
ומאירי אחד שמצאת שאולי אומר את זה אינה יכולה לשמש מקור מספיק להבנת כל התורה כולה על דרך זה. בפרט שרוב הקהילה הפרשני ברוב הדורות בהחלט לא היו מודעים לא למאירי ולא לצורת ההבנה הזו. אני גם כלל לא משוכנע שזו חייבת להיות השקפת הגמרא במשנה לכל משקיף נטול פניות מהסיבה העיקרית שאין כל רמז בגמרא שהיא מודעת לזה שפירושיה אינם מה שעולה אובייקטיבית מלשון המשנה. וממילא פרשנויות דוגמת המאירי נשמעים יותר אפלוגטיקה לחוסר ההבנה של האמוראים בדברי התנאים מאשר הוכחה על השקפתם. ואם כבר תניח שהיו מודעים לזה באותו מידה סביר לפרש בדרך אחרת הסיבה שעשו את זה [ע"ע הברגה]. וכמובן כיון שאתה מודה שלמעלה מזה אינך יודע השמטת כל הבסיס שלך שאינה אלא מעמד הר סיני.
נשלח ב-12/11/2012 08:55
יהי
ממש סליחה אבל איני חושב שהתיאוריה שלי עדיפה על שלך בגלל ששלי כה מוצלחת אלא בגלל שלך גרועה.
ואת הר סיני – אולי אתה זוכר מה היה שם במפורט, אני איני זוכר אפילו את המעמד. כשאני קורא בתורה איני רואה את השקפתך. יתכן בהחלט שזה בגלל חינוך והרגל, אבל איני מצליח לצאת מעורי ואיני רואה הכרח לכך
[מה זו הברגה?]
נשלח ב-12/11/2012 09:21
מקובלני שכאשר עוברים מלהגן על העמדה שלי ובוחרים תחת זה להתקיף את היריב זה הסימן שכבר אין על מה להגן.
הנושא כאן אינה הפרשנות שלי אלא זו שלך, שאינה עונה על הדרישות שהיא עצמה מציבה. ברגע שכל ההצדקה לעמדתך היא שאינך רואה הכרח לשנותה על אף שהיא בעייתית וסתירתית, וכי יש לך דעה קדומה נגד פרשנויות אחרות, אתה מאבד את הזכות לבא בכל דרישה כלפי עמדה אחרת שתעמוד בקריטירונים שהנך מודה שגם זו שלך לא עומדת בהם. אם כל מה שנשאר לך זה שלך הפשט שלך טוב, אף אני עונה מולך שבשבילי הפשט שלי הוא טוב ואיני רואה הכרח לשנותה כל שכן לאמץ אחרת שנראית לי מוזרה לפחות כמו ששלי נראית מוזרה לך, אז שלום שלום.
[חפש "הברגה" בפורום בימיו הקדמונים]
ולגבי הר סיני, וודאי שגם אני לא זוכר. אלא שאני יכול להשתמש בשכלי להחליט מה היה אמור להיות שם. אתה שמבסס את הכל על חיוב משפטי היסטורי שמקורו בהר סיני חייב לבסס שכבר בהר סיני היה המובן שמדובר בחיוב משפטי ולא בחיוב שכלי. מכיון שקיים חור של דורות רבים בהם אין לך מושג אם התייחסו כך הרי כל טענתך ההיסטורית נופלת. גם אם נאמין לך שהתנאים אחזו כך אין בזה לוודא שהם קיבלו את ההבנה הזו מהר סיני והרי לדבריך גם סמכות התנאים אינה כי קבלו במסורת אלא משפטית שהיו כבית דין ואם אין לך מקור למשפט עצמו לפני התנאים אין לך כלום.
תוקן על ידי יהיאור ב- 12/11/2012 09:30:50
נשלח ב-12/11/2012 11:43
יהי,
כתבת "טענה הראשונה היא כן טענה כי אתה זה שמשתמש בעיקרון תורת המשפט בכדי להינצל מבעיית הפלסטלינה. אילו אמרת רק שפרשנותך סבירה כמו כל פרשנות אחרת [לדוגמא זו שלי] אז זה אל היה טענה"
ע"ז עניתי שבעיני גישתך אינה נכונה בעליל (אל תתרגש, מהן עיני שלי.., לא הרבה ללא משקפים) ולכן המצב נשאר עבורי ללא תיאוריה ומשכך שלי יכולה להתקבל בעיני גם אם אינה הכי מוצלחת בעולם.
זה כל מה שכתבתי ואין צורך להתקצף.
לעצם טענת מה היה בסיני. – ב"סלנג" שלי התורה= סיני, וחושבני שלפחות אין זה דחוק לפרש התורה ככוללת צבר גדול של חיובים משפטיים. כבר כתבתי זאת.
תלמיד לא קצפתי ח"ו. רק שאלתי. מה אעשה ובינתיים אין אני מבין מדבריך כלל את התשובות לשאלותי וטענותי במקומן עומדות למראה עיני הפעוטות. לא אטריח על שנינו להסביר עוד הפעם מה שאלנו ומה הסברנו אז אני משאיר את הדיון הזה פה.
נשלח ב-5/1/2013 20:23
סגולת ישראל אינה גזענית- בתגובה לחלומו של הכוזרי/ יצחק שילת
מעבר להערות על שגיאות כתיב, כהערה החשובה ביותר, "את סגנון שירה זר ('את' מיותרת!)", ולגלוג וצעקות על חוצפתו של גודמן, שהעיז לקרוא בכוזרי אחרת ממה שהרב שילת הורגל (והורגל גם להקריא לתוך הרמב"ם, באופן מאולץ ביותר, כפי שמציין לספרו "בין הרמב"ם לכוזרי", ספר מופת באיך לא להבין מה שכתוב, ספר מלא ציטוטים, ומיד אחריהם, סילוף או חוסר הבנה של מה שמפורש בהם, ולא נחה דעתו עד שעשה להבנת הרמב"ם בתהליך הגרות הבנה יותר מטאפיזית מאשר הבנתו של הכוזרי, ונהפוך הוא). אין במאמר אף תשובה מנומקת לטענות שהעלה גודמן, או לעיוות היסודי שבטענת סגלות ישראל.
על עצם בעייתיות סגולת ישראל, מעיר שילת "אמונה בסגולת ישראל אין פירושה שביעות רצון עצמית. סגולת ישראל היא בעת ובעונה אחת גם מתנה א־לוהית וגם מחויבות אדירה", נניח שיש כאן גם מחויבות, מה עם ה"גם מתנה", זה שיש בו אולי גם מימד של חוב לא הופך את מימד המתנה לפחות גזענית. וכפי שטענתי למעלה באשכול זה, גם אם נהפוך את כל סגולת ישראל לחובות בלבד, לא נשתחרר מטענת הגזענות. אין כאן כל תשובה אלא טיוח.
על טיעונו העיקרי של גודמן, שכל סיפור ספר הכוזרי הבנוי על כך שגוי חלם חלום נבואי, מתנגד לדעתו של הכוזרי עצמו שהנבואה מיוחדת ליהודים, עונה שילת רק שיש הבדל בין חלום לנבואה, וכי גם בתורה חלמו גוים חלומות. כמה לא חלי ולא מרגיש, הרי זה שבסיפורי המקר גוים הם חולמים חלומות ואף נביאים, הוא קושיא עצומה על התיאוריה הגזענית של הכוזרי, לא מקור לתשובה על חוסר עקביות שבתוכו. די אם נצטט את פירוש "קול יהודה" על הכוזרי, המציין על חידושו של הכוזרי המייחד את הנבואה ליהודים, ושלילתו מגוים ואף גרים, שזה דבר המתנגד למסורת רז"ל ואין לקבלו. וקריאה פשוטה בכתובים לא פותחת שום פתח לטענה שיש הבדל בין חלום לנבואה, ואדרבה, היא מעידה שתהליך הנבואה הרגילה (להוציא נבואת משה), הוא "בחלום אדבר בו".
זאת ועוד, איני יודע אם טענתו של גודמן חזקה מספיק לבסס עליו את שהוא טוען, אבל אין לי ספק שלטעון שאין כאן הערה שמסוגלת להפוך את כל הכוזרי על ראשו, שכן דווקא התגיירות המלך מבוסס על התגלות נבואית, ואילו החסיד לא חווה שום התגלות כזאת , היא חוסר רגישות בסיסית לטקסט. אפשר לטעון שבלית ברירה יש ליישב בדוחק ואין כאן ביסוס מספיק לטענה מהפכנית שמו של גודמן, אבל אי אפשר לטעון שאין כאן התחלה של הערה כלל. עוקצו של ההערה אינו רק בכך שהגוי זכה לנבואה, אלא בכך שהגוי כן והיהודי לא. לטענה זו לא תספיק החילוק שבין נבואה לחלום, שכן אם לגוי יש חלומות וכי איך שליהודי אין, והלא דברים קל וחומר?.
[לגבי שני הערותיו על סודו של המו"נ, שהיא חותרת תחת יסוד תורה מן השמים כפשוטה, ותחת יסוד מציאות האל, מה נעשה, ואלו מהטענות היותר מבוססות בדברי הרמב"ם עצמו, אם הרב שילת חושב שאם הוא יצעק ויוסיף סימני קריאה שקטעי הרמב"ם האלו יימחקו מעצמם, כסיפור שסיפר לץ אחד על הבעש"ט,כל הכבוד.]
יש כאן חוסר הבנה בסיסית לכל מציאות מורכבת קצת, כאשר גודמן טוען שכאשר הכוזרי טוען נגד שירים במשקל ערבי, שזו טענה נגד ריה"ל עצמו, שזה מראה על שריה"ל לא תמיד מזדהה עם גיבורו הספרותי, עונה שילת שאין כאן כל בעיה, שהרי הוא אכן מבטא את צערו על מעשיו בעצמו. ושמא יגלה לנו הרב הנכבד, אם הכוזרי היה נגד זה, כל כך קשה היה לו להיגמל מזה? ברור שהכוזרי מכניס טענות מסוימות לתוך פיו של החבר, וכן של המלך, שאינם רק הגנה על הדת הבזוה אלא גם ביקורות עליו ועל מציאותו העכשווית. בנקודה זו איני רואה כמעט מחלוקת בין שילת לגודמן, והענין נראה יותר ענין של ניסוח מאשר עקרוני, אך כנראה חוסר הכרתו של שילת בכך, גורמת לו לראות כאן רק שחור.
לסיום, על חלום יהדות ארצישראילת, מציע שילת את הגירסא שלו איך זה אמור לקרות: "על ידי הרמת מושגי היהדות לגובה שבו נרצה כולנו, "דתיים" ו"חילונים", לקבל את תורת ה' מחדש, כתורת חיים, תורה שלמה, משיבת נפש, ונוכל לברך ביחד: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", "אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו". אמת ישראלית זו, כאשר נצליח להגשים אותה, אכן תהיה לאמת אוניברסלית: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים… ונהרו אליו כל הגוים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'… ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו". כמה יפים ונעימים החיים כאשר אין צורך ביותר ממקראות מצלצלים וסיסמאות מבריקים, מבלי לנסות כלל לתאר משהו מזה במציאות, בעברית, או להציע דרך ליישם זאת בעברית. (ובדרך אגב, שמא יאות שילת ויגלה לנו איך אמונת "סגולת ישראל", האמונה שיהודים נבחרים ויותר טובים מכולם, תהיה היא עצמה לאמת אוניברסלית, כאשר היא עומדת וצועקת נגד כל מגמה אוניברסלית? אבל סתירה זה כנראה דבר קטן מלהטריד גאון כזה ולהפר חזון כזה).
נשלח ב-7/1/2013 19:08
יהיאור כתבת:
[לגבי שני הערותיו על סודו של המו"נ, שהיא חותרת תחת יסוד תורה מן השמים כפשוטה, ותחת יסוד מציאות האל, מה נעשה, ואלו מהטענות היותר מבוססות בדברי הרמב"ם עצמו, אם הרב שילת חושב שאם הוא יצעק ויוסיף סימני קריאה שקטעי הרמב"ם האלו יימחקו מעצמם, כסיפור שסיפר לץ אחד על הבעש"ט,כל הכבוד.]
תוכל לפרט היכן הטענות האלו מתבססות מדברי הרמב"ם?
נשלח ב-7/1/2013 19:46
אחרי מה שהרמב"ם עשה למושג הנבואה, כבר אי אפשר להאמין בתורה מן השמים כפשוטה, מאחר וזו מתבססת על מושג הנבואה. ואחרי מה שהוא עשה למושג האל ושלל ממנו אפילו תואר המציאות, תתאר לעצמך מה נשאר ממנו. (זאת מלבד טענת גודמן שראיות הרמב"ם לקיום האל ארכביה אתריה רכשי)
טעות אחת יש לגודמן, הרמב"ם אינו מנסה לכונן כאן את המבוכה, המבוכה קיימת כבר הרבה לפני המורה, הוא ההקדמה אליו. הרמב"ם בסך הכל לא מתעלם ממנה ולא משלה את עצמו שיש לו תשובה ניצחת לכל שאלה. וראה אשכולי "המבוכה".
נשלח ב-7/1/2013 23:35
לכל הפחות מהעולה מכתבת הרב שילת נראה שהצדק בהחלט עימו,
גודמן מייחס לכוזרי דברים חמורים לעיני מי שמגמתו להיות ירא וחרד או לכל הפחות להתקרב ובפרט כשזהו מטרת הספר ומקור השראה לדע מה שתשיב,
גם אין זה המקרה הקלאסי בכדי לבוא ליחס לרב שילת צרות עין מחמת ביקורתו בזמן שדברי גודמן מקוממים כל שיראתו קודמת לחכמתו וכל תגובה עניינית מתבקשת,
לא אכנס לשאלת הפזיזות שמעיר כאן הר"ש ,רק מה שבהחלט שקוף ומתמיה כאן הוא לייחס לרמבם ולכוזרי בעצם את אותו כותרת ,וכמעשהו בראשון כך מעשהו בשני ,,סודו של הכוזרי ,גישה לכאורה פתטית מבחינת חיפוש תוכן ובפרט אחרי שגם את סודו של המורה לא גילה, למרות שלא בהכרח חסר אסטרטגיה,
וברגע שמבינים שמגמת הספר הוא בעצם הסוד ההזוי של הלוי מול גישתו של החבר ,קל יותר להגיע למסקנא שבסך הכול מדובר על חלומו של גודמן בכבודו ובעצמו,
אגב, היכן מבטל הרמבם את מציאותו ?אדרבה הוא הנמצא והמציאות כמו שהוא היודע והוא המדע,
דוקא בתורת הקבלה ואף ברבינו בחיי כתב שעל אין סוף ולמעלה לא שייך לייחס לו ישות מאין כלל ואינו בגדר יש או אין,
תוקן על ידי ביליצר ב- 07/01/2013 23:42:50
נשלח ב-8/1/2013 00:14
ביליצר כתב:
אגב, היכן מבטל הרמבם את מציאותו ?אדרבה הוא הנמצא והמציאות כמו שהוא היודע והוא המדע,
דוקא בתורת הקבלה ואף ברבינו בחיי כתב שעל אין סוף ולמעלה לא שייך לייחס לו ישות מאין כלל ואינו בגדר יש או אין,
23:42:50
יתר על כן, כל מה שמיוחס אליו יתעלה שונה מתארינו מכל הבחינות, כך ששום הגדרה אינה משותפת להם. כך מציאותו ומציאות זולתו נקראים "מציאות" בשיתוף השם4, כפי שאבהיר5.(מו"נ א, לה)
נשלח ב-8/1/2013 00:15
לגופו של ויכוח גודמן ושילת, העתק מ"ש במ"א:
הגבתי כאן רק כי הרב שילת הרגיז אותי במאמר לא ענייני נגד ספרו של גודמן, והכעס הזה התבטא בתגובות שכתבתי נגדו. לכן גם כתבתי שאיני מעוניין ליכנס כאן לדיון יסודי האם גזענות יכולה להיות מוצדקת באופן עקרוני אם לאו. אין לי כל יומרה שכולם רק ימחאו כפיים לדעתי, אדרבה, תתווכחו, תוכיחו אחרת, וכו'. בינתיים לא ראיתי, לפחות לא בדיון הזה, משהו שמתמודד עם הטענות היסודיות נגד אמונת סגולת ישראל בגירסתה הנפוצה, ולכן ההנחה שלי הוא לאמץ פרשנות שאינה רואה זאת כטענה מהותנית בכלל. (והרחבתי יותר לגבי אפשרויות פרשנות שונות באשכול בעצכח שלינקקתי למעלה).
איני חושב שמישהו מכם היה מגיע למסקנה שעם ישראל מיוחד לטובה מכל עם אחר, אלמלא הרגילוהו לחשוב כן. איני רואה שום סיבה מציאותית לחשוב שעם ישראל מתייחד בתכונותיו לטובה על כל עם אחר שנמצא בתנאים דומים. לא אינטלקטואלית, לא במידות, ולא רוחנית בשום צורה שניתנת לאבחון של בני אדם, ולכן איני רואה כל סיבה להאמין בכך אלא אם כן נתעקש על פרשנות מסויימת של פסוקים ומקורות מסויימים, שניתנים בקלות לפרשנות אחרת.
לגופו של הנושא, איני חושב שזה שקרי בהכרח לטעון שלכל עם וגזע מאפיינים משלו, מעלות וחסרונות משלו. (אע"פ שגם על זה ניתן לערער מאחר וכל המציאות של עמים וכו' הוא קונסטרוקציה חברתית שאין לה בסיס אמתי במציאות, וניתן לטעון שהכל תוצר של התנאים החברתיים השונים ולא שום דבר מהותי ועקרוני בכלל). אבל מזה כלל לא נובע טענת סגולת ישראל בשום אופן (ושוב, אפשר להדגיש כמה שרוצים שהיותנו סגולה זו חובה ולא זכות, ושזה אמור להוביל לעשייה ולא לשאננות, אבל כל זה לא עוזר במאומה לפתור את הבעיות היסודיות שבתפיסת הסגולה, זו טענה יפה לטעון שמי שמיוחד מכולם עליו מוטלת אחריות כולם וממילא אין לו להרגיש מדי טוב עם עצמו אלא בעיקר להרגיש את האחריות וכו', אבל הדיון כאן הוא על עצם היומרה לטעון ליחידות ועליונות, לא על איך לקבל את העובדה הזאת. ואם נראה שעיקר טענת העליונות היא שגויה, מתנשאת, וגזענית, לא יועיל כל הפיכתו לאחריות וחוב שום דבר. חבל שלא תופסים את הנקודה הזאת מספיק).
גם אם נניח שלכל עם הבדל מהותי מעם אחר, בכדי להגיע אל סגולת ישראל צריך קודם כל להראות איזה תכונות מאפיינות את עם ישראל, ובעיקר, למה תכונות אלו דווקא מזכים אותו בתואר סגולה, ולא למשל בתכונות שניחונו בהם העם הצרפתי ולא ישראל, שיהיו הם הסגולה.
כל תשובה שמהווה רק הפנייה למקורות, ודחייה של אשמת הגזענות, עדיין לא תועיל כלום כל זמן שהמקורות ניתנים לפרשנות, וכל זמן שיש עדיפות גלויה לפרשנות שמתאימה עם המציאות על כזו שסוגרת את עיניה למציאות.
חידושו של מיכה גודמן לגבי הכוזרי, אכן מהפכני ומחודש (בשונה מטענתו לגבי הרמב"ם, שאינו אלא סיכום בלשון עכשווית של גישה עתיקה בפרשנות המורה, שלה בסיס מוצק בדברי הרמב"ם עצמו). ואיני יודע אם ניתן לטעון אותו כאפשרות בכוונתו של ריה"ל. מכל מקום ברור שהוא עלה על מתח אמיתי שקיים בספר הכוזרי, ושגם אילו נניח שמחברו לא עלה עליו (או שמדובר במהדורות שונות שלו עצמו, כטענת חוקרים אחרים), מצביעים על חורים חזקים בתיאורייה הכוללת שלו, ושאם נאפשר לעצמנו להסיק את המסקנות העולות מתוך ספר הכוזרי, לאו דווקא זו שמחברה רצה להובילנו אליו, ייתכן שהם יכללו לפחות גישה רכה הרבה יותר גם בשאלת הסגולה.
"חלומו של הכוזרי", אינו מתיימר להיות הסמכות האחרונה לגבי כוונתו ומטרתו של הכוזרי, אךא להעלות אופציה מסויימת ולהאיר נקודות שלא הוארו בו עד כה. לפעמים נדמה שרבנים דוגמטיים כמו שילת, מציירים תמיד את היריבים שלהם גם הם בצבעים דוגמטיים, ולא יכולים להכיל שיש כזה דבר שמישהו מעלה דעה לא בכדי לכוף בה את כל העולם אלא פשוט כהעלאת אופציה. אין כל צורך לקחת את טענותיו של גודמן ברצינות, ובוודאי לא כסמכות, ולא על זה הגנתי. הגנתי בסך הכל על היותו אופציה לגיטימית בשיח הנוכחי, ונגד הרב שילת ודומיו שרוצים להחזיק את המונופול על האופציות הלגיטימיות, בדרך כלל תוך טשטוש השאלות החשובות והתעלמות מבעיות רציניות. ,
נשלח ב-8/1/2013 03:40
כפי שאבהיר , פרק נז
על התארים, עמוק1 יותר ממה שקדם. ידוע שהמציאות היא אירוע שאירע2 לנמצא, ולכן עניין3 הנוסף על מהות הנמצא4. זה הוא הדבר הברור המחויב בכל מה שיש למציאותו סיבה, שמציאותו היא עניין נוסף על מהותו. ואִילו מי5 שאין סיבה למציאותו - והוא האל יתעלה לבדו, כי זאת המשמעות6 של אמירתנו על אודותיו יתעלה שהוא "מחויב-המציאות"7 - ברי שמציאותו היא עצמוּתו ואמיתתו, ועצמוּתו היא מציאותו8. אין זו עצמוּת שאירע לה שהגיעה לידי מציאות, שאז מציאותה היתה עניין הנוסף עליה, שהרי הוא מחויב-המציאות תמיד, אשר אין מתחדש לו דבר לפתע ולא מתארע לו אירוע9. הוא אפוא נמצא לא בתוקף מציאות10 וכן הוא חי לא בתוקף חיים, יכול לא בתוקף יכולת, ויודע לא בתוקף ידיעה11, אלא הכל מעוגן בעניין12 אחד שאין בו ריבוי, כפי שנבהיר13.
מיותר להתעסק בעניין המוסרי בכלל וגזענות בפרט שעל פניו הוא אכן ישנו ,בדיוק כמו שאין הבנה מוסרית בתוכחה ובשור הנסקל ובבהמות לקרבנות שמוכנסות לכיפה למיתת רעב לעיני בשר ללא אמונה שהתורה הוא המוסר האמיתי האבסולוטי, את טיעון הגזענות כמובן תמיד אפשר לרכך בזה שכל החפץ לקחת חלק במחויבות מוזמן בדיוק כפי שהוזמנו בשעת מתן תורה [לפי הרבה ראשונים ,ועיין כלי יקר בפירושו על שינויי נסחאות של י הדברות בין יתרו לואתחנן,] ויתר מכן ,על פי מושכל ראשון היבש, נכרי שהתגייר לבין הנכרים דינו כגר אף ללא בית דין [משפט דבעינן ג דיינים לגירות אסמכתא הוא לכמה ראשונים]ועדיין נשאר בקושיא על עמים שאין מקבלים מהם גרים, גאות יחידה תיתכן גם כאמונה הכרחית להגיע לרצון לקבל עול שמוביל לנעשה ונשמע , מציאותינו כולה בנויה מגאוות יחידות החל משואב מימינו ועד מחוקק יומנינו, גאות תרבות שנובעת מערכיה החיוביים בהחלט מבורכת כל עוד אינה דורכת על אלה שהינך מרגיש עליהם את עליונותך בבחינת קנאת סופרים תרבה חכמה שאת סימניה רואים דוקא אצל הגרים שהתגיירו כי היהדות כן קסם להם, הבעיות מתחזקות כשמתנהגים בין האומות ואף בין החופשיים בינינו בניגוד לאותם ערכים שמצדיקים את אותו גאוה ולמרות זאת את העליונות משאירים, העניין הגנטי קיבל סוג של גושפנקא באספקט הגינס היהודי ומוזכרת בתורה ,,רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה,, מעבר לזה דוקא המשפט ,,וישראל כשיורדים בזויים הם מכל לשון ,,דורשת לתת להם מחויבות שונה ומכופלת כמו את גאות היחידה בכדי לאמצם, בכל אופן לא על הגנטיקה בלבד יקום או יפול שאלות הגזענות כמו גם לא על השאלה המציאותית אם יש נבואה לגרים או אין, בניגוד לשאלות שעד היום הם בגדר מטאפיזיות ,היש שבח בגני [גנים] ישראל או אין ,,
