"אתה בחרתנו"- לאומיות, גזענות, דת (ניר שטרן)

ברשותכם אוסיף נקודה: מה המעלה של עם ישראל?
בהרבה מקומות בתפלה בפסוקים ובדרז"ל מופיעים מעלות ושבחים שונים על עם ישראל, אנו מודים שבחרתנו, אהבת אותנו, רצית בנו, רוממתנו, קידשתנו, וקרבתנו, וכו'. אבל כל אלו הם שבחיים כלליים. [לבד מענין התורה והמצוות שמפורטים, אבל לא ברור אם בדיוק מצוות אלו זה הכוונה או מה שיותר נראה שהכוונה לכללות הענין שנבחרנו לעבוד את ה'.]
נטיית המהותנים, כמו המהר"ל, וכו', הוא להסיק מכל זה, שלא איזה מעלה מסויימתהוא המבדיל את ישראל מכל העמים, ולא איזה חסרון פרטי הוא החסרון של הגויים , וכל המעלות אינם אלא קישוטים לעצם הדבר שהוא היהדות. עצם ישראל שונה מגויים. ולא צריך לזה שום הסבר. כלומר כל ההסברים הם רק הסברים לדבר הזה אבל לא הדבר עצמו.
נקל להבין שגישה זו אינה הגישה המרווחת ביותר במקורות. כשאני רואה מישהו אומר משהו עם טעם, הכי סביר זה להניח שהטעם אכן גרם למה שהוא אומר. ולא שמה שהוא אומר נכון בעצם והטעם זה רק קישוט, כו כדרש שדרשו האחרונים על המילים טעמי המצוות.
לכן כשאני רואה למשל שאומרים עלינו לשבח וגו' שלא עשנו כגויי הארצות וגו', ולמה? שהם משתחווים אל הבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע, ואנחנו כורעים וגו'. אני קורא בפשטות שכל היתרון של ישראל על העמים הוא בכך שהם עובדים ע"ז ואנחנו עובדים לה'. אז אם כיום כל או רוב העולם עובד לה' אחד. [עכ"פ לא פחות מזה], הרי שכל ההבדל הזה איננו. זו באמת סברת המאירי וחסידיו שנוטים לבטל את כל ההלכות המבדילות בין ישראל לעמים מסיבה זו.
מי שרוצה שנאמין בהבדל מהותי שאינו תלוי בשום טעם, עליו להוכיח למה הוא חושב שזו כוונת המקורות [חוץ מהפחד שהם ייהפכו ללא רלוונטיים כאשר הטעם מתבטל, שזו המוטיביציה לכלל הגישות האלו בתחומים רבים], ומה טעם יש בכלל להאמין בדבר שהוא בלי טעם.

תמיד אפשר להמציא איזה מטרה נעלה יותר ממה שכל שכל אנושי יכול להשיג ולומר שזו המעלה של ישראל- "הגוים להם די שיהיה עולם טוב וצודק, אבל ישראל, התפקיד שלנו זה משהו אחר לגמרי, להביא את העולם לרובד אחד בכלל, וכו' וכו'"
אבל על גישה שכזו להתמודד עם כמה בעיות. א'- למה יותר מסתבר לפרש כך את המקורות מאשר להאמין להם שהטעם שהם נותנים הוא הטעם. ב- איזה מובן יש לדבר שאין לו מובן בשפתנו, [זו בעייה כללית בכל מטאפיזיקה], ואפילו אם נסכים שיש מובן למה שלא ניתן לביטוי, למה הזכות לדבר הזה שמורה לישראל לבד. ישנם גוים רבים מכל הסוגים שגם טוענים את הטענה הזו על האידיאלוגיות והדתות שלהם, ובמה נבחן מהם?

אח

בינתיים לא ענית על אפילו שאלה אחת. אם אין לך ענין לא להיות גזען אין לי עסק עמך כאן, אני פשוט חושב שאין שום סיבה להיות כזה ושגזענות לא מוסרית ולא רציונלית.אם אתה חולק על כך שיהיה.

הענין של הסובייקטיביות לא קשור כלל לאיזה סוג אובייקט הוא אלקים ואין לי מושג מה ענינו לכאן. אם אלקים אומר לי שהוא בחר בי ואותו דבר הוא אומר גם לחברי, אז שנינו נבחרים סובייקטיביים בלשוני. אצל אלקים זה לא קושיא כי הוא למעלה מכל הגבולות ויכול להיות ייחודי לשנים בבת אחת. [וראה מה שדן במו"נ אם ראוי לומר על אלהים שדבר מסויים הוא לתכלית דבר אחר] זה רק קושיא אצלינו, ואצלנו אני טוען שאכן אין עדיפות אובייקטיבית לישראל על אוה"ע אבל כל אחד מהם רשאי להחזיק את עצמו נבחר וייחודי. [אגב, זה לא קשור לדיון אודות נמנע הנמנעות ומגבלות לוגיות של אלקים, כיון שזה קשור לתפיסת הקשר של אלקים עם בני אדם, אם מישהו ידרוש הסבר על כך אנסה להסביר בהמשך.]

אם תצליח להסביר בעברית פשוטה מהו התפקיד הייחודי של עם ישראל ולמה כל עם אחר לא יכול לעשות את התפקיד הזה, בלי להסתמך על ציטוטים, אז תוכל להגיד שענית על שאלה.

תוקן על ידי יהיאור ב- 30/10/2012 22:31:22

ת"ט
האם נוח לך להציג את רבש"ע שאחד שאוהב, וממילא שונא, "ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי", ללא טעם וסבה?

גם בחירה בגלל תכונות אינה הוגנת כי הוא גרמן

ברור שהמילה אהבה אין כוונתה כפשוטה, ו"לפסיכולגיה" של ה' קטונתי מלהכנס. יש כאן מומחים בזה

השנאה לעשיו מאוד קונקרטית, ראה במלאכי.
ומכיוון שעלינו להדבק במידותיו, האם גם עלינו לאהוב ולשנוא בלי סיבה?

בעל,
זה שהסיבה לא כתובה לא אומר שהיא לא קיימת.

יהי,
הסנגון המפסכלג שלך אינו טיעון עניני ולכן גם לא ראוי בעיני , גם אני יכול לנתח אותך פסיכולוגית בלירה ורבע, ועי"ז לבטל את טענותיך, חשבתי שבפורום הזה זה לא טיעון וסגנון קביל. (טוב האמת היא שאני יודע שזה כן קביל כאן לפחות מכיוונים מסוימים, אני רק חושב שזה לא ראוי ונכון)
לעצם הדברים (אני מתכווין למעט שנשאר מהם אחרי שניפינו את הניתוח הפסיכולוגי המביך הנ"ל) אני לא מדבר על הסטוריה, אלא על מציאות חיה, תן לי עוד עם שאיכשהוא שימר תרבות אחידה בהיותו מפוזר בכל רחבי תבל
כ 2000 שנים ויותר וחזר למקומו.