ליהי, חשבתי שסידור הדברים בדיאלוג ברור: שאלת שאלה עקרונית, מהי משמעות עליונות ישראל מבחינה לוגית, עניתי לך שאינה עליונות - לכל אחד יש תפקיד, שאין יותר זכות מחובה - נקודה שברורה בתיאולוגיה היהודית ["על כרחך אתה חי", "נוח לו לאדם שלא נברא" - הסיבה שנברא האדם אינה זכות!]. אתה סברת שבכל זאת יש עליונות ליהודים, כי הם עוסקים ברמה מעולה יותר, ע"ז עניתי שהנושא לא משנה כל עוד כולם נצרכים ותיאורתית אינם אמורים להתנגש. באחרונה טענת שאינך מוצא סיבה להסכים איתי, וכנראה חשבת שכשדנים בפורום באים במגמה ללמד, ולא לשמוע. אבל בכל זאת עניתי לך שיש לזה מקורות מפורשים בתורה, שלפחות מבחינתי היא אמת גמור [ואינני יודע מה גרם לך להבין מדבריי התייחסות לפרו' לייבוביץ]; מה גם שזה יתכן מבחינה לוגית. חשוב לי לסכם את הדיאלוג [איתי עכ"פ] עד כאן, כדי שנבין זא"ז [אם משהו חסר לך, תודיע]. כעת אתה שואל אם אני סבור שיש ליהודים משהו שאין לגויים, וכן להיפך. תשובתי הברורה היא: לא! אלוהים עשה הרבה 'בני אדם', חלקם ליעוד כזה וחלקם לכזה. אסור להם להתחלף בתפקידים, בשל הצו האלוהי, ולא מעבר לזה.
נשלח ב-4/11/2012 09:26
אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות
נשלח ב-4/11/2012 09:35
אחרחוק כתב:
ליהי, חשבתי שסידור הדברים בדיאלוג ברור: שאלת שאלה עקרונית, מהי משמעות עליונות ישראל מבחינה לוגית, עניתי לך שאינה עליונות - לכל אחד יש תפקיד, שאין יותר זכות מחובה - נקודה שברורה בתיאולוגיה היהודית ["על כרחך אתה חי", "נוח לו לאדם שלא נברא" - הסיבה שנברא האדם אינה זכות!]. אתה סברת שבכל זאת יש עליונות ליהודים, כי הם עוסקים ברמה מעולה יותר, ע"ז עניתי שהנושא לא משנה כל עוד כולם נצרכים ותיאורתית אינם אמורים להתנגש. באחרונה טענת שאינך מוצא סיבה להסכים איתי, וכנראה חשבת שכשדנים בפורום באים במגמה ללמד, ולא לשמוע. אבל בכל זאת עניתי לך שיש לזה מקורות מפורשים בתורה, שלפחות מבחינתי היא אמת גמור [ואינני יודע מה גרם לך להבין מדבריי התייחסות לפרו' לייבוביץ]; מה גם שזה יתכן מבחינה לוגית. חשוב לי לסכם את הדיאלוג [איתי עכ"פ] עד כאן, כדי שנבין זא"ז [אם משהו חסר לך, תודיע].כעת אתה שואל אם אני סבור שיש ליהודים משהו שאין לגויים, וכן להיפך. תשובתי הברורה היא: לא! אלוהים עשה הרבה 'בני אדם', חלקם ליעוד כזה וחלקם לכזה. אסור להם להתחלף בתפקידים, בשל הצו האלוהי, ולא מעבר לזה.
אין לי מושג מה זה מבחינה לוגית. שאלתי לפחות כאן באשכול היתה אחרת לגמרי ממה שתיארת, אבל נעזוב את זה. אתה מנסה לשבור את החבית ולשמור את יינה. לטעון שליהודים תפקיד יותר נעלה אבל זה לא הופך אותם לעליונים יותר. אין לי מושג באיזה סוג של לוגיקה זה אפשרי. ואז אתה מכניס לי תיאוריה שבגלל שזה לא זכות לחיות אין טעם לדבר על עליונות, גם זה לא מובן כלל. עליונות מדובר בעולם הזה כפשוטו, לא לפי רעיונות אם נוח לאדם שנברא או לא אלא פשוט כאן ועכשיו. ואיני יודע מה זה מבחינתך זה אמת גמור, אני טוען, וזו היתה עיקר שאלתי, אין לי סיבה לקבל מה שכתוב במקורות, ובפרט לא במקורות המאוחרים שהבאת. אני אמון על הדרך שהסברתי כבר כמה פעמים בשם גדולי הראשונים שאנחנו לא פונדמנטליסטים החוזרים על מה שכתוב מילולית ותו לא, אלא כשאנו רואים משהו שלכאורה לא מתאים לחשיבה שלנו אנחנו מחפשים דרך לפרשן אותו באופן אחר. זהו הנחת היסוד שלי, לצטט כמה קטעי מהר"ל ור' צדוק [שאני מעריך מאד אגב] לא עונה על שום בעייה, וגם ריבוי המילים שלך שזה עליון אבל לא עליון לא עונה על שום בעייה. הסברתי מה פגם אני רואה בעליונות, אחד שאין שום סימן במציאות שזה כך. ושנית שזה לא מוסרי. אלו שני הבעיות שיש לי עם המושג הזה. ואתה לא מתחיל להבין שדברים כאלה צריכים להיות בעיה ומלהטט לי בהגדרות וכינויים. זהו פחות או יותר הדיאלוג כאן. ואיני זוכר שכתבתי לך שום דבר אודות לייבוביץ, כתבתי לתלמיד אודות זה.
המילה תפקיד שאתה חוזר עליה כמו מנטרה לא מטשטשת את העובדה שיש כאן רגש עליונות והתנשאות שגרם לאנטישמיות בכל הדורות.
הרי בעצם אתה אומר כך: ראובן לך יש בעולם תפקיד של מלך.שמעון לך יש בעולם תפקיד של עבד .לוי, לך יש תפקיד של סתם אחד מן ההמון שתפקידו לשרת את מעמד המלכים. אבל שלשתכם צריכים להיות מאד מרוצים כי רק מדובר בתפקידים בעולם,לא יותר. הרי שמעון ולוי לא ישתכנעו מדבריך המכובסים בפרט שגם ישמעו מהצד שמישהו גם קורא להם קליפה ומישהו אחר קבע שרק אחד מהם הוא אדם.
נשלח ב-4/11/2012 10:53
יהיאור אתה עוד כאן הרי הבטחת לפרוש גם עליך כבר אי אפשר לסמוך
נשלח ב-4/11/2012 16:15
יהי
אכן, היהדות בנויה על שוני בין יהודים לאחרים. שוני פיזי? לא. שוני בחיובים ובדינים. הסה"כ היהודי קשה בהרבה מהסה"כ הגויי. אם זו נראה לך בבלתי מוסרי – שיהא, לא זו התופעה היחידה שאינה מוסרית.
אתה בחרתנו היא בהגדת היהדות כדת ולא כתנועה מוסרית(כפי שראתה עצמה אלפי שנים, לא היהדות מהמודל שלך). תמיד היהדות ראתה עצמה ביחסים ייחודיים עם ה'. השאלה היא אם הבטויים אתה בחרתנו... ורוממתנו.. חייבים להתפרש כבטויי עליונות או כמשל לשוני. איני בטוח שההסתכלות הפשוטה חייבת להיות רגש עליונות, אבל גם אם כן – אז מה? במה העליונות מתבטאת? מלבד כמה דינים זניחים היא מחייבת ובסה"כ מחייבת הרבה יותר מאשר מזכה.
אכן איני מאמין שאם תנתח שתי גוייות, האחת של יהודי והאחת של גוי תמצא הבדלים (*) אף אם תנתחן "רוחנית"..
התיאוריה שלך באשר לגירות שהיא לאומית ולא דתית היא לשיטתך שהדת היא רק מעשים מוסריים. לשיטתי היא גם חיובים אחרים וממילא לדבריך אלו אין מובן. וודאי שאינם יותר מתיאוריה.
מסופקני אם ההלכה מכירה בעם היהודי יותר מאשר פונקציה דתית..
נשלח ב-4/11/2012 16:28
אחיי היקרים, משום מה הרעיונות שכתבתי נוחים לי מאוד, והם התשובה שהשבתי לעצמי כשדנתי בזה בשכלי לפני מספר שנים. ע"כ לא אנסה לדחוף את רעיונותיי כדמעיילין פילא וכו', כי אם אינם נוחים לכם לריק אכפול דבריי. כשאמרתי 'מבחינה לוגית' התכוונתי למתמטיקה אשר אתה, יהי, אמון עליה. כלומר: מניין שיש הבדל בין היהודים לגויים? אינני רואה/חש שום הבדל! וע"ז השבתי שמבחינתי היהודי והנכרי בכוונה קרוצים מאותו חומר, כי שני אובייקטים שווים לחלוטין משמשים לצרכים שונים. בכל הקשור למקורות והנחת הבסיס ע"ד המקובל מחכמי ישראל היכא דאפשר, ובפרט שרציתי לצטט לך פסוק מפורש בתורה, וביארתי כוונתי שכל עוד אתה מאמין בתורה [אם כי אינני מחייב אותך בזה], חלה גם עליך החובה לדחוק את הנחות היסוד שלך [אע"פ שאינך מחוייב לבטלן, כ"ש במקום ממנו הכרחם] ע"מ לפרשו. עד כמה שידוע לי אחרי כל המחשבות אתה אמור למצוא בתורה את האמת הצרופה והאובייקטיבית של הקוסמוס, ולכן אינני יודע כיצד אתה רוצה לזעוק לנגד תוכן תורני ע"פ ה"עולם הזה כפשוטו". אתמהה. ולכן אומר לך יקירי, שאם תפרש כך את התורה [שאלת: למה שאפרש כך את התורה? תשובתי: א. בזה מספיקים המהר"ל ור"צ. ב. גם אתה חיפשת רעיון, ואם זה טוב לך, למה לא?] יש סכוי שזה יצא לך מוסרי, ונתיישבו שני שאלותך. בעניין פרופ' לייבוביץ כנראה התבלבלתי בין תגובותיך, ועימך הסליחה!
לאפרים, את השאלה אם ע"י משנת 'שנוי התפקידים' שלי עלולה להגרם תחושת עליונות, עניתי בתגובה זו, שאם התחושות תואמות לרצון התורה אינם אמורות להוביל לשום רעיון-עליונות, ואם הם מחטיאות את עקרונן, אינן שונות מכל חטא הבנתי, ואז בכל מקרה הן בעיה. משום מה נראה לי שהאנטישמיות אינה פרי רגשי נחיתות גוייים, כי עד כמה שידוע לי שני האומות המונותאיסטיות טוענות שהם היהודים האמיתים.. אבל בוא לא נגלוש.
נשלח ב-4/11/2012 18:49
תלמיד גם אתה משחק את משחק הסמנטיקה הלא מובנת אלי כלל. היהודים רואים עצמם בקשר ייחודי אבל זה לא עליונות, אם זה טוב לך, שיהיה, אין לי מושג איך אתם מבינים משפטים סתירתיים כאלה. מה הכוונה במה העליונות מתבטאת? במחשבה זו, שרק אנחנו עושים את חובת האדם בעולמו. מה זה יעזור לך שה אולי יותר קשה, זה יכול לעזור רק שהאנטישמי ירגיש טוב שהיהודים סובלים, אבל אתה הרי חושב שהחיים לפי החובות האלה יותר נכונים וראויים. ואתה לא עוזר כאן כלום בהצהרה שאין הבדל גופני או רוחני בין ישראל לעמים, כי בעוד שתי מילים הנך סותר את עצמך ואומר שכן יש הבדל. אז תקרא לזה במילים המקודשות שלך "דת", "חובות", תצהיר הצהרות גרנדזיות שמה שאתה אומר זה מה שהיה אלפי שנים ואני מחדש משהו, שיהיה, אני פשוט לא מבין מה כל משחק המילים הזה עוזר למשהו. אני פשוט מפספס פה משהו או שיש בעיה אחרת? ואין לי מושג מה הקשר כאן אם היהדות דת או משהו אחר. לו היתה תנועת ספורט, לא היתה כל ענין הגזעות או הגרות משתנה כלל. יש קבוצה שמוגדרת בדברים מסויימים, יהיה זה ההלכה או מה שיהיה, זה עדיין קבוצה, ויש לה כל המאפיינים של קבוצה, אתה לא יכול להתחמק מזה במשחקי מילים. והגרות ברור שהוא\ אקט של כניסה לקבוצה הזאת יותר משהוא קבלת עול מצוות סתם, שהרי מוסכם שגוי שמקבל עול מצוות ולא מתגייר בפני ב"ד ישראלי אינו גר בשום אופן.
אח לא הבנתי אותך וכנראה גם לא הבנת אותי, שלום רב.
נשלח ב-4/11/2012 21:03
יהיאור כתב:
ובקיצור, גם אילו היתה הגרות הוכחה. אז היתה זו הוכחה שהעליונות היהודית לא מבוססת דווקא על היותם בני גזע מסויים אלא על היות שייכים לקבוצה שקוראת לעצמם עם ישראל. אז בסך הכל אל תקרא לזה גזענות תקרא לזה סתם גאווה ואתנוצנטריות לא מוצדקת, מה הועלת בזה?
זו בדיוק הייתה כוונתי. לא הועלתי כלום. הערתי הערה נחוצה לשם הדיוק בהגדרות שעליהן מבוסס הדיון.
לעצם הענין, אני מבין שאין מעלה מיוחדת ליהודים מעבר לכך שהם בני הדת היהודית (דומני שכך היא דעת הרמב"ם, בניגוד לכוזרי), ולשם ההצטרפות אל הדת היהודית יש לעבור טקס כלשהו (שיש לו טעמים בפני עצמם). זה שגם לגר יש הגבלות, כגון שאינו יכול להתמנות למלך, אפשר לפרש את זה לא כגזענות אלא כתפקיד המחייב ייחוס מכובד.
נשלח ב-5/11/2012 07:26
גם אתה משחק את משחק הסמנטיקה הלא מובנת אלי כלל.
היהודים רואים עצמם בקשר ייחודי אבל זה לא עליונות, אם זה טוב לך, שיהיה, אין לי מושג איך אתם מבינים משפטים סתירתיים כאלה. אני מקווה שמשפחתך רואה עצמה בקשר יחודי. אתם חושבים שאתם עליונים?
מה הכוונה במה העליונות מתבטאת? במחשבה זו, שרק אנחנו עושים את חובת האדם בעולמו. אי הבטוי במעשים הינו משמעותי ואגב אין חובה על גוי להתגייר, הוא עושה חובתו בעולמו. כמו שכהן אינו גזעני כלפי ישראל, כך אנו. מה זה יעזור לך שה אולי יותר קשה, זה יכול לעזור רק שהאנטישמי ירגיש טוב שהיהודים סובלים, אבל אתה הרי חושב שהחיים לפי החובות האלה יותר נכונים וראויים. ראה לעיל, יותר כפויים על יהודי
ואתה לא עוזר כאן כלום בהצהרה שאין הבדל גופני או רוחני בין ישראל לעמים, כי בעוד שתי מילים הנך סותר את עצמך ואומר שכן יש הבדל. אז תקרא לזה במילים המקודשות שלך "דת", "חובות", תצהיר הצהרות גרנדזיות שמה שאתה אומר זה מה שהיה אלפי שנים ואני מחדש משהו, שיהיה, אני פשוט לא מבין מה כל משחק המילים הזה עוזר למשהו. אני פשוט מפספס פה משהו או שיש בעיה אחרת? חובות שונות אינן עליונות ואיני חושב שיש עליונות ב"בעצם" ואין לי מושג מה הקשר כאן אם היהדות דת או משהו אחר. גם לי אין, אתה טרחת לשרבב זאת לו היתה תנועת ספורט, לא היתה כל ענין הגזעות או הגרות משתנה כלל. יש קבוצה שמוגדרת בדברים מסויימים, יהיה זה ההלכה או מה שיהיה, זה עדיין קבוצה, ויש לה כל המאפיינים של קבוצה, אתה לא יכול להתחמק מזה במשחקי מילים. והגרות ברור שהוא\ אקט של כניסה לקבוצה הזאת יותר משהוא קבלת עול מצוות סתם, שהרי מוסכם שגוי שמקבל עול מצוות ולא מתגייר בפני ב"ד ישראלי אינו גר בשום אופן.אז יש קבוצה שיש לה טקס כניסה, מה קרה?
וטרם ענית על שאלות קודמות שלי באכול מלבד פטירתן בהערה שזה אינו מטריד אותך. לא כך משכנעים.
נשלח ב-5/11/2012 08:01
תלמיד מכל מה שכתבת לא הבנתי מילה לבד השורה האחרונה. איני יודע אם זה מאהבת הקיצור שלך או מקוצר המשיג שלי שלא מתחיל להבין את ההגיון שחובות שונות שאים מצביעות על הבדלי דרגות מהותיים. מה אעשה ולדידי זה נשמע כהטלת איסור על קריאה לילד לשמו ולא יותר. [אגב, כהונה זה כן דבר גזעני.] ומילת הקסם חובות כפויות שאתה משתמש בה כתרופת פלא לכל השאלות אני לא מתחיל להבין לא את עצם המושג ולא איך הוא פותר את הבעיות.
לשורה האחרונה, לדידי דווקא מה שאמרתי מהווה את התשובה האמיתית. אני באמת לא רואה הכרח לבסס לי תיאוריה שתסביר במה המוסלמים לא צודקים. ואין לי כל בעיה בהחזקה בתיאוריה לפיה הם דווקא גם צודקים, וממילא קושיא מעיקרא ליתא.
אבל די, נמאס לי, כבר התווכחנו מספיק בחיים, אולי נתחיל לחשוב על דרכים יותר פרדוקטיביים לבזבז בהם את הזמן שלנו.
תוקן על ידי יהיאור ב- 05/11/2012 08:02:26
נשלח ב-8/11/2012 02:40
"To give an idea of how the tradition is "contested and vital" I shall describe the first chapter, the chapter on election (that is, the idea of the Jews as "the chosen people"). The editors begin the discussion by pointing out that "the claim to a universal mission, at least in any activist sense of the word, probably isn't a feature of the earliest election idea." (Even in the prophetic writings, it is only in "less than a dozen passages in second Isaiah" that this idea is stressed, according to Mordecai Kaplan, the founder of the Reconstructionist branch of present-day Judaism.) The main body of the chapter, however, is concerned with two medieval models of "chosenness" and with the subsequent debates, many of them continuing and indeed raging throughout the past century, about whether either of them can be reinterpreted so as to be acceptable, or whether the whole notion of a chosen people is an "anachronism" (the Reconstructionist position). The two medieval models that are the subjects of this controversy are the unique genetic endowment model of the twelfth-century philosopher Judah Halevi (which the commentators correctly characterize as "racialist") and, strongly opposing it, the rationalist model of Maimonides, according to whom Abraham was a philosopher (!), who discovered the truth of monotheism through pure reason, as did Moses later (!), and who founded a community based not on common descent but on a true knowledge of God. The unique genetic endowment model of Judah Halevi (the endowment in question is a "divine thing," which prophets in particular must possess) was, interestingly, most influential among the Jewish mystics and is found in an intensified form in portions of the famous kabbalistic work the Zohar. The Enlightenment, however, brought with it a powerful attack by Spinoza on the notion of election, after which the many Jews who were not willing to simply turn their backs on the Enlightenment and its ideals of reason and universal human equality struggled to find an acceptable interpretation—even if it was obviously a re-interpretation—of that idea.
Mordecai Kaplan, who, like Spinoza before him, thinks the concept of election has outlived its day, lists the following four possible interpretations of the doctrine of the chosen people:
<*>1. Jews possess hereditary traits which qualify them to be superior to the rest of the world in the realm of the religious and the ethical. 2. Their ancestors were the first to achieve those religious and ethical conceptions and ideals which will, in the end, become the common possession of mankind and help them to achieve salvation. 3. Jews possess the truest form of the religious and ethical ideals of mankind. 4. Jews are entrusted with the task of communicating those ideals to the rest of the world.
Kaplan powerfully criticizes all four of these interpretations. To replace the doctrine of election he proposes a substitute doctrine of "vocation." He writes:
<*>The place previously occupied in the Jewish consciousness by the doctrine of election will have to be filled by the doctrine of vocation. The whole course of Jewish history has been so dominated by religious motivation that Jews cannot be true to themselves, as a people, without stressing the religious character of Judaism. Jewish religion would have Jewish civilization make for the enhancement not only of Jewish life but of the life of mankind, and thus help to render manifest the cosmic purpose of human life. Jewish religion expects the Jew to live the civilization of his people in a spirit of commitment and dedication. To live thus is to live with a sense of vocation or calling.
In another contribution to this rich set of selections Judith Plaskow, writing in the late 1980s, criticizes the idea of election as belonging to the same circle of ideas as, and thus supporting, gender hierarchy (the subject of the third chapter of this volume) as well as other invidious forms of hierarchy. Among writers opposed to simply junking the idea, as urged by Kaplan and Plaskow, one finds, for example, the noted modern Israeli theologian, Yeshayahu Leibowitz, who proposed that election is simply and solely a duty: the duty to obey the commandments (which for Leibowitz meant the whole of Jewish law, the Halakhah). He wrote, "The people of Israel were not the chosen people but were commanded to be the chosen people. . . . The Jewish people has no intrinsic uniqueness. Its uniqueness rather consists in the demand laid on it. The people may or may not heed this demand. Therefore its fate is not guaranteed." One also finds the voice of classic socialist-Zionism, in an excerpt from the famous speech given by A.D. Gordon to the 1920 gathering in Prague that formed the Zionist Labor Party. Gordon does not use the term election, but he does speak of "the path of our renewal and redemption":
<*>We do not demand from [the nations] special rights; we demand human rights, the rights that they have denied us; and first of all—the right to be a working and producing people. They have a moral obligation to wield their influence and help us get back our land—of course, without displacing those who reside in it, of the Arab nation or others—and they are obligated to allow those of our people who reside in their lands to engage in productive labor, especially to till the land and to live by labor. . . .
That is the path of our renewal and redemption. We have no other path. Even should we wish to follow the path of the mighty, behold, we have no might. Our strength is that of the spirit, not a disembodied spirit, but rather a living spirit of labor and productivity.
Distasteful voices are also allowed to speak, as they must be, and the chapter includes a poem written in 1929 by Uri Zvi Grinberg in which, as the commentator Arthur Isak Applbaum points out, Grinberg celebrates "heroic murder-suicide." Applbaum's verdict: "Beware the powerful who still think themselves powerless: they desecrate the name of any political life humane enough to be worth defending, and this is no improvement over too-pious sanctification."
I suppose that as a practicing Jew my own attitude toward election resembles the attitude toward patriotism that Richard Rorty advocated in Achieving Our Country: Leftist Thought in Twentieth-Century America (Harvard, 1998). In this book Rorty vigorously urged a revival of the "reformist left" and equally vigorously criticized the "cultural left." The alternative Rorty saw to simply abandoning the idea of patriotism to the right was struggling for a future in which our ideals of social justice will be realized. Such a move has the aspect of a "faith" (Dewey, who is one of Rorty's heroes, spoke of a "democratic faith"), but a faith that knows itself for a faith, for a project. We can be proud of our country because we see its best moments—and there have been moments when the cause of justice was furthered—as emblems of what could be. But this "could be" is not empirically verifiable; so what is its epistemological status? Rorty's answer is that its status is that of a moralizing story. In Achieving Our Country he describes the role such stories played in his own upbringing—tales of the achievements of great fighters for social justice, black and white, poor and rich, activists and legislators—to illustrate the power that stories of heroic struggles (and of their heroes) can have in shaping a social conscience and keeping it alive.
I do not think of Judaism simply as a movement for social reform (although it needs to be at least that) but also as a way—though not the only way—of passing on the experience of a connection with God. Judaism bears this singular experience, but there is no reason one cannot celebrate its religious and moral achievements without denying that other faiths and peoples also have religious and moral achievements. Jonathan Sacks, the chief rabbi of the British Commonwealth, recently argued in The Dignity of Difference that "as Jews, we believe that God has made a covenant with a singular people, but that does not exclude the possibility of other peoples, cultures, and faiths finding their own relationship with God within the shared frame of the Noahide laws. . . . God is the god of all of humanity, but between Babel and the end of days no single faith is the faith of all humanity." I venture to read this as saying that a people can think of itself as chosen—chosen for a vocation, perhaps?—without denying that other peoples and faiths have been chosen too. "
[hilary putnam,
https://bostonreview.net/BR29.1/putnam.html
]
נשלח ב-8/11/2012 02:54
האם מישהו יכול לנסות להסביר לי את פתרונו של לייבוביץ
"העם היהודי אינו העם הנבחר, אלא מצווה להיות העם הנבחר. ומהי בחירתו: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו'. אין לעם ישראל יחוד של מהות, אלא ייחודו בתביעה המוצגת לו. הוא יכול להיענות או לא להיענות לתביעה זו. לפיכך אין ערובה לגורלו"
בסך הכל הוא מכחיש ייחוס קדושה מהותית לעם ישראל [כמו שהוא מכחיש אותו כלפי כל דבר אחר בעולם] ומכחיש הבטחה בלתי תלויה במעשי העם שיגיעו למשהו. אבל מה נשאר? עם ישראל נבחר לחובה שלא התחייבו בו אומות אחרות. כמובן את השאלה למה בדיוק הוא נבחר הוא פוטר בתשובה הישנה הטובה "אסור לשאול", ולשאלה למה בדיוק להיענות לחובה זו בכלל גם אין לו תשובה. אחרי הכל, יש כאן ייחוד לעם ישראל, ונמצא כל הכחשה רק משחק מילים. אלא אם כן נבין תשובתו כאומרת שהעם היהודי הופלה לרעה, מה שמשמח אולי את האנטישמיים.
שו"ר שהמקור שממנו העתקתי כבר הקשה את הקושיא שלי:
"ליבוביץ תוקף גישות פרטיקולריסטיות הרואות איכות מיוחדת בעם היהודי. אלו נתפסות בעיניו כשוביניזם גזעני (שם). המעניין כאן הוא שליבוביץ בעצמו אינו נמלט מפרטיקולריזם לאומי. עבודת ה' באמצעות שמירת תורה ומצוות מבטאת, כפי שראינו לעיל, את הרצון האנושי הנאבק בשיאו. רק הלאומיות היהודית יכולה אפוא לחתור, אף אם לא להצליח, להגשמת הערך האנושי העליון."
[יש לי לציין שיש משהו לא מובן באימוץ דעתו של לייבוביץ, בפרט על ידי תלמידטועה כאן. הרי אין ללייבוביץ בעיה לזרוק חלקים משמעותיים מן המסורת היהודית מפני הנאורות או הרציונליזים שלו, הרי אין ספק שלפחות חלקים רבים מן המסורת שלנו, אולי אף התנ"ך ורז"ל, מאמינים בעליונות יהודית כפשוטו, והאו מרשה לעצמו במחי יד לבטל את זה, מפני סיבה אחת והוא שהשכל שלו ממאן לקבלו. בדר, תמיד אפשר לפרשן את המקורות במיזה זו או אחרת של דוחק שיתאימו להגותו, אבל איך זה הולך בד בבד עם ההאשמה על מי שלא מקבל את עיקרון החובות שלו ומפרשן את המסורת אחרת על כי הוא מסלף את המקורות? רק הפרשנות שלו מחייבת ולי אסור לפרשן? הרי גם הוא מודה ליסוד המכריח פרשנותי והוא שאין להתעקש נגד השכל האנושי שלנו, אז איך בדיוק במקום הזה נעצרים וחוזרים לאיזשהו אמונה פשוטה עלומה?]
נשלח ב-8/11/2012 06:02
יהיאור והכל חוזר לספור הנאה שעקיבא סימון אמר פעם לי"ל שכמחנך הוא יסביר לו מדוע הוא (=י"ל) שומר מצוות. י"ל נענה, תגיד לי. ענה לו סימון, כי אתה יודע שבקיום המצוות שלך אתה מרגיז את רבש"ע.
