| נשלח ב-3/11/2012 23:17 |
 |
| |
גולשי 'שידוכי חרדים' כותבים: סיפור בהמשכים 2
בס"ד
הברכה והשלום ידידי,
חשבתי על רעיון בו אנחנו הגולשים נכתוב בעצמנו סיפור בהמשכים.
אני אתחיל קטע ראשון של הסיפור וכל אחד מכם יוסיף לפי מחשבותיו, רעיונותיו ודימיונותיו.
החוקים:
1. הכותב לא יפחת מ- 50 מילה
2. נושא הסיפור הוא שידוכים. רק שידוכים.
3. על הכותב להתייחס לקטעים שנכתבו מעליו בכדי ליצור רצף כתיבה.
בכדי למנוע מצב בו כותבי קטעים התנגשו אחד בשני. נחליט על התנהלות כדלהלן:
ברגע בו החלטת על כתיבת הקטע, הכנס הודעה לאשכול "כעת כותב קטע".
כל גולש שיכנס לאשכול יידע שכעת מישהו כותב ויחכה להופעת הקטע. כשהקטע יהיה מוכן הכנס אותו לאותה הודעה בתור עריכת הודעה (אם אינך מצליח צור עימי קשר).
חשוב לציין שמתפיסת תור-כתיבת-הקטע עד להופעתו לא יעברו מעל 90 דקות (הזמן המקסימלי המאפשר עריכת הודעה) בכדי לא ליצור פקק.
אני מקווה שאין צורך לומר שאין לכתוב תגובות סמול-טוק באשכול זה. אלא אך ורק קטעים לסיפור.
יאללה, שיהיה לנו בהצלחה.
תוקן על ידי אסיק_good ב- 04/11/2012 00:28:14
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2012 23:18 |
|
| |
רגליו נקשו בעצבנות ברצפת החדר. הרעש שנבע מכך לא תאם את השקט הלילי שאפף את שכונת בית ישראל. מוטי העביר מבט חטוף אל השעון, 01:30 הורו המחוגים, כנראה אני אחרון בתור. "לפעמים כיף להישאר אחרון למרות השעה המאוחרת, אף אחד לא יראה ולא יידע שהייתי כאן." גבר קטן, צנום, גמלוני משו פתח את הדלת. "נו ר' מוטל'ה, מה יהיה? מתי תתחתן כבר. כבר לא נשאר לי בחורות בפנקסים".
שמשון, קראו לו כולם, ובקיצור "שימשי"- שימשי השדכן.
שימשי היה מוכר היטב בקרב בחורי ישיבת מיר רוב בחורי הישיבה השתדכו ע"י שימשי. וגם אלו שלא, שימשי היה אחד ממושכי החוטים מאחורי הקלעים. בסיפורו של שימשי אפשר למלא ספר עב כרס, אך בקיצור היריעה ננסה להביא לכם את הסיפור בראשי פרקים. ___ ממשפחה ענייה הגיע, את רוב ימיו בילה בישיבה – ישיבת מיר, שם אכל, ישן ועשה את כל צרכיו. בבית לא היה הרבה, אימא אישה קשת-יום שבעלה נפטר עליה בעודה צעירה לא הצליחה להחזיק את הבית לבדה.
כשעוד היה בחור צעיר, מרשים ומבטיח רבו עליו הקופצים. שידוכים זרמו משם לכאן ומכאן לשם. רק להושיט את היד ולבחור. וכך באמת כעבור כחודש מהיום בו הכריזה אמו על כניסתו של שמשון בנה היקר לשידוכים כבר היה מאורס. הבחורה ממיאמי-ארה"ב ממשפחה טובה ועשירה. כדרכם של בחורות מבית עשיר ש"מודרניות" אינה זרה להם, חשש קל היה עובר לשמשון אותו היה משתף עם אימא. אך חשש זה לא החזיק מעמד למול העושר הגדול ואימא הייתה מרוצה שהצליחה לרפד את בנה ולדאוג לו לחיים נוחים ונעימים ללא טרדות פרנסה. הדבר הקשה ביותר על אימא הייתה הפרידה. לפי ההסכם שדובר עליו עוד בפגישות יהיה על שמשון לבוא להתגורר עם אשתו הטרייה ליד בית הוריה. מיאמי ארה"ב. נדלג מעט ונבשר לכם על הולדת בתו של שמשון "רבקה", באמת הייתה זו בשורה שכל אב היה מתגנדר בה, אך אליה וקוץ בה. כבר בחודשים האחרונים לפני הלידה אשתו החליטה שדי לה בחיי יהדות אורתודוקסיים ובחרה באלו הנוחים יותר הקונסרבטיבים. לבו של שמשון שינק את רוב ילדותו בשכונת בית ישראל והיה מהעילויים של ישיבת מיר נפל בקרבו. עוד ניסה כאן ושם לדבר אל ליבה, אך זה היה קשה כאבן. ואך בעוד לא עברה שנה מחתונתו נאלץ לפרק את החבילה וכעבור שבועות ספורים ניתן הגט. מלחמות רבות לחם כדי להיות אפוטרופוס על בתו רבקה, כדי לחנכה בדרך יהודית, אך זה בעצת בית המשפט לא עלה בידו, וחזקתה ניתנה לאשתו.
וכך מבחור צעיר שהכל רצו בו נהפך לשבר כלי ולא רק אלא שיוצאת חלצו אינה מתחנכת כדת ישראל ומי יודע מה יהיה זרעו אחריו.
שנים רבות לאחר מכן היה שולח שליחים מכאן לשם מעט בכדי לברר מה עלה בגורל בתו. ובפעם האחרונה חזר השליח עם בשורה בפיו, היא כאן בירושלים לומדת יהדות במדרשה לחוזרות בתשובה. ___ "כנס כנס מוטל'ה, נו אתה רוצה קצת קופי, ככה להתעורר..." מוטי הכיר את שימשי שנים רבות עוד כשהיה בחור צעיר ואת הספרה 20 בגיל ראה מלמטה אז עוד היה ההבטחה הגדולה בעולם השידוכים, כולם ידעו שהשידוך הטוב ביותר יגיע למוטי – העילוי של הישיבה. והנה עברו השנים, חבריו לשיעור כבר מזמן התחתנו ורק הוא נשאר לבד, בודד. את גיל ה- 30 עבר זה לא מכבר ואנה הוא בא. כעת בשעת לילה מאוחרת כזאת לא היה לו כוח לבדיחות של שימשי. "שמשון מה אני עושה אני חייב שידוך, אני לבד בישיבה, אין לי חיים. אתה חייב לעזור לי". מוטי דיבר מהלב, קשה לו, כואב לו, בגיל שלו, בישיבה מלאה בצעירים זה לא פשוט. שמשון הסתכל אל מוטי והחל לדפדף בפנקסו. "נו, עם שרי נפגשת. את שושי לא רצית 'כי אין שם כסף', ורעות לא מתאימה כי היא רבע ספרדייה. אז מה כן? מה כן יהיה טוב לך". זה היה נשמע כמו צלצול טלפון, שמשון ניגש לשפופרת כדי לענות. כן, זה היה צלצול אבל לא בטלפון, בדלת. בשעה כזאת מישו דופק? תהה שימשי וניגש לראות מי בחוץ. בדלת עמדה בחורה צעירה...
תוקן על ידי אסיק_good ב- 04/11/2012 00:36:20
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2012 01:22 |
|
| |
שימשי הביט לרגע כמחכה למוצא פיה, מבטו מהורהר משו הבחורה פתחה בשלום מבויש מטובל במבטא מתגלגל שימשי, שתוך מחצית הדקה הפכו פניו סמוקות בגוון ארגמני עז, חיפש נואשות כיסא לשבת מוטי שהבחין במצוקתו חש לעזרתו בהציעו כיסא קרוב ואץ רץ להביא כוס מים כדי להשיב את רוחו של השדכן תוך כדי כך פסעה הבחורה צעד קדימה נחושה להציע עזרה ממשית משהתקרבה למקומו של שימשי כבר הספיק מוטי להגיע וזו האחרונה פנתה הצידה בביישנות מוטי השקה את שימשי והשיב במעט את רוחו כאשר פתחה הבחורה את פיה בשאלה: "זהו ביתו של שמשון שוורצברגנדוביץ?" "יס" ענה שימשי אוטומטית מבטו נע במהירות לעבר מקום עומדה "רבקה?!" הוא ספק שאל ספק קבע ותוך רגע היו שניהם חבוקים זה בזרועות זו כשמעיניו של שימשי זולגות דמעות ללא הפוגה מוטי, מהורהר קמעה, לא ידע את תפקידו במחזה, הרגיש שמצד אחד לא נעים להשאיר את שימשי לבד עם איזו עלמה צעירה למרות הקשר ההדוק כנראה, מצד שני חילופי הדברים היו נראים תמוהים ביותר, לבסוף החליט ועשה, התיישב בפינת החדר וחיכה בסקרנות לבאות בינתיים כבר הספיקה רבקה לפתח דו שיח מעניין שעבר להתנהל בשפה האנגלית הזרה למוטי, כל שנותר לו זה לנסות להבין לאן נושבת הרוח ע"י תנועות הגוף והבעות הפנים מחשבות רבות טסו במוחו של מוטי רבקה שנראה כי חצתה את גיל 25 מכבר, הייתה לבושה בצניעות, מדברת עם השדכן בנעימות, ועדינות, מרוכזת בו כ"כ כאילו לא מבחינה במוטי המתבונן בה מן הצד תמיהות עלו וירדו בראשו, כשניסה להשחיל איזו מילה לעבר שימשי זה האחרון היה נראה נרגש ולא שת ליבו כלל למוטי המנסה לתהות על קנקנו של המאורע בו הוא שותף בעל כורחו מוטי קם בהיסוס והחל לצעוד לכיוון הדלת, הרגיש שמיצה את שהותו באירוע וכאילו פולש הוא לרגע חשוב בחייו של השדכן למוד הסבל אמר שלום רפה וחמק בקול ענות חלושה משאיר את הזמן לעמוד מלכת בביתו הקט של השדכן המיתולוגי בליבו סימן את רבקה, השבוע ימצא זמן לסור אל ביתו של השדכן להתעניין אודותיה ולתהות על טיב הקשר בינו לבינה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2012 20:47 |
|
| |
חודש וחצי קודם, ארה"ב ערב הטיסה. 'שלום הגעתם לתא הקולי של ארי כנראה שאני עסוק כרגע, השאירו הודעה ואחזור אליכם, או שלא =) ...' רבקה לחצה נמרצות על לחצן ההשתק ובכך מנעה את הקלטת ההודעה. כמה פעמים היא יכולה להתקשר ולא יהיה מענה, היא נורא רוצה להודיע לו שהיא עוזבת את הארץ, אבל האפשרות לדבר אל המשיבון שלו, לא נעמה לה. הסיטואציה תאמה את מערכת היחסים הפגועה שלהם מאז שהיא החלה להתעניין ביהדות, היא התקשתה למצוא את מקומו של ארי במהלך הזה. מצד אחד היא אהבה והעריכה אותו מאד, מצד שני הוא חי חיים כמו שחיו היא ואמה קודם המפץ הגדול הפרטי שלה. היא דחפה זוג נעליים נוסף אל המזוודה, מביטה סביב בוחנת אילו חפצים עשויים להיות חסרים לה במהלך השהות רחוק מן הבית, סוקרת בעיניה את השידה, החלון, המראה.. המראה! מתקרבת אליה, ממקדת מבט בתמונות המוצבות סביב משמשות כעין מסגרת חיים לבבואתה בכל פעם שתשתקף שם. תמונה ישנה מעלה ניחוח של ויכוח. מהתמונה נשקפו אבא ואמא והיא התינוקת, מהימים שעוד היתה משפחה שלמה שהיא אינה זוכרת. אמא לא רצתה לראות את התמונה הזו, אבל בלהט של גיל התבגרות היא התעקשה ותלתה, ומאז לא הורידה. תמונות שלה מטיולים עם חברים, תמונות ממסיבת הסיום ותמונה אחת שלה עם ארי.... היא רצתה לקחת את התמונה, מתלבטת. בסוף דחקה אותה לתא החיצוני המיועד לבקבוקי שתיה. ______ "אז אתה שומע אבא" היא אומרת עיניה דוק של בלבול, "ארי בסוף הפתיע אותי בשדה עם זר ממתקים ומכתב" נשימה מהירה בשביל להמשיך. "אני מאד מעריכה אותו, הוא בחור מאד טוב, עדין ומתחשב, אבל עכשיו אחרי שאני פה מתקדמת מבחינה יהודית, אני לא כ"כ יודעת איזה מקום הוא לוקח בחיים שלי". אבא, שימשי והשדכן חייכו אליה בנועם. "ילדתי, אני כ"כ מאושר שאת כאן, ועוד יותר מאושר שאזר את האומץ ללכת ולחזות עין בעין מיהו אביך, למרות החשש ממה שאת עלולה לגלות... מקווה שלא התאכזבת" אמר אבא ושימשי שבו חייך בעליצות. ומוחו של השדכן כבר עבד בכיוונים רבים ומפתיעים, מחשב מהלכים במיומנות של שדכן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2012 16:39 |
|
| |
אני כותבת מהפון, וזה יוצא משונה... אני מקווה שזה הסתדר... אם לא,
אז... אסיק אשמח אם תוכל לתקן...
תהנו...
-------------------------------------------
אבא שימשי ורבקה, המשיכו לשוחח ביניהם, על הא ודא...
משלימים פערים של שנים רבות, של זמנים בהם היו רחוקים זה מזו.
אבא שימשי חושב... 'אשיא אותה, כדת וכדין, לבן תורה, יר''ש ובעל מידות משובחות, אך איך אפנה אליה? איך אומר לה? האם תקבל את הצעותיי'??
אבא שימשי מבקש מביתו היחידה רבקה: 'בואי אליי שוב, גם מחר, ברצוני לומר לך דבר מה חשוב.. בכובד ראש'.
רבקה בלב מתרונן, פוסעת אל המדרשה... ונזכרת ברגעי המפגש, ברגעים המיוחדים והמרגשים, יש לה אבא, קדוש, ענוותן, שאוהב אותה ומחכה לה שוב, מחר.
השכם בבוקר אבא שימשי צועד אל תפילת וותיקין... ומתכנן במוחו להפגיש בין מוטי, הבחור הנעלה,
שכולם מדברים בשבחו לבין ביתו יחידתו.
בכל שעות לימודו לא הצליח מוטי להתרכז, הוא חייב לדבר עם שימשי השדכן, הוא מרגיש בליבו שזהו, הבחורה המסתורית מאתמול היא האחת אותה הוא מחפש.
הרוך, העדינות, הצניעות החן והאצילות.. זו הבחורה שרוצה שתהיה לצידו בחייו.
בשעה אחת בצהריים, רבקה שוב עומדת מאחורי דלת ביתו של אביו... ומקישה בדלת...
'בואי ביתי', אומר אבא שימשי. והיא נכנסת. מתיישבת ולוגמת מעט מים שאביה הגיש לה...
ואבא פותח: 'רבקהל'ה, האם תסכימי לפגוש בבחור? האם תרצי לבחון עלם חמודות? רק תנסי?'
ורבקה משיבה: 'כן, אבא. אני רוצה'.
אבא לא מהסס, ובמיומנות ובזריזות שולף את מספרו של מוטי, מסביר לו מעט, משוחחים, קובעים פגישה.
היום. 20:30 בערב, פה, בבית של אבא שימשי.
רבקה, מזדרזת למדרשה, מתרגשת, היא צריכה להתארגן, להיראות במיטבה, אבל יותר מכל היא לא בטוחה...מה לומר? מה אומרים לבן תורה?
בהחלטה חפוזה, היא שמה מבטחה בה' ופונה אל ארון הבגדים.
------------------
השעה 20:30.
רבקה מתיישבת בנימוס.. דפיקות בדלת. זה מוטי.
היא מזהה אותו מיום האתמול ומחייכת קלות בבישנות... והוא שואל:'מה שלומך'?
והשיחה קולחת בנעימות...
ושוב, דפיקות בדלת.
אבא שימשי ניגש-
מולו עומד גבר נאה, גבוה, עינייו בורקות... לבושו אינו כשל בני התורה... קסדה בידו האחת ומפתחות האופנוע מבצבצות מכיסו השני...
והוא אומר: 'שלום, אני ארי, שמעתי שריקו'ש כאן'..
--
תוקן על ידי אסיק_good ב- 08/11/2012 17:42:54
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2012 03:54 |
|
| |
'שלום', אומר אבא שימשי בנימוס ומגיש את ידו ללחיצה.
'אני שמשון, או בקיצור שימשי. רבקה, היא ביתי'.
הוא רואה שארי מעט לחוץ, הוא משאיר את דלת הבית פתוחה קמעה, מסמן לארי לשבת איתו בחדר הכניסה. שם מתחיל הכל...
אבא שימשי מספר לארי שרבקהל'ה ממשיכה להתחזק באמונתה, מתקדמת בצעדים בטוחים אל שורשיה האמיתיים ורק לפני כמה ימים היא הגיעה אליו, רק לפני כמה ימים הם נפגשו, שוחחו ארוכות בעניינים רבים.
1. ארי. אהבתה אליו, רגשותיה הכנים. אופיו הרך,טובו, נעימותו ואדיבותו, סיפרה עד כמה הוא רב מעלות, נאה והגון... אך התנהלות חייהם לאחרונה השתנו באופן קיצוני.
2. רבקהל'ה אמנם צעירה, אך צריכה היא להקים בית קדוש ונאמן.
אבא שימשי שם ליבו לכך, שארי מתנשם בכבדות... משהו מפריע לו.
ואבא ממשיך ואומר:' היום, זכיתי שתיפגש ביתי שלי על בחור כליל המעלות... בחור כלבבה. שם, בתוך הבית הם נמצאים ומשוחחים... אני אהיה המאושר באדם אם רבקהל'ה תינשא למוטק'ה'.
ארי... מסתכל באבא שימשי... מביט בדלת הפתוחה למחצה... והוא מבין שהאיש שיושב מולו שפתו היא עברית. אך הוא... לא הבין מילה. הוא לא יודע מה רוצה ממנו איש זה.
המילים היחידות שהוא יודע בעברית הם: 'שלום, אני ארי, שמעתי שריקו'ש כאן'..וגם את המילים האלו לקח לו זמן להתאמן עליהן.
לארי לא אכפת הוא רוצה את ריקו'ש כאן ועכשיו...
לפתע, נשמעים רעשים מצידה השני של הדלת.
יוצא בחור כבן 30 לערך... כולו מחוייך.
ארי חושש להתחרט, הוא עשה מאמצים רבים כדי להגיע למקום בו הוא נמצא כעת.
ריקה, תהיה שלו. בכל מחיר.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2012 17:17 |
|
| |
צדיק... הנה.
_________________________________
הבחור שיצא מן הדלת והחיוך שעל פניו יצאו את הבית. ארי, המשיך לחכות. ואז.. היא יצאה בריצה אל אביה, מחייכת מאושרת, צוחקת... 'אבא, אני מחכה כבר לפעם הבאה'. לפתע, היא מרימה את עיניה, מה היא רואה? זה הוא? בטוח? מה הוא עושה כאן? "What are you doing here?"- I missed you"."- אבא שימשי נכנס לביתו והשאיר אותם לשוחח לבדם. רבקה מנסה להסביר לארי שאורח חייהם הוא שונה לחלוטין ושכרגע אין להם עוד הרבה במשותף, שהיא התחזקה המון במדרשה ורוצה להקים בית של תורה ו... שהיא פגשה היום מישהו, שמצא חן בעיניה, ששאיפותיהם זהות..ש... ש... ש.... בעוד רבקה מדברת, לארי לקח קצת זמן לעכל את הדברים. מיד כששתקה, סב על פניו והלך בלי לומר 'שלום'.
------------------------ ארי יצא אל הקור שבחוץ, חונק את הדמעות, נושם אויר, שם את הקסדה.. ונוסע אל עבר הישיבה אליה הגיע רק היום. מיד כשהגיע אל הישיבה, הוא תפס את הבחור הרציני ביותר בישיבה, את חיימק'ה, והושיב אותו לשיחה רצינית. הוא שאל הרבה שאלות על שידוכים, איך זה קורה, תוך כמה זמן ועוד שאלות מוזרות... חיימק'ה לא הבין לאיפה הוא חותר.. אבל, סיפק לו את כל תשובותיו. בעודו במיטתו חשב: איך ייתכן שאהבה כ"כ גדולה נעלמה לה פתאום? הוא בטוח שהיא מרגישה כלפיו את אותם רגשות שהוא חש כלפיה. הם הרי היו חברים במשך שנים ארוכות...
מכירים אחד את השני טוב יותר משכל אדם יוכל לדמיין. ארי הבין שאם יתן לרבקה זמן לחשוב ייתכן ויפסיד אותה. הוא חרט על דגלו: 'Rikush is mine!' הוא החליט שלא לוותר בכל מחיר. ונרדם.
_________________
ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו, אחכה לו בכל יום שיבוא...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2012 18:46 |
|
| |
טוב, אז מהפעם האחרונה (שהייתה בכלל לא מזמן) ... ישבתי וכתבתי המשך.. ובלי להרגיש זה התארך מאוד ואפי' חילקתי לפרקים... חח
אז הנה המשך.... עד הפעם הבאה...
______________________________________________
ברגע שהוא יצא, בלי לומר שלום, רבקה לא ידעה את נפשה מתסכול. היא לא יודעת מה עכשיו היא באמת רוצה. מבחינה רגשית... כל הרגשות עכשיו, צפו ועלו חזרה. היא אוהבת אותו באמת. הם עברו את השלבים היפים והקשים בחיים יחד.. את השנים היפות ביותר, יחד. הוא יודע לתמוך, לעודד, לשמח, לשמוח, להצחיק, לחבק וגם לבכות איתך כשצריך. ומצד שני... מוטי. היא רוצה איתו להקים בית. ----------------------------------------------------------------- אבא שימשי, מתקשר למוטי.. לשמוע, מה הוא אומר.. 'שימשי, אין לי מילים, זו הייתה פגישה מדהימה, מעולם לא נהניתי כך. בחורה מקסימה... היה שווה לחכות. ואני שוב מחכה לעוד פגישה'. שימשי היה מאושר מאין כמותו, מתקשר לרבקה לעדכן—פגישה נוספת. ---20:30--- רבקה, מאורגנת בקפידה, לבושה בצניעות ובחן. מוטי, עטור חליפה ומגבעת, עדין ומכובד. ושוב החיוכים, החלפות ה"מה נשמע", והדיבורים לעניין לשמו הם באו. -איך נראה בית של תורה בעינייך? -מה מידת הסתפקותך במועט? -האם? -מדוע? -כיצד? -היתכן? ושוב... פגישה נוספת מגיעה לקראת סיום. מוטי נזכר, בפגישה הקודמת חיכה אדם בחוץ, הוא סקרן לדעת מי הוא? ומה מעשיו? מדוע הגיע דווקא לכאן? הייתה לו הרגשה שאיכשהו, יש לה קשר אליו. אולי זה אח אבוד? אולי קרוב משפחה? ואולי... אולי זה מישהו מן העבר... אבל, החליט לחכות עם זה... הוא ישאל. בפעם אחרת. הם נפרדים לשלום. הוא יוצא מן הדלת... ושוב, מול פניו עומד הבחור מהפגישה הקודמת. הפעם, לבוש בגדי שחור לבן. מסקרן. ------------------------------------- רבקה מתעכבת עוד דקות בבית, מחליפה חוויות עם אבא, מתייעצת ויוצאת לכיוון המדרשייה.. פתאום היא ראתה אותו, שוב. הפעם בלבוש שונה... בלבוש אחר. בצורה שמעולם היא לא ראתה אותו. לבוש כבן תורה. הוא פונה אליה: "Rikush, can we talk?" היא חוששת ולא בדיוק יודעת למה, אבל מסכימה. הוא מספר לה על ההחלטה שלו לבוא ולדעת יהדות מקרוב, החלטה שנחרטה בו כשידע שזו הסיבה שבגללה היא עזבה את אמה, ביתה ואותו. הוא כבר חודשיים שומע שיחות, שיעורים, מתחזק, ושומר שבת כהלכתה ככל שהוא מסוגל. לאחרונה הוא החליט לעלות לא"י, כי כאן הוא ירגיש מנותק מהבלי העוה"ז, כאן הוא יצליח לשקוד על התורה. ורבקה, מהנהנת. ולא אומרת דבר. הוא עולה על האופנוע, ונוסע... בלי לומר 'שלום'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2012 00:20 |
|
| |
והנה המשך....
_____________________________________________
בדרכו לכותל, הוא רואה זוג.. מתקדמים בצעדים איטיים. משוחחים, צוחקים. ואז ליבו צנח. ריקו'ש. ----------------------- הוא לא ידע מה לעשות.. לגשת אליה? הוא לא ידע מה זה אומר.. היא מתחתנת? הוא לא ידע מה הוא מרגיש.. אהבה? שמחה? שנאה? הוא יודע שאת כל התשובות.. ייתן לו חיימק'ה. ושוב השאלות המוזרות, ושוב תשובות....שהפעם, הוא ממש לא רצה לשמוע. היא מתחתנת. איתו. עם מישהו שהוא אינו ארי. הוא קרוע, מרוסק ושובור. ריקו'ש... כבר לא שלו. הוא כ"כ רוצה אותה. הוא כ"כ עשה בשביל שהם יהיו שוב יחד. הוא אוהב את הדרך בה היא בחרה. הוא בחר באותה הדרך. הדרך בה גם בחרו אבות אבותיו. אז, למה?? למה זה מגיע לי?? הוא רוצה לצרוח... הוא רוצה לבכות... הוא רוצה את ריקו'ש... את אותה אחת שהוא מכיר... את ריקו'ש שלו. שמתחתנת עם בחור אחר. עם מוטי. --------------------- ארי מקבל מכתב לידיו, מכתב שנשלח מישראל. מעטפה עבת כרס. הוא פותח אותה. יש שם הזמנה. עליה מתנוססים השמות: מרדכי עב"ג רבקה. אווץ'. הוא מניח את ההזמנה בצד ומוציא מן המעטפה ערימת דפים. בעודו שולף את הדפים מן המעטפה, משהו נשמט משם.. תמונה. תמונה שלהם באחד הטיולים האחרונים שעשו יחד. הוא פותח את המעטפה, מוציאה את חבילת הדפים המקופלת. ומתחיל לקרוא: Dear Ari!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2012 17:43 |
|
| |
אז זהו, לא הייתה לי הרבה השראה... וזה מה שיצא... אעאע
__________________________________________________________
ארי היקר, זו הייתה חברות מופלאה מאין כמותה, זכיתי להכיר אותך. זכיתי לחיות לצידך את שנות חיי היפות ביותר. עברנו יחד ימים ולילות... בטוב וברע. טיילנו יחד, שיחקנו, יצאנו לפיקניק, לים, שרנו, צחקנו, העברנו שעות יפות. הוא קורא את התיאורים שלה, מרגיש כאילו הזמן הזה זה עכשיו. הכל... החיוכים, המבטים, השיחות נפש... שוב הכל צף. והגיע הזמן לבחור בצעד האמיתי.... הוא לא מסוגל להמשיך לקרוא... המכתב הזה ארוך, מסקרן וכתוב בכתב הנאה של ריקו'ש... שלו! (?) הלב שלו פועם בחזקה, זיעה קרה מכסה את מצחו... והסקרנות גוברת... הוא ממשיך... זו הייתה השגחה פרטית, מתנה משמים, פגשתי באישה מדהימה, היא זו שנתנה לי מעט מושגים על היהדות, היא הסיבה שבגללה אני כאן בארץ הקודש, כאן נכנסתי למדרשה, שומעת שיחות מתחזקת, וכשהרגשתי מוכנה, הלכתי להכיר את אבי... והוא שאל אם אני מסכימה לפגוש בבחור. הסכמתי. הכרתי את מוטי, חמד בחורים. השאיפות שלנו על הקמת הבית הן זהות.. אנחנו מרגישים כ"כ שלמים. ארי, מדלג את השורות הרבות המתארות את מעלותיו של מוטי. למה היא עושה לו את זה? למה לגרום לו להרגשה נוראית כזו? באותו היום שראיתי אותך על האופנוע לא הצלחתי לישון בלילה, חשבתי המון, התלבטתי, לא ידעתי מה להחליט... בסוף נפלה ההחלטה. מוטי. אני אשמח לראותך בחתונתי.. אם לא תגיע, אני אבין זאת מאוד. תודה לך על שנים נפלאות. רבקה. זהו, נגמר לו האוויר לנשימה, הוא רועד כולו... לפתע הוא שומע קול... ''Ari, wake up… we are lating for Minch'e. Hei, look at you, is everything allright''??? הוא פותח עיניים ומגלה, הכל היה חלום. הוא נושם לרווחה.... ומחליט, שוב... ריקו'ש שלי. והיא תהיה רק שלי. בכל מחיר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2012 21:59 |
|
| |
מיד עם שחר יצא ארי לחפש אחר ריקו'ש. לבדוק מתי אפשר לדבר איתה. לראות אם היא ממשיכה להיפגש עם הבחור ההוא.... אולי בכל זאת יש להם סיכוי? אולי היא בכל זאת תרגיש את מה שהוא מרגיש ותחזור לזרועותיו.... הרי כל רצונו הוא לבנות בית של תורה אמיתי ---יחד איתה, ולא עם אף אחת אחרת! כל שאיפתו היא שריקו'ש תהיה אמא לילדיו... לגדל יחד בנים ובנות אוהבי ה'.. לשמחתו, הוא ראה את ריקו'ש פוסעת מדירתה אל עבר המדרשה. הליכתה היציבה, בגדיה, שערה האסוף, המראה המיוחד שלה זה שהוא מכיר. הוא יודע בוודאות- זו היא! ליבו קפץ משמחה כשראה אותה, אך ברגע אחד קפא!
_________________
...ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו, אחכה לו בכל יום שיבוא...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2013 17:42 |
|
| |
מישו ממשיך?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2013 02:56 |
|
| |
אז הנה אני אמשיך...
_______________________
מהעבר השני הוא ראה אותו פוסע לעברה..., מנופף לה לשלום.
ריקי נראתה מופתעת ופסעה מחויכת לעברו של מוטי,
הם החלו לטייל ולשוחח ביניהם כשלפתע היא הבחינה בו....
* * *
הוא עמד לו שם בשקט מבלי לומר דבר, מביט בי מרחוק ושותק...
הסטתי את מבטי במהירות לא רציתי שמוטי יראה אותו, עדין לא הייתי מוכנה לספר לו עליו, על ארי האדם המיוחד שאיתו ביליתי את רב שנותי האחרונות, לא ידעתי כיצד יקבל זאת...
המשכתי בשיחה אולם לא התאפקתי הסטתי שוב את מבטי לאותו הכיוון, אך הוא כבר לא היה שם....
זהו מוטי הלך כבר ועכשיו אני בדרך חזור,
המבט של ארי רודף אותי עיניו האוהבות חודרות לתוכי,
ושוב המבט,המבט שממאן לצאת מראשי, המבט המתחנן שזועק:
ריקי, ריקו'ש שלי מה את עושה? לאן, לאן את הולכת?????!!!!!!!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2013 20:44 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2013 14:23 |
|
| |
| אסיק_good כתב: |  | | מישו ממשיך? |
|
היה דפקא מישי
|
|
|
|
|
