|
|
| נשלח ב-5/11/2012 19:43 |
 |
| |
היא אינה בסכנת נפשות, אבל מדובר בצרכים הכרחיים [יכול מלהיות שיש לה עוד מכרים או אפשרות לעובדים זרים, אבל אינני מדבר על מה שהיא היתה אמורה לעשות. וכאמור, אינני מתייעץ מה לענות, רק מתעניין מה הייתם, חברים יקרים, עונים בלב ובפה]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 19:53 |
|
| |
קהלת פרק ב
(כב) כִּי מֶה הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ שְׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
(כג) כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ גַּם זֶה הֶבֶל הוּא:
(כד) אֵין טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ גַּם זֹה רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא:
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 20:23 |
|
| |
ירוחם,
מה השאלה הזו קשורה לנדון דידן? בין אם התשובה היא שזה אסור ובין אם לאו, זה לא קשור אלינו. לעצם העניין, נראה לי פשוט שזה אסור כמו אכילת בשר של אדם אחר. אין לכך שום קשר לחקירותיו של ר' יוסך ענגיל לגבי עבירות שעושה האדם על עצמו (כמו המקיף לעצמו וכדומה).
אגב, תשובותיי מלמעלה נכתבו בעקבות הבנה שגויה של השאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 20:40 |
|
| |
נדמה לי שעד כה לא נענתי בתשובה מעניינת וראויה לַדיון.
אגב, כ"כ הרבה דיברתם על אכילת אדם, ומיסוד הזנות אינו איסור? כדאי שתעיינו בהשגת הראב"ד פ"א מהל' אישות ה"ד דזנות דרך קבע לכו"ע אסור מה"ת
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 20:47 |
|
| |
ר מיכי - נראה לי פשוט שזה אסור כמו אכילת בשר של אדם אחר.
וזהו האבסורד שאליה כיונתי- אכילת בשר אדם- זה- לאו- פשוט שעונשו אולי מלקות-
אכילת דם לאו- שעונשו כרת- ולמרות זאת אדם מותר לשתות את הדם של עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 20:55 |
|
| |
(כבוד הרב ד"ר מיכאל שליט"א, קראתיך M, עקב חוסר הצלחה לפענח איזשהו שם מהכינוי באנגלית, וכעת שהבנתי במי מדובר אבקש את סליחתך על היחס הלא מכבד.)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 21:04 |
|
| |
אחרחוק,
ראשית הבהרה שמטרתה למנוע כל מיני הסטות של הדיון. לגבי מיסוד הזנות, דן בזה בעל פחד יצחק (למפרונטי). הנחתו היתה שאין להתיר דבר כזה על אף שמבחינה הלכתית טהורה זה כן עדיף (לא בהכרח בגלל שאין בזה איסור, אלא מפני שהאלטרנטיבה היא גרועה יותר - שיבואו על נידות וכדומה). זוהי דודמה מובהקת לשיקולים חוץ הלכתיים שמשנים את ההכרעה ההלכתית. הוא הדין לגבי בשר אדם לחלק מהשיטות. לא היה בכוונתי להיכנס לפרטי הדיונים בשני הנושאים הללו, שכן זה לא רלוונטי לדיון. אני מדבר לאותן שיטות שסוברות שלפחות בסיטואציות מסויימות הדבר אינו אסור הלכתית ובכל זאת יש לאוסרו מוסרית, או מטא הלכתית. שאר השיטות שרואות בזה איסור הלכתי אינן רלוונטיות לדיון שלנו.
לעצם שאלתך, כאמור תשובותיי למעלה התבססו על הבנה לא נכונה של כוונת השאלה. יש לדון בזה בשני מישורים: 1. האם יש איסור הלכתי. 2. בהנחה שאין איסור - האם יש מקום לאסור בכל זאת.
הנדון הראשון נוגע לשאלת ההרהורים והנגיעה וכדומה. אבל אותך עניין בעיקר הרובד השני, אז נניח לצורך הדיון את ההנחה (השגויה לדעתי) שאין בזה איסור.
כעת עליך להבהיר מה כוונת השאלה: מה פירוש האם יש מקום לאסור את המותר? אם זה מותר, אז אי אפשר לאסור זאת.
א. האם כוונתך לשאול אם מותר לך לשקר להם ולומר שזה אסור על אף שהאמת היא שזה מותר? מעבר לשקר, יש כאן 'בל תוסיף' (לפחות לשיטת הרמב"ם). כלומר השאלה היא האם מותר לשקר ולעבור על 'בל תוסיף' כדי למנוע מצב בעייתי (בהנחה שהוא אכן בעייתי על אף שאין בו איסור).
ב. האם כוונתך לשאול האם ראוי לשקר להם (בהנחה השגויה שזה מותר)?
ג. או שמא כוונתך לשאול האם ביכולתך ליצור איסור פרטי עליהם על אף שאין בזה איסור הלכתי כללי (כביכול תקנה פרטית שלך אליהם).
דומני שאין שום היתר לשקר במצב כזה. אם אתה חושב שזה מותר, ובו בזמן אתה גם מניח שהמצב כשלכעצמו הוא בעייתי (על אף שאין בו איסור), עליך לומר להם שהלכתית זה מותר אבל אתה לא ממליץ להם. שיקבלו את ההחלטה שלהם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 21:36 |
|
| |
הרב מיכאל,
בדבריך, שרצית לשייך את השאלה למחנה המותרים אבל.., עם דוגמה מדיון מספר פחד יצחק. אינני רואה את הדיון שם כשאלה חוץ-הלכתית, אלא כמתמטיקה הלכתית, כלומר: מה עליי להעדיף מבין ההלכות. בדרך זה: 'אין אומרים לאדם חטוא וכו'', ניחא לי' לחבר וכו'' וכדו', שכבר נידונו בהרחבה אצל ראשונים ואחרונים. [אגב, בלי לעיין בפחד יצחק אינני בטוח שבמקרה הנ"ל שייך דיון מהטעם שהזכרתי, שהזנות בצורת 'הפקרות' היא גוף איסור כשלעצמה לפחות לפי הראב"ד, כמו שציינתי, ולא בטוח שמותר ליצוור מצב איסור ודאי במכל טעם, כי זהו גוף האיסור.]
אמנם העיקרון בדבריך הוא המנחה בשאלתי, ואסביר בהקדם הציור [המדוייק, אבל זה משנה כעת]: שני מבוגרים גלמודים ובקשה נועזת מתוך הכרח. כלומר: אומץ לבקשה כזו מתאים לאומץ לבקשה מסוג 'אסור', מה שאומר שזה מותר [כלומר: אינני מוצא כאן את איסור הרהור אם בלאו הכי הכל מותר, כי זה אפשרי הרבה יותר בקלות להרהור בעלמא, וד"ל]. הנקודה פה היא יותר המצב בו אין ביטוח שלא יהיה כל איסור במקרה זה, קל וחומר לחוסר ביטחון במקרים אחרים [ע"י היתר למקרה צורך..].
לגבי יצוג השאלה: א. אינני רואה איסור 'בל תוסיף' בזה, כי בזה"ז אף אחד לא יודע אם אסרת לו מדברי תורה, תקנות חכמים או מנהג. ב. אפשרי. ג. נכון, רק באופן שאינני פוסק אולטימטיבי, ואולי יותר מדוייק: לא בעל הוראה [כלומר: האם ראוי מוסרית ליצור איסור שאינו במידה ואין לי סמכות אפילו לפסיקה בנושא בעיא בכותחא]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 22:07 |
|
| |
מיכי
מאיפה לקחת שאין היתר לשקר במקרים כאלה? האם רז"ל והרבה פוסקים לא משקרים במקרים כאלה? [דבר זה אסור לאמרו בפני ע"ה, אין מגלין טעמי הגזרה, וכו' וכו']
אם הוא חושב שהלכתית זה מותר, אבל בפועל אסור לעשותו, והדרך היחידה למנוע אותם מלעשות זה זה להגיד להם שהדבר אסור הלכתית, האם אין צורך להגיד להם כך?
[ואם אתה חושש משקר, הרי אם יש סיבה לעשות תקנה או איסור הרי גם זה חלק מהתורה וההלכה, וכי צריך פוסק להבהיר לשואל כל פעם אם מה שהוא אומר זה דאורייתא או דרבנן או תקנה או גדר , הוא אומר את המסקנא למעשה מותר או אסור וזהו, ואין כאן שקר כלל]
יש לציין שעוד לא הבנתי מה בדיוק השאלה, לא מאי קס"ד מעיקרא ולא מה אח"כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2012 23:43 |
|
| |
יהי אור,
הראיות שהבאת כ-ו-ל-ם במבחן התוצאה משמות נגדך. מה שאמרו 'אסור לאומרו בפני ע"ה' וכו', הכוונה שחובה להתחמק, כפי שתמצא בביצה כח לגבי מכשירי אוכל נפש, ולכבות את הנר מפני ד"א וכו'. וכל ההיתר לתקן תקנות הוא משום שאומרים בפירוש שזו תקנה מחודשת, כך כותב הרמב"ם בסה"מ [וכבר רמז לזה הרב מיכי לעיל מינה]. השאלה היא האם עדיף לשקר או להחטיא, מסתבר שאם זה אכן איסור דאורייתא [כלומר, שהפוסק אומר שזה אסור מה"ת], צריך לבדוק לפי הכללים של התוס' שבת ד. וגיטין וב"ב ועוד לגבי ניחא לי' לחבר לעבור איסורא זוטא וכו'. אבל כאמור זה בכלל לא ממין העניין, כי כשאני מייעץ למישהו או עונה למישהו שאסור, איני מפרט לו אם זה מה"ת או תק"ח, וא"כ בלאו הכי אין בזה בל תוסיף, רק שקר - ושוב זו שאלה מוסרית ומצפונית.
בנושא הגשת השאלה נראה שנזכה לניתוח [ככל הנראה, כולל תשובה] הרב מיכאל, אז נשאיר לו את העבודה [אם הבנתי נכון זוהי גם כוונתך]
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2012 10:06 |
|
| |
אם אתם רוצים ניתוח מפורט יותר, אנסה לחשוב לכשאפנה. בינתיים רק כמה הערות שעולות בדעתי על הדברים שנאמרו.
1. אסור לאומרו בפני עם הארץ אין פירושו לשקר. אלא לא לומר. אגב, בספרי ההלכה מופיעים בפירוש כל הדברים הללו, על אף שאין לאומרם.
2. נוהג הפוסקים לומר אסור בלי לפרט, הוא אכן איסור 'בל תוסיף' לפי הרמב"ם, ולכן לענ"ד אסור באיסור גמור גם מחמת שקר. נכון שאם הדבר אסור ולא מפרטים אם זה דאורייתא או דרבנן אין בעייה (כל עוד לא אומרים שזה מדרבנן, שאז יש שקר ו'בל תוסיף'). אבל אם אומרים על מותר שהוא אסור עוברים בהני תרתי.
ובדוחק אפ"ל שהכוונה היא 'אסור' אבל לאו דווקא הלכתית (תחת ההנחה שהשואל כנראה מצפה לתשובה כללית מהפוסק, סוג של דעת תורה, ולא חשובה לו ההבחנה בין איסור הלכתי לאיסור אחר. דבר די נפוץ בימינו. ואולי על זה בונים הפוסקים שנוהגים כך).
3. דברים שמצאנו בתלמוד אינם ראיה לנדון דידן, שכן האמוראים ראו סמכות לעצמם לתקן תקנות מחודשות, אז הם יכולים גם לומר על מותר אסור, שהרי בכך הם מייסדים איסור חדש. אבל אם אנחנו לא רואים עצמנו מוסמכים לכך (אין בי"ד שסמכותו כללית, ואין סמוכין ואין סנהדרין. אולי רק מרא דאתרא במקומו שאני) אז איני רואה אפשרות לעשות זאת.
4. לגבי איסורא רבה וזוטא, זה לא נוגע להכא. הרי לפי הגדרת השאלה מדובר במצב בו הנשאל (=אחרחוק) חושב שאין בזה איסור הלכתי. אז מה ההיתר לשקר בשביל איסורא רבה? אין כאן אפילו איסורא זוטא.
5. רק אזכיר כאן את תוד"ה 'מודה ר"א במזויף מתוכו' (? מהזיכרון), גיטין ד ע"א, שאין לעשות משהו נכון באופן של שקר, ע"ש. וכן הגרי"ז שהוכיח שהמשיח לא יבוא במחיר של איסור דרבנן (תחומין למעלה מי'). שקרא לא קאי. ועוד אזכיר ויכוח שהיה לי עם חברים האם מותר לשקר לאדם כדי להחזירו בתשובה (כנהוג לעשות ב'ערכים' וכדומה). אני טענתי מסברא שלא (לא יודע אם אסור, אבל ודאי לי שלא ראוי). עוד אזכיר את המג"א סי' קנו (?) שהתיר לומחר דבר בשם אדם גדול כי היכי דליקבלו מיניה (ומקורו בש"ס כמובן). אמנם בזה הסברתי זאת כאן בפורום בטוטו"ד, שאין ראיה לנדון דידן, ואולי אף ראיה הפוכה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2012 14:06 |
|
| |
לרב מיכאל, מחילה על ההתפרצות לתגובה שאינה מיועדת אליי.
כדבריך במס' 1 כתבתי בתגובתי ליהי, מדבריך במס' 2 לא הצלחתי להסיק כלום [אינני יודע מניין לך ש'אסור' סתמא הכוונה מה"ת, אך לא הבנתי אם זה מה שכתבת אח"כ]. לגבי דבריך במס' 4, אין ספק שברמת העיקרון הדבר לא מותר לגמרי, מחשש לדברים אחרים או הרהור, אבל לענ"ד המעשה עצמו אינו אסור ולא ברי 'היזקא' - מה גם שבאמת יש צורך גדול [אגב, אני משער שזה מעשים בכל יום בבתי חולים סיעודיים, אבל כאן שמדובר במכר יש מקום לחשוש מלהתיר]. ולכן א"י במה אנן קיימין בקנה המידה של איסורא רבה וזוטא. 5 במח"כ נראה לי שציוניך במס' 5 שגויים קצת, מסקנת התוס' שציינת [ואכן דייקת בזיכרונך] שיש חשש חיצוני של כתיבה אטו חתימה; אם תרצה יש אפילו ראיה הפוכה, כי לפי זכרוני שיטת הרמב"ן (בריטב"א ב"מ ה:) מותר לרמות ואפילו להשבע [היסת] בשביל להוציא ממון ביושר. הגרי"ז עסק בשאלה של מצווה או צורך מול מצוה, ולא מול אמת. טענתך לגבי החזרה בתשובה ודאי צודקת מבחינה מוסרית, אנושית ושפויה - אבל אכמ"ל במגמות בעניין זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2012 16:34 |
|
| |
אחרחוק, כל תגובה מיועדת לכולם.
2. כתבתי בדיוק כדבריך. כנראה לא הבנת מה שכתבתי שם.
4. האם איסור כה מעורפל (או חשש) הוא איסורא רבה שמתיר איסור זוטא? האיסורא רבה הוא חשש למעשה לא ראוי שאינו הלכתי, והאיסורא 'זוטא' הוא שקר ו'בל תוסיף'. זה באמת היחס בין האיסורים לדעתך?
5. לשקר כדי להוציא ממון ביושר אינו עניין להכא. הרי זה מצב שאדם עושה דין לעצמו כדי לזכות בזכויות שלו. מותר לאדם להכות כדי להוציא את ממונו, אז מותר לו גם לשקר. וכך גם ההיתרים של ת"ח לשקר בשלושה דברים, כי זה שקר עבור עצמו (כדי שלא ייפגעו זכויותיו). אבל אנחנו מדברים על שקר למען מטרה חיצונית (=חשש למעשים לא ראויים), ולענ"ד זה משהו אחר.
בתוס' גיטין מדובר שבי"ד מביאים לכך שבי"ד אחר יסמוך על עדות לא כשרה, וזאת בלי סיבה. רק כי אין בעייה אמיתית פרט לשקר. ועל כך הוא כותב שאין לעשות את האמת במחיר שקר. זוהי דוגמה לכך שיש בעייה להשיג מטרות אמיתיות בשקר. כאמור למעלה, זה לא סותר את הרמב"ן שהזכרת (לא הכרתי אותו, ואנסה לעיין בו. זכור לי רא"ש בכתובות יט או כ שאומר זאת), כי גם כאן זה לא נעשה עבור שמירת זכויות הבי"ד עצמם.
את דברי הגרי"ז הבאתי כדוגמה לכך שגם למען מטרה נעלה אין היתר לעבור איסור. המטרה לא מקדשת את האמצעים. ומזווית אחרת: שיקרא לא קאי (כלומר ייתכן שהשקר כלל לא יעזור, כי אי אפשר להשיג מטרות נעלות בשקרים. אבל זו מיסטיקה, וצל"ע בזה).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2012 17:00 |
|
| |
ביאת המשיח היא לא פיקוח נפש?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2012 17:27 |
|
| |
בעל, גם אם זה פיקו"נ ההצלה על ידי המשיח היא סגולית, ועל כך כבר נחלקו הפוסקים האם שרו לעבור איסורים בשביל הצלה סגולית (זכורני שהברכ"י יו"ד מביא ראיה מהשלכת שם ה' למים על ידי דוד כדי שהשיתין לא יציפו את העולם).
|
|
|
|
|
