הבעיה בביסוס מושג 'ירידת הדורות'

ירוחם,
דעתך בענין ידוע, ולא התכוונתי להעלות את זה כלל לדיון, אלא לחדד לך שלא תטפל לדגי רקק.
  ובכל מקרה אם אתה סבור שחוכמת איינשטיין גדולה יותר זה אומר עליך הרבה יותר מאשר על שלמה המלך.

אינני חושב שנושא האשכול הוא חכמי דורו של הבית יוסף, והדבר הובא רק כדוגמה למקרה שבו לדעתי יש מקרה של אי-ירידת הדורות בלשון המעטה.
לגופו של עניין, הגרש"ז לא היה גדול מהב"י ב"חכמת הלומדות", אלא היה גדול ממנו בלהבין את לשונות הראשונים על אמיתתן ולהבין שחילוק שהושמט ברי"ף פירושו שהרי"ף דוחה אותו ולא ש"הרי"ף לא גילה לנו דעתו בזה ולכן ננקוט כרא"ש ששם הדבר מפורש" ושיש לקרוא את הרמב"ם בדקדוק ולא לפרש אותו כתוס' או לאנוס בתוכו חילוקים וגדרים שאינם כתובים ולהבין שאין לגבב יחד אוסף דינים מהראשונים שכל אחד מהם נבע ממקור אחר וממילא גיבובם יחד יצור סתירה. הדברים נכונים במידה זו או אחרת גם לרבים מגדולי המשיבים בדורו של הב"י. 

הטענה של ר' מיכי כאילו דורות ראשונים יותר הכירו את השפה, אולי נכונה לרצף של שלושה-ארבעה דורות סמוכים, אבל בפער של דורות רבים - ובפרט על רקע של משברים היסטוריים שגורמים תדיר לשכחת מסורת זה כבר לא רוולנטי.

אולי אפילו להיפך לראשונים לא היו מספיק אמצעים לחקור את לשון המקרא בהשוואה לאמצעים שיש לנו, וכן חסר ידע בהכרת הריאליה המשנאית - די לעיין בפירושים לסדר זרעים לראות את השיכחה.

גם ההנחה כאילו הייתה להם הבנת אינטואיטיבית אמיתית יותר - אין לה כל ראיה מלבד הניחוש שלנו, שהרי אין לנו דרך ופרמטר להעריך באופן אוביקטיבי אם הבנתם היתה נכונה יותר, ואדרבה יעידו המחלוקות שבגמרא על פירוש המשנה עד כמה לעתים הם פשוט נאלצו להפעיל דרכי ניתוח וחשיבה הגיוניות ובפרט כשרואים את הפער בין פירושים בירושלמי לפירושים בבבלי לאותה משנה.

אמנם מה שהגמרא מעידה שהיתה לראשונים יתר על האחרונים היא יראת שמים.

ירידת הדורות היא מעין כלי לשמירת רצף חוקתי - והעד, אם בי"ד רואה עצמו גדול יותר הוא יכול לחלוק, והיא גופא - כיצד הוא יכול להעריך את עצמו כגדול יותר אם עברו שני דורות ואינו מכיר את הדור הקודם הכרות אישית, אלא מדובר בערכה עצמית האם יש לך סמכות/כוח לחלוק, ועצם סמכות החלטה זו ניתנה לגוף החולק עצמו האם רוצה לחולל שינוי ביחס למסורות דורות קודמים.

הטענה של ר' מיכי כאילו דורות ראשונים יותר הכירו את השפה,