חווית "ליל שישי" ברחובות
מאז נוסדה העיר, היא ראתה תהפוכות ושינויים רבים. פרדסי התפוזים המיתולוגים הוחלפו בשכונות יוקרה ובמגדלי פאר. הכבישים ההרוסים עם המהמורות האינסופיות נסללו מחדש, ובחלקם אף הפכו ל"מדרחוב" בעל גוון נוסטלגי. גינות צצו להן בכל פינה אפשרית. הקהילות התרחבו והתבססו, מגוון מסעדות כשרות למהדרין בכל פינת רחוב.ממש עדנה באה לעיר. אך דבר אחד לא הצליח לחדור לעיר- הטשולנט בליל שישי... בעוד בכל ריכוז חרדי גילו מזמן את מכרה הזהב, ומרוקנים מאות סירי טשולנט ביום חמישי בלילה, לתאוותם של אלפי בחורי הישיבות ואולי גם קצת אברכים שרוצים להתרפק בנוסטלגיה על הטשולנט בליל שישי בישיבה, ברחובות הכל שקט... איש איש ספון בביתו ומתכונן לקראת השבת הקרבה, מקסימום מגניב לפה מהסיר שעל האש כף טשולנט- בשביל "טועמיה".
עד שלאחרונה נפל גם פה האסימון והתחילו למכור גם בעירנו הנידחה את התבשיל הכל כך דוחה (חזותית) אך הכל כך טעים (לטעמי). מה שהתחיל אצל עבאדי, התקדם למרשמלו והמשיך אצל פרידמן נהפך לאחרונה לטרנד החם. מה שהפליא אותי זה לראות זה ילדים מתחת לבר מצווה עומדים בתור לקנות מנה או בחורים שמדוושים בסערה בתקווה שיישאר לה משה... ואבל היום השיא נשבר, בשעה 9.30 הלכתי כדרכי לקנות מנה מכובדת, אך בכל המקומות שידעתי עליהם נותרו שיירי שעועית מהסיר הענק. (אגב, טיפ למוכרים למיניהם- אתם רואים שבכל שבוע אתם גומרים את הסיר לפני הזמן, אז תכינו קצת יותר... בנאדם לא אוהב לאכול שיריים וכשהוא רואה שנגמר הוא הולך למתחרה שלכם... בדידי הוי עובדא...) ואז נזכרתי שגם בקרטשניף מוכרים טשולנט וכו'. אמרתי לעצמי 'יותר גרוע מלא לאכול אין, אז מה יש לי להפסיד?'. תשמעו... היה שווה כל שקל (ואני ממש לא חסיד קרטשניף). ולא שאצל אחרים זה גרוע, להיפך, הרמה הכללית ברחובות גבוהה, אבל שם היה פצצה. סוף סוף אנו ככל היישובים החרדיים ולא איזה כפריים שההווי היחידי שמקשר אותם לבני ברק זה הרכב של חסדי נעמי ביום שישי...
 |
|
|