חידון התנ"ך - אשכול הפירושים

מי לה' אלי (לב, כו)- לכאורה, השאלה "מי לה' אליי" פירושה- מי לא חטא בעבודה זרה, בחטא העגל. אך הנצי"ב בהעמק דבר שולל פירוש זה, ומפרש שהשאלה הייתה- מי מביניכם יודע בנפשו, שכל כולו לה', והוא מוכן למסור את נפשו על כך [ובלשונו: "אין הכוונה מי הוא שלא עבד עבודת כוכבים, אלא- מי יודע בעצמו שהוא אך לה', למסור נפשו וכל אשר לו לאהבת ה' וכבודו..."]. מוסיף הנצי"ב ומפרש, שהואיל ומשה עמד להכניס את המצטרפים לצידו לסכנה גדולה (להילחם נגד החוטאים בעגל), לכן שאל, מי יודע בנפשו שמלחמתו תהא מלחמה מתוך דבקות מוחלטת, כי העושה מצווה מתוך דבקות מוחלטת כזו, מובטח לו שלא יינזק גם במקום שההיזק מצוי (ואמנם הכלל "שלוחי מצווה אינם ניזוקים" מגן גם על מי שמקיים מצווה באופן רגיל, ולאו דווקא מתוך דבקות מיוחדת, אך הגנה זו היא רק במקום שאין ההיזק מצוי, כמבואר בפסחים דף ח', ואילו כשמקיים מצווה מתוך דבקות מוחלטת, מחדש הנצי"ב שהמצווה מגנה עליו גם במקום שההיזק מצוי). ובלשונו: "ונדרש משה לשאלה זו, משום דאף על גב דשלוחי מצוה אינם ניזוקין, אינו אלא במקום שלא שכיחא היזקא, כידוע. ואם כן, לא היה משה יכול להכניס את ההורגים בסכנה עצומה כזה, משום הכי חקר, מי לה' אלי, דזה הכלל דשכיחא היזקא שאני, אינו אלא מי שעושה מצווה כטבע האדם, לקוות שכר וגמול אם בעולם הזה אם בעולם הבא, אבל מי שהוא מופרש לה' בלי שום רצון עצמו כלל, אינו ראוי לפחד משום דבר, אפילו מהיזקא דשכיחא, וכן כאן, כשרצה משה לעשות זה האופן לצורך השעה, חקר מי הוא שיודע בעצמו שהוא אך לה', או יכול לבטוח בו שלא יצא מכשול מדבר המסוכן הלז". וכן מוסיף הנצי"ב גם בהרחב דבר "אם יודע האדם בעצמו שמאבד את הרגשותיו במעשה המצוות, אין לו חשש מסכנה טבעית".

"וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שׁאסָיִךְ וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ יָשִּׁישּׁ עָלַיִךְ אֱלהָיִךְ כִּמְשּׁושּׁ חָתָן עַל כַּלָּה" כאמור, המלכות נקראת "כלה", ולכן "כמשוש חתן על כלה". כשם שהחתן בא על הכלה, כך מלכות ויסוד יתייחדו לאחר שכל "מבלעי" מלכות, הלא הם הדינין, יתפרדו ממנה.

אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך" (מוסף לר"ה). הנה בזמן שהאדם הולך בבחינת לבן, צריך לזכור תמיד, שכל מה שזכה הוא רק מסיבת שקבל עליו את בחינת השחרות. וצריך להתאמץ בבחינת "בך" דוקא. על דרך "וכל מאמינים שהוא אל אמונה", אף על פי שלא רואה עכשיו שום מקום שיצטרך לעבוד בבחינת אמונה, היות שהכל גלוי לפניו – ומכל מקום הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, שיש עוד מקום להאמין בבחינת אמונה.

כי בהיות האדם טרוד בענייני עולמו, הנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא אשר עליהם, ואי אפשר להם לתת לב אל המעשה. והחכמים עליהם השלום בראותם זה אמרו (אבות ד, יב): "הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה". כי הנה העסק מוכרח הוא לאדם לצורך פרנסתו, אך ריבוי העסק אינו מוכרח שיהיה כל כך גדול עד שלא יניח לו מקום אל עבודתו. על כן נצטווינו לקבוע עתים לתורה. וכבר זכרנו שהיא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות, וכמאמר ר' פנחס: "תורה מביאה לידי זהירות". וזולתה לא יגיע אליו כלל, והוא מה שאמרו ז"ל (שם ב, ו): "ולא עם הארץ חסיד".
וזה כי הבורא יתברך שמו, שברא היצר רע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" (קדושין לו, ב).


שמע ישראל" זוהי התפילה שמאחדת את כל חלקי עם ישראל, והייתה שגורה בפיהם לאורך כל הדורות. המשפט: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" מסמל: א. את הקריאה לאחדות עם ישראל ("שמע ישראל") ב. קבלת עול מלכות שמיים ("ה' אלקינו") ג. אחדות הבורא ("ה' אחד") למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. (שמות לב:יב) המילה "והנחם" מופיע פעמיים במסורה. כאן, ובפסוק: "שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך" (תהלים צ:יג) בפרק "תפלה למשה" בספר תהלים. להורות שאמר "והנחם על עבדיך" כי ישראל עבדיך הם, ולא חטאו – רק הערב רב חטאו.

תוקן על ידי מיאמוש ב- 05/02/2015 19:01:18

את ההמשך אעלה בעז"ה בקרוב.

מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו לעולם ועד. צורנו, צור חיינו, מגן ישענו, אתה הוא לדור ודור, נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורים בידך, ועל נשמותינו הפקודות לך, ועל ניסיך שבכל יום עימנו, ועל נפלאותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים. הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך, כי מעולם קיוינו לך."
חייבים אנו תודה מתמדת לבורא העולם, המנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים. כיהודים עלינו לשבח את הקב"ה ברמה גבוהה יותר, "שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה". כחובשי ספסלי בית המדרש עלינו לדעת "מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו", שאנו משכימים לדברי תורה. משמעות התודה היא מודעות ליכולתנו המוגבלת ולצורך בסיוע. התודה מבטאת את הכרת הטוב כלפי המסייע על עזרתו. הנמנע מהודאה, משלה את עצמו שאיננו תלוי בסיוע של הבורא ושל בשר ודם. לדעתו, הישגיו נובעים מכוחו ועוצם ידו.

תוקן על ידי מיאמוש ב- 15/02/2015 07:34:23

השיר "הו השם" לקחתי את הפס' "ה' אחד ושמו אחד"
הטור או"ח (סי' רצב) כתב: ומה שתיקנו בשבת ג' ענייני תפילות – אתה קידשת, ישמח משה, אתה אחד. אתה קידשת כנגד שבת בראשית; ישמח משה כנגד שבת של מתן תורה; אתה אחד כנגד שבת שלעתיד לבוא, שבעתיד יהיה ה' אחד ושמו אחד. זוהי גדולתה של "שבת בראשית", שהיא ממשיכה מכוחה קדושה לכל שבתות השנה ובכל שבת אחת מסגולותיה של השבת היא ה"בראשית". בשבת זו יש סגולה של התחדשות, ואפילו לימוד התורה מסוגל להבנה ולהעמקה יתירה לחידושי תורה נעלים ומועילים. על כן מן הראוי שננצל "שבת בראשית זו", שהיא תחילה מבחינת מנוף רוחני להתעלות לכל שבתות השנה. חובה עלינו להקדיש בשבת זו יתר כוחות ללימוד התורה, לגלות חידושי תורה, לקדש שבת זו בקדושה ובטהרה, שהיא תהיה בבחינת מוליך ומביא לכל שבתות השנה.

תוקן על ידי מיאמוש ב- 15/02/2015 07:37:35

פירוש של אביו של הרמב"ם ג. "שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך". ה' אלוקינו, גול עלינו רחמיך ויספיק לנו. כשעשה אורך הגלות רושם קשה על הנביא, התפלל, שיטה ה' מעלינו את חרון אפו, כאילו הוא אדם הניחם על אשר אירע לאהובו בשעה שקצף עליו. ובאותן מלים ממש התפלל גם דוד: "עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלזו" (תהילים צד, ג). והתפלל משה גם על קיום ההבטחה: "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם" (דברים לב, לו).

יישר כח מיאמוש! את מחכימה ומעשירה אותנו!

מה זה החידון הזה, צריך ללמוד את הפירושים שהבאתם ועל זה יהיה החידון או שסתם זורקים שאלות מהתנ''ך וצריך  לענות?