מעניינא דיומא - אזעקה בפגישה

איסור הריון ולידה בגטו

במהלך שנת 1942 התפרסמו בגטאות פקודות האוסרות היריון ולידה. בפקודות אלה נקבע מועד אחרון לביצוע הלידות. על הרופאים, האחיות והמיילדות נאסר להגיש עזרה לנשים בלידתן לאחר המועד הנקוב. לא היו אמצעי מניעה, ועל כן המשיכו הנשים להרות. אלה שהרו נאלצו להתמודד עם ההתלבטות לגבי קיום הפקודה לצד הרצון ללדת. העונש על הפרת פקודות אלה היה מוות. אישה שנמצאה בהיריון נענשה, היא ובני משפחתה. מחסור באמצעים רפואיים מתאימים ותנאים גרועים אילצו את הרופאים לבצע הפסקות היריון וזירוז לידות בדרכים לא בטוחות אשר סיכנו את חיי הנשים והתינוקות; ניתוחים בוצעו על גבי תנורים, בחדרים חשוכים, במקומות צרים ובתנאים לא סניטריים. בעקבות האיסור אירעו מקרים שבהם הועברו נשים בכפייה על ידי משטרת הגטו לבתי החולים לשם ביצוע הפלות. בחלק מהגטאות איים היודנראט על מפרות החוק בהפסקת כרטיסי המזון, בפגיעה בעבודה, במניעת עזרה רפואית מהאישה ואף בהסגרת המשפחה למשטרת הביטחון של הגטו.

בעקבות איסור ההיריון והלידה נאלצו נשים להתמודד עם ההחלטה לבצע הפלה או להמשיך בהיריון. היו שביצעו הפלה באופן מידי, היו שביצעו הפלה מלאכותית לאחר התלבטות ארוכה יותר והיו שסירבו לבצע הפלה חרף הסיכון. בין הנשים שהחליטו להמשיך בהריונן היו שעשו זאת מתוך רצון להמשיך את שושלת הבעל שנספה או מתוך רצון ליצור חיים במקום בו נלקחים חיים. בגטו וילנה הוקמה במרפאת הגטו תחנת ייעוץ לנשים הרות, אשר סיפקה אמצעי מניעה שפיתח ד"ר פינגרהוט ושחולקו בין היתר על ידי נשות המחלקה האפידמיולוגית שהיו ממונות על שמירת ההיגיינה בדירות ובבתים בגטו. בגטאות אחרים ביצעו הפלות ולידות מוקדמות על מנת להתמודד עם האיסור, והיו מקרים שבהם תינוקות שנולדו-חיים הומתו על ידי הרופאים בהסכמת האם מתוך הבנה לסיכון הגדול. נשים שבחרו להמשיך בהיריון נאלצו להסתתר בחודשי ההיריון האחרונים וללדת (לפעמים ללא סיוע רפואי) בסתר. ילדים אלו נרשמו כילדים שנולדו לפני הכניסה לגטו. היו מקרים שבהם הצליחו האימהות להוציא את ילדיהן בחבילות ובתיקים מהגטו למקום מסתור.

הריון ולידה במחנות

במחנות היה המצב שונה. הפקודות בדבר היריון ולידה לא היו חד משמעיות, והשתנו בהתאם לקפריזות של המפקדים והאחראים בדרגות השונות. כך, ניתנו פקודות המורות לשלוח את העוברים לצורכי ניסויים או לשלוחם למשרפות בעוד שהאמהות יכולות להישאר בחיים, אך בפועל נשים הרות היו מוצאות מחוץ למחנה. עדויות תיארו שוטרי מחנה שהיו מכים נשים בבטנן, משסים בהן כלבים וזורקים אותן חיות למשרפות. היו פקודות המאשרות לנשים ללדת ולתינוק לחיות אך במקביל מנעו מהאמהות תוספות מזון החיוניות להנקה או שמנעו מהן להיניק וכך תינוקות גססו למוות.[וולף-הוניגמן]

במחנות, בניגוד לגטאות, פעלו רופאות ללא צוות רפואי תומך, ולכן כל החלטה לעזור ולטפל באישה הרה הייתה בחירה ויוזמה אישית שלהן. ביצוע הפלות וכל התערבות בהריונות במחנה הנשים הוו סיכון לרופאה ואף על פי כן היו רופאות שסייעו לנשים הרות בהסתרת הריונן, בביצוע הפלות ובהרג התינוקות, על מנת להצילן.

רוב ההפלות בוצעו על רצפות הצריפים ללא מכשירים וכלים רפואיים. בוצעו גם לידות, אם כי מעטות, והתינוקות הומתו על ידי האמהות, נשים אחרות או הנאצים. במקרים בודדים נמסרו התינוקות לאימוץ.

ידוע על מספר תינוקות יהודיים שנולדו באושוויץ ונותרו בחיים