היפלו טילים בבני ברק - יש נביא בעירו

אני אומר פשוט, אמנם תוך שימוש במעט ציניות, שאי אפשר בשום אופן להצדיק את הטענה שיש שכר טוב לצדיקים בטענה שהולכת בערך כך: הרי צדיק הוא אדם שמקבל את הכל לטובה ומחפש רק את הטוב וכו', בנוסף לכך יש לו הנאה של עשיית מעשים טובים, ואם כן בהגדרה לצדיק אף פעם לא רע. זה נכון. אבל זה לא אומר לך כלום. סך הכל אמרת שמי ששמח בכל מצב שמח בכל מצב. מי שרוצה לטעון טענה שלצדיק יש יותר טוב או יותר אושר צריך לדבר על מדד של אושר חיצונית לצדקות עצמה. ורק אז יש לטענה שלו משמעות.

ובא לא נתווכח על פרטים, כללית, מי שהוא באמת רשע אין לו גם מצפון ומערכת פנימית שגורמת לו הרגשה טובה כשעוה טוב והרגשה רעה כשעושה רע, וממילא שיש לו כל טוב בעולם. ולא חסר לו שום אושר. רק הבינוני המתלבט יש לו הבעיות של המצפון וכו'. וכבר רז"ל אמרו שלא נברא העולם אלא או לרשעים גמורים או לצדיקים גמורים, ואמרו אין בידינו לא משלוות הרשעים ולא מייסודי הצדיקים.

יהי, אני לא הזכרתי את המילה מצפון, וגם לא את הנושא של קבלת יסורים בשמחה.
מה שכתבתי הוא פשוט: האושר הוא נחלת האנשים הישרים, ההגונים והמיטיבים.
זוהי התגלמות הכלל "צדיק וטוב לו, רשע ורע לו".

לומדת,
ברור שזה לא מיישב את השאלה על הבטחות התורה לשכר ועונש, ועל איוב ודומיו,
אבל זה כן משנה מעט את התמונה.
יש צדק כלשהו בעולם.


(הוספתי בעירכה כמה מילות הבהרה)

תוקן על ידי חזקואמץ ב- 22/11/2012 23:32:43

אם אתה מנסה לטעון שבדרך כלל מי שמוסרי מאושר יותר אז זה פשוט לא נכון. רבים הגנבים הנוכלים האגואיסטים והבוגדים שמאושרים לפי כל תקן של אושר. וכבר הזכרתי לך שם מפורסם אחד. מה שאמרת אפשרי רק אם מדברים על אושר פנימי, שקשור למצפון וכדו'. ואז זה לא טענה ובוודאי שלא מטיב עם מצב הצדק בעולם כי זה דומה לטענה שמי שאוכל דברים מתוקים מרגיש מתיקות. כל נושא הצדק שייך רק כלפי מה שלא ניתן לקחת בעצמו. על משקל דבריך כבר ניתן להגיד שמי שעובד קשה על כסף עם שכל בד"כ מרוויח והרי לך הצדק שבעולם.

תודה לאגנו......

התשובה של חזק ואמץ, אם נרחיב אותה קצת, היא אולי אחת ההבנות שאפשר להגיע אליהן בתוך שאלת הרוע והסבל בעולם.
אנחנו מסוגלים לחיות בטוב, בתוך כל מאורעות חיצוניים. בטוב זה לא רק באושר, כי מרקם חיים מכיל גם כאב וזקוקים גם לו. בטוב זה חיים עם משמעות שמקיצים אותנו כל בוקר בתחושה של רצון לחיות אותם, של סקרנות לחיות אותם, של תפקיד ושליחות כל שהם לחיות אותם. 
אינני מבדילה כן בין מוסריים ללא מוסריים. אני לא בטוחה שיש חלוקה כזאת. כל אחד מוסרי יותר בחלק מהדברים, ומוסרי פחות בחלקים אחרים. אולי הישר שאינו גנב, הוא כעסן ואלים מילולית לילדיו? לרעייתו? אז הוא מוסרי? אולי הלא בוגד הוא תחמן גדול בעבודה שלו? או שמח לאיד? לא חושבת שאפשר לחלק מי מוסרי ומי לא. בכולנו יש הכל. וכולנו יכולים לחיות בטוב, ובחלקינו המוסריים, או בזמנינו המוסריים, נמצא יותר טוב ושמחה.
ואז אפשר לומר בשאלה הכללית של הרוע בעולם, שהסבל לא בהכרח מביא לחיים רעים. אולי זו רק אותופיה לחשוב שכשהכל יסתדר ולא תהיה שום בעיה, נהיה מאושרים. מי אומר? כמובן שיש הרבה מה לדון בזה, ושעדיין סבל קיצוני הוא סבל, ובכל זאת. זה עונה רק ברמה פילוסופית-מתבוננת, לא עונה על ההבטחות בתורה ובנביא כלום, ולא על שכר ועונש, שהם מערכת חיצונית, כמו שכתב יהי אור. 

http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=30376
http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=32781
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=36892
http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=39811

עכשיו נשאלת השאלה האם למטענים יש דין פצצה או לא?

שיח  הטילים, אופייני מאד לכל שיח ההשגחה.

מפריחים נתון מבודד בעל נראות של השגחה.

ללא בדיקה רצינית (ומדעית! כן, סטטיסטיקה אינה חובבנות)  של יעדי השיגור וסטיית הטילים מהיעד, לנתון – גם אם הוא נראה חריג מאד בעין לא מזויינת - על אי נפילה בעיר פלונית, אין שום משמעות.

נפילת טיל אחד על גבול בני ברק רמת גן, נעדרת כל משמעות סטטיסטית.

לומדת, אין צורך להבדיל בין אנשים מוסריים לאנשים לא מוסריים, אבל בהחלט אפשר לומר שהתנהגות מוסרית מובילה לאושר, וככל שההתנהגות יותר מוסרית ביותר תחומים בחיים, כך היא מביאה יותר אושר למי שפועל אותה.

לגבי ההבטחות לשכר ועונש, כמו גשם או בצורת, זה ודאי לא עונה
אבל נראה לי שעיקר השאלה שמציקה לאנשים היא לא איך התורה מסתדרת עם המציאות (או להיפך), אלא איך אלוקים עושה עוול ומביא לצדיק רע ולרשע טוב. השאלה היא על צדקתו של אלוקים (כן, יש איזו הנחה בסיסית שקיימת גם אצל כאלו שאינם מאמינים, שאלוקים -במידה והוא קיים- הוא סמל הטוב והצדק) ולא על מה שכתוב בתורה.
ואם אני צודק שזהו עיקר השאלה, אז יש כאן כיוון שמפחית את חומרת השאלה.
הרמב"ם, כשהוא מסביר את המהפך שחל בגישתו של איוב (שבתחילה התלונן ולבסוף הצדיק את ה'), כותב -על פי גישתו הכללית- שאיוב הבין מה הדבר שמביא את האושר. אלו דבריו: "אבל כאשר ידע את ה' ידיעה אמיתית, הודה שהאושר האמיתי שהוא ידיעת ה' נצור לכל מי שידעו, ולא יעכירוה לאדם שום יסורים מכל היסורים הללו, אלא שהיה איוב מדמה כי מיני האושר המדומים הללו הם התכלית, כגון הבריאות והעושר והבנים... ולפיכך נבוך אותם המבוכות ואמר אותם הדברים". במילים אחרות: איוב קיבל פרופורציה מה העיקר בחיים, והבין שלמרות הבנים שמתו והמחלות והעוני, הוא מאושר יותר מהבריא אב הבנים העשיר, כי הוא יודע את ה' ידיעה אמיתית.
אני לא מתכוון ללכת בדרכו של הרמב"ם ולומר שידיעת ה' היא האושר האמיתי, אבל אני כן לומד מכאן דבר חשוב, שכשרוצים לבדוק אם "צדיק וטוב לו" או "צדיק ורע לו", צריך להתבונן קודם מה באמת מביא את האושר ומה לא.
המשפט הבא הוא משפט קיצוני, אבל העיקרון ודאי נכון, והשאלה היא האם במצב קיצוני זה גם עובד: אדם שמתנהג במוסריות בחייו (בכמה שיותר תחומים), והוא גם חולה מסוכן ועני ובניו מתו, יותר מאושר מאדם שאינו מוסרי ויש לו בנים והוא עשיר ובריא.
תיארתי מצב קיצוני כדי להבהיר את העיקרון. אבל ברור שבמצבים פחות קיצוניים זה הרבה יותר פשוט.
אם אנחנו מבינים שX מביא את האושר ולא V, אנחנו צריכים לבדוק מחדש אם אכן צדיק ורע לו או אולי צדיק וטוב לו.

חזק
אז מדוע איוב קיבל בחזרה זוטות מדומות כמו בריאות עוש ובנים?

בעל,
ברור שגם וגם זה הכי טוב. למה לצדיק אין הכי טוב אני לא יודע, אבל האם טוב לו יותר מהרשע - על זה אני מדבר.
שאלתך היא אולי על הרמב"ם שאולי מבטל את הבריאות הבנים והעושר מכל וכל. אולי.

בוא נלך עם הנחתך שככל שיותר מוסריים - יותר מאושרים, וזה עונה לשאלת צדקתו של השם.
אז תגיד לי אתה, למה הוא צריך לאתגר אותנו עם שואה, עם שריפות, עם הריגות במיתות משונות של משפחות שלמות? למה הוא צריך לקחת אשה מדלהי לקרית מלאכי ולהורגה שם מטיל? כדי שבעלה ימצא דרך להיות מאושר, בתוך זה? אני מסכימה אתך שכשזה כך - אפשר לחיות בטוב בתוך זה, כי בית החרושת של האושר הוא פנימי, (אינני בטוחה שהמוסר הוא המנוע, מה שברור ומוסכם על כל השיטות הפסיכולוגיות, במערב ובמזרח, זה שהמנוע הוא פנימי ולא חיצוני) אבל עדיין, כמו שהעולם מלא בסבל ורוע, יכול היה להתמלא בטוב, ולמוסריים היה טוב, או לפחות לדלל קצת את הקשיים, ולמוסריים היה טוב. 
ככה שמי שהדבר הזה מציק לו , עדיין לא עזרת לו הרבה. 
בלי איזו מוכנות לראיה מלאת צניעות בפני חידות היקום והחיים, כשזו אחת מהן,לראיה מכירת מוגבלותנו ואי יכולנו להבין את דרכי הא-ל והעולם,  נראה לי שא"א לקבל זאת.