היפלו טילים בבני ברק - יש נביא בעירו

אני רק מעיר הערה קטנה לדיון שעבר נושא והיה כדאי בכלל להקדיש לו אשכול אחר:

אם ראינו שאדם לא התפלל ונושע, האם זה אומר שלא התפלל? יתכן שלא היה בבית כנסת. אבל האם לא יתכן שבתוך ליבו כן התפלל? כן זע משהו וקרא לאלוקיו?

גם אני לא אוכל לענות על שאלה זו מהסיבה המצויינת שגם אני איני קורא מחשבות. הייתי פעם מוכן לומר שאדם מוכן מטבעו להתפלל, וכך נבראנו, אבל יצא לי להיפגש או לשוחח עם כאלו שהתכחשו לכל מה שבשם תפילה יכונה. ואיני יודע אם הם אמרו את האמת, או את האמת לפי דעתם, או ששכחו, או שבאמת לא התפללו, ואם הם יוצאי דופן או לא.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

קשה לדון מה הוא "טבעו היסודי" של האדם, מה שברור הוא, שהאדם בן ימינו, לרבות זה החרדי, מתקשה מאד להרגיש משהו בתפילה, מה שאומר שרובן של התפלות חסרות ערך כחוייה, ענין רגשי וכדו', (יש בהן כמובן את הערך של שמירת ההלכה המחייבת להתפלל).

כמה  הערות הבהרה, לדיון האחרון כאן:

- השאלה האם התפלה מועילה, שנעשו עליה מחקרים רבים, [ועי' אשכולו של מיכי "ניסוי התפלה הגדול", ובספרו], היא שאלה נפרדת לחלוטין משאלת השכר ועונש בעולם הזה ושאלת צדיק ורע לו וכו'. שעליה הרבה יותר קשה לעשות מחקר.
גם אם נניח שכל תפלה מועילה, עדיין אין זה מוכיח שיש שכר ועונש. שכר ועונש במהותו פירוש גמול על מעשי האדם, לא שהוא מתפלל ונענה. ואדרבה, אם ניכנס לרגע לתאלוגיה, נראה שיש סתירה גדולה בין ענין השכר ועונש לבין ענין התפלה, - מה קורה כאשר רשע מתפלל? וכבר נשפכו נהרות דיו על הנושא הזה. מ"מ מדובר במתח עצום שיש בפנים התפיסה הדתית- בין ה' הרחום וחנון השומע תפלת כל פה לבין ה' המעניש ומשכיר ונותן לאיש פרי מעשיו.
לכן, בהחלט אפשר לטעון שבגלל שהרגל אנשים דתיים הוא להתפלל, הם מתרפאים יותר או יש להם בכללות חיים טובים יותר [כמובן אם יש לזה סימוכין מן המציאות]. ועדיין זה לא קשור לשכר ועונש אלא לתפלה. כמובן שאין כל דרך לדעת אם התפלה היא שהועילה או המעשים הטובים , ולכן למי שמאמין בתפלה תמיד נשאר פתח המילוט הזה מכל ראיה. [אולי היא תעזור גם לכיוון ההפוך- משהו מעין "הקב"ה מתאווה לתפלתם של צדיקים", ותוציא אותו גם מבעיית הצדיק ורע לו]
בקיצור, שכר ועונש זה דבר אחד, וזה צריך להיות גם ללא כל תפלה, פשוט אם אני עושה מעשה טוב אני מקבל שכר, ואם אני עושה מעשה רע אני מקבל עונש. ואילו השפעת התפלה צריך לבחון ללא קשר למעשים.

- עלתה כאן השאלה אם השכר ועונש צריך להיות מובחן טוטלית, או לפחות עם נטייה ברורה שראה הטוב קורה לטובים והרע לרעים, או שדי בטענה לפיה לפעמים הקב"ה יכול להתערב במציאות ולתת למישהו טוב כטובו ולרע כרשעתו.
צריך להבחין בין שני השאלות: א', האם "מותר", למי שאינו חושב שיש להשליך את העינים והשכל, להאמין שה' לפעמים מתערב במציאות לפי עקרונות של שכר ועונש. והאם מותר לו לפרש לפעמים איזה מקרים לפי הכלל הזה.
ב'- האם יש סיבה מספקת למי שהולך אחרי עיניו ואחרי שכלו לקבוע שיש בעולם באופן כללי איזשהו קשר בין מעשי האדם לבין מה שקורה לו.

מה שקורה כאן, הוא שפרוגרמי בא מן השאלה הראשונה, ולומדת מגיעה מן השאלה השנייה. ובגלל זה נוצר כאן, כמו בדיונים  רבים בנושא, תקלה תקשורתית.
אבל מה שצריך לברר הוא איזה שאלה אנחנו צריכים לשאול.
בגלל שידיעתנו אודות סיבות הטבע אינם שלמים, תמיד נשאר איזה מרווח של פרשנות, או אם נרצה להגיד, מרווח של פעולה בחירית לבורא. שבתוך המרווח הזה אפשר להגיד שהוא פועל לפי איזה עקרנות שנייחס לו. ובעיקר, שהוא פועל פעולה רצונית, ניסית, שלא קבועים לפי חוקים בטבע [לפחות לא בטבע הזה, אולי שותפי יגיד שיש טבע עליון שמחייב עונש על עבירות ושכר על מצוות].
ומבחינה זו לעולם אין ביד הכופר נשק אולטימטיבי להפריך בו את טענת המאמין שייתן כסיבה להתרחשות כלשהו [או לפחות אלו שבאמת קיים מרווח לגביהם] את רצון האל, ואז יתחיל לתת פרשנויות למה הוא רוצה כך.
הנשק שביד הכופר הוא רק כאשר המאמין יתחיל לנסות להראות את אמונתו זו בעולם. כמו כשהוא מפרש סיבה לעונש כלשהו. אמנם לפרש את זה לעצמו, כדיון מנותק, אולי אין דרך להוכיח שזה לא רצון האל ושלא זה הסיבה לרצונו. הבעיה הוא שכל דרשה על דרך זה, מן התנ"ך ועד הוריקן סנדי, אינה רק פרשנות של רצון האל, היא נסיון להראות את זה במציאות. ואם רוצים להראות את זה במציאות, צריך סוג של הוכחה במציאות הזאת שזה הסיבה, כמו שסטטיסטית לאנשים טובים יותר טוב. ברגע שזה לא מוכח סטטיסטית, אין בדרשת התעוררות הזו כלום. אתה יכול להאמין בלבך מה שאתה רוצה, אבל לא הראית כלום במציאות. כי ההוריקן או המחלה לא מראים על חטא יותר מעל מצווה.
אחרי שמבינים שאין דרך להראות את התערבות האל במציאות, הרי שגם כל פרשנות ספציפית למציאות לפי עקרונות כאלה אינה אלא פטומי מילי בעלמא, המבוססת על אמונות קודמות של אותו מדבר, ואינם קשורים בכי הוא זה למציאות.
כלומר, המשפט: "ההוריקן קרה בגלל ביטול תורה", בעצם אומר [אליבא דכו"ע], רק את המשפטים הבאים: "אני מאמין שביטול תורה זה דבר רע. ואני מאמין שביטול תורה יכולה להביא לפעמים אסונות". אמונות שאולי לא מופרכות, אבל כל דרשת ההתעוררות אזלה לה.