| נשלח ב-19/11/2012 11:28 |
|
| |
| דה_וינצי2 כתב: |  | דרך אגב מעניין איך מתרצים את נבואת החזו"א על תוחלת החיים של המדינה??? [שכידוע נתן לה צ'אנס ל40 שנה]. |
|
לקט קטן של התשובות השונים שניתנו לשאלה החמורה הזו במשך הדורות, ובכך ידעו שאם ריק הוא מכם וכבר גדולי עולם התמודדו עם השאלות האלה והיהדות לא בורחת משאלות קשות ועל הכל יש תשובות נכונות לפי כל השיטות: -- זה לא אותו מדינה שעליה דיבר החזו"א, זה שבחיצוניות למראה עינים הוא נראה דומה אינו עניין כלל למהותו הפנימית שהשתנתה ועל אותו מהות פנימית דיבר החזו"א. לא על המדינה הנראית לעיניים שהרי החזו"א לא היה פרשן פוליטי אלא על התוכן הפנימי דיבר. (מהר"ל). -- ויש שפירשו שכוונת החזו"א לא היתה על העובדות אלא על הערכים שכידוע מנותקים מהעובדות כמ"ש מוהר"ר דייויד יום ועל אותם ערכים שהוא העריך במדינה אמר את שאמר והיום שישנם ערכים אחרים הרי שיש הערכה אחרת (מיכי, לייבוביץ) -- טפשים הם אלו שמסתכלים על חיצוניותם של דברים ואינם מביטים אל פנימיותם ועליהם נאמר עינים להם ולא יראו אזנים לאם ולא ישמעו והלא כאשר התנבאו החכמים על המדינה לא על מדינה זו הארצית דיברו אלא על מדינה העליונה המתוקה והמאירה והנפלאה שהיא בחינת מלכות עטרה העליונה שהיא מדינה והיתה כוונתו שבחינת דין המרומז במילת מדינ"ה יתבטל אחרי ארבעים שנה בסוד ארבעים שנה אקוט בדור ותצא דינה [פירוש שמילת מדינה פחות מ' הרי הוא דינה] (זוהר, מתורגם, ועי' שו"ת דברי יואל בתשובה לאדמו"ר מתולדות אהרן ז"ל בענין אם יש לומר הנוסח ותטה לב המלכות עלינו לטובה במדינת המינים עיי"ש היטב.) -- המדינה סבורה כמו השיטה האחרת של הרב הרצוג שהיא כן תתקיים לנצח (פלפולי האדמו"ר מקלויזנברג) -- יש שני דינים במדינה, יש דין מדינה מצד מה שהיא מותרת ורשאית להתקיים בדין התורה ועל זה המדינה דיבר החזו"א שדינה להיבטל אחרי ארבעים שנה [1] ואם החזו"א פסק שהיא תתבטל הרי עס איז ניטא ומה שאנחנו רואים שהיא מתקיימת אינו אלא הדין השני שיש במדינה שהוא לפי דין אחר מדין הצלת נפשות שאם תתבטל המדינה יכול להיות סכנה ולא מדין קיום המדינה לכשעצמו (סטנסיל מפי הגרי"ז) [1] ואית דגרסי שלשים ואית דגרסי עשרים ואית דגרסי עשר ולאחרונה התגלה גירסא שבעים ומשעור שבעתיד יתגלה נוסח שמונים והחוקרים הארורים ימ"ש העלו השערה כדרכם הנלוזה שהגירסאות הללו נולדו כל אחד בזמנו שקודם אמרו עשר ואחרי שעברו עשר שנים התקדמה הגירסא לעשרים וכן הלאה ויסכר פי דוברי שקר ואין מהצורך כלל להשיב על דברי הבל כאלה ורק לקינוח נעיד שבעצמי שמעתי מפי מוהר"ר אאמורזצקללה"ה ששמע מפי החזו"א בעצמו שכבר אמר לפני שנולדה המדינה שתתקיים רק מאה שנה. ] -- אני יודע שמה שאני אומר עלול להרים גבות ואולי להתנגד למה שאנו מורגלים לחשוב ולהניח מילדותנו ואני יודע שזה יכול להיות כואב אבל זה המחיר שאנו משלמים עבור התפתחותנו האינטלקטואלית שאנו חייבים לוותר על הנחות יסוד שהיו פשוטות לנו מילדות, ובכן ניתן להציע שמא ואולי החזו"א לא היה באמת נביא ולא דיבר אלא מהערכתו הוא את העובדות והוא סבר שהיא לא תתקיים אבל אנחנו רואים לפי התקדמות המדע שאחריו שהיא התקיימה ואין לנו אלא להסיק שהחזו"א טעה ואין זה חסרון כמו שכבר אמר ר' נחמן... ואפשר עוד שהחזון איש היה שבור פסיכולוגית מקיום המדינה שנגדה את האידיאלים שלו ורצה לחזק את עצמו ואת סביבתו באמירה המיוחסת אליו וכדרכי שהתורה מתייחסת לפסיכולוגיה של בני אדם. (מיימוני, עצכח)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 11:37 |
|
| |
כמה שאלות על "דרך אמונה". האם יש לתקן את מערכת האזעקה בבני ברק, או שעדיף לתרום את הכסף לקופת העיר? האם מותר להעמיד בעיר מערכת כיפת ברזל, או שזה עלול ח"ו לעורר קטרוג ולבטל את ההבטחה? האם מותר לנהוג על פי הוראות פיקוד העורף או שיש בזה משום קוצר אמונה וקשיות עורף. ברצינות. מה הם חושבים באמת לעצמם כל בעלי השיח אמונה הלזה. יהי, הצורך לדון על תיאולוגיה קיים כל עוד התיאולוגים יורים.
עשית עבודה יפה. חילך לליצונתא דעבודה זרה. (כידוע ליודעי חן, כל עבודה, זרה היא). תלמיד, התייחסתי למי שרואה בהם גדולים שבגדולים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 11:38 |
|
| |
יהי, יש להוסיף את השיטה כי אי אפשר לשפוט לפי סגנוננו, דברים שנאמרו בעבר. ייתכן למשל ששנת החזו"א הייתה מורכבת משבוע ויום.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 11:50 |
|
| |
זה מה שיפה בתורתנו הקדושה- כל מציאות שלא תהיה ניתנת לפירוש והבנה במסגרתה. לכן המאמין בה חי חיי שמחה ואושר כל ימיו, בעוד שהכופר רק מסתבך והולך. שניהם יוולדו וימותו באותה שעה, אלא שזה היה תמיד מאושר וזה היה תמיד מדוכא.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 11:52 |
|
| |
יהיאור נהנתי. תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 11:54 |
|
| |
יהי אשריך שאתה משמח אנשים בימים אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 11:55 |
|
| |
שותפיסוד. אם תאמין בפיקאסו או בבטהובן חייך לא יהיו מאושרים? לא שיש לי משהו נגד אמונה, יש לי משהו נגד אמונה שמטרתה לגרום אושר, אמונה זאת אגדיר כאופיום להמונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 11:58 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: |  | זה מה שיפה בתורתנו הקדושה- כל מציאות שלא תהיה ניתנת לפירוש והבנה במסגרתה. לכן המאמין בה חי חיי שמחה ואושר כל ימיו, בעוד שהכופר רק מסתבך והולך. שניהם יוולדו וימותו באותה שעה, אלא שזה היה תמיד מאושר וזה היה תמיד מדוכא. |
|
אבל לפעמים עד שמבינים את פירוש המציאות במסגרתה לוקח זמן ואפילו זמן רב, כי לעתים יש שאלות שאין לזלזל בהם מן המציאות, ואמת שניתן לפרש כל מציאות במסגרת התורה, עדיין עד שלא ידע המאמין את אותו פירוש איך ישמח? וא"כ גם המאמין, אם הוא מרגיש חיוב לפרש כל דבר במסגרת התורה, לא יכול להיות שמח כל ימיו. [במובן זה שאתה מדבר עליו, במובנים אחרים הרי אין סיבה שתחייב את הכופר להיות מדוכא]
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 12:02 |
|
| |
שותפי, כתבת, "זה מה שיפה בתורתנו הקדושה- כל מציאות שלא תהיה ניתנת לפירוש והבנה במסגרתה". כמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא מאי נפיק ממקלדתיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 12:05 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: |  | זה מה שיפה בתורתנו הקדושה- כל מציאות שלא תהיה ניתנת לפירוש והבנה במסגרתה. לכן המאמין בה חי חיי שמחה ואושר כל ימיו, בעוד שהכופר רק מסתבך והולך. שניהם יוולדו וימותו באותה שעה, אלא שזה היה תמיד מאושר וזה היה תמיד מדוכא. |
|
הרשה לי לצטט: דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה אתא משה אמר (דברים י) האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה אמר רבי אלעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו
אני רוצה להוסיף עוד משהו, בפולמוס המתמשך בעצם, בינך לייתכן, הוא לא הצליח 'להפיל' אותך, לדחוק אותך לפינה או משהו, יש לך מערכת סגורה של אמונה, ואין מאיפה לאיפה להקשות, אבל, קורא הקורא ושופט, איפה הוא מעדיף למקם את עצמו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 12:05 |
|
| |
| יהיאור כתב: |  | | ואמת שניתן לפרש כל מציאות במסגרת התורה, עדיין עד שלא ידע המאמין את אותו פירוש איך ישמח? וא"כ גם המאמין, אם הוא מרגיש חיוב לפרש כל דבר במסגרת התורה, לא יכול להיות שמח כל ימיו. |
|
הידיעה שיש פתרון, גם אם כרגע הוא לא זמין כאן ועכשיו, די בה כדי להציף את לבו ברגשות שמחה ואושר עדי עד.
אין שיטה טובה מזאת לעבור את חיי העולם העקום הזה.
זה איננו אופיום, זה נסיון חיים.
תחשוב טוב יהיה טוב (וכבר עכשיו יהיה טוב).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 12:11 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | | פרוגרמי, מה אתה מנסה להשיג כאשר אתה טוען כי מאז ומעולם היהדות לא התייחסה למציאות?
כמובן שלא טענתי זאת, טענתי רק שהיסודות של זיהוי השגחה פרטית הם עיקרי האמונה, ויסודם בספר בראשית ועד נדה. מה שאני מנסה להשיג הוא שיח הגון. כשברצונך לדון על עיקרי האמונה - דבר עליהם ישירות, ואל תעשה כאילו יש לך ביקורת על איזה רב ספציפי, (שאגב יש לו הרבה אומץ.. בניגוד למה שכתבו כאן, ירושלים מחוץ לטווח, אבל ב"ב היא בהחלט בתוך הטווח, ואולי סמך רבינו על כיפת ברזל, וצ"ע)
עליך איני מתפלא, כי זו שיטתך, אבל על לומדת אני מתפלא, כי זו לא שיטתה, לפחות לפי הנראה לכאורה.
אם אתה כבר מתעקש. אינך מסכים כי השיח הזה תפס תאוצה והדרדר פלאים בעת האחרונה?
עזוב את פינטו. אני מתייחס לגדולים שבגדולים, אשכנזים טהורים. ההגדרה שלך 'הידרדר פלאים' נובעת מבעיה עם כל העיקרון של השגחה פרטית, מי שמקבל את העיקרון, ויש לו רק ויכוח ספציפי שלא האיפון הרג את הרב אלישיב אלא משהו אחר, ושסנדי היתה צריכה להגיע לליקווד כי שם הליטוואקעס השחצנים, או שהרח"ק חושב שרק רחוב רשב"ם קיבל את התורה, רואה כאן את השיח הרגיל בין בני אדם, ולא שום 'הידרדרות'. בכל מקום יש תחרות, מחלוקת, דעות שונות, מעידות, וכדו'. |
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 12:12 |
|
| |
שותפי, אתה מרוקן או לפחות ממעיט מאוד את התוכן הן של עולמו של הקב"ה (העקום ?), והן של תורתו. למה עכשיו ? תן לנו להנות מימי כסלו, חכה לט' בטבת, עם תרגום ה70, זה הזמן המתאים לטיעונים מיואשים מהסוג שהבאת כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 12:14 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | | יהי, יש להוסיף את השיטה כי אי אפשר לשפוט לפי סגנוננו, דברים שנאמרו בעבר. ייתכן למשל ששנת החזו"א הייתה מורכבת משבוע ויום. |
|
תאלוגים מודרניים יותר מציעים כי למילה שנה יכול להיות משמעויות שונות בלשונם של הקדמונים, כך הם מפרשים כי המילה יום שבסיפור הבריאה משמעותה תקופה שבמימד שלנו יכלה לקחת שנים רבות ובלשון המקרא הכל מכונה יום וכך הועלתה השערה שכשאמר החזון איש ארבעים שנה לא היתה כוונתו לשנה בשימוש אנחנו עושים בה כיום אלא לשנה כמבטא תקופה שלימה ומשוער שלפי חשבון זה אין המדינה מתקיימת אפילו שנתיים כי עוד לא עברה שני תקופות שלימות. מן השמרנים יותר חולקים על כך נחרצות וטוענים שזו גילוי פנים בתורה שלא כהלכה ואפילו שנמצא מי מהקדמונים שאמר כזאת אין אנחנו רשאים לחזור על דבריו והדברים אסור לשומעם ולכן לא כללתי אותם בסקירתי שהיתה כל כולה על טהרת שלומי אמונת ישראל (להרחבה ע"ע נתן סליפקין ומפרשיו)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2012 12:15 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: |  | ואמת שניתן לפרש כל מציאות במסגרת התורה, עדיין עד שלא ידע המאמין את אותו פירוש איך ישמח? וא"כ גם המאמין, אם הוא מרגיש חיוב לפרש כל דבר במסגרת התורה, לא יכול להיות שמח כל ימיו.
הידיעה שיש פתרון, גם אם כרגע הוא לא זמין כאן ועכשיו, די בה כדי להציף את לבו ברגשות שמחה ואושר עדי עד.
אין שיטה טובה מזאת לעבור את חיי העולם העקום הזה.
זה איננו אופיום, זה נסיון חיים.
תחשוב טוב יהיה טוב (וכבר עכשיו יהיה טוב). |
|
אבל על אמונה שקיים פתרון באיזה מקום קשה לשמוח [לפחות לבני אדם נורמליים], וכמו כן אפשר לכופר להאמין שבאיזשהו מקום יש פתרון ופשר על הכל ולשמוח באותו מידה.
|
|
|
|
|