| נשלח ב-22/11/2012 14:12 |
|
| |
הקפיטליזם כתפיסה הדתית (דת ואוטונומיה)
כפי שביארתי כבר לא אחת, [לאחרונה כאן, וראו כאן], הנושא של חירות ועצמאות הפרט מול הדת ההטרונומית המשעבדת והמחייבת, היא הנושא היסודי ביותר עבורי ומהווה מקום ההתנגשות היותר יסודית בין התורה כפי שנוהגת בדורות אחרונים ומציאות האדם המודרני, ואשר רוב או כל הנושאים הפילוסופיים המחשבתיים והנושאים המעשיים הקשורים בבעיית הדת נפגשים במקום הזה. הוא גם במקום שבו נפגש נושא התאוות והנגיעות (שמצדדי הדת נוהגים להצביע עליו כעיקר הבעיה שלהם) והנושאים היותר אבסטרקטיים. [דיון מעניין שמתוכו עליתי על נקודה זו כאן, בהודעות הראשונות של הבלהבלים]. כלומר נושא החירות והאוטונומיה היא מחד בעיה פילוסופית פר אקסלנס, ומאידך גם נושא שניתן לכנותו תאוות וצרכים אנושיים. כך שאם נמקם את ההתנגשות היסודית כאן נוכל לראות את הצדק הן בטענה שהכל תאוות והן בטענה שיש כאן נושאים רציניים.
ההנחה הבסיסית שעומד ביסוד התפיסה שיש כאן התנגשות בכלל, היא שעצמאות אישית זה מושג חילוני, ושהיסטורית מהווה מושג שהתחדשה ברנסנס ובהומניזם שנולדה סביבו, ואילו המחויבות לסמכות עליונה כהנחה טבעית, תפיסת עבדות האדם למלך, ובכלל לקולקטיב ולחברה, בלא חירות ואוטונומיה אישית, היא התפיסה שקדמה היסטורית, שסביבה היו המשטרים הפוליטיים הקדומים פועלים, ושמתאימה יותר לקריאה פשוטה של דרישות התורה והדתות. לאור זה נתפס כל נסיון של התאמת התורה לתפיסה אוטונומית יותר, וטענה הנועזת יותר שהתורה מתבססת על האדם האוטונומי, כאפולוגטיקה מאולצת בלתי משכנעת.
אמנם לדעתי, יש מקום רב מאד לטענה פנים דתית לגמרי בשבח הבחירה העצמית והאוטונומית, ולהיות הקשר של האדם עם אלוהיו, שהוא המונח היסודי של הדת [ולא משנה בכמה מילים נכבס את הקשר הזה, יהיה זה קשר של מחויבות או של עבדות או כל דימוי אחר, מה שקורה ביסוד הוא סוג של קשר] נובעת בעיקר מתוך ההומניזם שלו, ומתוך החופש והחיפוש העצמאי שלו. ומהווה לדעתי טענה חזקה מספיק שלפחות נוכל להגדיר את המתח שבין האוטונומיה להטרונומיה כפרדוקסיות פנימית בדת, וכלל לא כבעיה שנולדה מבחוץ.
ואדגים זאת בהוכחה מן התפיסות הכלכליות. ידוע ששני תפיסות כלכליות יסודיות התמודדו ביניהם על השלטון העולמי במאה העשרים, התפיסה המארקסיסטית הסוציאלית, והתפיסה הקפיטליסטית. והוויכוח ביניהם, אם כי לבשה פנים אחרות, עוד לא נפתרה. והנה נשאל שאלה פשוטה, איזה מתפיסות אלו יותר חומרנית, יותר מגושמת, ואיזו מהם יותר רוחנית, יותר מתאימה לתפיסה דתית.
לכאורה [ואני לא באמת בקי מספיק בנבכי הכלכלה וההיסטוריה להגדיר את זה במדויק, ואולי אני מקשר כאן דברים שלא באמת קשורים ביניהם בקשר סיבתי], יש כאן סתירה עצומה. לכאורה הקומוניזם הרבה יותר אידאלית, מבוססת על מידה של אלטרואיזם שהיא המידה המשובחת הכי יסודית, מדברת על חלוקה מוסרית של ההון, על התגברות על החומרנית החזירית. ואילו הקפיטליזם כולה מבוססת על האגואיזם המודעת, על רדיפת הכסף והכבוד והשררה. נמצא אם כן שהמבקש תיקון עולם בתכונה רוחנית עליו ללחום בעד הסוציאליזם. [ובאמת שכן סבר לא הוגה אחד, ומן הקרובים אצלנו הרי"ל אשלג בעל הסולם]. (ואם ננקוט את הנחת ההתנגשות בין חירות הפרט לדת, ברור שהקומוניזם שאין בה כל חירות וחופש פרטית יותר מתאימה לפוליטיקה דתית.)
מאידך, הנה המרקסיזם מבוססת ביסודה על תפיסת עולם מטריאליסטית, מניחה שכל ההיסטוריה האנושית מונעת אך ורק על ידי כסף, מכחישה להדיא כל דת ותפיסה רוחנית יותר ורואה בה אופיום להמונים בלבד. מאידך העולם הקפיטליסטי, הוא עולם דתי, מבוססת בעצם על תפיסת השגחה פרוטסטנטית כטענת מקס ובר, ועל כל פנים מבוססת על תפיסת עולם דואלית ובחירית, אם כי יש מקום להתווכח עד כמה זה באמת קשור ליסודות הקפיטליזם. (ברור שיהודים דתיים מעדיפים לחיות תחת משטר קפיטליסטי ולו מהסיבה הפרקטית שהיא מאפשרת חופש פולחן, ומתוך כך באמת רובנו מזדהים עם החופש הקפיטליסטי וזו אחת הגורמים להסתבכות שלנו בנושא. ואם כי ניתן לטעון שאין זה אלא תפיסה פרגמטית ולא עקרונית, נראה שיש סיבות יותר עקרוניות לקשר בין שני הדברים).
והנה נראה ברור, שעל אף הטענה שיש לאידך גיסא, התפיסה הקפיטליסטית הרבה יותר דתית. ומסיבה אחת, שההנחה שעל אף שלא יהיה כפייה על כל נושא, וניתן לכל יחיד לעשות את חשבונות הרווחיות לעצמו, שהוא לכאורה מציאות של איש את רעהו חיים בלעו, ועם כל זה, ודווקא דרך זה, יתנהל חברה וכלכלה יותר מסודרים ויותר מתאימים לחזון יישוב העולם ותיקונו, [היד הנעלמה של סמית] זוקק הרבה יותר אמונה, ואמונה הרבה יותר מפותחת, מתפיסה שנוקטת שאם לא נכריח את כולם הכל יתפרק. וזוהי האמונה היסודית שיש להקב"ה בעולם, בזה שנתן לבני אדם בחירה [לפי הסיפור הדתי הקלאסי], ונתן להם לשקול את חשבונות ההפסד והרווח שלהם, והאמין בהם שבדרך זו יגיע יותר תועלת לכל הצדדים מאשר אם יכפה עליהם את התועלת. והנה זו אמונה הרבה יותר עמוקה, גם באדם וברוח הבחירית שבו, וגם באלהים, אשר ברא לאדם בצלמו שהוא יכולת הבחירה.
http://machshevesemunah.blogspot.com/2012/11/blog-post_22.html
תוקן על ידי יהיאור ב- 22/11/2012 14:14:28
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 14:30 |
|
| |
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 22/11/2012 15:09:05
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 16:08 |
|
| |
"הצלחנו לכפות על שכלם של העניים את הרעיון שאין זה נאה לקבל, והצלחנו לשכנע לא מעט מהעשירים שזו בושה לתת. אלא שהשיטה הפוליטית-כלכלית של מדינה דגולה גורמת למציאת חן הן בנתינה והן בקבלה; והשיטה הפוליטית כלכלית של דת אמתית מפרשת את המאמר "טוב יותר לתת מאשר לקבל" לא כהבטחה לשכר בעולם הבא, אלא כהתחייבות לנתינה מצד טבענו הטוב והמתוק יותר, זה שאיננו מתאבן מנתינה" - ג'ון ראסקין בביקורת חריפה על השיטה הקפיטליסטית בספרו "UNTO THE LAST" מתוך אמונה דתית באמיתות המוסרית של השיטה הכלכלית שבתנ"ך.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 17:36 |
|
| |
לא ידעתי שהתנ"ך הוא ספר שעוסק בשיטת כלכליות.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 18:09 |
|
| |
התורה עוסקת בכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 18:12 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 18:25 |
|
| |
תכלית, לא פתחתי את האשכול לדון איזה שיטה כלכלית עדיפה לפי התורה או איזה תורה עדיפה לפי איזה שיטה כלכלית, פתחתי אותה להצביע על הקורלציה שבין תפיסה דתית לבין קפיטליזם, שמשמעותה חירות הפרט והאגו שלו, ובין תפיסה מטיריאליסטית לקומוניזים, השוללת זכויות הפרט. האם מישהו מודה לקורלציה הזאת? סבור שזה רק מקרי ושזה לא באמת קשור? זה מה שמעניין אותי כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 18:45 |
|
| |
יהיאור האם לא ניתן לחלק בין העולם הקתולי לעולם הפרוטסטנטי, כפי חילוקו של מקס ובר?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 19:17 |
|
| |
האם הקתולים תומכים בקומוניזם?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 22:41 |
|
| |
לא אבל הקפיאטליזם התפתח במדינות הפרוטסטנטיות. ראה את הערך 'מקס ובר' בויקי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 23:01 |
|
| |
גם אם כך זה לא יסתור את הנקודה שדווקא התפיסה היותר מטריאליסטית תומכת בסוציאליזם ובכפייה חברתית. אפשר לטעון שייתכן תפיסה דתית קומוניסטית או כפייתית בעיקרה.כמו זו הקתולית הישנה. אני רק הצבעתי על העובדה שבדורות האחרונים דווקא הדת גרמה לקפיטליזם, וזו אף לא נתקלה בהתנגדות מצד שומרי משמרת הדת אלא להיפך, הדת תמיד לצידה. אכן כל התזה הפרוטסטנטית מנוגדת במובנים רבים לדת ההטרנומית המורגלת. ובכל זאת היא דתית מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 23:08 |
|
| |
ורק אצל הקלוויניסטים.
כדי להבין על מה מדובר ניתן לקרוא את הבלוג של תומר פרסיקו:"האתוס הפרוטסטנטי ורוח הקפיטליזם" שמסכם את הרעיון באופן ברור. ברור שאין לכך כל קשר ליהדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2012 13:41 |
|
| |
ובר מדבר על הנקודה של העמדת הצלחה חומרת כערך וכעבודה דתית, הוא לא נוגע בנקודה של העצמאיות מול הכפייה החברתית, שהיא הנקודה שאני טענתי עליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2012 14:15 |
|
| |
הרעיון של מקס וובר בנוגע לקלוויניסטים הוא מצומצם לסוג האמונה (המוזר)של הקלויניסטים ולכן אינו שייך כלל לנושא הדתי בכללו.
ולגבי האוטונומיה(שזה שוב נושא אחר) כאן אין קשר בכלל בין הדת לבין הכלכלה. אדם דתי יכל לחיות בלי סתירה לדתו הן במשטר קומוניסטי והן במשטר קפיטליסטי מפני שהדת נותנת אוטונומיה בנושא של כלכלה .הדת לא נותנת לך אוטונומיה בנושאים הקשורים להתנהגות יום יומית אבל היא מאפשרת לך לצבור הון אם אתה רוצה או לחיות חיים שיתופיים אם אתה רוצה.
והקומוניזם צמח אצל אתאיסטים כי הוא מבוסס על מוסר אנושי ולא על דת (כפי שידוע הדת במקרים רבים סותרת את המוסר האנושי.)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2012 15:53 |
|
| |
הרי הסברתי שאין קשר בין התזה של ובר לטענתי, ושיש קשר בין תפיסת אוטונומיה כלכלית לבין האוטונומיה בנושאים דתיים, והסברתי למה. בתפיסה דתית ואמונית אני לא מתכווין רק להיבט המצמוצמם של משירת שבת ואכילת כשר, אלא אני מתייחס באופן כללי לראיית העולם בעין אמונית מול עין מטיריאליסטית, והראיתי שדווקא זו האמונית מאפשרת חופש וחירות והאתאיסטית להיפך. וממילא שגם בהיבט הדתי הפרטי יוצא כך. זה שהקומוניזם מבוסס מוסר אנושי אינה ענין לכאן שהרי באותו מידה הקפיטליזם מבוסס על מוסר או תועלת אנושית, ואם כי יש התנגשויות בין הדת למוסר אין הדתיים מתנגדים לכל הצעה שנובעת משיקולים מוסריים רק כי הם כך. והרי הבאתי שיש הוגים דתיים שאימצו את הקומוניזם מסיבות מוסרית/דתיות. המארקסיזם מבוסס בפירוש על תפיסת ההסיטוריה כדיאלקטיה מטיריאליסטית, ולא רק במקרה כי היו אנשים אתאיסטים.
תוקן על ידי יהיאור ב- 23/11/2012 15:58:00
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2012 17:11 |
|
| |
| יהיאור כתב: |  | | תכלית, לא פתחתי את האשכול לדון איזה שיטה כלכלית עדיפה לפי התורה או איזה תורה עדיפה לפי איזה שיטה כלכלית, פתחתי אותה להצביע על הקורלציה שבין תפיסה דתית לבין קפיטליזם, שמשמעותה חירות הפרט והאגו שלו, ובין תפיסה מטיריאליסטית לקומוניזים, השוללת זכויות הפרט. האם מישהו מודה לקורלציה הזאת? סבור שזה רק מקרי ושזה לא באמת קשור? זה מה שמעניין אותי כאן. |
|
יהיאור,
הדברים נראים לי מורכבים הרבה מעבר למה שכתבת באשכול. להלן שלוש נקודות המראות חלק מזאת, ויש מה לכתוב על כ"א מהן:
- קומוניזם כאנטיתזה לחברה קיימת לא נכון, לדעתי, לדון על הדברים מבלי להתייחס להקשרים. הקומוניזם שאליו אתה מתייחס צמח כאנטיתזה לחברה קיימת, על שלל אמונותיה הכלכליות והדתיות. לא ברור, לכן, האם יש משהו בקורלציה שאתה מציין, משום שהיא לא צמחה באופן לא תלוי. יותר מכך: מבלי להתייחס להיסטוריה ולגיאוגרפיה, ייקשה עליך להסביר בכוון שאתה מנסה את צבירי החילוניות בצ'כיה והארצות הסקנדינביות, מצד אחד, ובסין ושכנותיה, מצד שני.
- עצם קיומה של תפיסה דתית בעניין הטבלה המקושרת לגבי רמת החילוניות באירופה עפ"י מדינות מציגה הסבר אחר לדברים (אולי בע"ב התייחס לדברים): מדינות מפותחות עברו מריכוזיות דתית וכלכלית לביזוריות יעילה יותר - אבל כצעד ביניים לקראת חילוניות. עם כל הכבוד למקס ובר, אפולוגטיקה דתית אפשר להקריץ מהתחת תמיד, מה שלא אומר שהיא המניע.
- הטרוגניות (בזמן ובציבור) של "רוחניות" דתית עושה רושם שחלק מהיהדות המוקדמת הזכיר את הקומוניזם, לפחות באספקט של חוקים דביליים ולא מעשיים שנושאם שוויון (שמיטת חובות, יובל, איסור ריבית); חוקים אלו נעקפו בטריקים כ"כ ילדותיים ומגושמים עד כדי כך שאפשר לומר שהיהדות פשוט התעלמה מהם החל משלב כלשהו. מאידך גיסא, תת-החברה החרדית בישראל - ללא ספק גורם דתי מאד ומפגר במיוחד כלכלית והשכלתית - דוחף חזרה למה שמזכיר קומוניזם בקיצוניות הנתק שבין הישגי עבודה לתמורה. לכן מבחינת החברה החרדית, לפחות, קשה להצביע על מונוטניות כלשהי בעמדות דמויות קומוניזם.
במאמר מוסגר, עוד נקודה תמוהה שהעלית, לטעמי, שדתיים נוטים ליפול בה. אין שום סיבה לייחס תכונות נאצלות לרעיון מטופש ומופרך אמפירית, רק בשל זאת שבמוצהר אין חפיפה בינו לבין אינטרסים רציונאליים (אולי ההיפך). מי שהוליך שולל שהקומוניזם עבד בזמן שהיה ברור שאמפירית הוא נכשל, הוא שוטה ושרלטן חסר אחריות - אין שום סיבה להצמיד לעניין "רוחניות" ו"אידיאולוגיה", בודאי לא בקונוטציות חיוביות. כנ"ל מי שמתעקש בכך שיש "ערך אוניברסאלי" כלשהו בפעולה לא רציונאלית של הפרדת צמר מפשתן בשל סיפורים ילדותיים על ישויות על טבעיות במדבר, מי שמתעקש ללהג על גנטיקה סטטיסטית כשאין לו מושג מה ההבדל בין לוגריתם לשורש ובין סדרה חשבונית להנדסית, וכו'. אין בשקרים ובשלומיאליות שום דבר ערכי או אידיאולוגי חיובי.
|
|
|
|
|