ברוך לוין

טוב. ככה.

קניתי - קודם כל - את Touched by a Niggun .
ובכן - פעם ראשונה שהבנתי ממש מה שאומרים על ברוך "מתוק". כן, הוא מדבר את השירים בצורה כל כך אמיתית, שפשוט אפשר לטעום את הדיבורים האלה וזה מתוק! ולא, הדיבור פה לא עומד בסתירה למלודיה.
נראה לי שהאלבום הזה עשה לאייבי הרבה נחת 
אפילו הלקחים שנכתבים שם מדי פעם יותר מדי במפורש לא גרמו לי להסתייג מהאלבום. המתיקות, המתיקות מחפה :)
העיבודים יפהפיים. גם בלי להסתכל הרגשתי טאצ' לייב-יעקב-ריגלר'י 
טוב, גם ברוך לוין עשה עבודה מצויינת בעיבודים. אפילו יענקי בריסקמן (שעצבן אותי באלבומים האחרים) היה די בסדר.
אהבתי במיוחד את The Piano Boy, Someone's Child, The Next Gadol Hador וגם את The Maggid's Messege, למרות שלא היה שם בדיוק מסר לאומה (חוץ מהמסר של המגיד...). לא נורא, שיר חמוד ומוזיקה מוצלחת. 


ובתפנית חדה - ל"השקיפה". (דווקא הוא הזדמן לי...). 
פעם ראשונה שאני מעבירה את השירים הסוערים והולכת (כמעט) רק לשקטים. העיבודים איומים! חדגוניים להחריד, חצוצרות צורחות מכל כיוון. סגנון כזה הייתי מצפה לשמוע באלבום של זמר ממוצע מינוס. 
בכל אופן, השירים השקטים שם טובים :)

באופן כללי, לא כל כך אהבתי את הילדים הסולנים שמשולבים מדי פעם בשירים של ברוך. למה? לא יודעת. לא מצאתי בזה משהו יפה במיוחד. ברוך לבד שר יותר טוב. ולמרות זאת...
...עכשיו נשאר לי להשיג את "וזכני".

:)

תוקן על ידי אידי ב- 06/12/2012 15:12:16