איציק אייזנשטט

ליום השנה של איציק אייזנשטט ושלמה קרליבך זצ''ל.

'עוד אבינו חי'

מאת: רבקה מנוביץ-מעייני

רעים מופלאים היו שלמה קרליבך ואיציק אייזנשטט. קשה להיזכר בשלמה מבלי לראות את איציק בסביבה.

כל הופעה כל גיחה לארץ של שלמה, איציק היה שם, לא פלא שהיה אנציקלופדיה מהלכת של שיריו. לא פלא שפעמים רבות פנה אליו שלמה, בבקשה שיזכיר לו איזו מנגינה נשכחת שהתחיל להלחין אי פעם..

 אני זוכרת את  הפעם הראשונה כששלמה אך החל להופיע בארץ.

צעירים היינו ומלאי כמיהה אל משהו טמיר ונעלם.. פתאום כמו נגה עלינו ברק משמים וטלטל את נשמות נעורינו במנגינה שנגעה בנימים הכמוסים ביותר של הנפש.

היתה בה ערגה והתרפקות.. כיסופים והתמסרות, ואהבה גדולה מהכיל..

 גרתי בבני ברק. מישהו סיפר לנו, לי ולאחי היקר בצלאל (לימים הרב חזקיהו בצלאל מעייני זצ''ל) שלמד אז בישיבת פוניביז', על הופעה ובה רב ששר ומנגן על גיטרה.

נמשכנו והלכנו.

 שלמה הופיע באולם קולנוע אורדע ברמת גן, קרוב לבני ברק, אך לא בתוכה, הלא לא יעלה על הדעת להופיע בבני ברק.. אבל הקהל היה משם, מישיבת פוניביז' ומאחרות.

תור של צעירים דתיים השתרך ליד קופת הקולנוע שלא הייתה רגילה במראה כזה.

שלמה יצא אל הבמה. יהודי לא גבוה, עטור זקן שחור עגלגל, פאות מאחורי האוזניים, רעמת שער בעורף - מעט גדולה מהרגיל, עיניים גדולות וחיוך. איזה חיוך..

ואז הוא התחיל לשיר ..

בהתחלה לאט, עיניו עצומות ידו פורטת באהבה על מיתרי הגיטרה הנענית לו.. אח''כ התחיל הקצב לגבור..

נשימתי נעצרה ודמעות זלגו מעיני.

 הייתה זו הפעם הראשונה ששמעתי את אשא עיני, אל תירא, עוד ישמע, השמיעיני,  כבקרת רועה עדרו, ועם ישראל חי. ישבתי באולם ולא ידעתי את נפשי. כמו יין עתיק נמסכו המנגינות בדמי. הוא שר ורקד על הבמה והקהל נסחף איתו. אנשים יצאו ממקומותיהם ורקדו במעברים.. הסדרנים ביקשו להשליט סדר ולא יכלו, משכו אותם לתוך המעגל..

 שלמה  ירד מהבמה ורקד עם הקהל. עד שלבסוף, גירשו את כולם מהאולם. שלמה יצא והמשיך לנגן ולרקוד ברחוב. ההתלהבות הדביקה עוברי אורח .. היה זה מחזה הזוי, רב מנגן ורוקד בחצי הלילה באמצע העיר וכל מי שעובר מצטרף אליו..

לאחר שעה ארוכה, הזמין הרב נחום קוק שהיה אז רב ברמת גן, את שלמה לביתו ואנחנו נשרכנו אחריו.

עד שעות הלילה הקטנות נמשכה השירה וההתעלות בביתו. כמובן שאיציק היה שם כשפניו פני להבים. לבסוף אירגן את הנוסעים לביתם, פיקד על ה'פיזור' ודאג שגם שלמה יגיע בשלום לחדרו.

אותו הלילה לא הצלחתי להירדם.. המנגינות חדרו אל התת מודע והתנגנו בתוכי. ''השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאווה.. דפק הלב בקצב הגיטרה של שלמה..

ימים רבים לא התפכחנו מהיין ההוא. בצלאל קנה גיטרה ולימד עצמו לנגן את השירים של שלמה. ואילו אני, שלחתי לו מכתב ברכה ותודה, חתום בשמי ובשם משפחתי.

למחרת הגיע ממנו מברק: הוא מזמין אותי לבוא אליו מיד למלון דן בתל אביב.

דלת חדרו בקצה המסדרון המרופד, הייתה פתוחה, צלילי גיטרה ושירה בקעו ממנו ואנשים רבים נכנסו ויצאו. איכשהו הצלחתי להיכנס ושלמה קידם את פני בהתלהבות כשהוא מתאפק בקושי מלחבק אותי. בת מי את? רצה לדעת, שם משפחתי היה מוכר לו. כששמע, יצא מגידרו, את יודעת, סיפר לי , אבא שלך הרב דוב מעייני זצ''ל היה בביתנו בניויורק, הרי אבי הרב  קרליבך והוא, חברים היו. שניהם למדו בבית המדרש לרבנים בברלין מיסודו של הרב אברהם אליהו קפלן הסלבודקאי..  הייתי צעיר כשאביך ביקר אצל הורי בניויורק אבל לא אשכח  איך שר איתנו .. בעיקר את ה'אל תירא'..

 שבי איתנו, הזמין אותי ואני נרגשת הצטרפתי לחבורה.

שלמה זה עתה סיים את ארוחת הבקר שהובאה לחדרו, ואיציק טיפל בכל דבר שהיה קשור לענייניו החמריים. שלמה שב ולקח את הגיטרה והחל לפרוט עליה מנגינה חדשה.. צלילים ענוגים התפשטו בחדר וההמולה נפסקה.

 איזה פסוק מתאים למנגינה?  פתח את הסידור איציקל  - נשמה קדושה! אמר לאיציק. ואיציק פתח. תבחרי פסוק, פנה אלי . שלמה החל לשבץ את המילים במנגינה החדשה. ניסה סולם כזה ואחר, עד שלבסוף היה מרוצה. ועכשיו ביחד! ואנחנו שרנו, שוב ושוב חזרנו ושרנו..

אותו בקר, בחדר במלון דן, נולד שיר חדש שהיום שרים אותו בכל קהילות קרליבך בעולם..    

כשהתחתנתי, שלמה לא היה בארץ, אבל איציק כן, הוא רקד ושימח את כולנו, נשא את החתן על כתפיו והמשיך לרקוד, גם כשנקרעו מכנסיו והוא סמוק ונוטף זיעה, לא איכפת היה לו, הוא המשיך כשעיניו יורות גיצי אש.

שלמה הלך וגדל והתפרסם, אבל הקשר האישי איתו לא נותק, כולם היו ידידיו, אלא שלי עמדה גם זכות אבות. כשנולדו ילדי המשיך בקשר. אני זוכרת את אותו לילה כשבא אלינו לאחר שעייף מלרקוד בגן העצמאות בירושלים.. ואני הערתי את הילדים שנרדמו על השטיח.

אני זוכרת אותו מתכופף אל יואל בני בן השלוש מלטף את העניבה הילדותית שלו ומחמיא לו כמה הוא נראה יפה איתה.. אני זוכרת את ציפי בתי התינוקת נישאת על ידיו והוא רוקד איתה.

איציק חזר לארה'ב לזמן מה, אבל גם כשהגיע לארץ שוב, והוא כבר יותר מבוגר, נראה היה שלא השתנה. המבט השובב בעיניים, ההתלהבות הקונדסית, נשארו כפי שהיו.

על ימי נעוריו של איציק, הילכו סיפורים רבים, בעיקר נודע הסיפור בדבר חזרתו לארץ לאחר שהוריו היגרו לארה''ב ולקחו אותו לשם בניגוד לרצונו. הוא ברח, עלה על אניה שעמדה לנסוע לארץ והסתתר בתא המטען. כשגילו אותו בלב ים, היה מאוחר מכדי להשיבו חזרה.

איציק למד בישיבה והפך להיות אוהב תורה, אבל המשיך להיות תזזיתי ומחפש. כשפגש את שלמה מצא כנראה את המענה לתזזיות הזו. השניים הפכו להיות ידידי נפש.

הוא נשא אישה ונולדו לו ילדים  וחזר לארה''ב, סיפורים על מעשי החסד שלו הגיעו עד לארץ. אחד מהם שנתפרסם לאחר פטירתו, קיבלתי במייל רק לאחרונה ורבים נוספים בודאי עוד מחכים.

ולסיום, עכשיו כששניהם כבר לא כאן, אני בטוחה שהם שרים ורוקדים ביחד בגן עדן, שלמה מנגן בגיטרה, איציק רוקד, ושניהם ביחד מטלטלים שם את הרבוש''ע - אבינו - האב הרחמן, עצמו:  שהרי זה היה שיר השירים אשר לשלמה מאז ומעולם:  עוד אבינו חי..