ילתא

תוקן על ידי אמשלום ב- 27/11/2012 07:27:18

תוקן על ידי מ80 ב- 29/11/2012 10:19:17

ראוי להביא ממגילה י"ד:
אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא.
[ויש לציין ש"ילתא" דומה ל"יאלי" המוזכר בשבת שם כשם שרץ, וא"כ זהו רמז עבה במיוחד].

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הסיפור על ילתא, עולא ורב נחמן מראה היטב עד כמה פרשנות תלויה בהנחות יסוד.

איזה טיפוס היה רב נחמן?

מה בדיוק היו חילופי הדברים בינו לבין עולא?

מה רצתה ילתא? האם היא אשה חזקה עם בעל חלש? האם שבירת היין היתה מעשה מחושב או התפרצות זעם ללא שליטה?

אלו שאלות שיש עליהן מעט מדי מידע. מסתבר שאלו ששימרו את הסיפור סברו שמה שכן נאמר בו והידע על רב נחמן, ילתא, עולא ומנהגי האירוח, הסעודה והברכה שיש ללומדים יספיקו כדי להבין, או שאם יש ספקות לגבי המניעים, אלו ספקות סבירים.

אסדר את הדיון שלי אם כן לפי: הערה שיטתית על פרשנות ואחר כך לגבי סוגי הספקות ואפשרותנו לענות עליהן ובמה זה כרוך.

***

מה ניתן לדלות מן הסיפור ומן הרקע

אחיו של השכן תרם לנו תירגום לעברית של מונחים שלא הכרתי וקצת על מנהגי הסעודה והאירוח.

עולא הוא אורח מארץ ישראל, ואורח חשוב. שלא כמו האח, אני סבור שאין הוא מחזר על הפתחים הזקוק למזון, אם כי אפשר שאני טועה. סבורני שבביתו של חתן ראש הגולה ודיין מכובד יש לצפות שיתייחסו אליו בכבוד השמור לגדולי תלמידי החכמים. וכך אכן מתייחס אליו רב נחמן. ראשית ועיקר, הוא נותן לו לברך את ברכת המזון (אחד מברך ומוציא את כולם, ונותנים זאת לחשוב בסעודה, אבל אם יש רק אורח אחד, הוא יקבל).

ועובדה שהוא מבקש ממנו ברכה לאשתו. אולי זה יותר מאשר נימוס. מסתבר שהם ייחסו לברכה השפעה וחשיבות (ויש על כך מעשים), ובעצם גם אנו מאמינים (לפחות חלקנו) שה' שומע תפילה ושום דבר טוב לא הולך לאיבוד...

לגבי "נבגא" - תודה, למדתי שזו כוס בפרסית. ומדוע משתמש עולא בלשון זו?

עד כאן נתונים ומה שניתן לדלות מהם בוודאי.

***

השערות: עולא

ברכה של האורח למארחים היא דבר מקובל. הימנעותו של עולא מן הברכה המבוקשת אינה יאה. אבל מה המסר? 

הנה כמה אפשרויות: 

רב נחמן, אתה כלומניק, תפסיק להתרפס לפני אשתך, אתה הגבר בבית, פרי הבטן והכל שלך, אפילו שהיא בת ראש הגולה.

רב נחמן, אין דרך צניעות שאברך את אשתך (אבל למה?)

רב נחמן, אני מאד רוצה לברך את אשתך, אבל יש בליבי על מוסד ראש הגולה ואיך שמנהלים אותו, אז אם אתה רוצה, אתה תביא את הברכה, כי אתה התלמיד חכם והיא רק בת מפונקת של אדם שאינו עושה את חובתו כלפי הציבור.

רב נחמן וכו' כמו באפשרות הקודמת, אבל הפעם הנימוק הוא או גם הוא שראש הגולה חי יותר מדי בסגנון לא יהודי. אז תן לה "נבגא" פרסית כי זה מה שהיא ואביה ראש הגולה רוצים. (כלומר, ביטוי ציני).

האפשרות השניה נראית לא נכונה. ההבדל בין האחרות הוא שיש כאן ביקורת, אבל ניתן לראות את המען שלה גם כילתא וגם כרב נחמן.

***

אפשרויות: ילתא

ילתא היא אשה חזקה, פקחית, אבל מפונקת.

היא אינה חוששת להעליב את עולא בפה מלא, בניגוד לרמזים שלו. זה הוכיח אח של השכן מתירגום הביטויים החריפים.

אבל האם היא:

מגינה על בעלה?

מגינה על המשפחה?

מגינה על עצמה?

מגיבה ברגשנות בלי לחשוב?

לגבי האפשרות האחרונה יש לומר שאשה שיודעת לתמרן בין שני תלמידים חכמים בדיני נידה, ומסיקה מסקנות מפרשנות של עיקרון "כנגד האיסור יש היתר", סביר שאם היא משתוללת, זה מחושב, כלומר היא יכלה לבלום את עצמה, אבל לא רצתה.

***

אפשרויות: רב נחמן

לעתים קשה להבדיל בין ענווה לבין שפלות. בין התחשבות לבין הכנעה.

האם רב נחמן אוהב את אשתו ומכבד אותה, או מפחד ממנה ואולי אפילו שונא אותה?

האפשרויות האחרונות אינן מחמיאות והן לא מה שהיינו רוצים לחשוב על חז"ל. אבל הן קיימות כאפשרות.

האם נסיונו של רב נחמן למשוך את עולא לספק ברכה למרות הכל הן דרך ארץ מופלג כלפי תלמיד חכם מארץ ישראל, איסטרטגיה של הימנעות מעימות בכל מחיר (כמו מול רב יהודה לעיל), או מה שכינו בפורום "אבקולסיות"?

אני מבקש להדגיש נקודה זו כי היא נוגעת לנושאים אחרים ואפילו למדיניות הפורום ואלי אישית.

ניתן להבדיל בין "אבקולסיות", על שם רבי זכריה בן אבקולס שענוותו ושפלותו תרמו לחורבן, לבין ענווה נוסח הלל הזקן, שלא הקפיד גם על האיש שבא להטריחו ולהעליבו בערב שבת בזמן הרחצה.

אבקולסיות היא מידה מגונה, בין אם היא נובעת מחולשת האישיות (לפי תיאוריה פסיכולוגית שמכירה בתופעה כזו) ובין אם זו החלטה מודעת פחות או יותר לבחור באיסטרטגית חיים כזו (לפי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית).

לעומת זאת, ההלליות היא מידה טובה, כיון שיש לצפות שהלל לא היה רכיכה אלא ידע להעמיד את ה"לא" היכן שהוא גם אם אין לנו ממש סיפורים על הצד הזה (אולי לא צריך. יוצא דופן הוא ר' זכריה בן אבקולס. אדם נורמלי וחכם אינו סובל מאבקולסיות שנראית מחלה מודרנית).

את הנהגותיו, רגשותיו של רב נחמן כלפי ילתא, איסטרטגית החיים שלו ועוצמת אישיותו ניתן להציג באופנים שונים ומנוגדים.

לדעתי כל מה שניתן להעלות הוא אפשרויות. בין השאר אפשר לנסות גם לגייס רמיזות עדינות של המספר, אם יש. או להעזר בסיפורים אחרים.

לדעתי, הדוגמא שפתחתי בה מן הדף היומי שמציגה את ילתא כמפונקת וכן המקור שהביא הכותב האלמוני בתגובה הקודמת מעידים שרב נחמן אכן תוקף את ילתא בעדינות זהירה מאד שלא בפניה.

זה קצת מטה את הכף לכיוון טינה בליבו נגד ילתא.

מדוע הוא לא עשה יותר כדי לעמוד על שלו? אולי לא בגלל חולשת אישיות אלא בגלל אביה ומעמדה שלה? איך אפשר לדעת?

לא תמיד יש לאדם לאן ללכת. יש מי שוי לו במקום פלוני אבל אינו יכול לעזוב ולאן ילך. אולי גם רב נחמן היה כך.

סבורני שצריך לעיין בכל המימרות על רב נחמן ובסיפורים אודותיו כדי לנסות להציג תיאוריה סבירה. עד אז, אין כאן אלא השערות בלבד.

תודה על דבריך, אבל ממה שכתבתי לעיל אתה רואה שאני סבור לא כמוך. הכל תלוי בפרשנויות, אבל כמדומה שהכף נוטה לכיוון של "ביקורת" ולא "דוגמא".

ירוחמ

למה שכתבת נתכוונתי אלא שלא זכרתי את המקור ולא היה לי זמן לחפש. תודה.

מ80

מימי לא הצלחתי לקרוא יותר מאשר כמה משפטים ברצף אצל הרב קוק. הוא פשוט נמלץ מדי. האם זה נכון שהוא מלמד זכות בכך שהוא מונה את המעלות של ילתא?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

תוקן על ידי מ80 ב- 29/11/2012 11:05:00

אני נרתע מכל הבנה פסיכולוגית שטחית, בין בגמרא ובין בכל מקום. ובמיוחד ביחס לחז"ל.

אמנם אשמח אם תסביר מה היה שטחי ובמה טעיתי. לצערי, כאשר מודיעים לי עקרונית שטעיתי ואיני יודע היכן לחפש ובמה שגיתי, אני מוצא עצמי נבוך ללא אפשרות תיקון או חזרה.

למשל, האם כוונתך שאין לייחס לרב נחמן עוינות נסתרת כלפי אשתו התקיפה? האם אין תכונה כזו "אבקולסיות", כפי שתיארתיה כאן?

בוודאי שאנו המאמינים בקדושת חז"ל נעדיף לייחס את הנהגותיו של רב נחמן למידותיו הטובות ולשיקול דעתו ולא, למשל, להימנעות מכוונת מהגנה על כבוד אשתו. אבל זה שאפשרות פרשנית קיימת או מתבקשת לא ייעלם רק בגלל שלא נרצה בכך. אי אפשר להכחיש שכמה פעמים נראים דברי רב נחמן כמו ביקורת מושתקת על ילתא. (הדוגמא של פינוק והדוגמא שהביא הכותב האלמוני הן סבירות גם אם לא מחמיאות).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

כמדומה שכוונתו של בעל בעמיו שיש הבדל בין התוכן של הביקורת לבין הביטויים שמשמשים את המבקר. אבל יבוא בעל השור ויעמוד על שורו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");