מי מחליט לי מה המיועד/ת ת/יהיה?

לאחרונה שמעתי על כמה מקרים אשר הבחור/ה מחפשים שידוך בסגנון 
מסוים או בהשקפה מסוימת ואילו ההורים שלהם מחפשים להם משהו שונה.

למשל אם הבחורה מחפשת בחור שיעבוד אחרי החתונה וההורים מחפשים 
בשבילה בחור שישב וילמד. 
והתוצאה היא שהאבא נותן לבחורה להיפגש עם בחורים שלא מתאימים לה 
ונוצרת איזושהיא מתיחות בין ההורים לבחור/ה.

וכאשר הבחור/ה תופס את הוריו ל"שיחת אב ובנו" ומנסה להסביר את שאיפותיו 
ודרך חשיבתו ומה הוא מחפש/ת במיועד הוא נתקל/ת בתגובה בסגנון "אנחנו 
יודעים מה טוב לך" או "את/ה עדיין לא יודע מה את/ה מחפש או מה מתאים לך".

האם לדעתכם/ן ישנה איזושהיא דרך בה אפשר להסביר להורים בצורה שהם יבינו?
האם יש סיכוי בכלל שהם יבינו?

אשמח לשמוע את דעתכם/ן בנידון...

תאמין או לא.... אני תקועה עמממממווווווקקקקק בסיטואציה הזו בימים אלו....

טיע.
נגיד שאת אומרת להם כזה משפט.
חשבת על זה שכל החיים הם יסתכלו על החתן שלך כאחד שהם התפשרו עליו...?

ובכן זו היתה שאלתי.

איך מגיעים לעמק השווה?
איך עושים שזה יהיה לרצון שני הצדדים?

התשובה מסתכמת בסופו של דבר עד כמה האגו שלהם גדול ועד כמה הכיס שלך קטן, ואידך זיל גמור...

אממ.... הייתה לי פעם פדיחה עם אמא.... מישהי שאלה אותי... מה את מחפשת?? והיא ענתה את ההפך הגמור ממש..... זה היה הזוי.

בסופו של עניין, לקח לי קצת זמן להסביר להם... כשהם התבקשו לברר על בחור השארתי 'דף שאלות'... ביקשתי תשובות על הכל... ממש כמו מבחן. זה עזר פלאים!!

_________________

כשריק וקפוא לך בלב... :-\

סליחה? בהנחה שאתה מספיק בוגר כדי להתחתן ולהביא ילדים לעולם, להחזיק בית ולתחזק זוגיות עם כל המשמעויות של זה, אתה גם אמור להיות מסוגל להחליט מי בן/ת הזוג שאיתם אתה רוצה להתחתן. וכדאי לשבת עם ההורים בצורה נעימה ורגועה, להסביר את עמדתך (וגם להקשיב לדברים שלהם, יהיו שם אמירות חכמות)

אני כן חושבת שההורים רוצים באמת בטובת הילדים שלהם. בודדים ההורים שהם ממש מקובעים וקשוחים. עם הרבה אהבה וכבוד כל צד יכול להסביר את עמדתו, ולהגיע להבנה.

אני חושב שקשה לתת עצה מדויקת, משום שזה מורכב משני צדדים, כשכל צד מורכב מעוד כמה צדדים. 

למשל: (אני כותב תיאוריה שחולפת כעת במוחי, אם צדקתי מה טוב, אם לא, אז שזה יהיה כמשל להקיש למקרים אחרים) אתה טיפוס עצמאי, טיפוס עם חשיבה עצמית, טיפוס שיודע מה הוא רוצה מעצמו, ומתעקש על כך.
מצד שני, ההורים שלך, כדרכם של כל הורים, רוצים להרגיש שהם מנווטים, מנהלים, מחליטים, שהציפור לא בורחת לה מהקן.. וכשהם מרגישים פתאום שהבן שלהם לא הולך כדרכם או תחת ידיהם, אוטומטית זה גורם להם לרצות לנסות להחזיר את המושכות לידיהם.. להרגיש שהבן שלהם עדיין תחת הסינר.. 

בעיקרון, אתה צודק והם מובנים. אתה צודק - כי אחרי הכל זה אתה, ואתה מספיק חכם ובוגר בשביל להחליט על עצמך בחיים. הם מובנים - כי ככה זה שמשקיעים את כל הנשמה בילד.. את החיים מעניקים לו, טבעי שזה יכאב ויפריע שפתאום הילד איננו.. 

לכן, ככל שתבין אותם היטב. א. יהיה לך הרבה יותר קל עם הדעתנות שלהם, וההתערבות שלהם בחייך האישיים. ב. כשתבין שזה נובע בעיקר מהנקודה הזאת, אז במקום להתכתש איתם, להתווכח איתם ללא הועיל, פשוט מצד אחד תשדר להם שאתה מקשיב להם.. מעריך אותם מאד.. שמח שהם ככה דואגים לך.. ואז מהכניסה האחורית תכניס להם את מה שאתה מרגיש שטוב לך.. וכמה שאתה יודע שהם רוצים את טובתך האישית, וזה וזה טובתך האישית באמת. וממילא הם יסכימו ויקבלו את רצונך, כי כל העוקץ כבר ירד...

שוב, העליתי פה צד אחד מכל הצדדים שיש.. אם זה לא נכון, אז במוחי יש עוד אפשרות הגיונית שיכולה לעזור. 

בהצלחה אח:)

ברור שצריך לכבד את דעת ההורים הרי הם באמת רוצים לטובתינו ומכירים אותנו יותר מעצמנו (ברוב המקרים)
יש פעמים שצריך להבהיר עמדה או השקפה מסוימת צריך לדעת לעשות זאת בדרך ארץ ולהבהיר שכך נראה לכם שתסתדרו יותר טוב בחיים.

סליחה, אבל ההורים שלי לא מכירים אותי יותר ממה שאני מכירה את עצמי. אולי כמעט כמו שאני מכירה את עצמי