עיקרי האמונה היהודית, הרב ברוייאר, הרב ג'ייקובס, ביקורת המקרא ולייבוביץ

בילי
תמהני עליך, החובה הבסיסית ביותר, וגם הדחף הבסיסי ביותר, שאני מכיר לבן אדם, שזה לחיות עם האמת , ושלא לחיות בשקר, בעייה פסיכולוגית קרית לה?

תוקן על ידי יהיאור ב- 27/11/2012 23:53:39

בעל

קרא שוב

אם דייקת בקריאת הדברים אין תמיהתך אלא תמיהה,
אם רב יהודה החסיד לא היה כותב את הגותו על תורה מן השמים ההיה חי בשקר?
האם מאן דאמר 8 פסוקים שבתורה יהושוע כתבם היה סובל מבעיה נפשית על ידי שמירת הסוד הנורא אם לא היה מפרסם דבריו,?
למאי נפקמ היאך הבנתי האישית בתורה מן השמים כל עוד ליבי והתנהגותי עם הכלל ובדרך השם,
האם בעל פארונקל מכובד בגב צריך לפרסם למען היושר מודעה בעיתון שהרי אם יענקל היה יודע מסוד נורא זה היה תופס את ביטנו וצוחק,?
ובגלל שרבים הם בני האדם החיים עם איזשהו סוד שלא היו רוצים שיתפרסם בציבור ואין הם מגלים זאת כי אין הדבר עומד בסתירה להתנהלות יומם ,פיהם ,ליבם וחזותם , אין האדם החריג שהחליט לגלות סודו על חשבון מעמדו ,משפחתו,עבודתו אלא מן המתמיהים ,

האם האמת האישית שלי בהבנתי את אמיתות עובדת תורה מן השמים עומדת בסתירה לתורת אמת ?או אדרבה...

בילי
לא הבנתי מה אתה רוצה. לא מדובר כאן באיזה נושא צדדי עלום כמו מה היה שם אשתו של עשיו, שאולי לא כדאי לשלם מחירים בגלל שאני סובר משהו היפכי לדעת העולם, הגם שגם בענין כזה חושבני שהאמת היא הערך הכי יסודי שיכול להיות. אלא בענין שהוא מיסודי הדת, ואשר נוגעת לכל עניני היהדות והנהגת האדם, זה לא איזה סוד קטן שיש לי תחת הגרביים שלי, זה ענין עקרוני ביותר, ולחיות ולחנך בשקר אין לך חוסר יושרה גדולה מזו, אדם כזה לא הייתי מלווה לו חמשים שקל. אני מקווה שאתה לא באמת בכלל זה אלא שהמגמה שלך לגנות כל התפרצות שמנוגדת לתפיסת עולמך מעבירה אותך על דעתך ומביא אותך לסברות מוזרות כאלה.

[בקיצור ממה נפשך, או שמדובר בענין חשוב, שלכן הקהילה כל כך מפחדת מדעות לא מיינסטרימיות בענין, ואז החוב הבסיסי ביותר על האדם לא לחיות בשקר, או שמדובר בענין לא חשוב, ואז בשביל מה לפחד לגלות האמת?]

אני ממש מתפלא כל פעם מחדש איך אנשים מאמינים שמוותרים על כה הרבה בשביל האמונה שלהם באמת שהם מאמינים בה, פתאום נהיים אטומים מלהבין בכלל מישהו שיהיה לו מסירות לאמת שהוא מאמין בה, ופתאום מבינים שהמוותר על נוחיות בעולם הזה בשביל איזה ערך אמיתי הוא תמוה ובעיה פסיכולוגית, פתאום הם נהייו כאלה הסוברים שהנוחיות והסידור בעול הזה הוא העיקר. הדבר תמוה ביותר ואם נרצה להסיק ממנו מסקנות הם יהיו עגומות מאד [ועי' אשכול האורתופרקסיה ודו"ק]

בעל,

גם אם נאמין לרב דסלר, עדיין זו הגדרה מעגלית, מהו הסטרא אחרא ואיך מחליטים שאמת מסויים שייך לו? כל הגדרה שאני יכול לחשוב עליה יגיע בסוף לזה שהאמת זה צד הקדושה והשקר זה סטרא אחרא, ואם כן שוב אם האמת עם בקורת המקרא הרי שהכחשתה היא היא הסטרא אחרא.

תוקן על ידי יהיאור ב- 28/11/2012 19:41:37

שמעתי סיפור מפי הרב יואל בן נון, יאריך ה' ימיו בנעימים (מקוה לדייק בפרטים).
פנו אליו שתי בחורות, בוגרות אולפנה דתית (דומני שכפר פינס) ותלמידות בחוג לתנ"ך שבאוניברסיטה העברית, והן במבוכה גדולה. באוניברסיטה מציגים בפניהן משנה סדורה הפורכת ומערערת את אמינות הסיפור ההיסטורי של התנ"ך וכו'.
עיקר מצוקתן נבעה מכך שהן פנו לרבנים מהאולפנה, ומ(חוסר) תשובתם הן הבינו שהרבנים לא יודעים מימינם לשמאלם בתחום ביקורת המקרא, וממילא ברור ידו של מי על העליונה.
כשהן באו לביתו של הרב בן נון, פנתה אליו אחת מהן ואמרה לו בהתרגשות: "רק את זה אני מבקשת לדעת. האם הרב מודע לביקורת המקרא שאנו שומעות על כל היקפה, ועדיין נשאר יהודי מאמין ושומר מצוות?", משהשיב לה בחיוב, הודתה לו בדמעות ויצאה מביתו.

סיפור זה מבטא היטב את הטרגדיה של ההתמודדות הדתית עם ביקורת המקרא, ועם ביקורת בכלל.

אגב, מהרב בן נון, וגם מתלמידו הרב יעקב מדן, יש מה לשמוע בנושא ביקורת המקרא. דומני שבעיקר בתחום של הביקורת ההיסטורית והארכיאולוגית (ואולי יותר מכך). וגם אם הם לא מצליחים להשיב על הכל, הם מודעים ומנסים.

בילי

אז הגעת לנו עם תורת הכתיבה האקזוטורית וכו', זו תורה יפה, ויש ליישב בדוחק את מי שנוהג על פיה לאור התקדימים שיש לה [רק מעניין כי ממה שאני מכיר אותך פה אתה לא בדיוק מסכים לתיאוריה הזו בדעת הרמב"ם וכו'], אבל מכאן ועד תמיה על מיש נוהג לפי היושר הפשוט ומגלה את כל לבו בענין החשוב ביותר, בפרט כאשר יש נימוקים חזקים מאד גם בתועלת ציבורית שבפרסום, ואשכול זה יוכיח, ארוכה הדרך מאד. ניתן להבין את מי שנוהג לפי כללי ההסתרה של המו"נ, אבל אי אפשר לתמוה על מי שנוהג לפי היושר הפשוט כאילו הוא זה שצריך לתרץ את עצמו, אדרבה המנחיל שקרים קדושים הוא זה שחייב לתרץ את עצמו בכל מיני תירוצים דחוקים.

לגופו של טענת אבידת המזונות והכבוד וכו', איני חושב שאחד מן המרטירים הנזכרים הגיע לעירום וחוסר כל, בסך הכל עברו מסביבה שבו גינו את דעותיהם לסביבה שבו הם יכולים להתפרנס ולהתכבד עם  הדעות שלהם בגילוי, אז החשבון צריך להיות רק של תקופה מסויימת שבו הוא עובר מחברה זאת לחברה אחרת, והדעת נותנת שאם במקום שאני עכשיו אני לא יכול להיות ישר עם עצמי, ויש מקום אחר שבו  אני כן יכול להיות ישר, איזה תכלית הוא זה לשקר את כל חיי בשביל משהו שאני לא מאמין בה כלל. יותר טוב לכולם שאגיד את האמת ואגיע למקום שבו ניתן לחיות עם האמת הזאת.

לא לכל דבר צריך למצוא איזה סעיף קטן שיגיד "דבר זה חיוב לאומרו אפילו בחשש שיאבד פרנסתו לזמן", מספיק שיש אשים שמידת היושר והאמת שלהם מספיק חזק שהם לא יכולים לתת לעצמם לשקר לכולם כל הזמן.

לגבי טענתך שבדעה הספציפית אין נפק"מ הלכה למעשה, אני חוזר על שאלתי, אם אין כל נפק"מ וזה סך הכל איזה פרט לא חשוב, אז למה מי שמתווכח על אותו פרט לא חשוב זורקים אותו מקהילה? הלא גם הוא מאמין בתורה מן השמים שהוא העיקר לדעתך?

דרך אגב, למיטב ידיעתי, אלו מהראשונים שתומכים בתורת שני האמיתות, אינם מנמקים זאת לעולם בחשש שלהם לכבודם או פרנסתם, תמיד הנימוק הוא שההמון לא יכול לקבל את זה ואם ידע את האמת יפרוק עול וכו'. מי שנוהג כן מסיבות תועלתניות עצמיות לבד, אני בהחלט יכול להבין אותו, אבל שלא יעשה מזה אידיאלוגיה ויתמה על מי שלא נוהג כמותו, שיגיד פשוט אני פחדן.