איני מכיר את שותפי והנני מזהה כאן נימה של מירמור באחת מתרי אנפי,
א]דעתו על איכות ירודה של הסחורה החוזרת בתשובה וכל הרוצה לבוא וליטול את השם יבוא ויטול על ידי טיפול מקוצר ואינסטנטי שבין השאר נגרמות מסיפורי מופתים נוסח טילים בבני ברק,
ב] סגנון אמנון יצחק נגד פנגר [פחות סביר בהעדר נתונים]
אני בהחלט מתלונן על ההחלטה האסטרטגית שהתקבלה (אצל ר' חיים גריינמן ?) להעדיף כמות על איכות בהגדרת אופני הפעולה של ערכים וכל ממשיכיה.
רבים וטובים שיכלו לחזור בתשובה אם היו פונים אליהם באופן אינטלגנטי ברחו מהשטח כששמעו דרשות והרצאות נקובות ככברה. הייתי נוכח ועד לדברים כאלה פעמים רבות.
גם מי שחזר ונתקל אח"כ בטעויות או בהטעיות היה צריך לחזור ולהתמודד עם סיטואציה מיותרת לגמרי.
נשלח ב-4/12/2012 09:46
תלמידטועה כתב:
האם יש קשר בין המסורת לגדולים או שאלו שתי נקודות נפרדות לחלוטין (שניתן לקבל אחת מבלעדי השניה?) שבדרך מקרה נזדווגו אצלך? אם המסורת היא דווקא דרכם? [לא סוד הוא שפעמים ודרכיהם שונות קיצונית]
לדעתי היכולת לחדש תוך כדי שמירת הקיים היא הגדולה של חכמי ישראל.
זה שילוב נכון של שתי תכונות סותרות לכאורה, והוא רוח הקדש שבקרבם (כמ"ש רש"י בעניין חב"ד דבצלאל).
נשלח ב-4/12/2012 09:53
זה קצת מעורפל עבורי. לפחות לא מספיק ברור בכדי להבין את ההבדל בין הגר"א והבעש"ט או הרמב"ם ובעלי הקבלה או הרמב"ם והמגשימים
נשלח ב-4/12/2012 10:12
אנחנו לא דנים מה ההבדלים ביניהם. אנחנו דנים על היכולת שלהם לחדש את הנמסר להם בכיוונים שהתאימו להם. רש"י בחומש כותב שחכמה זה מה שאדם מקבל מרבו, בינה זה מוציא דבר מתוך דבר (מחדש) ודעת היא רוח הקדש שבקרבו (שמתאמת בין החכמה לבינה). אין כאן שמרנות תקועה ואין כאן חדשנות חסרת מעצורים. יש כאן תהליך התקדמות מדורג, כאשר כל צעד חדש נמדד ע"פ הקשר שלו לצעדים הקודמים. זה קשה לביצוע ? יש להניח זאת לאנשים שמסוגלים.
נשלח ב-4/12/2012 10:24
שותפי האם לא נקלעת כאן למעגליות, או לטיעוני אד הומינם?
נשלח ב-4/12/2012 10:29
רק הערה, לדידי יש גישה שלישית ( או שמא זו רק הגדרה אחרת לשתי השיטות שכבר הוגדרו ?) בכל מקרה הגישה הזו מבינה שלא שייך לדבר על אמת ערטילאית (שהיא תמיד תלוית תרבות ושאר התניות סביבתיות) מבלי שיש לה תשתית מציאותית , ולכן הבסיס/תשתית הוא אמת קיומית , אליה מגיעים בערך כמו ששותפי דיבר, אבל לא נעצרים בה, אלא ממשיכים לחקור ולצמוח ממנה הלאה (וגם לנקות אותה ולשפץ אותה אם צריך) ,לדעתי זו הדרך שהתווה לנו יעקב אבינו , אם כי הצמיחה ממנה לא טריוויאלית (הראיה שבני יעקב הסתבכו , והגיעו למצרים) באשר היא חייבת לעבור מאדם פרטי אחד, לקבוצה (שכאמור שם הדברים הסתבכו כפי שאנו קוראים בתורה בשבתות הללו ממש) ולעם, שלא תמיד מודע לה באופן המקיף והמציאותי ביותר, אליו צריך להגיע , כדי להתקדם הלאה כציבור.
נשלח ב-4/12/2012 12:59
שותפיסוד כתב:
אצטרך יותר פרטים
יש כל מיני גרסאות.
הגירסא שבידי שזה קשור לאסון המסוקים שבצפון.
חייל שהיה אמור לעלות לאחד מהם ירד ברגע האחרון בגלל בעייה בסדר קשירת הנעליים (ע"פ ההלכה צריך לקשור שמאל לפני ימין) וניצל כמובן.
נדמה לי שהסיפור המלא שהוא התארח לפני כן אצל משפחה דתית בבני ברק וקבל על עצמו את קשירת הנעליים באופן ההלכתי כדבר שקושר אותו אל היהדות.
סיפור מקסים, השאלה אם הוא היה באמת.
לי זה לא משנה כלום, יש אנשים שזה עשה להם יותר.
עצם העובדה שהסיפור נקשר לכמה ארועים שונים (לפי דבריך) כבר מהווה סוג של אינדיקציה שמדובר פה באגדה אורבנית.
לבקשתך אנסה לחקור קצת את הסיפור בגרסת אסון המסוקים.
בכל מקרה גם אם הסיפור נכון הוא ממש לא מקסים בעיני. מה הוא אומר על שאר 73 החיילים שנהרגו (שקרוב לודאי היו ביניהם כמה שומרי מצוות ברמה יותר גבוהה מקשירת שרוכי נעליים)?
נשלח ב-4/12/2012 13:06
דברי שותפי על קשירת שרוכי הנעלים - מחזירה את הפורום לחשכת ימי הבינים., יש אנשים שזקוקים לרחמי שמיים.
אם זכרוני אינו מטעני, שמעתי את הסיפור הזה עוד לפני אסון המסוקים. כך שהחייל שניצל לא ניצל משם.
כמו כן, מי שנתן לו את הרעיון, בגרסה ששמעתי, לא היה חב"דניק.
ועוד לפי הגרסה ששמעתי, החייל נשאר באוהל כי קשר את נעליו בסדר הפוך, ועמל להתיר את השרוכים ולקשרם מחדש. בנעלים צבאיות, זה לוקח המון זמן.
אבל סיפורים כאלו עוברים מפה לפה וחלים בהם שינויים. זה אינו אומר שאין בהם גרעין של אמת. צריך להבדיל בין היסוד האמיתי לבין הנספחים.
ואם קשה למישהו מדוע הנושא של קשירת שרוכים - שאינו אלא מידת חסידות, ואף לא שמענו שמי שעשה בסדר הפוך יצטרך להתיר ולקשור שוב - היה חשוב מספיק להציל חיי אדם, נראה לי פשוט מסברה שלא קשירת השרוכים גרמה, אלא הרצון הטוב של החייל להתעלות. וגם התחלה מספיקה כדי להינצל ממוות, כפי שנאמר "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח שקרוניות עוברות בו".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי ביליצר ב- 04/12/2012 13:29:09
נשלח ב-4/12/2012 13:36
ביליצר אולי הסיפור קרה בכלל בזמן מלחמת דוד במואבים, ואם כך אין לי כל אפשרות לחקור האם הוא נכון או לא.
נשלח ב-4/12/2012 13:44
אגנו
והמסוקים ?מקינת דוד על שאול ובנו יונתן ,,מנשרים קלו ואריות גברו?
אני אמור לקחת אחריות על הסיפור כי העליתיו? בס"ה קישרתי סיפור מופת של מחזירי בתשובה עם הדף היומי,
נשלח ב-4/12/2012 13:53
ביליצר כמדומני שמיימוני הבהיר שהסיפור קודם לאסון המסוקים, כך שעניין המסוקים הוא אחד מהפרטים שנוספו על הסיפור האמיתי שארע כאמור בזמן מלחמת דוד במואבים.
נשלח ב-4/12/2012 14:01
אגנו
ספר לי על זה ...
ובמחילת כבוד תורתו של מיימוני ,אין הלכות הקשירה מידת חסידות בלבד אלא הלכה ממש ,,
נשלח ב-4/12/2012 14:02
ביליצר כתב:
אני אמור לקחת אחריות על הסיפור כי העליתיו?
בס"ה קישרתי סיפור מופת של מחזירי בתשובה עם הדף היומי,
אתה מסכים שסיפורים כאלה הם ממש לא הדרך הנכונה לפנות לאנשים משכילים ולקרבם לתורה ?
