|
|
| נשלח ב-7/12/2012 08:51 |
 |
| |
יהי
אם אתה מקבל שיש מטא הלכה מדוע שלא תקבל שיש מטא מצווה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 11:18 |
|
| |
דעת הרמב"ם שמשה רבינו קיבל מסיני כללים ופרטים. מחלוקות תנאים הינן על פירוש פרטים או על גדר פרטים, אולם הפרטים, דהיינו המשנה הקדומה, היו מוסכמים על כל התנאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 11:35 |
|
| |
תלמיד
שאלתך מעניינת כעיון בהיסטוריה של הנצרות והיהדות, אבל איך היא קשורה לדיון בכוונת היהדות?
אתה צודק שהענין הדתי אותה אני מקבל כאמת ללא ספק הודות לחינוך הדתי,משותף לכאורה [בלי ליכנס להגדרות מדויקות בנושא] לכל הדתות. ויש מקום לטענה שגם הרמב"ם ראה את זה כך, עכ"פ כלפי שלשת הדתות האברהמיות. ומה אעשה שיותר מזה אין החינוך יכול לשכנע אותי אלא אם כן נאמין במסורת התורה כולה מסיני כפשוטה, מה שגם אתה לא מאמין בה.
בעל
לא הבנתי את השאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 11:39 |
|
| |
יהי
אין מצווה לא להיות ריפורמי, אולם האם הגדרה כזו אינה שומטת את הבסיס מכל תחושת מצווה? משל למה הדבר דומה (בהסתיגות)? דעת הרדב"ז היא שהמרה לאסלאם היא בייהרג ואל יעבור, למרות שאינם עוברים על אף אחת מהעברות החמורות, כי הממיר לאסלאם, כופר בעצם נתינת התורה למשה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/12/2012 11:42:54
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 13:02 |
|
| |
בעל
על זה אני הרי טוען שלא, כי עיקר תחושת המצווה, הוא במובן הכללי שלו ולא במובן הפרטי פרטים שלו.
אני מאמין גם שיש ערך למצוות מעשיות ככלל, ולא מאמין שאפשר להגיע אל הכל בכוונה ובפנימיות לבד [אע"פ שהכוונה הוא העיקר, אנחנו חיים בעולם גשמי שבו אם משהו לא יצא לפועל במציאות הזאת הוא חסר מאד]. אני רק לא חושב שיש ערך פרטי לזה שהלולב תהיה דווקא בת ג' טפחים כדי לנענע בו ולא פחות או יותר. ואפילו בפרטים אלו יש משמעות, אבל רק באופן כללי שאני מאמין שלכל פרט יש משמעות, אבל לא דווקא פרט זה, אילו היה שיעור הלולב עשר טפחים זה היה אותו דבר. או אילו היו לוקחים בכלל תפוח ולא לולב. או בכלל לא לוקחים את זה אלא עושים משהו אחר.
ואם כבר, הרי אלו ממש דברי הרמב"ם שלתת טעמים פרטיים הוא שגעון. ואין ההבדל העקרוני בין טענתו שלכל מצווה מתוך התרי"ג יש טעם כולל ובין טענתי שלענין המצוות הדתיות ככלל יש משמעות אבל לא לפרטי התרי"ג.
דווקא אני הבנתי את הרדב"ז הזה כטוען שבגלל שהמומר לאסלאם ממיר את זהותו היהודית וזהו גופה ועיקרה של היהדות, ההגדרה והזהות העצמית, ממילא אפילו נימא שהמוסלמי מקיים את כל המצוות ואת כל האמונות, עדיין בזה לבד שהוא מוציא את עצמו מכלל הזהות הזאת יש בזה ענין של ייהרג ואל יעבור. ואם כן זהו דווקא ראייה לצד שהעיקר הוא ההגדרה הסוצילוגית [או שמא תימא הלאומית] ולא חשבונות של עיקרים ומצוות. ולכן אני אכן לא מסכים להיות מוגדר רפורמי ואולי ההגדרה הזאת באמת היא הטעות היחידה של התנועה הרפורמית, וכבר רמזתי לזה למעלה. [כמובן שיש כאן את פרדוקס הערימה שאפשר להגיע כאן לאבסורד, אבל לזה יש את השכל.]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 14:03 |
|
| |
הרמב"ם הקדמה לפרק חלק, יסוד תורה מן השמים: "וכן פירושה (של התורה) המקובל גם הוא מפי הגבורה, וזה שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב והשופר והציצית והתפילין וזולתם היא עצמה הצורה שאמר ה' למשה ואמר לנו".
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 14:29 |
|
| |
מ
האם ערבך אינו צריך ערבא?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 14:44 |
|
| |
מ
גם קול שופר- מענין? איך העבירו את הקולות של השופר? בתוים?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 15:05 |
|
| |
יהי ,העמידני על טעויותי ,
אין מטרתו של ספר זה להסביר את כולם12 לציבור הרחב, ולא למתחילים בעיון, ולא ללמד את מי
אין מטרתו של ספר זה להמון עם ואף לא למתחילים בעיון ולא ללמד את מי
שעיין במדע התורה בלבד, דהיינו, בהלכה; שכן מטרת הספר הזה כולו13, וכל מה שמסוגו היא
שעיין בכתובים והלכות התורה בלבד,שכן מטרת הספר הזה וכל מה שמסוגו היא
חוכמת התורה לאמיתה. יתר על כן, מטרת הספר הזה להעיר לאדם דתי, אשר נקבעה14 בנפשו
חוכמת התורה לאמיתה,יתר על כן ,מטרת הספר הזה להעיר לאדם הדתי אשר נקבעה בנפשו
והושׂגה באמונתו15 אמיתת תורתנו, ואשר הוא שלם בדתו ובמידותיו, והוא עיין במדעי הפילוסופים
ועלתה בהאמנתו אמיתת תורה מן השמים ,ואשר הוא שלם בקיום תורה ומצוות וביצריו ומידותיו ממניעים שיסיטו אותו מדרכו,והוא עיין במדעי הפילוסופים
וידע את משמעויותיהם, והשׂכל האנושי משכו והביאו לתת לו16 את מקומו (הראוי לו), אך מנעוהו
וידע את משמעויותיהם,וההגיון האנושי מחייבו לתת לו מקום ,אך מנעוהו
מכך פשטי התורה, ומה שהבין - או הוסבר לו - ממשמעויות אותם שמות משותפים או מושאלים או
מכך פסוקים בתורה כפי שהבין והוסבר לו,ממשמעויות אותם שמות משותפים לשתי משמעויות ויטעה בהן או מושאלים ויובנו כפירוש המשאילו או מהמסופקים ,הצד השוה בכולן הוא הגשמת הא-ל וחיסרון באחדותו ושלמותו,
מסופקים, וכתוצאה מכך הוא נשאר נבוך ונדהם. או שילך בעקבות שׂכלו וישליך מעליו מה שידע
,וכתוצאה מכך הוא נשאר נבוך ונדהם ,או שילך בשכלו שאינו מקבל שום הגשמה ושיתוף וישליך מעליו מה שידע
מאותם שמות, בחושבו שהוא משליך מעליו את יסודות התורה, או שיישאר עם מה שהבין מהם ולא
מאותם שמות בחושבו בטעות שהוא משליך את יסודות התורה,או שיישאר עם מה שהבין מהם ולא
יימשך אחר שׂכלו, ונמצא שהוא פנה עורף לשׂכלו האלוה-י וסר ממנו ויהיה סבור עם זאת שהזיק לעצמו ופגם
יימשך אחר שכלו ,ונמצא שהוא פנה עורף לשכלו וסר ממנו ויהיה סבור עם זאת שהזיק לעצמו ופגם
בדתו. הוא יישאר עם אותן אמונות מדומות, פוחד וחולה, ולעולם בכאב לב ומבוכה רבה17.
בדתו ,הוא יישאר עם אותן אמונות מדומות על א-ל עם זרוע גדול המכה מחרון אף חמה וכעס ,פוחד וחולה על עונש מעוון ההגשמה והפירוד ולעולם בכאב לב ומבוכה רבה,
כל השאר שכתבת אלו הנבוכים אחרי שלמדו ועיינו בספר כולו אבל להוציא את הדברים מהפתיחה ?
תוקן על ידי ביליצר ב- 07/12/2012 15:14:40
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 15:21 |
|
| |
יהי רק רציתי לחדד את גישתך [איני יודע מה אצלך התורה כולה כפשוטה מסיני, אבל אני, מה לעשות, פרימיטיבי דיי בכדי להאמין במ"ת] בילי יש פרשנות נפוצה מאוד בר"מ שהוא "מבלף". למשל כשהוא אומר תורה מן השמים הוא אינו מתכוין למה שאתה קורא בו אלא לכך שאם כל מעשה אנושי בא מכח הבורא אזי גם נוסח התורה בא מממנו, גם אם בן אנוש הגה אותה, וכן הלאה. תמהני אם לפי פרשנות כזו אין להסיק מהתניא כי הוא היה מתנגד ו"ויואל משה" היה ציוניסט ל"ע
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 07/12/2012 15:59:28
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2012 15:25 |
|
| |
בעלבעמיו,
הרמב"ם קיבל תורה מרבי מיימון הדיין שקיבל מרבי יוסף אבן מיגאש שקיבל מהרי"ף שקיבל מרבינו חננאל שקיבל מרבי חושיאל שקיבל מהגאונים שקיבלו מהסבוראים שקיבלו מהאמוראים שקיבלו מהתנאים שקיבלו מהזוגות שקיבלו מאנשי כנסת הגדולה שקיבלו מהנביאים שקיבלו מהזקנים שקיבלו מיהושע שקיבל ממשה רבינו, ואין לכך עד נאמן יותר ממשה רבינו, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2012 20:56 |
|
| |
?
מעניין שאת עיקרי האמנוה הוא לא קיבל מהםף ראה הקדמה לחלק שלשי:
ואת אשר אני מאמין באשר לזאת לא קיבלתי מפי מורה 12; אלא הורוני כתובי הספרים הנבואיים ודברי החכמים יחד עם הנחות עיוניות שהיו לי שהדבר הוא כך בלי ספק. אך אפשר שהעניין שונה והכוונה היא לדבר אחר 13.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 08/12/2012 21:01:08
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2012 21:23 |
|
| |
למה אתה מערבב בין דברי הרמב"ם בהקדמתו למורה נבוכים חלק שלישי לבין דבריו בהקדמתו לפרק חלק בפירושו למשנה?
כתב הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק:
"וכבר הארכתי בדברים מאד ויצאתי מענין חבורי, אלא שעשיתי כן לפי שראיתי שזה תועלת באמונה לפי שאני אספתי לך דברים רבים מועילים המפוזרים בחבורים רבים וגדולים, היה בהם מאושר. וחזור על דברי אלה פעמים רבות, והתבונן בהם היטב. ואם תשלה אותך מחשבתך שכבר הבנת עניניו מפעם אחת או עשר, ה' יודע שבשקר השלתה אותך. ואל תמהר בו לפי שאני לא כתבתיו איך שנזדמן אלא אחרי התבוננות וישוב הדעת ועיון בדעות נכונות ובלתי נכונות, וסכום מה שצריך להאמין מהם ובירורו בטענות וראיות על כך ענין וענין, ומאת ה' אשאל לנחותיני בדרך האמת".
דברי הרמב"ם באשר לכללים ופרטים אינם חידוש ונאמרו כבר לפניו באגרת רב שרירא גאון.
תוקן על ידי מ80 ב- 08/12/2012 21:26:02
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2012 21:33 |
|
| |
מ 80
כדי להבין כמוך צריך לקרוא מעל 10 פעצים?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2012 21:55 |
|
| |
הרמב"ם כתב שכדי להבין את דבריו על עיקרי האמונה צריך ללומדם פעמים רבות. הגר"א אמר שלימוד של פחות ממאה פעמים ואחד לא נקרא לימוד. הראי"ה קוק ביקש מתלמידיו להתרגל לחזור על תלמודם לפחות עשר פעמים. מה לא ברור? כולם למדו זאת ממשה רבינו שחזר על תלמודו ארבעים פעמים עד שתורה ניתנה לו במתנה.
|
|
|
|
|
