הרכבת עוברת...ואני לא בתוכה?!

בס"ד

האם גם לכם יש את ההרגשה שרכבת החיים,עוברת ממש לידכם אך אתן/ם לא בתוכה?

כשלצידכן יש חברות שכבר בהריון של הילד השני,ואתן עדיין עסוקות במתאים לי/לא,מחפשים את האביר על הסוס הלבן

ומוצאים זבי חוטם על חמור (=... האם רק החתונה יכולה לגרום לנו להרגיש בתוך רכבת החיים?ובלעדיה אנחנו תמיד צופים?

מנסים לעשות כייף,אבל תמיד הלב שואל,מתי תורי? או שכבר הלב הפסיק לשאול,ומתחילים כבר להשלים עם המחשבה

שאולי אהייה רווקה לנצח/צופה מן הצד ברכבות של אנשים אחרים.......

חשבתם על זה??

תוקן על ידי חייכנית770 ב- 06/12/2012 14:41:29

אז זהו...
אני היום ממלא את זמני עד תום כך שאני לא יכול לחשוב מה היה אילו הייתי נשוי.
אבל ברור שאני רוצה ומצפה להתחתן כי סה"כ זהו היעוד שלנו בחיים....

אבל אני מאמין שבדיוק ביום שמגיע לי אני אתחתן ולא דקה קודם.
אז אני משקיע את האנרגיות שלי בתפילות...

אני מרגיש שכנראה הרכבת שלי עדיין בשלב הבניה והיא עדיין לא מושלמת...

כל הרכבות שאני רואה ואני חושב שאולי הן מגיעות ליעד שאני צריך, 
כנראה שהן נוסעות לכיוון אחר...

בס"ד

אגב,גם אני מנצלת את זמני,עד שאין לי זמן לסדר את החדר... שנראה כמו סדום...(שמשהי תבא לעזור לי אני קורסת...(= ) ובכ"ז,אלו מחשבותי,אם כי בתדירות נמוכה יותר....
חוץ מתפילות לדעתי גם צריך לחשוב לשפר את המידות,להרשם לעוד שדכנים ולנדנד לאמא שתתקשר לשדכנית...

החדר שלך מבולגן???

קחי ת'זמן... סדרי אותו... תראי איך הראש שלך מתנקה....



ו... כן, שנה יותר או פחות תכין אותך טוב יותר לחיים...

ואני, מאמינה שהיהלום שלי בשלבי שיוף...

בס"ד
אהבתי מידל אתם מצחיקים ברמות........

נו גם אם אסדר את החדר,תותי,זה לא יעזור... תמיד זה מתבלגן שוב...

ובכלל הכסא שלי מלא בגדים,שצריך לכבס אותם רק ביד,כי הם עדינים מאד.... ולי אין כח... וכל הזמן הכסא נופל

מרב עומס... חייבת כובסת צמודה...(=

חייכנית... לפחות בזמן שהוא יהיה מסודר המוח שלך יהיה רגוע...