| נשלח ב-24/12/2012 01:28 |
 |
| |
להפריד בין המצב הנפשי לעבודה 2
בהאשכול הקודם נכתב על המעסיק
ואני שואל איך אתם,כל אחד והקשיים שלו,מפרדים בין המצב הנפשי לעבודה
איך זה לא פוגע לכם בעבודה היום יומית
אצלי בכל אופן זה ממש פוגע,ולכן אני לא עושה כלום [כמעט] מה שמתסכל בפני עצמו
בנוסף לקושי הנפשי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2012 01:53 |
|
| |
למעביד שלי אני לא יכול לתת עצות כי הוא כזה ציני שלא בא לי להתחיל איתו.
אבל לך אני כן יכול להגיד, חוץ מללכת ליעוץ, אפשר גם לחשוב לבד שאם לא ננתק את עצמנו מהבעיות שלנו, מצבנו יהיה עוד יותר גרוע, הדברים שמתסכלים אותנו אינו בשליטתנו, אבל איך להתמודד בזה, והאם לתת לבעיות שיש להשפיע על מחשבותינו, זה כבר בידיים שלנו.
חזק ואמוץ!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2012 23:50 |
|
| |
אני שותף למצוקה של אולי בגלל המצב הנפשי איכות העבודה לא מספיק טובה, בתחום בו אני מועסק, וזה נכון גם כאשר אני מקבל משוב חיובי
רק החרדה והצורך בפרנסה דוחקים ואין ברירה אלא להמשיך
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2012 10:57 |
|
| |
שבת אני לא יודעת כמה באמת הדברים בידיים שלנו. בדיוק כמו שהשפעת לא בידיים שלנו, עם כל הכבוד לקשר בין הגוף לנפש. לא על הכל יש לנו שליטה, לא הכל ביכולתנו. אני חשה כך גם כלפי ילדי, ה"מעבידים" הכי גדולים שלי....ומה? השם נתן להם אותי, על כל קשיי הגוף והנפש, כדי שהם יגדלו ויצמחו בזכות זה. בטח, אני מדברת קלילות, בפועל... נורא קשה לי להשלים עם העובדה שאין להם אמא מושלמת, כל יכולה. ואם הייתי מושלמת, היה ליבי נוקפני על כך שהם לא רואים דוגמא של חולשה ושל טעות. 
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2012 11:43 |
|
| |
כנראה שהבעיה היא תחושת האשם,ולא באמת המציאות בשטח
כי מה שלא יהיה תמיד האשמה תמצא דרך איך לפגוע בנו,גם כשהכל טוב
|
|
|
|
|
