| נשלח ב-29/12/2012 22:52 |
|
| |
בלשון הקדש המלה הלואה נגזרת מהפועל ל.ו.ה., שפירושו ליווי וחיבור. אדם מלווה לרעהו הלוואה כדי לאשרו ולחזקו ובכך משתתף עמו במצוקתו, וכאשר רעהו שב לאיתנותו או כאשר הגיע מועד החזרת ההלוואה אם מותנית בזמן, אזי הלווה מחזיר את חובו.
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ראשון, הלכה ט: מצות עשה להלוות לעניי ישראל, שנאמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. יכול רשות, תלמוד לומר העבט תעביטנו. ומצוה זו גדולה מן הצדקה אל העני השואל, שזה כבר נצטרך לשאול, וזה עדיין לא הגיע למדה זו. והתורה הקפידה על מי שימנע מלהלוות לעני, שנאמר וראה עיניך באחיך האביון וגו'.
מאחר שלווה, המקבל הלוואה מהמלוה ולא מצליח להחזירה, עלול להרגיש מועקה בלבו ולהתבייש מלהראות פניו לפני המלוה, והמלוה עשוי להרגיש כנושה ללווה ולשכוח שהלווה אחיו בן ישראל, ציותה התורה שלא לתבוע את החוב אחרי שנת שמיטה, לפנים משורת הדין הנהוג אצל אומות העולם, כי ישראל כולם אחים הם.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2012 23:20 |
|
| |
ר_שמערל,
כל כלכלה, אשר מה שמניע אותה זו תאוות ממון, לא תוכל להיתקן ע"י חוקים סוציאלים יהיו אשר יהיו, כי כאשר בעלי הון מתייחסים לעובדיהם ככלים שנועדו להגדיל את הונם, ולא כבני אדם שמטרתם המשותפת להיטיב לכלל ולאו דווקא לצבור עוד ועוד הון, ממילא חוקים סוציאלים נובעים ממקום שמטרתו להבטיח את מבנה חברתי המשרת את בעלי ההון, ולא ממקום של חסד צדק ושלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2012 23:52 |
|
| |
| מ80 כתב: |  | ר_שמערל,
כל כלכלה, אשר מה שמניע אותה זו תאוות ממון, לא תוכל להיתקן ע"י חוקים סוציאלים יהיו אשר יהיו, כי כאשר בעלי הון מתייחסים לעובדיהם ככלים שנועדו להגדיל את הונם, ולא כבני אדם שמטרתם המשותפת להיטיב לכלל ולאו דווקא לצבור עוד ועוד הון, ממילא חוקים סוציאלים נובעים ממקום שמטרתו להבטיח את מבנה חברתי המשרת את בעלי ההון, ולא ממקום של חסד צדק ושלום.
|
|
מ80 בתחילה שאלת:
"באותה מידה יכולת לשאול למה שאדם יפסיד מהכנסתו מיסים הממנים חוקים סוציאלים, אבטחת הכנסה ושכר מינימום." עניתי לך.. כעת אתה קובע:"חוקים סוציאלים נובעים ממקום שמטרתו להבטיח את מבנה חברתי המשרת את בעלי ההון, ולא ממקום של חסד צדק ושלום." האם חוקי ביטוח לאומי, מס הכנסה שלילי, הבטחת הכנסה, וחוק שכר מינימום נועדו 'להבטיח את הבמנה החברתי של בעלי ההון..' או הם הכרחיים לחברה מודרנית? ההקבלה 'חוקים סוציאליים' = 'אינטרסיהם של בעלי ההון' לא נשמעת לי. האינטרס של בעלי הון, זה לעשות הון, לשלם כמה שפחות מס, ולהיות כפוף לכמה שפחות חוקי רגולציה ואכיפה ממשלתיים, ורצוי להעסיק עבדים ללא שכר בכלל..
וכמו שכתבתי: 'הון' בבסיסו הוא לא דבר רע, הוא מייצר מקומות עבודה ומפעלים. רצוי שתהיה רגולציה טובה וכמה שפחות קשר בין הון לשילטון..
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2012 00:10 |
|
| |
ר_שמערל,
הון איננו דבר רע, אולם תאוות ממון מדה רעה. על-כן אמרו חכמים: למה החכם נמצא אצל העשיר והעשיר לא נמצא אצל החכם? כי החכם יודע מעלת העושר, והעשיר איננו יודע מעלת החכמה. החוקים הסוציאלים מאפשרים לתת למעמד הביניים והשכבות החלשות קצת יותר בטחון ומרחב נשימה, אולם כאשר יש פערים עצומים בין עשירים לעניים ויוקר המחיה מאמיר, אזי ממילא קצבאות ביטוח לאומי אינן מספיקות לנזקקים ואי-אפשר להתפרנס בכבוד משכר מינימום גם אם מקבלים מס הכנסה שלילי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2012 00:22 |
|
| |
'פערים עצומים בין עשירים לעניים' זה תלוי על איזה חברה אתה מדבר, מול איזה חברה במישור הרוחבי וגם על פני זמן.. בזמן שלחלקינו הגדול כולל הרב אמנון יצחק שליט''א, יש אייפונים וסמארטפונים, קצת קשה לדבר על עוני כבעיה גורפת.. (למרות שבטוח שהוא קיים - לפוליטיקאים הפתרונים נקווה..- מותר לקוות!) טוב, יש גם כאלה שחושבים שתשלומי ההעברה נועדו על מנת לפרנס אברכים, לאלה קצת קשה לחיות בכבוד.. במיוחד בגלל מספר הילדים הפנומנאלי, אבל לא נורא בסוף הם ייצאו לעבוד.
תוקן על ידי ר_שמערל ב- 30/12/2012 01:11:07
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2012 00:40 |
|
| |
כשהחברה חברה צרכנית, ומותגים מייצגים מעמד חברתי, אז הרבה עניים קונים מוצרים שאינם זקוקים להם כדי לכסות על עניותם או כדי להרגיש כאלו אינם עניים. אמר המלך שלמה עליו השלום: יש מתעשר ואין כל, מתרושש והון רב.
תוקן על ידי מ80 ב- 30/12/2012 01:05:25
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2012 08:31 |
|
| |
איזו רמת חיים נהדרת היתה באנגליה של טרום המותגים. כנ"ל ברוסיה ושאר מקומות.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2013 15:50 |
|
| |
מאמר באתר כלכלה אמיתית שמוכיח את טענת האשכול כאן,
על הקשר בין נשים, חרדים והשיטה אין היום מי שלא רוצה שיוויון בנטל במיוחד אם הוא בצד של הנטל. הבעיה מתחילה כשמנסים ליישם שיוויון תחת שיטה שמושתתת בבסיסה על אי השיוויון. לתוך הניגוד הבילתי אפשרי הזה נכנסים פוליטיקאים ובין אם מתוך רצון לצבור קולות או בין אם מתוך אמונה שלמה משלים את הציבור שזה אפשרי.
בעקבות המון תגובות ושאלות שקיבלתי על המאמר שפורסם פה ביום שני בנושא השיוויון בנטל , אנסה לתאר ברצף של שאלות ותשובות מהי אותה שיטה? מדוע השיטה מבטיחה שגם אם כל המגזר החרדי יצא לעבוד מצב החילוניים לא יהיה טוב יותר? מדוע היחידים שיהנו מהצטרפות החרדים לשוק העבודה הם בעלי ההון? והכי חשוב מה באמת צריך לעשות כדי לצקת תוכן אמיתי למושג הזה שנקרא השיוויון בנטל ומדוע יש עתיד לא מתכוונת כרגע לממש אותו. ולספקנים שבינכם ממתין גם נתון מפתיע בסוף המאמר.
פתח דבר אם נשווה היום את שוק העבודה אצלינו למיכל מתכת מלא מים, כשהמים הם לצורך העניין העובדים , הרי בכל שנה למעלה מ5% מהמים שמוזרמים למיכל נשפכים החוצה. על מנת שיהיה אפשר להכיל את כמות המים הנוספת הזו צריך להגדיל את המיכל ,כלומר להוסיף לו עוד חומר גלם (במקרה זה מתכת). אותו דבר בשוק העבודה -החומר גלם שבעזרתו אפשר יהיה להגדיל במקרה זה את שוק העבודה הוא הכסף. אם יהיה יותר כסף יהיה אפשר להעסיק עוד עובדים. כמה פשוט. אלא שבניגוד למתכת שהיא משאב מוגבל בטבע,כמות הכסף יכולה להיות אינסופית. אלא שדווקא פה האדם החליט לפני 100 שנה ליצור שיטה שהמחסור בכסף הוא חלק מובנה בה וזה הבסיס שמונע את האפשרות לשיוויון בנטל העבודה ונרחיב על כך בהמשך.
מה המשמעות של שילוב חרדים בשוק העבודה על פי השיטה הזו? "יש עתיד" פרסמה שלשום בדף הפיסבוק שלה תגובה רישמית למאמר של הכלכלה האמיתית בנושא ובה הפנו לכתבה של כלכליסט הטוענת שההשקעה בגיוס החרדים תחזיר עצמה אחרי 3 שנים [קישור]. אולם פה עולה השאלה:
מאיזה בחינה ההשקעה בחרדים תחזיר את עצמה? מבחינת התמ"ג (התוצר המקומי) ? הרי אין קשר בין התמ"ג לשוויון בנטל ולעושר האזרחים כפי שנראה בהמשך. אז אולי מבחינה כספית? בואו נבחן את העניין:
כמו שראינו, בשביל ליצור עוד מקומות עבודה צריך עוד כסף אלא שהחרדים שיגויסו לעבודה לא יכולים לייצר כסף. היחידים שרשאים לייצר כסף במדינה אלו הבנקים והם עושים זאת בכל פעם שהם מלווים לנו אותו . לפיכך אנחנו מקבלים משוואה פשוטה להפליא: כדי שיהיו יותר מקומות עבודה לחרדים ,כמות החובות לבנקים תצטרך לגדול ואנחנו בונים על החרדים או על המעסיקים שלהם שיקחו את החובות האלה. התוצאה תהיה שהחרדים יהפכו במהלך כזה להיות בעצם מכונות מהלכות לייצור חובות.בדיוק כמו שהפכו את כל החילוניים בעשרות השנים האחרונות.
יש דוגמא מהעבר שמוכיחה את הטענה הזו? אירוע דומה התרחש בישראל לפני בערך שלושה עשורים מהצד החילוני דווקא. באותה התקופה היה עדיין מקובל שלמשפחה יהיה מפרנס יחיד. חלק ניכר מהסקטור הנשי נשאר לדאוג לצרכי הבית ולעזור בגידול הילדים. אלא שאז לאט לאט החלה בחברה דהלגיטימציה לאותן נשים. הן החלו להיות מוצגות כפרזיטיות, פרמיטיביות, עצלניות ,נצלניות ,תורמות לאי שוויון וכאלה החיות על חשבון בן הזוג העובד (נשמע מוכר מסקטור אחר?). דווקא אותן נשים שהחליטו אם מרצון או מחוסר ברירה להחליף את החום האמהי בחום של עובדות מדינה או מטפלות במהלך היום, הפכו להיות פתאם "האמא האידיאלית" . השאלה היא לפיכך : האם מצבן הכלכלי של אותן משפחות השתפר בעקבות כניסת הנשים למעגל העבודה ? התשובה ההגיונית אומרת שהיינו צריכים לצפות שאותן משפחות יחזיקו היום הון כפול משל הוריהם, אלא שהתמונה שונה: די לראות את הורינו שיכלו אפילו עם מפרנס יחיד במשפחה לרכוש דירה ועוד לחסוך בשבילנו, לעומת התקופה הנוכחית שבה זוג היטקיסטים ממוצע מתקשה לקנות דירה לעצמו ואם יוריש משהו לילדיו אלו יהיו כנראה בעיקר חובות. אז איך בדיוק עובד המנגנון שגורם לנו לעבוד יותר ויותר אבל להיות עם פחות הון ומה הקשר של זה לשיתוף החרדים בחברה? חשוב קודם כל להבין שאנחנו בלופ אינסופי שסופו קריסה. בלופ האינסופי הזה אנחנו למעשה הופכים למכונות אינסופיות ליצור כסף לטובת שכבה מאד מצומצמת באוכלוסיה.
אני אסביר: כשאתה לווה כסף אתה צריך להחזיר יותר ממה שלוית שזו הריבית. בשביל להחזיר את הריבית צריך ליצור כסף חדש אלא שגם את הכסף החדש אפשר ליצר,כמה אירוני, רק מחוב נושא ריבית.כך בלופ אינסופי החוב חייב לגדול כל הזמן כדי שלא יהיו פשיטות רגל ועל הדרך הוא מגדיל גם את המחסור שלנו בכסף כי ככל שהחוב גדול יותר ככה גם הריבית הצמודה אליו ושחסרה לנו גדולה יותר. זה נכון לחובות שלנו ,של החברות ושל המדינה.
כדי להתגבר על המחסור בכסף אנחנו צריכים לעבוד יותר ויותר, אלא שהמחסור גדל בקצב גדילת הריבית (בריבית דריבית) ושעות העבודה שלנו גדלות בפחות ,מה שמצריך עוד ידיים עובדות ואז גם בת הזוג מצטרפת לשוק העבודה. מאחר שברור שגם היא הרי לא תוכל לעמוד בקצב הריביות, פתאם מופיעים כלכלנים בכירים ואומרים לנו שהבעיה בכלכלה היא בכלל שהנשים לא עובדות מספיק ולכן צריך לדאוג שלא יראו את ילדיהן עד 17:00 בערב במקום עד 12:00 ,הכל כדי שיתפנה להם זמן לעבוד כמובן.
(צפו בכלכלן הבכיר ד"ר יעקב שיינין אומר את זה רק לפני חצי שנה מדקה 2:16- 1:50 בקישור כאן)
 | ד"ר שיינין מספר שנשים שצריכות לפגוש את הילדים שלהם
בצהריים במקום רק בשעות הערב מהוות מכשול לצמיחה |
ואם גם בת הזוג לא עוזרת, המדינה שגם לה חוב הולך וגדל אבל ההכנסות ממיסים תקועות, תנסה לצרף גם את החרדים כמקור להכנסה נוספת. אלא שברור שגם החרדים לאורך זמן כבר לא יספיקו למלא את תאבונה של הריבית ואז מה השלב הבא? שגם לילדינו יארגנו זמן כדי שיוכלו לעבוד? שיבטלו את גיל הפרישה? שימצאו מגזר חדש שיכנס לשוק? בסופו של דבר, אין שום מערכת בעולם סופי שיכולה לגדול ללא סוף ולכן כניסת החרדים שיצליחו להיקלט בעבודה, תאריך במעט את הונאת הפרמידה הזו במקרה הטוב אך לא תפתור אותה. העובדה היא שבשאר העולם אין חרדים והפלא ופלא כל האזרחים נמצאים באותה הבעיה כמו של הישראלים עם חובות גבוהים ,מחסור בכסף ועלות מחיה שלא מפסיקה לעלות.
אז את מי משרת המנגנון הזה שגורם לנו לעבוד בלי סוף ולמי הוא מועיל ? בגדול: לבנקים.כל אדם שעובד גם מייצר חובות אם בצורה ישירה (לצורך מימון עבודתו) או עקיפה (דרך צרכנים שלווים כדי לקנות את המוצר שלו) . על כל חוב כזה משולמת ריבית שנכנסת לקופת הבנקים. דבר שני המגזר הבנקאי נהנה גם מהצמיחה בתמ"ג (בתוצר המקומי) של המשק. ככל שאתם עובדים יותר אתם מגדילים את התמ"ג . אלא שהצמיחה בתמ"ג בסך הכל מאפשרת לנו ולמדינה להחזיר את חובותינו לבנקים אך לא תורמת כמעט בכלום לאיכות חיינו ואינה קשורה כלל למושג שנקרא "שיוויון בנטל".כלומר כלכלה בה אזרחים בודדים מנהלים את מרבית הפעילות הכלכלית בעוד שהשאר נלחמים על כל שקל (כמו שקורה היום), תהיה זהה מבחינת התמ"ג לכלכלה בה הפעילות הכלכלית מתחלקת בצורה שווה בין האזרחים [קישור]
אז מה הפתרון ומדוע דווקא ממנו 'יש עתיד' מתעלמת? הדרך היחידה לצאת מהמערכת האי שיוויונית הזו היא לצאת מהלופ האינסופי שתיארתי . הדרך לפרק את הלופ זה לשנות את השיטה הכלכלית שלנו מהיסוד ובראשיתה לפרק את המונופול של הבנקים על ייצור הכסף כך שיתאפשר לייצר גם כסף ללא חוב לרווחת הציבור (ראו תוכנית בדיוק בעניין של קרן המטבע כאן ועוד הרבה פתרונות ישימים כאן). אלא שפה צריך להתעמת עם הבנקים ועם בעלי ההון ויאיר לפיד היה הרי הפנים של הבנק הגדול במדינה והופיע בשמו בקמפיין פרסומת נרחב שהיה בכלי התקשורת. מספר 5 שלו היה יו"ר של בנק גדול בישראל. גם המערכת הנוכחית שלו לבחירות מומנה על ידי עשרות בעלי הון ו33 מיליון ש"ח שאת רובם הבנקים הלוו לו. היום יש עתיד על פי הסכם משלמת 4% ריבית שנתית לקרוב ל100 אנשי עסקים על הערבויות הבנקאיות שנתנו ללפיד כדי שיבחר [קישור]. אז נכון אומרים שצריך לשפוט אותו לפני מעשיו בהווה ולתת לו צ'אנס ואני הראשון שאשמח לתמוך בו אם אגלה שהשתנה, אלא שכשנשאל לפני כשלושה חודשים בנושא בחוג בית, לפיד ענה לו שכל מה שסיפרתי לכם עכשיו במאמר, זה בכלל מעניינו של ברננקי והפדרל ריזרב [קישור].
ואם עדיין לא שוכנעתם בנכונות המאמר אז קראו את זה:
תוקן על ידי maxmen ב- 15/02/2013 15:51:50
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2013 16:16 |
|
| |
מאמר מעניין מאוד בנושא האשכול (תודה לשיג ושיח לקישור של הבלוגר דעת מיעוט)
כאן הקישור http://orikatz.wordpress.com/2011/10/16/%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9/
השאיפה ההרסנית לשוויון בנטל יולי 6, 2012 מאת orikatz *-- .postmetadata **-- .posttitle * בין כל שאיפות האדם המערבי המודרני, השאיפה לשוויון היא ההרסנית ביותר. השאיפה לשוויון הרסנית מכיוון שהיא מייצרת אויבים. חייב הרי להיות שם מישהו בצד השני של המאזניים, מישהו שבו אנחנו רוצים לפגוע. בעוד ששאיפות כגון חופש, הגשמה עצמית או עושר גשמי מתמקדות פנימה בכיוונו של הפרט, השאיפה לשוויון ממוקדת החוצה, מהפרט אל החברה הסובבת אותו. אדם יכול לממש שאיפות לחופש ועושר גם מבלי לפגוע באחרים, מכיוון שהמשחקים האלו הם לא "משחק סכום אפס", אך שאיפה לשוויון לא ניתן לממש באופן כזה. השאיפה לשוויון מובילה בהכרח לפגיעה באחרים, מעצם מהותה. השואפים הם מן הסתם אנשים שמאמינים שהם בצד השלילי של כף המאזניים, אולי אפילו בצדק, והם מעוניינים לפגוע באחרים או לכפות עליהם משהו על מנת להעלות את עצמם מעט למעלה. השאיפה לשוויון הרסנית מכיוון שהיא סותרת את הטבע, במובנו הרחב ביותר. הטבע לא יצר אותנו שווים – לא רק במובן הביולוגי, אלא גם במובן הסביבתי. כל אחד מאיתנו נולד עם סט כישורים שהונחלו לו באופן גנטי, בסביבה מסוימת שמסוגלת להעניק לו יתרונות או חסרונות, ולאורך חיינו המזל האקראי פוגע בנו לטובה או לרעה ומשפיע על המיקום שלנו באותו גרף דמיוני של שוויון. בעוד ששאיפות אחרות ניתנות להשגה במידה משביעת רצון, השאיפה לשוויון לעולם לא תגיע לידי מיצוי. לעולם לא יהיה שוויון בנטל, בשום נטל. גם כיום ישנם אנשים שמשרתים בתור קרביים וג'ובניקים, ובתוך הקרביים יש כאלו שמשרתים בנ"מ וכאלו שמשרתים בשריון, ובתוך אלו שמשרתים בשריון יש את אלו שבמקרה נפלו על מלחמה כזו או אחרת שהתרחשה בתקופת שירותם וכאלו שלא, ובלהט הקרב ישנו הפגז שנחת דווקא בנקודה מסוימת ולא בנקודה אחרת… זה לא נגמר, זה לא יגמר. אין שוויון, מעולם לא היה, ולעולם לא יהיה. ושאיפה שאיננה ניתנת למימוש היא הרסנית, מכיוון שהיא מובילה את האוחזים בה למצב קבוע של תסכול. לעולם לא תתרחש במדינת ישראל כפיה של שירות לאומי או צבאי על הערבים והחרדים באופן שיספק את העדר הגועש ונוהם בזעם בימים האחרונים, מאז פירוקה של וועדת פלסנר. זה לא יקרה. במדינת חוק דמוקרטית לא ניתן לכפות על 30% (או יותר, תלוי איך סופרים) מהאוכלוסייה שנתיים-שלוש של עבדות מודרנית על מנת לרצות את ה 70% האחרים. אין מספיק שוטרים, סוהרים, ובתי סוהר על מנת לאכוף משהו בסדר הגודל הזה. חברי הכנסת יודעים את זה, אלופי צה"ל יודעים את זה, השרים יודעים את זה, ובכל זאת כולם ממשיכים עם הקשקשת בניסיון להטות את העדר לטובתם. ומי בראש העדר? השמאל, המניף בידו האחת שלטים בעד הדמוקרטיה, בעד הגנה על מיעוטים ונגד תנאי העסקה פוגעניים של עובדי קבלן, ובידו השנייה אוחז שלטים התומכים בשעבודו של ציבור שלם למערכת בזבזנית ומיותרת בשם עקרונות ילדותיים של נקמנות – תוך התעלמות מכך שיכולים להיות פתרונות אחרים למצב הנוכחי (שהוא בלי ספק לא צודק). התנועה למען שוויון בנטל היא סימפטום. היא הגלגול החדש-ישן של תומכי המחאה החברתית, שהיו הגלגול החדש של המפגינים בעד שחרורו של גלעד שליט. הקבוצות האלו לא בהכרח חופפות מבחינת האנשים החברים בהן, אבל כולן הגיעו מאותו המקום – מהציבור החילוני, המשכיל, השמאלי ברובו, שמרגיש שהמדינה מחליקה לו מתחת לרגליים – ציבור שאני מהווה חלק ממנו. זהו ציבור שמחפש נואשות משהו להיאחז בו, מטרה כלשהי ששווה להפגין עבורה, איזה שהוא קסם שישנה את המאזן הדמוגרפי, משהו שיגיד לנו שהניסיונות שלנו להיאחז במדינה המקוללת הזו אינם פתטיים וחסרי סיכוי. המטרות של שלושת המחאות שהזכרתי היו אוטופיות, כמעט דתיות מבחינת הלהט העיוור המאפיין את נושאי הדגל בשורה הראשונה. הן לא קידמו את מדינת ישראל למקום טוב יותר. השליטיסטים תיעלו את האנרגיות שלהם בכיוונו של חייל שנראה כמו תמצית האשכנזיות החנונית-מבית-טוב, והפכו את שחרורו למטרה המקדשת את כל האמצעים. תומכי המחאה החברתית מתעלים את האנרגיות שלהם בכיוונם של בנימין נתניהו, יובל שטייניץ או כל מני טייקונים, והופכים את הפלתם למטרה המקדשת את כל האמצעים, כאילו שהם הדבר היחיד המפריד בינינו לבין שבדיה. ואנשי השוויון בנטל? הם מתעלים את האנרגיות שלהם בכיוונה של שנאה. ברוב המקרים שנאת חרדים, לעיתים גם שנאת ערבים מוסווית (בכל זאת, הרבה יותר טבעי וקל לשמאלנים לשנוא על בסיס דת מאשר על בסיס אתני). כתבתי הרבה על חרדים, ולא פעם הואשמתי גם אני בשנאה, שלא בצדק. יש הבדל בין לטפח עניין באוכלוסייה בעלת קצב הגידול הגבוה ביותר בארץ ואולי בעולם, לבין שנאה. אפשר לדבר על תעסוקת חרדים, על התמריצים של בחורי הישיבות, על העבודה בשחור, על ההתנגדות לעולם המודרני ואפילו על אתאיזם מבלי לשנוא את החרדים. אפשר לנסות שלא להכליל, לקרוא קצת דברים שחרדים או חרדים לשעבר כותבים, ולהבין שיש בינם קבוצה גדולה של אנשים שנמצאים בסוג של משבר זהות, בפרשת דרכים. בני אדם הם בני אדם, ותמיד כאשר קבוצה גדלה מספיק ימצאו בתוכה אנשים בעלי חשיבה עצמאית המסוגלים לשאול שאלות ולחפש תשובות. לכן דתות עוברות תהליך קבוע של פיצול לקבוצות יותר חילוניות ויותר אדוקות. אף אחד לא יכול לחזות מה יעשו אותם עשרות אלפי חרדים שאינם מרוצים מהדרך הנוכחית שבה מתנהלת הקבוצה אליה הם משתייכים. אני די בטוח שרובם לא יחזרו בשאלה, אבל אני גם די בטוח שהם ינסו למצוא דרך חדשה המסוגלת לשלב בין אמונותיהם לבין העולם המודרני, כולל עולם התעסוקה המודרני. חברות שיש בהן הרבה צעירים נוטות להיות דינאמיות במידה מפתיעה, לחיוב ולשלילה. החיוב והשלילה תלויים לא רק בהם, אלא גם בנו, באלו שסובבים אותם. אנחנו עדיין הרוב. את אנשי מאהל הפראיירים כל זה לא מעניין. הם לא רוצים לחיות לצד החרדים, הם רוצים שהחרדים יחזרו בשאלה. הם רוצים לחתוך קצבאות בבת אחת, לכפות פתרונות, לריב, להילחם. תמיד אותם רעיונות דרמטיים, מן סיפור הוליוודי שכזה על מלחמה של טובים כנגד רעים, וכל מה שנותר זה רק למצוא את המנהיג האמיץ שייקח אותנו דרך דם ואש ותימרות עשן אל עבר הארץ המובטחת. חלוקה של העולם לטובים ורעים מובילה לשנאה, ושנאה מובילה לאלימות, ואם אתם לא רואים את האלימות ברגע זה אז תנו לעניינים להתגלגל במדרון הטבעי שבו המדינה הזו נעה לאיטה ותראו לאן נגיע בעוד עשור או שניים (ואני מקווה שלא לפני כן). אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב פרסמה מאמר הקורא להפגנות בנושא זה. הם מדברים על התנערות המדינה מאזרחיה, ושוכחים שאזרחי המדינה הם אלו בחרו את הממשלה הנוכחית והצביעו ברובם לימין ולמפלגות החרדיות. הם כותבים על הפערים החברתיים הגדלים, ושוכחים שיותר ממחצית העניים במדינת ישראל הם חרדים וערבים, לא סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, וחלקם היחסי באוכלוסייה זו רק הולך וגדל. הם מדברים על הסכם בלתי כתוב בינינו לבין המדינה, ושוכחים שגם לקבוצות אחרות באוכלוסייה יש הסכמים כאלו. הם מדברים על שינוי בסדר העדיפויות הלאומי, אבל למעשה הם מעוניינים לכפות על המיעוט סדר עדיפויות של קבוצה שככל הנראה אפילו לא מהווה רוב. כולם מדברים בשמו של העם, אבל העם מדבר בבחירות הכלליות, ובבחירות האחרונות הוא אמר את דברו באופן די ברור. אולי מה שחסר במדינה שלנו זה לא שוויון, אלא חופש? למה לכפות שוויון בנטל על ידי יצירת נטל נוסף על כתפיהם של אחרים, כאשר אפשר לנסות ולהסיר את הנטל מאלו שנושאים אותו? למה לצאת למלחמה כנגד ציבור שלם שאינו נושא באשמה למצבו? האם מדינת ישראל תצא מהמאבק הזה מחוזקת יותר או חלשה יותר? האם אנחנו בטוחים שאין דרך אחרת להקל את העול? האם אנחנו בטוחים שלא ניתן לצמצם את מצבת כוח האדם של צה"ל ולהעלות את התגמול לאלו שכן משרתים? מדוע לא להפוך את החופש למטרה שגם חרדים, גם חילוניים, וגם ערבים יוכלו להיאבק עבורה יחדיו? ואולי מה שחסר במדינה שלנו זה לא צדק, אלא קצת חוכמה? אולי הגיע הזמן שנפסיק לחפש לעצמנו אויבים? ייתכן שהנזק שנגרם מהמריבות האלו עולה על התועלת שמשיגות רפורמות כושלות? אולי יש דברים שהם קצת יותר חשובים מאותם שנתיים-שלוש של שירות צבאי, כגון השתתפות בשוק העבודה? אולי הגיע הזמן להפגנות בעד, ולא רק להפגנות נגד? למבט מפוכח אל עבר העתיד? הדמוגרפיה לא הולכת להשתנות. קראתי לא מזמן סטטיסטיקה שעל פיה מרבית התינוקות שנולדים כיום בארץ הם חרדים או ערבים (אבל לא ממקור רשמי, אם מישהו כאן מכיר אחד כזה אשמח לדעת עליו). התינוקות האלו כבר נולדו, הם לא ייעלמו לשום מקום. הליכוד ימשיך לנצח בסקרים, החרדים ימשיכו להתחזק, ומרץ לא תקבל עשרה מנדטים בבחירות הבאות. גם לא באלו שאחריהן. קצת חוכמה מובילה למסקנה אחת וודאית: אנחנו הולכים להישאר ביחד – שמאלנים, ימנים, ערבים, חרדים, דתיים, חילוניים. החיכוכים לא ייעלמו. אם אנחנו רוצים להמשיך להחזיק את המדינה הזו בחתיכה אחת, אנחנו חייבים למצוא דרך לחיות ביחד, דרך שתיראה צודקת לכל הקבוצות ולא תחייב מלחמות פנימיות אין סופיות. והדרך במדינה מפולגת כל כך היא לא שוויון, אלא חופש – החופש מכפייה, החופש מנטל שקבוצה מסוימת נושאת בו עבור שאר הקבוצות, החופש לחיות כל אחד לפי אמונתו. שוויון מוביל לסטנדרטיזציה, לניסיון להפוך את הקבוצות לדומות יותר אחת לשנייה, לכור ההיתוך המיתולוגי המנסה לשרוף ולטשטש את הזהות שאיתה נולדנו. כאשר הקבוצות מלכתחילה שונות מדי, זה לא עובד, ומוביל להקצנה בכיוון ההפוך. אין ברירה אלא לנסות את הדרך האחרת, הדרך של החופש. אם לא נמיר אותה בשאיפה לחופש, השאיפה לשוויון בנטל עלולה לקרוע לחתיכות את המדינה שבה אנחנו חיים. חם לי. באמת, חם לי עכשיו. אני משתדל שלא להפעיל את המזגן בגלל חשבון החשמל, והמחשב הנייד שלי התחמם יותר מדי, וחם לי. חם במדינה שלנו. אנשים נוסעים ומפעילים את המזגנים שלהם בעוצמה מקסימאלית ומקללים את הנהגים שלפניהם ואחריהם, אנשים חוזרים עם שקיות מהסופר ברחובות שטופי השמש ומקללים את הטייקונים, אנשים מנסים להוציא כסף מהכספומט ומקללים את שר האוצר ואת הבנקים, אנשים עושים מילואים ביולי-אוגוסט ומקללים את היתושים ואת הזבובים ואת המתנחלים ואת הערבים, אנשים יושבים מיוזעים כמוני מול המחשבים שלהם ומקללים באינטרנט את אלו שחושבים אחרת מהם. לאף אחד אין כוח לחשוב כשחם, הרבה יותר קל לשנוא ולקלל. כך נראה כור ההיתוך שלנו, כך נראית המדינה המפולגת והמסוכסכת ביותר בעולם המערבי. אולי הגיע הזמן להירגע ולהפעיל קצת את המזגן.
תוקן על ידי maxmen ב- 20/02/2013 16:23:27
 |
|
|
|
|
|