|
|
| נשלח ב-8/1/2013 18:38 |
 |
| |
המקובלים מצצו זאת מאצבעותיהם וממוחם הממלא שטויות כפי שכתב אחד מחוקרי הקבלה גרץ הקבלה היא הביוב של האמונה היהודית
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2013 18:42 |
|
| |
איני לוקח אחריות על הכתוב בלינקים שאני מביא.
ולגופו של נושא אכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2013 23:15 |
|
| |
אולי תרחיב קצת למה כוונתך האם אתה מתעלם מחומר הדבר או שפשוט קשה לך עם זה ולכן אתה מנסה להמעיט מחשיבותו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 06:06 |
|
| |
כאמור אכמ"ל, ואין כאן המקום לדבר אודות זה. כבר היו כאן אשכולות ארוכים (אם כי לא ממצים לענ"ד) בנושא.
הפורום הזה כבר התיר לעצמו כבר את ה"אחרי לבבכם", אבל ב"אחרי עיניכם" הוא עדיין נמצא בתוך גבול מסוים שאיני מוכן לפרוץ כאן.
תוקן על ידי יהיאור ב- 10/01/2013 06:32:11
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 12:03 |
|
| |
אייזין
בנושא ז"ל (ראשי תיבות של "זרע לבטלה". כפי שאתה רואה, מקובל להתייחס לנושא בראשי תיבות, שזו עוד צורה של הרחקה מעיסוק בנושאים אלו, בוודאי ברבים).
יש כאן מפגש בין נושאים שונים.
א. מה האיסור. האם הוא מן התורה, מדרבנן.
ב. איך יתבארו המקורות שעוסקים בו בחז"ל ומה הם אומרים.
ג. מה הפרשנות - החמורה והמאיימת - שהעניקו המקובלים לנושא זה.
ד. כיצד נשמרים מכך.
ה. האם צריך תיקונים ומה הם.
אני מעדיף לא לעסוק בכל הנושא, אך אני מבקש להציע כמה אבחנות. הבעיה היא שכדי להצדיק את דברי יהיה עלי להרחיב מאד. הדברים כבר נידונו באשכולות אחרים.
בקצרה מאד, אולי מדי:
למרבה ההפתעה, האיסור על ז"ל הוא כנראה מדרבנן.
יש כמובן לדון על איזו תופעה אנו מדברים. יש כאן חילוק יסודי: האם מדובר בהוצאה בידים (או בכל אופן מכוון אחר) או ברואה לאונסו מתוך שינה.
לגבי עצם ראית קרי (=זרע) והטומאה שבה, בגמרא זה לא נתפס כאיסור ולכל היותר יש בזה מנהג שבטל בינתים של טבילה. בירושלמי מובא על אחד האמוראים שטבל ביום הכיפורים לאחר שראה קרי. ומשמעות הדבר שאין בכך איסור או בעיה כלשהי. זו תופעה פיזיולוגית. וכפי שכותב הרמב"ם וכפי שידוע על פי הרפואה, הגוף מייצר את החומר הזה ונוצר צורך להוציאו. ואם הוא לא יוצא באופן המותר, הוא ייפלט מאליו. (ולכן אין אדם שלא קרה לו קרי בגיל ההתבגרות, ולכן ספק בעיני אם אכן היו אדמורים שלא ראו אי פעם, למרות הסיפורים, ולכן גם מה שמסופר על יעקב אבינו שלא ראה אינו מובן לפי הידע הרפואי שלנו).
כל זאת ביוצא מעצמו.
לעומת זאת הוצאת ז"ל באופן מכוון אכן אסורה אם כי מדרבנן. אבל בדרך כלל אין המעשה הזה נעשה אלא מתוך שיתוף של דמיון ולכן אפשר שיש בכך איסור תורה של מחשבות אסורות.
הזוהר הביא דברים רבים על האיסור הזה. השאלה היא אם הזוהר הוא נאמן בעינינו כחלק מהתורה או פרשנות התורה או גילוי אלוקי. מי שמאמין שדברי הזוהר אמת ודאי יחשוש מאד לאיסור זה. מי שמפקפק בדברי הזוהר, כמוני, יראה בכך דברי חיזוק לשמירה אבל גם ידע להבדיל בין המטרה הראויה של הדברים לבין האופן שבו הם מוצגים.
אצל בני נוער זו תופעה קשה מאד. ראשית מפני שקרי הוא בלתי נמנע, ויש כאן גישות שונות בעולם החרדי. יש המתעלמים ויש המטיפים ומאיימים, ואלו האחרונים לדעתי (ולא רק לדעתי) נזקם מרובה, מפני שהם יוצרים אוירת פחד אצל בחורים טובים ויראי השם על מה שאינו כלל באחריותם.
בעיה נוספת היא שכשלון במעשה מכוון אף הוא קרוב לבלתי נמנע לפי הסטטיסטיקה (המתפרסמת במחקרים). מה עושים עם זה? כמדומה שעדיף גם כן להתעלם. אין שום היתר לעשות זאת ואין שום היתר ללמד שזה מושך מאד ולכן מצוי שנכשלים. אדרבה, אם מישהו פונה לשאול בעצת רב או משגיח בישיבה יש לחזקו. אבל אם מישהו כבר נכשל, כדאי שידע שזה נסיון קשה ובעיקר שיקבל על עצמו להיזהר ולא להיכשל שוב. ואין האדם נדרש ליותר מזה.
לגבי תשובה ותיקונים - יש שתי גישות עקרוניות ביחס לתשובה.
יש הרואים בתשובה שינוי פסיכולוגי. הרי העבר חלף ואיננו ואי אפשר להחזירו. אולם מטובת ה' עלינו שהוא מתיר לנו לראות את העבר הרע כלא קיים ומחשיב את "עקירת הרצון כעקירת המעשה" (כמדומה לשונו המופלאה והמחזקת של ר' יונה מגירונדי). זה נכון לגבי כל העבירות וגם כאן. המתחרט מהלב אינו זקוק לשום תיקון נוסף. אם יש המלצות למעשים כמו אמירת תהלים ועוד אין הם אלא כדי לתת הרגשה טובה למי שאינו מצליח להבין שדי בתשובה, כלומר חרטה וקבלה לעתיד בלבד.
ויש גישה שלפיה חטאים יוצרים מציאות, ועבירות בוראות מזיקים, ואין כמו העבירה של ז"ל (ומי יודע, אולי אפילו באונס וקרי לילה) כדי ליצור מזיקים. ידוע ואף הובא בפורום שבירושלים נהגו לאסור על הבנים ללכת בהלווית אביהם כדי למנוע מה"בנים" שנולדו מז"ל להגיע גם כן לשם.
גישה זו בעיני היא שגויה ומזיקה. אני מבין שלא כך זה בעיניך, ויש לך חברים מפורסמים שהאמינו כמוך. אבל מחסדי שמים שיש עדיין יהודים שמסוגלים להבין שזו אמונה לא נכונה (לדעתי כמובן).
לפיכך, אל נא תבוא בטענות לאלו שאינם מאמינים בחשיבותם של "תיקונים" אלו כפי שאני משתדל לא לבוא בטענות אל אלו שכן מאמינים בהם.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 12:41 |
|
| |
אני אף פעם לא הבנתי מה האיסור כאן. אם משום ביטול פריה ורביה, הלא כל אדם נורמלי מקיים מצוות עונה מאות ואלפי פעמים מעבר למספר הילדים שנולדים לו. אם נסתכל על פשט הפסוק הרי אי אפשר בשום אופן ללמוד משם איסור על אוננות מקרית, לכל היותר נלמד משם איסור על קביעות למטרת מניעת זרע מהאח.
אם נעיין בתלמוד מסכת יבמות יב ע"ב "תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ושמא תמות מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תגמול בנה וימות ואיזו היא קטנה מבת י"א שנה ויום אחד עד י"ב שנה ויום אחד פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה והולכת דברי ר"מ וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו " הרי דעת ר' מאיר שניתן לשמש במוך, רש"י פירש שמותרות, והחכמים חולקים משום שומר פתאים ה', לא ראינו שמישהו מדבר שם על איסור איום ונורא.
ביבמות לד ע"ב "מיתיבי כל עשרים וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ דברי ר' אליעזר". ואמנם חכמים אומרים שזהו מעשה ער ואונן, אבל הרי לפנינו דעת ר' אליעזר שאין בכך איסור, אם יש סיבה טובה.
אין מי שחולק שמותר לשמש עם זקנה או איילונית, מעוברת או מניקה. יוצא אם כן שהאיסור אינו ב"בזבוז" הזרע, אלא בצורת הוצאת הזרע. מותר להוציא זרע כשבאים אל אשה ולא אחרת. לפי זה מדוע בעצם שיהיה איסור בקונדום? מה הענין שהזרע יגיע דווקא לרחם אם ממילא אינו גורם הריון?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 12:50 |
|
| |
למה לא להפוך אנשים בריאים וטובים לאשמים, אם אפשר?
למה לא לאמלל בחורים צעירים שהדם רותח בהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 13:02 |
|
| |
ירוחםשמ - יש לך הצעה קונקרטית לטובת הבחורים האלו?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 13:20 |
|
| |
שיעצרו ויחשבו ויבינו כי אנשים חסרי אחראיות הם ההופכים אותם לאומללים. ולא אלוקים!
יבינו כי זה הטבע שלהם .הגוף מיצר את העודפים, וזה צריך להתנקז,
אלוקים ברא אותם כך. ואין על ש"ז כל עונש ..
חוץ ממה שהם מענישים את עצמם.
בהמשך לדבריך- הרמב"ם בהלכות אישות פוסק כי על האיש לבא על אשתו לפחות פעם בשבוע,
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 14:11 |
|
| |
אני מסכים עם הנאמר שזה נורא קשה בפרט לדורנו שהיצרים לוהטים וקרובים כל כך .
בדברי חז''ל אנו מוצאים הרוצה לעבור עבירה ילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה מה שלבו חפץ אך היום הקלות הבלתי נסבלת שבא אפשר לעבור על העברות החמורות ביותר הוא הנותן קצת לחשוב איפה כן ניתן להקל על הסבל ועל הניסיון התמידי בענין זה .
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 15:04 |
|
| |
אייזן
יש לי חדשות בשבילך, לא המחשבות של הנער הגבר מביאים אותו לקרי בחלום,
הקרי הטבעי היוצא ממנו הוא המביא את החלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 16:46 |
|
| |
אין קרי במקרה אלא המחשבות הנפסדות מביאות את האדם לידי טומאה .
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 16:59 |
|
| |
| אייזין כתב: |  | אין קרי במקרה אלא המחשבות הנפסדות מביאות את האדם לידי טומאה . |
|
תגיד, מאיפה הבאת את השטות הזאת ?
יש מריבוי אוכל וסוגי אוכל ועוד ועוד סיבות,
אגב: בחורי חמד שלא יודעים כלום לא רואים קרי ?
ועוד אגב אחת: טומאה = נקיות מכל דבר שמביא ממחלות ומגיפות וכדומה,
כל המושג טומאה מיסטית היא עםארציות לשמה,
ולכן לא משנה מאיפה ומה הסיבה לקרי,
כל מי שרואה קרי צריך לנקות את עצמו,
ראיתי שאתה משתמש גם כן עם הפסוקים האלה בעםארציות גמורה,
דברים פרק כג (י) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע:
(יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:
(יב) וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:
(יג) וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ:
(יד) וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ:
(טו) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ:
פירוש הפסוקים כפשוטו היא, שלא רק תשמור על נקיות בבית בעיר ובמדינה, רק גם שאתה בחוץ\במלחמה\במחנה ?! יש גם סכנה של מגיפות ומחלות, ולכן תשמור על כל הכללים כמו בעיר ובמדינה,
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 17:02 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2013 20:20 |
|
| |
אייזין (וכולם)
אני חוזר על מה שלעיל ומוסיף, ואני כותב דברים שונים משלך, שים לב:
יש הבדל בין ראית קרי הנפלט מעצמו כמו קרי לילה לבין הוצאתו באופן מכוון. האחרון אסור והראשון אינו כלל ענין הלכתי.
ואבאר.
א. הצטברות זרע היא תופעה טבעית וגם פליטתו שלא בעבירה
מבחינה פיזיולוגית, דעת הרמב"ם כרופא וכן כמדומה דעת הרפואה היום, כי הזרע נוצר בתהליכים אוטומטיים בגוף, וזה דבר בריא. וגם פליטתו היא הכרחית. ולכן זה יקרה מאליו פעם בכמה זמן החל מהתקופה שהוא מצטבר, כלומר החל מגיל ההתבגרות.
אפשר שמחשבות ודמיונות של איסור יעוררו את התופעה של קרי לילה, אבל בה במידה זה יכול לקרות לאדם נקי וטהור רק מסיבות ביולוגיות.
וזו גם דעת הגמרא. כפי שנראה מייחוס פליטת זרע באמבטי לירמיהו הנביא (זה לא חייב להיות סיפור היסטורי, אבל עובדה שלא ראו בכך גנאי, ויש רשימה של דברים הגורמים לקרי, כולל דרך ארוכה ועוד) וכפי שנראה מן הירושלמי שהבאתי לך.
ב. אין שום היתר לאיסור זה
עם כל ההשתתפות בצער של מי שחש כמעט אנוס להוציא ז"ל, אין שום מקום להקל בדבר זה ולומר שיש דרכים לעקוף את האיסור, (כפי שנטען בלינק שצויין פעם באחד האשכולות).
***
על הבעיה של דיון פתוח לציבור בנושא רגיש
כל התייחסות לנושא של ז"ל (במובן של הוצאת ז"ל באופן מכוון) היא בחינת "וי לי אם אומר ווי לי אם לא אומר". כלומר, החשיפה יש בה סכנה.
יש כאן שני צדדים סותרים.
עובדתית, יש באמת קושי עצום.
אם מתארים זאת, זה מועיל לסלק רגשות אשמה כבדים מדי של מי שנכשל - אבל, מצד שני זה מסייע לשכנע את מי שנמצא בשעת הנסיון שזה לא כל כך נורא אם ייכשל, וכך הוא מחליש את יכולת העמידות שלו.
יש כאן אם כן נושא עקרוני: מה יש לומר על דין שאם יוצג כפי שהוא במלואו הוא יכול לשמש לרעה? האם מותר לחשוף את הצדדים שלו או לא?
מן הראוי לנתח את החששות. למשל, יש מי שיקרא בלא עיון ויתמקד רק בנקודת היתר לכאורה. יש מי שיקרא הכל אבל לא יבין כראוי כי ייחפז כדי להגיע למסקנה מסויימת.
בצדק העלה יהי אור את הדמיון בין השאלה הזו לבין השאלה שביסוד הפורום: האם ראוי לדון בנושאים שהרמב"ם סבר שהצנעה יפה להם, כלומר מה שבין תורה ומסורת מכאן לבין מחקר ופילוסופיה מכאן. ובכל זאת, דומה שהחשש כאן הוא קשה יותר.
מה אם כן ניתן לומר? ראוי למצוא תשובה שתהיה גם קצרה בנוסף להיותה נכונה וברורה.
***
מסקנות הלכה למעשה
א. אסור להוציא ז"ל בצורה מכוונת בשום צורה שהיא.
ב. יש להישמר במידת האפשר גם מהרהורי איסור (וזה כולל להרהר בכוונה על מה שכינה הרמב"ם "הצורות היפות").
ג. אם אדם נתקל במראה איסור אין בעצם ההיתקלות איסור, אבל ימהר להסיר מבטו. בלשון הפוסקים: הראיה (כלומר דרך הילוכו ולא כמכוון) לא נאסרה, אבל ההסתכלות כן.
בדומה לזה גם במחשבה. אם נפל בדעתו הרהור כזה, אין בכך עוון. אך המשך המחשבה אסור.
ד. לכן, אם אדם מוצא עצמו מול מראה מושך, או מוצא את עצמו חושב בנושאים אלו - יסלק עיניו ויסיח את דעתו מהם.
ה. מן הראוי לדעת ששכרו רב מ-א-ד. והוא דן את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות, וזו מן המצוות הקשות ולפי הצער השכר.
ו. אם אדם נכשל, בין במחשבה, בין במעשה, שיתחרט ויעבור לסדר היום, ורק יקבל על עצמו במידת האפשר לעתיד. ואל ירבה בחרטות, שהן שוברות את הלב יותר מדי ומפחידות את האדם שלא תתקבל תשובתו, ועוד שגם זה סוג של הרהור עבירה בנושאים אלו.
ז. מי שראה קרי לילה שלא באופן מכוון אין לו עוון כלל ואין לחוש לדברי המחמירים והמאיימים בזה, והם מטעים את העולם ומפחידים אותו ואין דעת חכמים באמת נוחה מהם כלל.
ח. רק אם חשב לפני השינה או במשך היום מחשבות אסורות יקבל על עצמו לא לעשות זאת שוב, ועדיין אינו נחשב כמי שהוציא ז"ל במכוון.
ט. העובדה שמדובר בנסיון קשה במיוחד יכולה להקל על תחושתו של מי שנכשל. אבל ידע האדם שעצם זה שזה קשה הוא גם נימוק שבו הוא עלול לפתות את עצמו להיכשל, ויש להיזהר מזה. ואין עצה אלא לא לחשוב בנושא זה כלל, לשמור על העינים והמחשבות, ואם ראה מראה אסור או נזדמנה לו מחשבה אסורה יחשוב בדבר אחר ומצוה היא לו. ואם כן נכשל ידע שה' מקבל את כולנו בתשובה, ויתחזק ויקבל על עצמו לעתיד.
*** תוקן כדי להוסיף הבהרה לחילוק בין האסור למה שאינו ענין הלכתי כלל ***
תוקן על ידי מיימוני ב- 10/01/2013 20:37:06
|
|
|
|
|
|
