אוסף מילים עם זיקה ללשה"ק, האמנם?

מה הדיון?

האם שפות מוזנות זו מזו? ברור.

האם לשון קודש היא השפה הראשונה בעולם?

אם כן, אז מה?

אם השפות כולם התפתחו משפה אחת, אז ברור שיש שפה אחת ממנה התפתחו...

מה הסיפור?

האם לשון הקודש הומצאה על ידי אבות היהודים?

או על ידי אלוהים?

מה למציאת מילים בעלות צליל לשון הקודש בשפות אחרות ולכל השאלות הללו?

כידוע, הרמב"ם במורה מתייחס לסיבה "במה שנקרא לשוננו זה לשון הקודש"

ח"ג סופ"ח. (מהדורת קאפח)

"ויש לי עוד טעם  במה שנקרא לשוננו זה לשון הקודש, ואין לחשוב כי זה התפארות מצדנו או טעות, אלא זה אמת, והוא שהלשון הזה המקודש, לא הונח בו כלל שם לכלי המשגל, לא לגברים ולא לנשים, ולא לעצם הפעולה גורמת ההולדה, ולא לשכבת זרע, ולא לשתן ולא לצואה, כל הדברים הללו לא הונח להם ביטוי ראשוני כלל בשפה העברית, אלא מכנים אותם בשמות מושאלים וברמזים.

והייתה הכוונה בכך שהדברים הללו אין ראוי להזכירם ולעשות להם שמות, אלא הם דברים שיש לחשות מהם. ואם הביא ההכרח להזכרתם יש למצוא עצה לכך על ידי כינויים מלשונות אחרים, כמו שכאשר מביא ההכרח לעשייתם מסתתרים בכך ככל האפשר.

והנה על האבר  מן הגברים אמרו גיד, והוא שם על דרך הדימוי לפי שאמרו וגיד ברזל עורפך, ואמרו גם שפכה  על שם פעולתו.

והאבר מן האשה קיבתה, וקיבה שם האסטומכא.

אבל רחם הוא שם האבר שבבטן  שבו מתהווה העובר.

ושם הרעי - צואה, נגזר מן יצא.

ושם השתן מימי רגלים.

ושם הזרע שכבת זרע.

ועצם הפעולה המביאה להולדה אין לה שם כלל, ומכנים את זה ישכב  או יבעל  או ייקח  או יגלה ערווה, אלה ולא יותר.

ואל יטעך ישגל, ותחשוב שהוא שם הפעולה, אינו כן, כי שגל שם הנערה המעותדת לתשמיש בלבד, ניצבה שגל לימינך.

ואמרו ישגלנה  לפי הכתיב, עניינו יקחנה נערה לעניין זה".

לדעת הרמב"ן אברהם אבינו למד את לשון הקודש משכניו הכנענים.

בראשית מה יב.

"כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש (בלי מליץ זה), דעת המפרשים (רש"י, הראב"ע, והרד"ק), והוא תרגום אונקלוס.

ויתכן שאמר להם כך לאמתלא ולפיוס, כי איננה ראיה שידבר אדם אחד במצרים בלשון הקדש, כי על דעתי הוא שפת כנען, כי אברהם לא הביאו מאור כשדים ומחרן כי ארמית היא, והגל הזה עד, ואיננו לשון לאיש אחד לבד, אבל הוא לשון כנען:

ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא, ואף כי המושל, שדרך המלכים והמושלים לדעת הלשונות, וכמו שתראה בנבוכדנצר שאמר בלשון הקדש (דניאל ב ג): חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום, בעבור שהיו שם חרטומים ואשפים ומכשפים וכשדים מלשונות רבים ומישראל, וכולם יבינו אותו. והם ענו לו בארמית, וידברו הכשדים למלך ארמית, כי הם היו הקרובים אליו היושבים ראשונה במלכות, ולהם היה הרשות לדבר אל המלך".

לדעת הרמב"ן (שמות ל יג) "הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש", שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו. והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, אנכי ולא יהיה לך ושאר דברות התורה והנבואה, ובו נקרא בשמותיו הקדושים אל, אלוהים, צבאות, ושדי, ויו"ד ה"א, והשם הגדול המיוחד, ובו ברא עולמו, וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם, ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא, ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם".

על מנהג המחבתים לשעות בדברי שקר, ראוי לצטט את דברי הרמב"ם במורה (ח"ב פט"ז).

"ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי אינו מחזק אמיתת אותה הבעיה, אלא החלישה וגורם להכחישה, כי כאשר יתברר בטול אותן הראיות, תחלש הנפש מלאמת אותו הדבר שהובאו עליו הראיות. ושהדבר אשר אין עליו הוכחה, אם ישאר סתום כדבר שיש עליו חקירה, או לקבל בו אחת הקצוות הנגדיות יותר טוב".

ייתכן

הראב"ע אומר משהו דומה בספר ישעיהו: