"ויקרא איליו מלאך ה' מן השמים" מה הסיבה שבגינה ניתנה המצווה לשחוט את יצחק מפי ה' יתברך ואילו המצווה שלעצור ולחדול משמלאכת שחיטתו ניתנה בידי מלאך? אלא יש בדבר כדי ללמדך כי על מנת לעשות רעה לאדם אין לשמוע בקול איש ואפילו לא בקול מלאך ה' צבאות כי אם בקול ה' יתברך בעצמו ואילו בכדי שלא לגרום רעה לאדם אפשר לשמוע גם בקולו של מלאך. (דבש השדה)
מסופר כי פעם שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא מדוע היהודים כורתים את העורלה שבראה האלוהים, וכי צריך האדם לשפר ולתקן את מעשיו של הבורא? השיב לו רבי עקיבא: הרי שהאלוהים ברא חיטים ושעורים שאי אפשר לאוכלם עד שהאדם שוטף ומנקה אותן, טוחן ואופה מהן לחם, כך גם האדם טעון תיקון ע"י הסרת העורלה. על זה אמר רבנו נחמן מברסלב (ליקוטי הלכות) "התהלך לפני והיה תמים" – העורלה הוא בחינת מום בחינת חיסרון כמו שאמרו רבותינו התהלך לפני והיה תמים שכל זמן שהעורלה בך אתה בעל מום לפני כי העורלה היא מותרות גמור כנראה בחוש ומותרות הוא בחינת חיסרון בחינת "כל המוסיף גורע" שזה בחינת קליפות שניקראין מותרות ומהם עיקר כל החסרונות ועל כן כשמעבירין העורלה שהוא בחינת מותרות שזה בחינת כלל תאוות העולם הזה והבליו וחכמותיו שכולם הן מותרות ועל כן באמת הם חסרונות גמורים כי על ידי זה העולם מלא בחסרונות וכל אחד חסר לו תמיד אבל כשמשלימים המותרות דהיינו החיסרון אזי דייקא נשלם החיסרון ואז דייקא נקרא תמים כי אז דייקא יכול לדבק עצמו בחי החיים יתברך ששם כל השלמות.
"ויאמר...אל נא תעבור מעל עבדך". (יח-ג) מכאן שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה. (שבת) נשאלת השאלה, מניין ידע אברהם אבינו בעצמו את ההלכות וביניהן זו שעוסקת במצוות הכנסת אורחים שגדולה היא מקבלת פני השכינה? שכן רץ הוא והניח את השכינה לקבל פני האורחים. מתרץ זאת הה"ק משפיטיבקה ז"ל, שאת זה למד אברהם אבינו מבורא עולם ש"הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא להטריחו באורחים" (רש"י על פסוק א') – הרי ראיה מכאן שבשעה שיבואו איליו אורחים לא יהיה עליו להתחשב בנוכחותה של השכינה אצלו אלא יהיה חייב לקבלם. על זה נאמר בשם הה"ק מפרמישלן זצ"ל, גופו של אברהם אבינו היה כל כך מקודש עד כי איבריו היו עושים מעצמן רצונו של הבורא ולפיכך משהרגיש אברהם כי רגליו מתנשאות מאליהן ורצות לקבל פני האורחים הבין מתוך כך שזוהי ההלכה – גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה. "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלוש סאים קמח סולת" (יח-ו) ללמדך כי מידת הכנסת אורחים צריכה להיות במהירות ובזריזות "וימהר", "מהרי", לבל יצטרך לחכות הרעב הרבה זמן לאוכל, כפי שמספרים חכמים על נחום איש גמזו שפעם עיכב עני עד שפרק משאו מן החמור ובינתיים גווע אותו עני ומת (תענית כ"א)
"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך..."(ל"ב, י"א) אמר יעקב אבינו שעל אף שהקב"ה עשה חסדים רבים עם יעקב אבינו בכל זאת נשאר שפל בעיני עצמו, והרי הוא מתיירא מפני אחיו עשיו. שהרי אינו יודע את "אשר עשית את עבדך". כאן מדגיש יעקב אבינו ואומר, את כל זה אתה עשית ואילו בעצמי לא הייתי יכול להושיע את עצמי במאומה, על כן במה איך . ליקוטי מגדים – מעיינה של תורה.
ידוע שאת ג התפילות תיקנו אבותינו הקדושים, אברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית, יצחק אינו תיקן את תפילת מנחה ואת תפילת ערבית תיקן יעקב אבינו. אברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית כי אברהם אבינו היה עסקו כולו הכנסת אורחים שכן מנהג הולכי הדרכים להשכים בבוקר לפני צאת החמה וכשמתפשטים קרני החמה הולכי הדרכים מחפשים מקום מסתור מהשמש על מנת לנוח על כן תיקן להם אברהם תפילת שחרית.
יצחק אבינו עסקו היה בין סוחרים שהיו באים לקנות ממנו בהמות ותבואה. דרך הסוחרים במסחר להגיע לפני הצהריים כי דרכם לישון כדרך המלכים ואחר כך יוצאים לדרכם למה שעות בלבד. ואותה שעה היא שעת המנחה על כן תיקן להם יצחק אינו את תפילת מנחה. אבל יעקב אבינו שתיקן את תפילת ערבית כדרך המון העם הפשוטים, רועי הצאן ובעלי המלאכה אשר יוצאים לעבודתם משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הערב לקיים מה שנאמר יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. יעקב אבינו ניצל מלבן הארמי בזכות תפילת ערבית
"כה תאמרו לאדוני לעשיו, כה אמר עבדך יעקב" (ל"ב, ה') מדוע הדגישה התורה את המילה "כה"? על כך עונה הרב יונתן אייבשיץ על פי הנאמר במסכת סוטה ל"ה שבברכת כוהנים נאמר "כה תברכו", מכאן למדים שברכת כוהנים נאמרה בלשון הקודש ואף כאן יעקב הדגיש לשליחים לומר בלשון הקודש "עם לבן גרתי" שהרי מכאן למדים שעם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ואם היו אומרים בשפה אחרת לא היה ניתן לרמוז על כך (תפארת יונתן)
"ואת אחד עשר ילדיו" (ל"ב, כ"ג) ודינה היכן הייתה? אלא שהניחו אותה בתיבה על מנת שלא יראה אותה עשיו ויחשוק בה ולכן נענש יעקב שיכולה הייתה להחזיר את עשיו בתשובה ולכן נפלה בידי שכם בן חמור. שואל הסבא מקלם מה חטאו של יעקב אבינו הרי חז"ל אמרו שכל המשיא את ביתו לעם הארץ כאילו כופתה לפני ארי כל שכן אם משיאה לרשע גמור כעשיו אלא אומר הסבא מקלם שוודאי יעקב נהג כדין בכך שמנעה מעשיו אלא שהתביעה היא על כך שנעל את הארון יותר מידי בחוזקה שלא עשה זאת מיתוך צער שאינו זוכה להחזיר את אחיו בתשובה. (הרב שמחה זיסל מקלם)
מצורף דבר תורה מאתר קוראים תורה"וישב יעקב בארץ מגורי אביו"
בפרשה זו יש גם את שלוות הגאולה וגם את מרירות הגלות. שלוות הגאולה מלבן ומעשו שנאמר "וישב יעקב", מרירות גלות כמו שנאמר "בארץ מגורי אביו", במילים מגורי אביו רמוזים רוגזו של יוסף אשר בעטיו נהפכנו לגרים בארץ מצרים. (אהבת חיים)
"כי בן זקונים הוא לו" (לז, ג) בעל הטורים אומר, שראשי תיבות של "זקונים" הם ראשי התיבות של סדרי המשנה: "זרעים, קדושים, נשים, ישועות (נזיקין), מועד. משמע, יוסף למד מפי יעקב אבינו את סדרי המשנה. קשה הדבר, כי הלא ישנן עוד סדרי משניות – טהרות, ולמה לא נזכר גם הוא? אמר על זאת האדמו"ר מגור ז"ל: על סדר טהרות צריך אדם לעמול ולטרוח בעצמו, זהו דבר שלא יכול לעבור מאב לבנו, אלא נרכש בלמידה עצמית בלבד.
"וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (לז, ד) אחיו של יוסף לא יכלו לשאת את העובדה שהוא מדבר אליהם בדרך אחווה ושלום, כי הם טענו "אם אנחנו חוטאים בעינך הרי מצווה עליך לשנוא אותנו" – כנאמר, "הרואה בחברו דבר עבירה מצווה לשנאתו". ולמרות זאת דיבר אליהם בדרכי שלום ודרכי נועם. מכאן, או שאין יוסף רואה באחיו עוברי עבירה, או שלמרות שעוברים עבירה לא שונאם. ואם רואה באחיו עוברי עבירה, אז איך אינו שונאם...ומכאן שהוא עצמו עובר עבירה – ומכאן שנאו אותו. (תורת משה)
"ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו" (מ',כ') יש השוללים את מנהג חגיגת יום ההולדת אך במקורות אנו מותאי שגדולי ישראל בדורות האחרונים נהגו לציין את ימי ההולדת שלהם. כך מובא בבן איש חי שנה ראשונה פרש ראה. "יש הנוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתנו". לכן יש להודות ולשבח את בורא עולם ביום זה ויש המהדרים ומברכים "שהחיינו" על פרי חדש או על בגד חדש ולכוון גם על יום ההולדת. יום ההולדת הוא יום של חשבון נפש שבו האדם יחשב כמה זמן עבר מתחילת חיו ומה הספיק לעשות באותם שנים וימים יברר את מעשיו וינצל יותר את זמנו. ועל ידי חשבון נפש שיעשה האדם ישוב בתשובה שלימה. מסופר על הגאון מהר"ח םלאג'י שהגיע לגיל שבעים ועשה יום טוב לרבנן בכל שנה ביום בו נולד. כך גם נהג האדמו"ר מטאלאנא זצ"ל שהיה נוהג לערוך שולחנות ביום ההולדת שלו ושל בניו הקטנים והרבה בשמחה גדולה ובאמירת דברי תורה
שבת שלום
נשלח ב-30/12/2016 13:02
דברי מתיקה לשבת קודש - האדמו"ר מפשיסחא מסביר איך נופל כסף מהשמים - יישר כח!
שלום חברים יקרים, שבת שלום, חנוכה שמחה וחודש טוב לכל עם ישראל
מה בין שבע השיבולים הבריאות והטובות לבין שבע השיבולים הדקות והשדופות? שבע השיבולים הבריאות והטובות עלו בקנה אחד ואילו השיבולים השדופות עלו בשבעה קנים. למדנו מכך שכל הבא ממקור רע אינו יכול לגדול ולצמוח כאחד. כל אלו שאינם יכולים לחיות בשיתוף ואלו שחושבים רק על עצמם מבלי יכולת לשתף אחרים אלו השיבולים הרעות. ואילו השיבולים הטובות מרמזות על מקור הטוב שם דווקא כן כולם יכולים לצמוח כאחד ולמרות שכולן גדלו בקנה אחד עדיין הן היו בריאות וטובות ולא נפגעו מכך, למרות שגדלו בקנה אחד צמחו מבלי שאף אחד יבוא על חשבון השני. (אוצר חיים)
"ואלוהי אבותיכם נתן לכם מטמון ..." (מ"ג, כ"ג) אנשים רגילים לומר "כסף לא נופל מהשמיים", דהיינו שעל מנת להרוויח כסף צריך האדם לעשות השתדלות כלשהי, אך אין זה נכון בכלל וכמו שמצאנו בתורה הקדוש "אלוהיכם ואלוהי אבותיכם נתן לכם מטמון באמתחתכם" וכי חס ושלום השבטים שוטים להאמין בה אלא בוודאי שגם מן השמיים משליכים כסף (האדמו"ר מפשיסחא)
"ויצחק העם אל פרעה ללחם ויאמר לכו אל יוסף" (מ"ה, כ"ה) רש"י במקום מסביר שהעם הלכו תחילה ליוסף אלא שיוסף דרש מהם שימולו וכשהלכו לפרעה אמר להם פרעה שהם חייבים לציית ליוסף , אך מדוע דרש זאת באמת יוסף מהמצרים? בפשוטו אפשר לומר שזה היה חלק מהכנתו של בואם של אחיו שבכך יהיו מצרים מהולים ובכך אחיו לא ירגישו שונים (מאמר מרדכי)
"ויריצהו מן הבור..." (מ"א, י"ד) אין הקב"ה מתמהמה אפילו רגע אחד, וכשמגיע הזמן לבצע את פעולותיו עושה הוא אותם ללא איחור. ומכיוון שתם הזמן שיוסף הוצרך לישב בבית הסוהר הריצוהו מבית הסוהר במהירות וכך בעזרת ה' תהיה גאולתנו, אף לא רגע אחד מיותר, אלא פתאום יבוא משיח – ויריצו אותנו במהירות לגאולה במהרה בימינו (החפץ חיים)
שבת שלום
נשלח ב-6/1/2017 12:24
כיצד אעלה אל אבי שבשמים וימי נעורי אינם איתי? - דבר תורה לפרשת ויגש מקוראים תורה
"אני יוסף העוד אבי חי ולא יעלו אליו לענות אותו כי נבהלו מפניו" (מ"ה, ג) יהודה היה טוען בפני יוסף, אמנם הצדק איתך ואכן בנימים גנב את הגביע וראוי הוא לעונש אולם אביו הזקן הרי לא עשה דבר רע ואין עונש מגיע לו כלל וכלל. והינה כאשר אתה יוסף נוטל מאיתנו את בנימים הרי זה העונש החמור והקשה ביותר שהאב מקבל – החף מפשע ונמצא שאתה מעוות עליו את הדין.
תחילה יוסף לא יכול היה להשיב כנגד טענות אלו אולם עכשיו לאחר שנתוודע אליהם השיב מיד "אני יוסף" – אני הוא יוסף שמכרתם אותו בגלל חטאו נגדיכם אבל "העוד אבי חי?", האם אבא עצר את כוחו לעמוד בצער שאתם גרמתם לו במכירתי? מה היה אשם אבא בכך שציערתם אותו במשך עשרים ושתים שנה והרי לכאורה אני חטאתי כנגדיכם – למעשה אותה השאלה שהם שואלים אותו הוא כעת שואל אותם לאחר שנתוודע להם. (הגר"י בלזר זצ"ל)
על כך אמור במדרש רבה: אמר אבא כהן ברדלא אוי לנו מיום הדי ואוי לנו מיום התוכחה, מה יוסף קטנן של שבטים לא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד על פי מעשיו....על אחת כמה וכמה...
"והיה כראותו כי אין הנער ומת" (מד, לא)
אמרו השבטים, ייתכן ואם נספר לאבינו יעקב את האמת לאמיתה שאכן בימין עשה מעשה גניבה אותי יתגבר על עצמו אבא ויסכים לכך שראוי הוא לעונש שהרי אבינו הוא איש אמת, וצדיק גדול אולם לא תהינה בכלל האפשרות לספר לו את האמת כיוון שכשיראה אותנו אבינו ללא בנימין מיד יגווע מחמת הצער - "והיה כראותו כי אין הנער איתנו" – ימות בטרם יהיה בידינו לספר את סיבת הדבר (אוהל יעקב)
עוד אמר יהודה, "כי איך אעלה אל אבי והנער אינו איתי" (מד, לד) ממשפט זה יכול ללמוד כל יהודי ויאמר לעצמו, כיצד אעלה אל אבי שבשמים וימי נעורי אינם איתי? יש אם כן להקפיד יתרה על ימי הנעורים לבל יעברו בבטלה
חנ
נשלח ב-13/1/2017 08:11
מדוע פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם וליבם של עם ישראל מצרת השעבוד - דבר תורה לפרשת ויחי
שלום וברכה לכל עם ישראל דבר תורה מתוק מדבש מאתר קוראים תורה, יישר כח לדבר התורה באתר
"ויחי יעקב בארץ מצרים" (מז, כה) – המידה המיוחסת ליעקב היא מידת האמת - "תתן אמת ליעקב", בעל חידושי הרי"ם אמר על פסוק זה שבהינתן מידת האמת אפשר לבלות את כל העיתים הקשות והמצרים (לשון מיצר) הקשים ביותר... רש"י: מדוע פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם וליבם של עם ישראל מצרת השעבוד. על פירושו זה של רש"י מקשים המפרשים ושואלים, מה זה שנאמר במדרש כי כל זמן שאחד מן השבטים עוד היה חי לא היה שעבוד? ברם, שעבוד הגוף אמנם לא היה אבל שיעבוד הנפש הרוחנית כבר התחיל בכך שנסתרה האמת הפנימית בצורה קשה כל כך עד שהלב והעיניים לא היו רואים ומרגישים אלא את הצד הרוחני – והרי לך עיקרה של הגלות (שפת אמת) עוד מוסיף רש"י ואומר: "דבר אחד שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו". על כך מעיר רבי בונם מפשיסחא ז"ל: מפני מה ביקש יעקב לגלות את הקץ? כיוון שכאשר יודעים את קץ הגלות המר אין הגלות קשה כל כך, ברם מן השמים רצו שהגלות תהיה קשה מבלי ידיעת קיצה ולפיכך נסתם ממנו – מיעקב. יעקב אבינו מבקש: "ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים" (מז, כט) על כך מעיר רש"י: חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת. על כך מעיר מלא העומר, העלאתו של יעקב לקבורה בארץ ישראל אינה קרויה חסד של אמת לפי שיוסף קיבל שכר על כך, שגם עצמותיו הועלו לקבורה בארץ ישראל. על כך אומרת הגמרא במסכת סוטה (ט) "יוסף זכה לקבור את אביו, מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה", אולם, יעקב ביקש ממנו שאפילו בצורה זמנית לא יקבור אותו במצרים אלא עם מותו יעלה את עצמותיו מיד לארץ ישראל – ואז שפיר חסד ואמת. על מנת שזכותו תעמוד לישראל בעת קריעת ים סוף - הים ראה וינוס – מה ראה? את ארונו של יוסף. "חסד ואמת" – כל טובה שעושה אדם לחברו בעולם הזה אין הוא יודע אם אמנם טובה אמיתית או לאו, לעיתים סבור אדם כי הוא עושה טובה לחברו אך בפועל מתברר שזו הייתה טעות רעה או שיצא מאותה טובה – רעה. לעומת זאת, חסד שעושה אדם עם המת זהו חסד אמיתי לפי שבוודאי המת זקוק לו (אוהל יעקב)
נשלח ב-19/1/2017 09:15
"ואלא שמות..." (א',א') – סופי תיבות של "ואלה שמות בני ישראל הבאים" - דבר תורה לפרשת שמות
בשעה טובה ומוצלחת אנו פותחים שוב בקריאת ספרת שמות עם פרשת השבוע הפותחת את הספר, פרשת שמות על שמה קרוי הספר. הפרשה פותחת במילים "בני ישראל הבאים מצרימה" – בלשון הווה, ניתן ללמוד מצורת ביטוי זו שבני ישראל לא ראו עצמם מעולם כאזרחי קבע במצרים, ולא משנה כמה זמן התארכה הגלות, אלא חשו עצמם כגרים לאורך כל הזמן, וכזרים בארץ נוכריה, ולאורך כל הזמן ייחלו ליום בו יוכלו לצאת מהמצר ולהיגאל מארץ מצרים לעלות לארץ האבות. ולא זאת ועוד שנות הגלות הקשות וארכות רק הגבירו בבני ישראל את הרצון לשמור על זהותם ועל מסורת אבותם הקדושים וכאמור בדברי חז"ל, "בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים – שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא גילו מסתורין שלהם ולא ביטלו את המילה".(פרפראות לתורה)
במילה "שמות" נמצא רמז לשלוש המצוות בהם עם ישראל לאורך השנים דבק במסירות נפש אלו הן: שבת, מילה ותפילין. על השבת נאמר "כי אות היא ביני ובניך", על המילה נאמר "ונמלתם את בשר עורלתכם והיה לאות ברית ביני ובניכם". ועל מצוות תפילין נאמר "והיו לאות על ידך ולטוטפות בין עינך". שלוש מצוות אלו משמשות כמעין עוגן ליהדות כולה המבליט את ייחודו של עם ישראל אל מול כל אומות העולם. בפרשה מתואר עניין הצפנת משה בעודו תינוק ביאור – "ותצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" (ב', ד') – נשאלת השאלה מדוע עמדה מרים מרחוק? אמר רב: לפי שהייתה מרים מתנבאת ואומרת עתידה אימי שתלד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים וכיוון שנולד משה נתמלא כל הבית אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה בתי נתקיימה נבואתך. וכיוון שכעת הטילהו את משה ליאור עמד אביה של מרים וטפח לה על ראשה ואמר: בתי היכן נבואתך? וזהו שנאמר – "ותצב אחותו מרחוק" – לדעת מה יעשה לו – לדעת מה יהיה סוף נבואתה.(על פי המדרש) "ואלא שמות..." (א',א') – סופי תיבות של "ואלה שמות בני ישראל הבאים" – "תהילים" של דוד נעים זמירות ישראל - לרמוז שכל הצרות והמצוקות שפקדו את עם ישראל במצרים ושפוקדות את ישראל בימים אלו לכולם יש מזור ומרפא אחד - קריאה בספר תהילים ועל ידי כך תבוא הישועה (הרב הצדיק מבנזון ז"ל)
מלוקט מתוך ספרו של רבי אהרון אזרד ז"ל
נשלח ב-27/1/2017 15:25
דבר תורה לפרשת וארא מאתר קוראים תורה
שבת שלום לכל עם ישראל, שבת חמימה ורגועה. יישר כח!!
"וארא אל אברהם אל יצחק" (ו', ג') וארא פירש רש"י אל האבות ולא מובן מה בא רש"י לחדש במקרה הזה? ואמרתי לעניות דעתי שאפשר לפרש שהקב"ה נגלה אל כל האבות בבת אחת שאז בסתם באה הגאולה וכמסופר בגמרא במסכת בבא מציעה פ"ה, בר"ח ובניו שאמר אליהו לרבי אם יקים את כל האבות יחד ויתפללו תבוא הגאולה והזמן עוד לא הגיע לכן כאן אמר רש"י וארא אל האבות דהיינו כולם יחד ולכן הייתה גאולה ממצרים (פנני דניאל)
בהגדה לפסח של רבי מימון בן עטר זצ"ל נכתב "הנה אני שולח את כל מגפותי אל לבך" (ט', י"ד) לכאורה המילה כל נראית מיותרת אולם יש כאן רמז לדעתו של רבי עקיבא שאמר במצרים לקו בחמישים מכות – כמניין "כל".
מעשה שמסופר על בעל "החפץ חיים" זצ"ל כאשר אחד מתלמידיו עבר לפני ביתו באחד מימי שישי ולפתע שמע קול צחוק מתהדהד ובוקע מחלונות ביתו של החפץ חיים הקדוש, התלמיד נפעם ולא האמין למשמע אוזניו שכן מעולם לא שמע את רבו צוחק בקול גדול ובטח שלא בצחוק שחוצב קירות. מיהר התלמיד לעבר ביתו של החפץ חיים וניגש לעבר החלון לנסות להציץ ולראות על שום מה הצחוק, ואז נגלה לפניו מראה, רבו חפץ חיים שוקד על לימודו ועוסק בלימוד מכת שחין ונאמר בה "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה – בושו ונכלמו וחפרו ראשם בהיותם מלאי שחין (רמב"ן), החפץ חיים ממש ראה את הדברים במוחש לנגד עיניו, כאילו הוא ניצב מול היכלו של פרעה הרשע וליד משה רבינו ואהרון הצדיקים, וכביכול הוא רואה את החרטומים מתגרדים אל מול עיניו ובורחים מבושה, והחפץ חיים אינו יכול שלא לצחוק לנוכח המראות ובנוסף מראהו של פרעה יושב ומתגרד על כסאו. על כן פרץ החפץ חיים בצחוק גדול למבוכתם של פרעה וחבר מרעיו הרשעים, כמה גדול היה החפץ חיים שכל הלכה שלמד וכל בירור שברר ראה הכל לנגד עיניו בצורה מוחשית, הינה כך צריך ללמוד.
"ולקחתי אתכם לי לעם...והבאתי אתכם אל הארץ (ו', ז-ח') מעידים על כך חכמי ישראל: שנינו במסכת ברכות (ה) תורה, ארץ ישראל ועולם הבא לא ניתנו לישראל אלא על ידי ייסורים. מאמר זה מבוסס על ההבטחה שנתן הקב"ה למשה בפרשת השבוע "ולקחתי אתכם לי לעם" – זה מתן תורה והבאתי אתכם אל הארץ, זו הכניסה לארץ ישראל. בפסוקים אלו ניתנת לישראל הבטחה ברורה ומפורשת שהשעבוד הקשה במצרים עתיד לעשותם ראויים לקבלת שתי המתנות היקרות ביותר והן: התורה וארץ ישראל ועל זה אומר דהע"ה, "עת צרה ליעקב וממנה יושע" ולכן תורה, ארץ ישראל והעולם הבא ניתנים רק בייסורים. (פרפראות לתורה)
נשלח ב-2/2/2017 22:46
החושך הגרוע ביותר הוא כאשר איש אינו רוצה לרואת את אחיו בצערו ולהושיט לו יד ועזרה. - דבר תורה לפרשת בא
מכיוון שראה משה את תוצאת מכת הברד שגם לאחר שמתודה פרעה על חטאיו ואומר "חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", מייד לאחר מכן הוא חוזר לסורו ולדרכו הרעה, לכן בציווי שנוכחי שהוטל על משה ללכת שוב אל פרעה ולהתרות בו, הוזקק ה' להוסיף לו דברי הקדמה בכדי שלא יתמה משה אחר השליחויות הללו למרות שפרעה אינו זז מדעתו. על כן הקב"ה מבאר למשה ומסיר לו שהכל נעשה במכוון על מנת להשלים את תכלית המכות כי כך על פי הדין יספוג פרעה ועמו את כלל העונשים הראויים להם וכך בעזרת האותות והמופתים גם ברואי העולם ילמדו להכיר בגודלו ובמוראו של הקב"ה ובכך יתפרסם כבוד מלכותו בעולם. שכן המכות נועדו לא רק למצריים בלבד אלא גם לשאר יושבי הארץ שלא הכירו בקב"ה ובנוסף גם יועדו עבור עם ישראל עצמו על מנת שיהיה חקוק בזכרונם מדור לדור וישרישו את גדולת ה' לצאצאיהם .
"ויהי חושך על ארץ מצרים וימש חושך" (י', כ"א) הספורנו אומר שהחושך הרגיל הוא אינו בריאה בפני עצמה, אלא הוא מהווה הצד השלילי של האור – העדר אור, ובמקום שאין אור ממילא ישנו חושך. לפיכך אין כל ממש בחושך הזה ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, אבל החושך של מצרים היה בריאה מיוחדת שנבראה לצורך אותה השעה ובחושך זה – היה בו ממש – "וימש חושך" עד ששום אור לא היה בכוחו לגרש את חושך זה.
"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו" (י', כ"ג) החושך הגרוע ביותר הוא כאשר איש אינו רוצה לרואת את אחיו בצערו ולהושיט לו יד ועזרה. אולם התוצאה היא שכאשר אדם מתעלם מדחקו של חברו אין הוא עצמו יכול למוש ממקומו – "ולא קמו איש מתחתיו. (חידושי הרי"ם)
"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (י', כ"ג) עם מכת החושך זכו בני ישראל לאותו האור שנברא ביום הראשון של מעשה בראשית כאשר אמר הקב"ה, "יהי אור". אור זה נגנז אז כדי שלא יוכלו הרשעים להינות ממנו, ועכשיו כאשר ממילא היה חושך לרשעים יכולים היו בני ישראל להינות מאור זה. ולפיכך אמרו חכמינו כי בני ישראל ראו בעזרת אור זה מחבואיהם הנסתרים ביותר של המצרים. זה כוחו של האור הגנוז שאין כל נסתר לפניו (בשם הה"ק מקוצק זצ"ל)
שבת שלום
נשלח ב-10/2/2017 09:13
זוהי דרכם של שונאי ישראל בכל העיתים, תחילה מאשימים אותנו בכל ומבקשים להפטר מאיתנו, אולם בבוא עת העזיבה, צווחים הם על שאנו עוזבים ועושים כל שביכולתם להשאירנו-דבר תורה לשבת קודש
"ויהי בשלח פרעה את העם" (י"ג – י"ז) האור החיים הקדוש מעיר על פתיחת פרשת בשלח על הפסוק "ויהי בשלח פרעה את העם" – וכי פרעה שלח את העם, והרי הקב"ה הוציאם על אפו ועל חמתו של פרעה. אלא שהטעה הקב"ה את פרעה לחשוב שהוא בעצמו שלח את עמו על מנת שיתנחם בליבו – מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעובדנו" וירדוף אחרי עם ישראל ולבסוף יאבד עם חילו בים.
אחד המכשולים הגדולים של האדם הוא שהאדם חושב שכוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל בין אם מדובר בעינייני פרנסה ובין אם מדובר בכל דבר אחר ורוב האנשים חוטאים בחטא זהו והינה ידועה תשובת חז"ל – אם אדם עשה חבילות של עברות שיעשה כנגדן חבילות של מצוות. עיניים רמות – "והיו לטוטפות בין עיניך". לשון שקר – "ולמדתם אותם את בניכם"...לב חורש מחשבות אוון – "והיו הדברים האלה על לבבך". יפיח כזבים עד חמס – אתם עדי נאום ה'. משלח מדנים בין אחים – "בקש שלום ורדפהו". כלומר, באותו האבר ובאותו העיניין שהאדם חטא יכביר בו מצוות ומעשים טובים.
"והעליתם את עצמותי מזה אתכם" (י"ג, י"ט) יוסף הצדיק אמר לאחיו אם אתם רוצים להגאל היזהרו מאוד במידת האחדות – והעליתם את עצמותי מזה אתכם שמרמז על מידת האחדות. מה שאין כן אם יש פירוד, פירוד מביא לגלות כפי שביארו חז"ל על הפסוק שנאמר בשעה שיוסף נשלח על ידי אביו יעקב לראות בשלום אחיו: "את אחי אנוכי מבקש". והתשובה שקיבל יוסף "נסעו מזה" והפירוש הוא שאחיו של יוסף נסעו והתרחקו מן האחדות. וכיוצא בזה חורבן בית המקדש השני שנחרב בשל שנאת חינם וכנגד זה תצמח הגאולה – ותבוא על ידי אהבת חינם. (ליקוטי אהרון לרבי אהרון אזרד ז"ל)
פרשת המן ע"פ המנהג בשם רבי מנחם מנדל מרימנוב זצ"ל הרה"ק, בקהילות השונות נוהגים לקרוא את "שלישי" ביום השלישי בשבוע בו חלה פרשת בשלח (שניים מקרא ואחד תרגום) וזאת כסגולה לפרנסה.
"ויהי בשלח פרעה" (י"ג, י"ז) זוהי דרכם של כל שונאי ישראל בכל העיתים, תחילה שוטמים אותנו ומאשימים אותנו בכל ומבקשים להפטר מאיתנו, אולם בבוא עת העזיבה, צווחים הם על שאנו עוזבים ועושים כל שביכולתם להשאירנו. (ע"פ פרדס יוסף)
"ולא ניחם אלוהים דרך ארץ" (י"ג, י"ז) הקב"ה לא נחם באופן טבעי כדרכו של עולם, שהרי בעולם לחם עולה מן הארץ ומים יורדים מן השמים, ואילו עם עם ישראל נהג רבונו של עולם להיפך, לחם הוריד מן השמים – מן, ומים העלה מן הארץ – עלי הבאר.
שבת שלום
נשלח ב-16/2/2017 17:39
דבר תורה לפרשת השבוע מאתר קוראים תורה - פרשת יתרו
שבת שלום לעם ישראל, שבת חמימה ונעימה ולצוות האתר עלו והצליחו
"ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה (י"ח, ה') מדוע נאמר כאן "ובוא יתרו" ולא נאמר כאן "וילך ממדין", כפי שנאמר ביעקב "וילך חרנה", אלא באה התורה ללמד אותה שיש הבדל גדול בין המילה "וילך" לבין המילה "ויבוא". "וילך" – משמעו הליכה בלא חשק ובלא רצון, ולעומת זאת "ויבוא" – משמעו הליכה ברצון ובזריזות רבה. וכיידוע יעקב אבינו נאלץ בעל כורחו לצאת מארץ ישראל, מחמת הסכנה שארבה לו מאחיו עשיו שהתנכל להורגו, לכן נאמר בוא "וילך" – ולעומת זאת יתרו השתוקק לבוא לישראל ולהסתופף תחת כנפי השכינה יחד עם חתנו וציפורה ביתו, לכן נאמר בוא "ויבוא". (רבי יהושע מבלז) כשבוא יתרו למחנה ישראל אמר "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה" (י"ח, ח') על קריאה זו שנינו במסכת סנהדרין (צ"ד) – גנאי הוא למשה ולשישים ריבוא שלא אמרו ברוך – משמע שלא הודו לה' על כל הניסים בקריאה "ברוך ה'", עד שבא יתרו למחנה ישראל ואמר "ברוך ה'), ולכאורה תמוה הדבר שנאמר בסנהדרין, שהרי ידועה ומפורסמת שירת בני ישראל על הים שהייתה מלאה תישבוחות לה', האם גדולתה של שירה זו נמוכה מהשבח שהשמיע יתרו? אולם כשמתבוננים בפרשה היטב נוכחים לגלות יסוד מהותי של חז"ל על דברי הניסים שקרו לישראל. שמשה ובני ישראל הודו לה' על הניסים שנעשו להם ואילו יתרו הודה לה' על" כל הטובה אשר עשה ה' לישראל" ובכך חכמינו מלמדים אותנו שלא די לו לאדם להכיר בחסדים שעושה ה' עימו ועם הקרובים לו, עליו להודות לה' על כל הגילויים שלו בעולם ולשבחו ולהללו גם על החסדים והטובות שהוא עושה עם האחר והזולת. (מתוך ספר ליקוטי אהרון לרבי אהרון אהרון לרבי אהרון אזרד ז"ל)
"הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (י"ט, י"ב) באחת מדרשותיו השמיע החפץ חיים את הדברים הבאים: לקראת מתן תורה הגביל ה' את בני ישראל שלא לעלות להר סיני ואף לא לנגוע בקצהו, ועתה צאו וראו אם הר זה שאין בו דעת כלל ואינו מרגיש כלום בכל זאת נתקדש מכח עשיית המעשה של מתן תורה עד שלשם כך הוזהרו ישראל מנגוע בקצהו, מה נאמר על תלמיד חכם שהוא כמו ספר תורה חי ומהלך ויש בו רגשות ושכל רב על אחת כמה וכמה שכל הנוגע בקצה כבודו כאילו נגע בבת עינו של הקב"ה.
"לאכול לחם עם חתן משה לפני האלוהים" (י"ח, י"ב) אמר רש"י במקום שהנהנה מסעודה שבה מסובים תלמידי חכמים כאילו נהנה מזיו השכינה. ומצוות חיזוק תלמידי חכמים הוא בכלל מצוות עשה גמורה כמו שכתב הרמב"ם (פרק 1 הלכות דעות ) מצוות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם. וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה לפיכך צריך אדם להשתדל לאכול ולשתות עם תלמיד חכם וכפי שכתב בספר החינוך על הציווי השישי "ולדובקה בו" – הדבק בחמים ובתלמדיהם ומזה למדו חכמינו ז"ל "המהנה תלמידי חכמים מנכסיו כאילו נדבק בשכינה".
ליקוטי אהרון לרבי אהרון אזרד ז"ל
נשלח ב-16/2/2017 19:45
טעמו וראו כי טוב, אניח לכם פה גליון ממש מעניין שרבים מהקוראים אותו משבחים ואומרים שזה ממש שינה להם את החלק הרוחני של שולחן השבת לטובה ולברכה ..אדרבה תנסו ותיווכחו .שבתא טבא נא ללחוץ על הקישור http://www.ladaat.info/showgil.aspx?par=20170218&gil=2362
"אם יקום והתהלך בחוץ" (כ"א – י"ט) נראה לענ"ד לפרש הפסוק על אדם אשר התרחק חס ושלום מדרכי היהדות והתהלך מחוץ למסגרת ולא זו בלבד אלא שאותו האדם הגדיל לעשות ומרגיש שיש לו משענת להשען עליה ואף מרגיש נקי מכל חטא ועוון , באה התורה ואומרת שאפילו כל אלו "רק שבתו יתן" – דהיינו ישמור שבת ואז "רפוא ירפא" מעוונותיו ועל זה אמרו רבותינו שכל השומר שבת מוחלים לו על כל עוונותיו כתיב "שומר שבת מחללו" –אל תקרא מחללו אלא "מחול לו" (פניני דניאל)
"עין תחת עין" (כ"א - כ"ד) נאמר בשם החתם סופר, על האמור בפרשת החובל שאין פירושו בעין ממש אלא בכסף ויש רמז בפסוק עצמו כי הוא עין תחת כסף זאת אומרת אותיות עין הן קודמות לאותיות כסף י' תחת כ', נ' תחת ס', ע' תחת פ', וזה הרמז שאדם החובל ישלם עין, ואיזה עין? אותה שתחת עין וזהו כסף.
מעלתם של תומכי תורה בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו, כפתוריה ופריחה יהיו. התורה הזהירה שלא להסיר את הבדים מן הארון כיוון שעל ידם נשאו את הארון נתקדשו בקדושתו וזכו בעבור זה שתמיד יהיו יחדיו אף בעת שאין צורך בו. כך גם הדבר עם מחזיקי ותומכי תורה כיוון שהחזיקו תורה ותלמיד חכם בעודם בחייהם יזכו להיות ולחיות עימו לנצח בעולם האמת. וכך הוא בעיניין המנורה שם ציוותה התורה "עד ירכה עד פרחה מקשה היא" – כי אור המנורה יהיה מקשה אחת עם המנורה גופא להורות לנו שמחזיקי התורה יהיו לעתיד לבוא במקום אחד – באותו המקום יחד עם בעלי התורה. (החפץ חיים על התורה)
"אם כסף תלווה את עמי את העני עמך..."(כ"ב – כ"ד) הגאון הצדיק רבי מרדכי בנט היה מפרש את דברי חז"ל במסכת פסחים בצורה הבא: האומר, סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בנו הרי זהו צדיק גמור. באמת אין חולה בביתו, וכי למה הוא אומר דבר זה? בכדי שלא לבייש את העני שירגיש שמקבל מתנת חינם, בא האדם ואומר לו שעצם הנתינה היא לטובת עצמו הוא דהיינו לטובת הנותן ומשפחתו – הרי זה צדיק גמור. וזהו "אם תלווה את עמי" – ובאיזה צד? "את העני עמך" – שהעני הוא זה שעושה עימך טובה (החתם סופר)
ליקוטי ארון לרבי אהרון אהרון לרבי אהרון אזרד ז"ל
שבת שלום
"אם יקום והתהלך בחוץ" (כ"א – י"ט) נראה לענ"ד לפרש הפסוק על אדם אשר התרחק חס ושלום מדרכי היהדות והתהלך מחוץ למסגרת ולא זו בלבד אלא שאותו האדם הגדיל לעשות ומרגיש שיש לו משענת להשען עליה ואף מרגיש נקי מכל חטא ועוון , באה התורה ואומרת שאפילו כל אלו "רק שבתו יתן" – דהיינו ישמור שבת ואז "רפוא ירפא" מעוונותיו ועל זה אמרו רבותינו שכל השומר שבת מוחלים לו על כל עוונותיו כתיב "שומר שבת מחללו" –אל תקרא מחללו אלא "מחול לו" (פניני דניאל)
"עין תחת עין" (כ"א - כ"ד) נאמר בשם החתם סופר, על האמור בפרשת החובל שאין פירושו בעין ממש אלא בכסף ויש רמז בפסוק עצמו כי הוא עין תחת כסף זאת אומרת אותיות עין הן קודמות לאותיות כסף י' תחת כ', נ' תחת ס', ע' תחת פ', וזה הרמז שאדם החובל ישלם עין, ואיזה עין? אותה שתחת עין וזהו כסף.
מעלתם של תומכי תורה בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו, כפתוריה ופריחה יהיו. התורה הזהירה שלא להסיר את הבדים מן הארון כיוון שעל ידם נשאו את הארון נתקדשו בקדושתו וזכו בעבור זה שתמיד יהיו יחדיו אף בעת שאין צורך בו. כך גם הדבר עם מחזיקי ותומכי תורה כיוון שהחזיקו תורה ותלמיד חכם בעודם בחייהם יזכו להיות ולחיות עימו לנצח בעולם האמת. וכך הוא בעיניין המנורה שם ציוותה התורה "עד ירכה עד פרחה מקשה היא" – כי אור המנורה יהיה מקשה אחת עם המנורה גופא להורות לנו שמחזיקי התורה יהיו לעתיד לבוא במקום אחד – באותו המקום יחד עם בעלי התורה. (החפץ חיים על התורה)
"אם כסף תלווה את עמי את העני עמך..."(כ"ב – כ"ד) הגאון הצדיק רבי מרדכי בנט היה מפרש את דברי חז"ל במסכת פסחים בצורה הבא: האומר, סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בנו הרי זהו צדיק גמור. באמת אין חולה בביתו, וכי למה הוא אומר דבר זה? בכדי שלא לבייש את העני שירגיש שמקבל מתנת חינם, בא האדם ואומר לו שעצם הנתינה היא לטובת עצמו הוא דהיינו לטובת הנותן ומשפחתו – הרי זה צדיק גמור. וזהו "אם תלווה את עמי" – ובאיזה צד? "את העני עמך" – שהעני הוא זה שעושה עימך טובה (החתם סופר)
"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" (כ"ה, ב') רש"י: לי – לשמי. המלבים מסביר מדוע נאמר "נאמר" ויקחו" ולא "ויתנו", לפי שבאמת הכל שייך להקב"ה, אלא שבתרומתו האדם עושה מעשה טוב בממונו לשם שמים הרי הוא קונה אותו לעצמו, כדרך שאמרו חכמינו שעל ידי הברכה מתקיים "הארץ נתן לבני אדם", ונמצא אפוא שהוא נותן את שלו. אם כן יוצא שרק עם נתינת התרומה לה זה נעשה בבחינת "ויקחו" , שהם לוקחים וקונים זאת לעצמם. על פסוק זה אומר בעל ה"קדושת לוי", שבזמן שיש לבני ישראל רצון ונדיבות הלב לקיים מצוות לשם שמיים אומר השם יתברך "לי תרומה" – משמע שהקב"ה מגיע ע"י כך להתרוממות, כשישראל עושים רצונו של מקום ואז מוסיפים כח בפמליא של מעלה. מעבר לתרומה של בני ישראל ,מוסיף על כך החיד"א ואומר "יקחו נא תרומה גם ממני" – שהקב"ה יתן את תרומתו, שכן אמרו חכמינו ז"ל, שהעננים הביאו את אבני השוהם ואבני המילואים, ואין עננים אלא נשיאים וזו הייתה התרוממות רוחו של הקב"ה. הרבי מקוצק היה אומר: "ויקחו לי, לשמי – תרומה". שתקחו את שמי כאשר הוא מורם ונבדל מכל העולם הזה. בעל חידושי הרי"ם אמר על פסוק זה: "לי לשמי" – שאפילו לא תהיו מתכונים כי נתינותיכם תביאנה לידי השראת השכינה אלא פשוט "לשמי" – משום שכך עלה ברצוני. הכוונה היא , בתמימות. שיש למלא את רצון ה' יתברך גם ללא הבנה והסבר. וזו הכוונה הגדולה ביותא והנשגבת ביותר. תרומה בממון עליה אמרו חכמינו "צדיקים, ממונם חביב עליהם יותר מגופם", וכי קשה הדבר להבין, איך הדבר יאה לצדיק לחבב בצורה עמוקה כל כך את הממון? אלא מתרץ זאת הגאון שפירא ז"ל, רבה של לובלין, שהצדיקים יודעים כמה פעולות טובות אפשרי לעשות בעזרת הממון, אפשרי להחיות את האדם, להחזיק תלמידי חכמים, להקים מוסדות תורניים, דברים לא שניתן לעשות בעזרת הגוף בלבד, לפיכך מחבבים הם את הממון יותר מגופם, ולעומתם בעלי תאוות הממון שמבזבזים את ממונם ואת זמנם רק לשם תענוגות הגוף הרי לגביהם כל הממון אינו אלא בשביל הגוף לבדו. אמנם מצוות צדקה יש בה מעלות רבות וטובות אולם רק שנותנים עם ישראל מממונם, מהמון שלהם שנרכש ביושר, אולם ממון שנרכש בדרכים לא כשרות, אין הקב"ה דורש לקיים בממון זה מצוות שנאמר "כי אני ה' אוהב משפט ושונא גזל ועוולה". "ועשו לי ארון עצי שיטים אמתים וחצי אורכו" (כ"ה, י') לומדת כאן הגמרא על פסוק זה, שכל המוסיף גורע, ומסביר שהרי מידת אורך הארון היא אמתיים וחצי ואם נשמיט את ה – ו' יתקבל שרק חצי אורכו הוא אמתיים, ואילו אורכו המלא הוא ארבע אמות, מכאן שכל המוסיף גורע. ונסיים בשאלה, מדוע נסמכה פרשת משפטים לפרשת תרומה? לומר לך שאין תרומתו של אדם נחשבת כתרומה אלא אם הוא השיג את כספו בצדק.
