אתר "קוראים תורה - פרשת השבוע" - מתעדכן - דבר תורה על פרשות השבוע

שבת שלום לכל ישראל

לדבר התורה באתר


יישר כח לדבר התורה השבועי
מצורף

פרשתנו פותחת בנושא מורכב להפליא, ונותנת דגש מאוד על כל פרטיו – מלבושי הכהן. "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ותפארת" (כ"ח, ב). הכהן, על אף תפקידו הנשגב, אינו יכול להחליט לבחור את בגדיו כאוות נפשו. ולא רק זאת, שנאמר "ואתה תדבר אל כל חכמי לב, אשר מילאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרון לקדשו לכהנו לי", התורה מחייבת בחכמי לב לצורך ייצור הבגדים כפי שהתורה מפרטת בדיוק רב.
דבר דומה ראינו גם בקורבן הפסח, שם התורה מפרטת בצורה רבה את צורת האכילה של קורבן החג, מדוע התורה לא השאירה לכל אדם לאכול ע"פ רצונו ואהבתו?
כמובן שיש תוכן עמוק להנחיותיה של התורה בכלל ובנושאים אלו בפרט. אלא בגדי הכהן אינם רק לכבוד ותפארת חיצוניים אלא כאן מדובר על תוכן פנימי של כל בגד ועל תפקידו המהותי עד כדי שנסמכה פרשת הקורבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך "מה קורבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים" (זבחים).
חושן, מכפר על עוונות משפט, מכנסיים מכפרים על גילוי עריות, כותונת מכפרת על שפיכות דמים וכו'.....
"ואתה תצוה" (כ"ז, כ')
בפרשה זו יש ק"א פסוקים, והוא הנעלם של משה רבנו, דהיינו משה – אותיות מם, שין, הא. וכיידוע בפרשה זו לא נזכר שמו של משה ולכן כשחוזר אדם על לימודו ק"א פעמים לא ישכח ובגמרא במסכת חגיגה ט', מובא כי בפטירת משה נעלמו שלושת אלפים הלכות ונגרם שכחה, ועל ידי שאדם חוזר על לימודו ק"א פעמים, מחזיר! ולכן פרשת תצוה נקראת בז' באדר יום פטירתו של משה רבנו. פניני דניאל
"וחשב אפודתו כמעשה ממנו יהיה" (כ"ח, ח')
אפוד, לשון קישוט ותיקון, זאת ע"פ דברי רש"י "וחשב אפודתו" המחשבה של האדם, חשובה ממש "כמעשהו". לא יאמר האדם "מה כבר יכול להיות אם מחשבה רעה תעלה במוחי – על כן ידע האדם כי המטמא את מוחו מטמא את כל גופו, ולהבדיל כך גם לעניין מצווה, לא יסתפק אדם במעשים טובים בלבד, אלא יסמיך אליהם מחשבה טובה וכוונה, ללמוד – לשמה להתפלל בכוונה ואז "ממנו יהיו" המחשבה הטובה תבנה את אישיותו. (שפטי כהן)
סיפור מעשה מהרמח"ל הקדוש
מסופר על אדם שנפטר ועלה השמימה. שאלו אותו איך חינכת את בנך? ענה להם: להיות יהודי טוב המתפרנס מיגיע כפיו. שאלו אותו: ומדוע לא שלחת אותו לישיבה?  ענה להם, והרי יש הרבה תלמידי חכמים והוא ירוויח לפרנסתו, מה רע בכך?
אמרו לו, אינך יודע כמה נזק עשית ומה גרמת! דע לך, שיש שישים ריבוא פירושים לתורה כל נפש מישראל והבנתה, ונכון הדבר שישנם הרבה תלמידי חכמים, אך אף אחד מהם לא יבין את התורה הקדושה כמו שהבן שלך יבין.  ואף אחד לא יחדש את חידושי בנך. כעת הכל אבוד וחידושיו אבדו מן העולם לעולם.
על זה העיר בעל ה"ציצים ופרחים" זצ"ל, זהו שנאמר בפרשתנו "ולקחת את שתי אבני שוהם" – הלא הם רומזים לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה, "ופיתחת עליהם שמות בני ישראל" – שכל יהודי יחדש בהם את חידושיו.
"ויקחו אליך שמן זית זך" (כ"ז, כ')
נשאלת השאלה במדרש, מדוע נמשל עם ישראל לזית, כמו שנאמר "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך". אלא שכל המשקים מתערבים אבל השמן תמיד יצוף למעלה. ופירש זאת החסיד סולימאן אוחנה זצ"ל – ישראל קדושים הם, לכן גם אם יהודי יתעה ויתעה ירד ויתדרדר בסוף תצוף יהדותו כמו שמן, והוא ישוב בתשובה שלימה לחיק אביו.

נלקח ונערך מתוך הספר "ליקוטי אהרון" לרבי אהרון אזרד ז"ל

שבת שלום

שבת שלום לעם ישראל,
יישר כוחכם עלו והצליחו

לדבר התורה באתר

פרשת השבוע – ויקהל-פקודי

פרשתנו פותחת בחזרתו של משה רבנו על תרומתם החשובה של עם ישראל  הנחוצה למלאכת בניית המשכן. משה רבנו מונה שלוש עשרה דברים של עם ישראל לנדב ומפרט את חלקי המשכן וכליו שלעשייתם נועדו תרומתם. משה רבנו לראשונה מקהיל את כל עדת בני ישראל דבר שלא מצאנו בפרשות קודמות ובאסיפה זו מכריז משה על מגבית כללית לצרכי הכלל, לצורך כפרת עוונות של עם ישראל ולכן נדרש שכל העם יהיו נוכחים ויקחו חלק בעשייה כל אחד בדרכו הוא. עם ישראל עומד במשימה כמו שכתוב "והמלאכה הייתה דיים לכל המלאכה לעשות אותה והותר".
במסכת יומא (ט') אמרו חכמינו ז"ל, שבית המקדש השני נחרב בשל שנאת חינם ואכן מי שמתבונן היטב בקורות האומה בסוף ימי בית שני מבין שמחלוקות ופרדו גרמו לחורבן העם והארץ ולגלות ארוכה כקץ.
משה רבנו רוצה למנוע מצב כזה ולכן מקהיל את כל עדת ישראל ובכך מרמז לדורות הבאים שקיומו של העם והמשכן תלויים בכך שתשרוד אחידות אמיתית בין איש לרעהו בכל חלקי העם. (ליקוטי אהרון – פרפראות לתורה)

"והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים" (ל"ה, כ"ו)
על פסוק זה אמר רבי נתן: מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח כנזכר בבמדבר פרק ז' ובמלאת המשכן לא התנדבו תחילה? אלא כך אמרו הנשיאים: יתנדבו ישראל מה שיתנדבו, וכל מה שיחסר אנחנו נשלים. אך כיוון שישראל השלימו את כל המלאכה, שנאמר: "והמלאכה הייתה דיים", אמרו הנשיאים מה עלינו לעשות? הלכו ושאלו על כך את שה רבנו. ענה להם משה רבנו, הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים לאפוד ולחושן. ומאיפה יביאו אבנים יקרות כאלו? חס על הנשיאים בורא עולם וציווה את ענני הכבוד שיקחו אבני שוהם מגן עדן, ככתוב: "והנשיאים הביאו" – תרגם יונתן בן עוזיאל: העננים הביאו לבית הנשיאים אבני שוהם. וכיוון שהנשיאים אחרו להתנדב במלאת המשכן נחסרה האות י' משמם – כתיב חסר בתורה לעולמי עד.

"ויקהל משה...לעשות אותם" (ל"ה, א')
על פסוק זה אמר האדמו"ר מטשרטקוב זצ"ל: בכוונת המצווה ישנו הבדל בין אנשים, יש מכוונים יותר ויש מכוונים פחות, אך עצם עשיית המצווה נעשית בין כולם אותו הדבר וזה הרמז, שנאמר:"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' לעשות אותם" שבכדי לעשות את כולם שווים.

"וביום השביעי יהיה לכם קודש" (ל"ה, ב')
החיד"א זצ"ל אומר על פסוק זה רמז יפה, שיום השבת גם ה – "לכם" שזה המאכלים והשינה הוא קודש.

"ויאמר משה ראו קרא ה'" (ל"ה, ל')
יידוע מאמר חז"ל שאדם שהוא אהוב על בני אדם, הם קוראים לו בשמו, והוא בצלאל: בצל – אל. וזאת כי בן אורי בן חור למטה יהודה דהיינו בן אם אור לו, או חלילה חור לו. דהיינו צער לו, ואף מטה בא לו דהיינו שברה לו מכה ובכל זאת יהודה מודה להקב"ה ולכן בא הפסוק ואומר מהו שכרו?וימלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה וגו' (פניני דניאל)

"ובחרושת אבן למלאת" (ל"ה, ל"ג)
חכמינו מספרים על רבי עקיבא שהיה בהתחלה עם הארץ והתחיל לאחר מכן ללמוד תורה לאחר שראה טיפות של מים מחוררים אבן ולמד מזה מוסר השכל – אם טיפות המים יכלו לאותה האבן הקשה, הרי לימוד תורה בהתמד יכול בוודאי לחדור ללב אנושי ויהיה מאובן ככל שיהיה.

שבת שלום

שבת שלום חברים
יישר כח עלו והצליחו בהתמדה
לדבר התורה באתר

מה הטעם שמתחילים ללמד את חמשת חומשי תורה לתינוקות של בית רבן בפרשת ויקרא?
אלא שבפרשת ויקרא מדובר על קורבנות שהם טהורים וכל שכן תינוקות של בית רבן שגם הם טהורים מכל חטא ועוון יבוא איפוא טהורים ויעסקו בפרשת טהורים.
על זה אומר בעל ה"אבני אזל", שאדם שרוצה לחנך ילדים לתורה ולמצוות חייב כמקריב נפשו ממש, כמקריב קורבנות. עליו לשלם שכר לימוד למלמד טוב והגון אף אם הוא אנוס ויחסוך לשם כך לחם מפיו.  על כן מתחילים ללמד תינוקות של בית רבן בפרשת ויקרא, רמז להורים שיהיו מוכנים להקריב ממונם, זמנם ומרצם לטובת חינוך ילדיהם.
על זה אמר הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל רבה של לובלין, לפיכך אמרו חכמים, היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, לפי שהוריהם מסרו את נפשם לטובת חינוך ילדיהם ומשלמים מדוחק את שכר הלימוד שלהם מיתוך צער וקושי רב עד כדי שמבניהם – "מהם תצא תורה".
ומשום כך נפתחה הפרשה בא' – ויקרא – זעירא, שהיא האות הראשונה באלף בית, יש להתחיל עם התינוקות בלימוד בפרשת ויקרא. (הכלי יקר)
המגיד מפולנא זצ"ל, טען כנגד המתנגדים לחסידות באומרם שאלו העוסקים בחסידות אינם מלמדים ואינם לומדים, ש"אין החסידים לומדים" – אכן החסידים לומדים להיות "אין" בעיני עצמם – ומתקיימת בהם חכמה, כמו בתינוקות של בית רבן. וזוהי תכלית ה – א  זעירא (דגל מחנה אפרים).
על ה-א' זעירא אמר רבי בונם מפשיסחא זצ"ל, כי משה רבנו לא התפעל כלל מההשגות אותם השיג אלא נשאר שפל רוח בעיניי עצמו בדומה לאדם פשוט שעומד על גג גבוה אשר לא יעלה על דעתו כלל להתגאות בזה שהוא גבוה, כיוון שהוא יודע שלא מכח גופו הוא גבוה, אלא רק הגג מגביה אותו, כך גם משה רבנו סבר שרום מדרגתו אינו ממנו כלל, אלא מכוחו ש הקב"ה ולפיכך לא נכנס לאוהל מועד עד שלא נקרא לשם.
על זה העירו חכמינו ז"ל, "שכל הרודף אחר השררה, השררה בורחת ממנו", "וכל מי שבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו" (מדרש תנחומא), ולפי שמשה רבנו היה בורח מן השררה ומן הכבוד, רדף אחריו ה' יתברך וקרא רק איליו לבוא לאוהל מועד.
ונשאלת שאלה, הרי זה שבורח מן הכבוד, הכבוד מהווה נטל עבורו, אם כן, מדוע השררה תרדוף אחריו? וכי יש רצון לגרום לאותו אדם לנטל ולמעמסה?
מתרץ זאת בעל ה"שפת אמת", הבורח מן הכבוד – האמיתי הוא ה שנוטל את הכבוד שנחלק לו ומרימו אל ה' יתברך, שהוא מלך הכבוד האמיתי. כי המתבונן בדבר מבין שבכבוד זה אין מתכוונים אליו כי אם לאותן המעלות וכישרונות שנטע בו באדם ה' יתברך. וממילא אין הכבוד מגיע לו לאדם אלא לה'.
ולפיכך "הכבוד רודף אחריו", משום שאם יש בכוחו להעלות את הכבוד ולהחזירו אל שורשו משתוקק הכבוד שימשיך לתקנו גם להבא.
הרבי מרוז'ין ז"ל היה אומר כי נבצר ממנו להבין כיצד יכול אדם להתפעל מן הכבוד והלא דין הוא שלא ימצא מקום לעצמו מחמת הבושה. והוסיף עוד והסביר זאת בזרת משל.
מלך של מדינה גדולה מינה מושל על עיר שדה אחת, וכל בני העיר היו חולקים לו כבוד גדול. באחד הימים הגיע המלך לאותה העיר על מנת לבחון את התנהלותו של שילחו, אותו המושל. המלך היה מחופש לאיש עני ופשוט ויחד עם המושל סיירו בעיר, כאשר רק המושל ידע את זהותו האמיתית של אודם העני. והינה כשהלכו ברחובות העיר חלקו תושבי העיר כבוד למושל אך לא למלך המחופש לעני, נבין אם כן כמה בוש ונכלם היה המושל ביודעו כי המלך אשר לו בעצם מגיע הכבוד הולך לצידו.
רגש בושה כזה צריך אדם לחוש ביודעו כי כל הכבוד שהוא מקבל מאת האדם הוא כולו מאיתו יתברך שהולך ומחונן אותו במעלות גדולות אלו ושרק בגללן הוא זוכה לכבוד.

(דברי התורה לקוחים וערוכים ממעיינה של תורה)

שבת שלום

חג שמח לכל עם ישראל
עלו והצליחו

דבר תורה – חג פסח
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמר, החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לחודשי השנה , וייקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו.
הראב"ע בביאורו על הפסוק "שבעת ימים מצות תאכלו", טעם מצות תאכלו זכר לאכילתם בצאתם ממצרים בשל החיפזון, מצת חיפזון היא. כי לא ציווה שיאכלו את המצות במצרים, רק הנאכלות עם הפסח לפני חצות הלילה – על מצות ומרורים יאכלוהו. ושבעת ימים אכלו עד שטבע פרעה וחילו ביום השביעי. ומדוע באמת לא אפו חמץ בצאתם ממצרים והלא לא נאסרו באתה שנה בחמץ כל השבעה? כי הענן היה מוליכם יומם ולילה לא היו מתעכבם בחנותם עיכוב רב. מעתה הקב"ה שציווה את ישראל עוד מראש חודש ניסן של שנת יציאת מצרים שלדורות הבאים יתחייבו במצות מצה שבעת ימים ועדיין לא יצאו ממצרים ולא אפו את הבצק בחיפזון, היה זה על שם העתיד כי ידע הקב"ה שכך יארע להם ביציאתם והעד לכך שהרי גם מצות הפסח נצטוו מר"ח ועדיין לא פסח על בתיהם ובוודאי על שם העתיד. (מקור חיים השלם)
ימי ניסן הם ימי תשובה כמו תשרי. ניסן הוא בבחינת תיקון הברית ועל ידי שמחה ממשיכין קדושת ושמחת ניסן בכל השנה כולה וזוכין לתקן הברית ולנהל ממקרה לילה חס ושלום. ההגדה של פסח הוא תיקון הברית על כן אומרים, על כן אומרים ההגדה בקול רם כי הקול מעורר הדעת ועל ידי זה זוכה להתגלות הדעת וזה עיקר הגאולה. כי גלות מצרים היה על פגם הברית שהוא פגם הדעת גם היין של ארבע כוסות הוא תיקון הדעת שהיא בבחחינת תיקון הברית. (מועדי ה' ניסן ופסח, ליקוטי הלכות, שלוש רגלים)
ארבעים ותשעה ימי הספירה הם כנגד ארבעים ותשעה שערי תשובה שהם כנגד ארבעים ותשע אותיות שבשמות השבטים שעל ידי אלו האותיות והשערים אנו  צריכים לשוב בתשובה איליו יתברך. ושבועות הוא בחינת שער החמישים שהוא בחינת התשובה של ה' יתברך.

תפילה לרבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב
"ותהיה בעזרנו שנזכה לקבל עלינו קדושת חג הפסח בקדושה נוראה ועצומה ובשמחה, ובחדוה גדולה. ונזכה לקיים מצוות ארבע כוסות של יין של פסח בשלמות כראוי בקדושה גדולה. ותפתח לנו אור הדעת, ותשפיע עלינו אור קדושת המוחין העליונים, שנזכה שיהיו נמשכים עלינו בפסח כל המוחים הקדושים מוחין דגדלות ומוחין דקטנות. ונזכה לסדר הסדר של פסח בקדושה גדולה כראוי, ותעזרנו לומר ההגדה בקול רם, בכוונה גדולה ונוראה ובשמחה ובחדוה רבה ועצומה, ובהתעוררות גדול ובהתלהבות נמרץ, בקדושה ובטהרה גדולה, עד שהקול יעורר הכוונה, עד שאזכה על ידי זה לתיקון הברית ולתיקון הדעת בשלמות באמת, עד שאזכה לבא לחידושי תורה אמיתיים ואזכה להמשיך תמיד דיבורים חמים כגחלי אש על ידי תפילה ותחנונים".

מעט מהלכות הפסח

1.      כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחיל ליל חמישה עשר עד סוף יום האחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא.

2.      חמץ בפסח אסור בהנאה, שנאמר לא יאכל חמץ, לא יהא בו היתר אכילה.

3.      המניח חמץ ברשותו בפסח אעפ"י שלא אכלו עובר בשני לאוין, שנאמר לא יראה לך שאור בכל גבולך ונאמר שאור לא ימצא בבתיכם. ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמיצים הוא.

4.      מצה מן התורה להשבית המץ קודם זמן איסור אכילתו. שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם.

חג שמח

בברכת שבת קרירה ונעימה לכל עם ישראל
יישר כח

פרשת השבוע – שמיני

לדבר התורה באתר

ספירת העומר
נאמר בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום..." (ויקרא כ"ג, ט"ו-ט"ז)
גם כן נאמר: "שבעת שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" (דברים ט"ז, ט).
וקיבלו מכאן חז"ל במנחות ס"ה: "ממחרת השבת" – פירוש היינו ממחרת יום טוב ראשון של פסח שהוא יום שבתון.
ועל קורבן העומר נאמר בתורה: "...כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן" (ויקרא כ"ג, י').
אמרו חז"ל: לעולם אל תהי מצוות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ ישראל. ריש לקיש אמר: לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצות העומר עשה הקדוש ברוך הוא שלום בין איש לאשתו, הוי אומר בזכות קמח שעורים. (ויקרא רבה כ"ח, אות ו')
המשך חכמה אמר: שהשבטים, אחי יוסף תירצו את מכירתו של יוסף כך: שכיוון שיוסף לא הוכיח אותם בצורה ישירה והלך לאביו בכל פעם שראה שמעשיהם אינם ראויים, ראו זאת האחים  כלשון הרע ולכן עשו מה שעשו בהקשר למכירתו.
אך כעת, במעשה העגל, בני ישראל הרגו את חור בן מרים הנביאה כיוון שהלך והוכיח אותם על מעשיהם הרעים – מכאן שאינם יכולים לקבל דברי תוכחה במישרין – וממילא נימוקם של אחי יוסף אינו תקף – כיוון שיוסף חשש לחיו ולכן נאלץ לספר לאביו.

"קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה" (ט', ב')
אהרון הכהן הביא עגל לחטאת ובני ישראל הביאו עגל לעולה כפי שנאמר בפסוק דלהלן:
מה טעמו של הדבר?
משום שאהרון הכהן חטא בעת עשיית העגל רק במעשה, שהעגל נעשה על ידו, אבל במחשבה לא חטא כלל שהרי כל כוונתו הייתה לשם שמיים. ואילו בני ישראל עשו את העגל לאלוה ועל כן חטאו גם במחשבה.
וכיוון שקרבן העולה בא לכפר בעיקר על המחשבה, לפיכך לא הביא אהרון עגל לעולה אלא לחטאת לפי שבחטא העגל חטאו רק במעשה ולא במחשבה. אבל בני ישראל היו חייבים להביא עגל לעולה בכדי יכפר על מחשבת החטא בעשיית העגל, נוסף על מעשה החטא שעליו הביאו לחוד קורבן חטאת... (הכלי יקר)

"ויאמר משה זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו, וירא אליכם כבוד ה'" (ט',ו')
סתם הכתוב: זה הדבר אשר ציווה ה' לעשותו" ולא פרש מהו הדבר שיש לעשותו לפיכך מפרש הילקוט שכוונת הכתוב היא ל"הדבר", ב – ה' הידיעה, כלומר: להעביר מן הלב את היצר הרע הידוע של שנאה, פירוד ומחלוקת ולהיות "כולכם ביראה אחת ובעצה אחת". הוא הדבר אשר ציווה ה' לעשותו. (חידושי הר"ם ז"ל)
כל מצווה מכילה סודות וכוונות לאין שיעור, אפילו הללו שמשיגים שמץ מכל זה עליהם לדעת כי אין זה אלא כטיפה מן הים לעומת מה שניתן להשיג במצווה זו. לפיכך מוטב לקיים את המצוות בפשטות ובתמימות משום שה' יתברך ציווה כך כי אז ממילא כלולות כל הכוונות במצווה.
הוא אשר אמר משה רבינו לישראל: "זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו" – עם כל גדולתכם ורום מדרגתכם כעת, תעשו את המצוות רק משום "אשר ציווה ה'", שכן אם תרצו בכוונות לא תוכלו בין כה וכה להשיג את כולן אבל אם תעשו רק משום ציווי ה' אזי יקיים ממילא: "וירא אליכם כבוד ה'" (תפארת שמואל")

שבת שלום

שבת שלום לכולם
יישר כח
לדבר התורה באתר 

פרשת השבוע – תזריע - מצורע

בפרשת שמיני מביאה התורה רשימה של בעלי חיים טהורים המותרים באכילה וכנגדם ישנה רשימה ארוכה של בהמות עופות ושרצים האסורים באכילה. פרשת תזריע שבאה מייד לאחריה עוסקת בטומאת האדם, טומאת היולדת, וטומאת הנגעים למיניהם. חז"ל עמדו על הסמיכות של הפרשות ואמרו: "כשם שיצירתו של אדם באה אחרי כל בהמה, חיה ועוף כך תורתנו הקדושה נתפרשה אחרי תורת בהמה, חיה ועוף" (ויקרא רבא)
את קשר זה שבין סיומה של פרשת שמיני העוסקת בדיני האסור והמותר לאכילה לבין פרשת תזריע העוסקת בדיני נגעים, היטיב להסביר רבי ישראל ליפקין מסלנט, שכן עם ישראל מכיר ויודע את חומרת עוון לשון הרע עליון נענשים בנגעים, ולמרות זאת אנו רואים אנשים שמדקדקים במאכלות אסורות, שאפילו תולעת ולו הקטנה ביותר לא תיכנס לפיהם ואילו בעוון לשון הרע ורכילות אינם נזהרים. הם "זוללים" אנשים חיים ולועסים אותם בהשמעת דברי רכילות ולשון הרע בלא כל נקיפת לב ומצפון.

"אישה כי תזריע וילדה זכר" (י"ב, ב')
החיד"א הקדוש זצ"ל, היה אומר על פסוק זה: ראשי תיבות "זכות" – ובכך מרמזת התורה שצדקת הבנים בשנות חייהם באה ע"פ רוב בזוכת האישה. אמהות המקדשות מחשבותיהן ומעשיהן זוכות הן לבנים קדושים וטהורים.

"ובמלאת ימי טהורה לבן או לבת" (י"ב,ו')
על פסוק זה שואלים חכמי ישראל, הרי בתחילת הפרשה מדבר הכתוב על אישה שילדה ילד זכר או נקבה ואילו כאן משנה התורה את הלשון ואומרת "ובמלאת ימי טהורה לבן או לבת", מדוע?
על כך משיב בעל ה"משך חוכמה" – רבי מאיר שמחה ז"ל, ע"פ הדין כל עוד ולא עברו על הרך הנולד שלושים יום הרי הוא בחזקת ספק "נפל" ועדיין אינו נחשב אדם בר קיימא. משום כך משתמש הכתוב במילים "זכר" ונקבה" המציינות שהתינוק הוא עדיין בספק נפל ואינו ראוי להיקרא "בן" או "בת", אולם במלאת ימי טהורה, בסיום שלושים ושלושה ימים להולדת זכר ושישים ושישה ימים בהולדת נקבה מקובל עלינו שהרך כבר יצא מסכנת ספק "נפל" וראוי מעתה ואילך להיקרא "בן" או "בת".

פרשת השבוע פרשת מצורע היא הפרשה החמישית בספר ויקרא. פרשת מצורע נקראת יחד עם פרשת תזריע בשנים שהן לא מעוברות. עיקר נושאי פרשת השבוע הם: סדר טהרת המצורע וקרבנותיו ביום טהרתו, דיני צרעת הבית – נגעי הבתים, דיני טומאת הזב והזבה, טהרתם וקורבנותיהם.

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן (י"ד, ב')
כתב הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת: כשהאדם מתחיל לחטוא בלשון הרע, הקב"ה שולח צרעת אל ביתו תחילה וזאת  על מנת שיבין שבחר בדרך קלוקלת ויחזור בתשובה, אך אם האדם אינו חוזר בו מטעותו, נגע הצרעת עובר לבגדיו ואם אינו מבין שוב את מעשיו הרעים ולא חוזר בתשובה גם הפעם, בורא עולם שולח את נגעי הצרעת בגופו ממש.
אמר ריש לקיש: "מהו שכתוב זאת תהיה תורת המצורע" – זאת תהיה תורתו של המוציא שם רע. כלומר זה שדיבר לשון הרע. הוסיף ואמר ריש לקיש על הנאמר בקהלת: " אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון" – לעתיד לבוא יתקבצו כל החיות ויבואו אל הנחש ויאמרו לו, האריה דורס ואוכל, הזאב דורס ואוכל, ואתה מה ההנאה שלך? יענה להם הנחש – וכי מה יתרון לבעל הלשון – אדם האומר לשון הרע מה יתרונו. על זה אמר ריש לקיש - כל המספר לשון הרע מגדיל עוונו עד השמים.
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבן. ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהילים) – "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל". אל תיקרי "אותו לא אוכל" – אלא "איתו לא אוכל" ויש גם דורשים זאת כלפי גסי הרוח.

מעשה במלך שעבר ברחובה של עירו בליווי של שרו היהודי. לפתע יצא גוי מאחת החנויות והחל לקלל ולגדף את היהודי. המלך שחרה אפו למשמע קללות וגידופים אלו ציווה את היהודי לכרות לגוי את לשונו הרעה. מה עשה היהודי, הלך וקנה מתנות טובות ויפות לאותו הגוי והחל מכבדו. והנה יום אחד כשהמלך ושרו היהודי שוב עברו ברחובה של העיר בסמוך לחנותו של אותו הגוי, יצא הגוי מחנותו והחל לברך ולשבח את היהודי. המלך בראותו זאת התפלא ואמר "הלא ציוותי אותך לכרות את לשונו". ענה היהודי למלך: "כרתי את לשונו הרעה וכעת יש לו לשון טובה".

שבת שלום

פשוט ללמוד דרך ארץ מתורתינו הקדושה
יישר כח ושבת שלום


לדבר התורה באתר

רשת השבוע – אחרי מות - קדושים

פרשה זו מסתיימת באיסור עריות לכל פרטיו ופותחת בפסוק "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו".
ידוע כי מצרים נקראת ערוות הארץ דהיינו המקום השפל ביותר בו היו כל התאוות ושם היו כל מעשיהם בשפל המדרגה הן מבחינה מוסרית והן מבחינה אכזרית, שהתנהגו באכזריות הגדולה ביותר ומעשים סדיסטיים וחמורים עם עם ישראל. לעומת זאת ארץ כנען היו בעלי מידות מושחתות לכן אברהם אבינו נזהר מאוד לבל יקח אשה לבנו יצחק מבנות כנען וזאת כי מידותיהם היו מושחתות והיה עדיף לקחת מבנות לבן הארמי שהיו עובדי עבודה זרה אך לא השחיתו במידותיהם כל כך.
נמצא כי שתי ארצות אלו מצרים וכנען יחד מגיעים לשיא השחיתות אשר ניתן להגיע ועליהם מזהיר הכתוב ואומר: כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו. ומיד מצווה על העריות במעשה זה של גילוי עריות האדם מגיע לשיא השחיתות והשפלות ומעשה בהמי הגרוע ביותר ומראה אכן כי אין אדם זה שולט במעשיו ועל ידי איסור חמור זה יכול להגיע למעשה ארץ מצרים דהיינו שחיתות ואכזריות ולמעשה ארץ כנען, שחיתות המידות. (אמרי דניאל)

"קדושים תהיו כי קדוש אני"(י"ט, ב')
כאשר רצה ה' שיהיו עם ישראל קדושים, פרושים ומובדלים מכל תאוות עולם הזה, הלא יאמרו הן אנחנו שוכני בתי חומר ולמראה עינינו כל תענוגי העולם הזה נחמדים למראה והיצר הרע גובר בנו להנות מהם, והדבר כבד מאיתנו לשמור עצמנו מכל תענוגי העולם הזה. לזה אומר ה' "וממני תראו" ותקחו מוסר כי הלא אני הממציא כל ענייני התענוגים והם לנגע עיני בכל רגע ורגע ואף על פי כן, קדוש אני ומבדל מהם, כך גם אתם תהיו קדושים.
(מתוך ספר ליקוטי אהרון לרבי אהרון אזרד)

"...הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (י"ט, י"ז)
כאשר מוכיחים אדם אין לפנות איליו כרשע, אלא יש לפנות איליו בדברי נועם שיקרבו את ליבו וירוממו את הרגשתו, כך התוכחה עשויה להועיל. "הוכח תוכיח" כשאדם אומר תוכחה לאחר ישימנו "כעמיתך" – יפנה איליו כחבר. אל תשים את חברך כחוטא – "לא תישא עליו חטא".
טבעו של האדם בראותו את חברו עושה מעשה רע לדון אותו לכף חובה, אך חכמנו אמרו "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". השפת אמת  כותב: הוכח את עצמך בזמן שאתה מוכיח את חברך כי ידוע לך שגם בך יש חלק בחטאו של כל אחד מישראל – "ולא תישא עליו חטא", אל תפיל את כל האשמה עליו. אם ירגיש אדם שותף לחטאו של חברו, תועיל תוכחתו גם לעצמו – שגם הוא ממילא יחזור בתשובה.

פתגם חסידי
אמר העיטורי תורה: אין התורה מתקיימת אצל התקיפים ועזי הפנים, אלא אצל ענווי הרוח - במי שממית את עצמו, ממית את כוחו ועוצם ידו.
אמר רבי נחמן מברסלב: קחו מזמרת הארץ (בראשית מג, יא) – מנגינות הארץ. שאין לך דבר המקיים את הנפש כניגונים של בית אבא.

שבת שלום

קצר ולעניין ומתוק מדבש

לדבר התורה באתר

שבת שלום לכל עם ישראל
יישר כח



פרשת השבוע – בהר

"כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה'" (כ"ה, ב')
כותב בעניין זה החכם האיטלקי רבי שמואל דוד לוצאטו: קיים צד שווה בין מצוות השמיטה שבפתח הפרשה כאן למצוות השבת שבסיומה (כ"ו, ב') כשם שמצוות השבת מחזקת בלב האדם את האמונה שעם ישראל הוא העם הקדוש לה' כך מצוות השמיטה נוטעת בליבינו את האמונה שארצנו, ארץ ישראל נתקדשה מכל הארצות בעולם ולכן אף היא שובתת בשנה השביעית בדומה לשביתת הבורא ביום השביעי לבריאה. על כך מוסיפים חכמי ישראל כשם שיום השבת משפיע שפע רב על כל ששת ימי המעשה, כך גם משפיעה שנת השמיטה שפע רב לשש השנים שבין שנת שמיטה אחת לשנת השמיטה הבאה ורמז לדבר מצאנו בכתוב: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה..." (כ"ה, ו')

"שש שנים תזרע שדך ...ובשנה השביעית שבת שבתון" (כ"ה, ג' – ד')
על פסוק זה מעיר בעל ה"משך חוכמה": התורה מורה לנו לעבוד את האדמה ברציפות למשך שש שנים ולשבות בשנה השביעית וזאת בהקבלה לששת ימי המעשה שלאחריהם מגיע יום השבת. והינה למרות זאת מצאנו במעשה הבריאה שהתורה ייחדה את היום השלישי ואת היום השישי וכפלה בהם "כי טוב". ומשום כך נצטוו ישראל לתת מעשר עני בשנה השלישית ובשנה השישית לשמיטה, כדי להטיב הטבה מיוחדת עם הנצרכים במועד המקביל לימים שהוכפל בהם "כי טוב".

(מלוקט ערוך מתוך ספר "ליקוטי אהרון" לרבי אהרון אזרד ז"ל)

הכלי יקר אומר על עיניין חיזוק האמונה שבשמירת השמיטה שכך יבין אדם וישכיל שהכל בבעלותו של הקב"ה, החיים על פני האדמה ,  הבתים והשדות וכל השאר על כן אל לו לאדם לרדוף אחר מזונותיו עד כדי שלא יוותר לו זמן לעסוק וללמוד תורה. ככתוב שמזונותיו של אדם קצובין לו מתשרי עד תשרי.
וזה שאמר הכתוב "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת..." זאת אומרת שאנחנו שומרים מצוות שמיטה אז נקראת עלינו "שבת".
יהיה רצון שנזכה לעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, אמן!

שבת שלום

שבת שלום חברים יקרים
דבר תורה מצוות קוראים תורה
לרפואת עם ישראל
יישר כח, עלו והצליחו!
לדבר התורה באתר

עיקר נושאי הפרשה הוא מניינים של בני ישראל במדבר. הפרשה מפרטת את שמותם של נשיאי השבטים. ישנו פירוט של מִפְקָד כל מי שיצא לצבא בחלוקה לשבטים – ע"פ הקריטריונים שהוגדרו. קיימת חלוקה של שבטי ישראל לארבע מחנות הפרשה מסיימת  בפירוט מטלותיו של שבט לוי ומניינו.

"וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי..."(א',א')

     במדרש רבה נאמר: בשלושה דברים ניתנה תורה: באש, במים ובמדבר.
עם ישראל לאורך כל השנים גילה תמיד מסירות נפש בעד תורתו ואמונתו. עם ישראל מת ולו רק לא לחלל את קודשה של התורה. חלקו קפץ למים, נשרף באש והעיקר שלא לעבור על קלה כבחמורה מתוך ציווי בורא עולם. כח זה ותכונה זו של עם ישראל באו לידי ביטוי בשלושה מאורעות שחלו על עם ישראל: אברהם אבינו נזרק לכבשן האש בעד אמונתו אותה הפיץ בקרב יושבי הארץ ומשם סלל את הדרך ונטע את מסירות הנפש בעם ישראל. בקריעת ים סוף עם שלם נכנס אל תוך הים (מים) הסוער על פי ציווי ה' – "ויסעו".
עם ישראל יצא אל המדבר בו אורבות סכנות רבות, נחש, עקרב וחיות רעות, כשסכנת התייבשות רבצה עליהם ללא מזון וללא מים, זאת רק מתוך אהבתם ומסירות נפשם לבורא עולם ולנביאו משה רבנו. הודות לשלוש ניסיונות אלו של "אש", "מים" ו"מדבר", בהם בני ישראל עשו כמצוות הבורא עולם – ניתנה להם התורה הקדושה כקניין עולם. שלושת הניסיונות הללו הם הערובה הבטוחה ביותר לקיומו הנצחי של עם ישראל. (הרה"ג שפירא מלובלין זצ"ל)

"וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי..." – אמרו חכמינו ז"ל על פסוק זה שהוא מרמז לאדם שאם הוא רוצה להיות כמשה רבנו, עליו לשים עצמו כמדבר – שהכל דורכים עליו וכהר סיני בעל ענווה, וכאוהל מועד- שכשם שהאוהל עראי ואינו קבוע, אלא רק מונח על גבי הקרקע כך גם חיו של האדם חולפים ורגעיים בזה העולם. ואם ישים עצמו כך ממילא משאו ומתנו יהיה באמונה, ויהיה אהוב על הבריות, לא ידבר לשון הרע, יהיה ענו כמשה ויזכה לשכר לרוב.

קדושת חול המועד

רבי יחזקאל שרגא לפשיץ הלברשטאם מסטרופקוב זצ"ל עמל וטרח רבות על מנת לעורר את היהודים בתקופת חול המועד להתקרב לאביהם שבשמיים. באחת הפעמים הזדמן לפניו יהודי אשר המשיך לעסוק במסחר בימי חול המועד, והשאיר את חנותו פתוחה לכל כבכל יום. הרבי בסבלנותו המעוררת הערצה, הסביר לאותו היהודי את משמעותו של חול המועד וקדושתו הרבה, אך היהודי פחד להפסיד את מה שיכול היה להרוויח בימים אלו ולכן לא שעה לדברי הרב והשאיר את חנותו פתוחה לכל המעוניין גם בימי חול המועד הקדושים. שאל אותו הרבי "כמה אתה כסף אתה עלול להפסיד במידה ותסגור את החנות בימי החג?", והיהודי נקב בסכום גבוה מאוד. הרבי לא המתין ולו רגע, מייד שלף מכיסו את הסכום בו נקב היהודי אל מול פניו המשתאות והגישו לפניו. היהודי שחיל ורעדה אחזו בו בשעה שהבין את גודל טעותו בפותחו את חנותו בימות החג, דחה את התשלום וקיבל על עצמו שלא לפתוח את חנותו בימי חול המועד הקדושים.

פתגם חסידי
אמר ריש-לקיש: מניין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה?
שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות באוהל. הסיבה היא שהגוף מתנגד אל השכל והרוח, ולכן צריך שהאדם ימות על דברי תורה.
אמר רבי משה מקוברין: אדם שאינו מדקדק עם בורא עולם בענייניו, אין הקב"ה מדקדק עימו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

כל השונה הלכות בכל יום...

א. נהגו ישראל להישאר ערים בליל שבועות במשך כל הלילה ולעסוק בתורתנו הקדושה עד עלות השחר, ונכון ללמוד "תיקון ליל שבועות" כפי שנדפס בספר "קריאי מועד", אשר מבוסס ע"פ הזוהר הקדוש ונוסד ע"י האר"י הקדוש זצ"ל.

ב. בשעת לימוד תיקון ליל שבועות, אם הגישו לפניו קפה או תה כנהוג, אין צריך לברך על כל כוס וכוס אפילו שחלפה יותר משעה וחצי. טוב יעשה אם יכוון בכוס הראשונה לפתור את כל הכוסות. אך אם יצא מחוץ למקום לימודו ושב, יברך בשנית.

צדיקים במיתתן נקראים חיים...
רבי חיים אלעזר ממונקאטש זצ"ל – נולד בי"ח בטבת תרל"ב (1871). היה אדמו"ר בחסידות מונקאטש, בן נין לבעל ה"בני יששכר" – רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב זצ"ל. היה נחשב כבעל דבר ודעה בפני מושל העיר כנציגם של היהודים בעירו. הקים את כולל "תפארת צבי" על שם אביו . תרם רבות לחיזוק היישוב בארץ ישראל ואף הקים שכונה בירושלים שנקראת "בתי מונקאטש". היתה לו בת יחידה שנישאה בחתונה מפורסמת בה נכחו אלפי חסידים. נפטר בתאריך ב' בסיון התרצ"ז (1937). הותיר אחריו ספרי קודש העוסקים בהלכות מקוואות, מילה, דברי תורה וחידושים נפלאים על תורתנו הקדושה, פירושים על התלמוד ועוד.

מי ייתן ונזכה להיות מוארים באורו הקדוש, אמן

שלום לכולם מצורף דבר תורה מאתר קוראים תורה
יישר כח ושבת שלום

לדבר התורה באתר


"בהעלותך את הנרות" (א', ב')
אמרו במדרש, הובא ברש"י, "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרון את חנוכת הנשיאים נחלשה דעתו, כשלא היה עימם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה: חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות". לכאורה, הרי כאן מוצגים אלו כדברי ניחומים על צערו של אהרון הכהן. חז"ל אומרים שהנשיאים התעצלו בהבאת נדבם למשכן מתוך שאמרו: נראה מה ישראל יביאו ונשלים את החסר, בינתיים הביאו ישראל הכל ולא חסר דבר, על כן חלשה דעתם של הנשיאים והקב"ה הורה להם להביא את קורבנם. כשראה זו אהרון הכהן – שהנשיאים מקריבים ושבטו אינו מקריב, חלשה דעתו – לכן נצטווה להדליק את המנורה. רואים אנו שהתנאי לקרבת אלוקים הוא שברון לב. ככתוב: "זבחי אלוהים רוח נשברה" – אלו הנשאים, "לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה" – הוא אהרון ושבט לוי. (תורת המנחה – מלוקט מספרו של רבי אהרון אזרד ז"ל)

"ויעש כן אהרון" (ח',ג')
אמרו חז"ל: להגיד שבחו שלא שינה ותמוה: וכי יעלה על הדעת שאהרון הקדוש לה' ישנה ממה שמשה רבינו אמר לו מפיו של הקב"ה, מפי הגבורה?? אלא שזהו טבעו של האדם האנושי, לחדש חידושים ולהוסיף נופך אישי. ואהרון לימד אותנו שעלינו להימנע מכך ולעשות בדיוק מה שצריך ולא לחדש דברים חדשים. "צאי לך בעקבות הצאן ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים" – ללכת אך ורק בדרכי אבותינו הקדושים. (חזון איש– מלוקט מספרו של רבי אהרון אזרד ז"ל)
טבעו של אדם הוא כך, שכאשר הוא עולה מדרגה רמה הריהו בא לכלל התפעלות עצמית ואילו אהרון הכהן עשה עצמו כמנורה עצמה – "ויעש כן אהרון", כשם שהמנורה אינה מרגישה כלל אם היא גבוהה או אם היא נמוכה כך גם הוא לא נתפעל כלל מעלייתו למדרגות יותר רמות – "שלא שינה" (שפתי קודש)
הוסיף ואמר הקדוש הרב מפשיסחא זצ"ל: אף על פי שזכה אהרון להגיע לגדולה כזו לא נשתנה כלל בעיני עצמו ולא בא לכלל התפעלות וגאות אפילו כמלוא נימה, אלא נשאר גם להבא אותו עניו ושפל רוח כמקודם.

"ויקרא שם המקום ההוא קברות התאווה" (י"א, ל"ד)
היו צריכים לקרוא למקום בשם "קברות המתאווים" שכן, כאשר בני ישראל ראו בעיניהם את סופם הנורא של אלו אשר התאוו תאווה, אחז בהם פחד נורא ומתוך יראת ה', יראת החטא ויראת העונש, בטלה מהם כל תאווה ואם כן לא רק את העם המתאווים קברו שם אלא גם את התאווה עצמה... (בינה לעיתים)

שלום חברים
יישר כח
לדבר התורה באתר קוראים תורה

"שלח לך אנשים" (י"ג, ב')
אומרים חכמי המדרש, מרגלים שניים ששלח יהושע בן נון מן השיטים. (יהושע ב', א') מי היו אלו, פנחס וכלב. והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותם, אבל מרגלים ששלח משה היו רשעים, שנאמר "שלח לך אנשים". עד כאן ההבדל הגדול בין שליחי יהושע לבין שליחי משה הטמון בתכונות הנפשיות השונות של אנשים אלו. לשליחי יהושע לא היו נגיעות ופניות עצמיות, אלא יצאו לתפקידם בלב שלם והיו נכונים למסור נפשם על מילוי תפקידם הקשה והאחראי ולכן זכו לסיעתא דשמיא ונחלו הצלחה מלאה בשליחותם. ולעומתם שליחיו של משה רבנו "אנשים" – בעלי פניות ונגיעות עצמיות הנכנעים לחולשות האנושיות הגדולות והקטנות שקיימות ומשום כך לא עלתה להם שליחותם יפה. (רבי חנוך)

"שלח לך אנשים ויתורו" (י"ג, ב') – מדוע נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים? אמר הקב"ה שלא יאמרו לא היינו יודעים מהי עונשה של לשון הרע. לפיכך סמך זה לזה, שאם יבקשו לומר לשון הרע מסתכלין במעשה מרים, שדיברה באחיה ולקתה בצרעת. (מדרש תנחומא) מכאן למדים שחז"ל מדריכים אותנו בלימוד המוסר בכך שמפנים אותנו לעיון במעשה מרים שאם כי דיברה בכוונה טובה ובכל זאת לקתה בצרעת, דבר שגרם לעם ישראל להפסיק את מסעם במדבר ולהמתין שתתרפא.

"במדבר הזה יתמו ושם ימותו" (י"ד, ל"ה)
רבי עקיבא אומר: דור המדבר – יוצאי מצרים שמתו במדבר אין להם חלק לעולן הבא ואין עומדים בדין – אינם נידונים על חטאיהם בבית דין של מעלה אחרי תחיית המתים. שנאמר: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו": "יתמו" – בעולם הזה, "ושם ימותו" – בעולם הבא.

שבת שלום

שבת שלום לכל עם ישראל
יישר כח!

לדבר התורה באתר

ובעזרת ה' זכותו של הרבי הקדוש תעמוד לזכות ולרפואת כלל עם ישראל 
אמן


בפרשת השבוע, פרשת קורח, שואל רש"י על פסוק ד' ("וישמע משה, ויפול על פניו"). משה רבנו שומע את טענות קורח ועדתו ונופל על פניו, רש"י מסביר – "...ויפול על פניו" – מפני המחלוקת, שהרי בני ישראל חטאו פעם נוספת, בפעם הרביעית במספר, כאשר הפעם הראשונה הייתה בחטא העגל, לאחר מכן חטאו פעם נוספת במתאוננים במרה, פעם שלישית חטאו בחטא המרגלים וכעת שוב חוטאים במחלקתו של קורח ועדתו....האין הם למדים מטעויות העבר.

בפרשת השבוע קוראים בתורה על קורח ועדתו שהאדמה בלעה אותם לאחר המחלוקת שייצרו בעם נגד משה ואהרון.

נשאלת השאלה, הרי קורח היה פיקח ומקורב מאוד להנהגה (משה היה בן דודו), כיצד הוא "מרשה" לעצמו לעורר מחלקות זו?

קורח חשב שמשה רבנו טועה ואינו מקיים את דבר ה' בצורה מוחלטת אלא פועל גם הוא ככל האדם משרירות ליבו, הוא טען שמשה פועל משיקולים אישיים.

אך משה רבנו הצדיק אינו "זז" מרצון ה' ימין ושמאל, הלא הוא מכונה "איש האלוקים".

הרב מפשיחסה ז"ל אומר שקורח ביקש לקחת לעצמו גדולה ושררה ולכן לא היה הדבר כשר. טובה גדולה רק כשנותנים אותן מן השמיים. טובה גדולה אין אדם יכול בכוחות עמו לקחתה מן השמיים...

ע"פ הרמב"ן קורח לא ראה לנכון מלחלוק על משה כל עוד לא היה חסר לבני ישראל דבר שכן איש לא היה שומע לו, קורח חיכה לשעת כושר אשר הזדמנה לו כאשר המצב הורע מעט בעקבות מעשה המתאוננים ומעשה המרגלים שגרמו למגפות בעם. קורח תלה את מצבו הרע של העם בנהגתו של משה.

במסכת אבות נאמר "איזוהי מחלקות לשם שמים, זו מחלקות שמאי והלל ואיזו היא מחלקות שלא לשם שמיים, זו מחלוקת קורח וכל עדתו".

מדרש שמואל שואל על זה, ומדוע לא נאמר "מחלקות קורח ומשה", אלא שכוונתו של משה הייתה לבטח לשם שמיים וכוונתם של קורח ועדתו לא הייתה לשם שמיים.

המאור ושמש אומר בשם הנועם אלימלך "מחלקות קורח ועדתו" – שגם ביניהם היית המחלוקת ולכל אחד מהם הייתה נגיעה אישית (אינטרס) והם עצמם לא היו מאוחדים אלא בדבר אחד – לחלוק על משה הלא זו מחלקות שלא לשם שמיים.

קורח היה אדם ירא שמיים, כמו שכתוב שכאשר באו לקרוא לאון בן פלת ורצו לשלהב גם אותו ב"מהפכה" שעוררו, אשתו של און בן פלת שהייתה חכמה מאוד ישבה מחוץ לאוהלו ופרעה ראשה, וכאשר הגיעו קורח ועדתו לאוהל לקרוא לאון בן פלת הם לא רצו להיכשל במראה האסור של שיער באישה ערווה ולכן נסו מהמקום, משמע שרק אנשים יראי שמיים מבצעים פעולות מסוג זה. על כן, שמו של און בן פלת לא מוזכר כאשר נבלעו באדמה – ועל כן ניצל.

קורח ועדתו משראו את אשתו של און פרועת ראש הסיקו מכך שאין הוא ראוי לשמש ככהן גדול "בעולם החדש" שהם תכננו לייצר ולכן מבחינתם זה היה פגם ולא רצו שייקח חלק עמהם במהפכה.

תקציר הפרשה - פרשת קרח

קורח חולק על מנהיגותו של משה יחד עם דתן, אבירם, און בן פלת ומאתיים וחמישים נשיאי העדה הוא חולק על משה ועל אהרון: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע אתם, משה ואהרון, לקחתם לעצמכם את המלוכה והכהונה הגדולה?"

משה שומע את טענותיו של קורח ונופל על פניו כיוון שיודע שהפעם יקשה עליו מאוד לסנגר על מעשיהם של בני ישראל.

משה רבנו אומר לקורח ולעדתו שהוא קיבל את עול ההנהגה מאת הקב"ה ולא מטעם עצמו.

משה מעמיד את קורח ועדתו במבחן ואומר: "קחו לכם מחתות בהם תתנו קטורת" המשיך משה, "והיו מוכנים לפני ה' מחר. והאיש אשר יבחר ה' הוא יהיה הקדוש" סיים את דבריו.

משה מנסה לשכנע את קורח לחזור בו מדבריו באומרו שגם לקורח הוא נתן תפקיד במשכן ועבודתו.ומדוע אתם לא מסתפקים ורוצים  כהונה. דתן ואבירם גם מורדים במשה בכך שלא באו כשקרא להם והתלוננו על שהוציאם מארץ מצריים – ארץ זבת חלב ודבש.

קורח הקהיל את עדת בני ישראל למחרות בכדי לצפות "בניסוי". הקב"ה מבקש ממשה "את רשותו" לכלות אותם ברגע, אך משה מליץ יושר וטוב עבור העם.

משה אמר לעם "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה... אם קורח ועדתו ימותו מיתה טבעית תדעו כי ה' לא שלח אותי. אך אם לא, אז תדעו כי הם ניאצו את שם הקב"ה"

ואז האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח כל עדתו ורכושם ומשפחתם ואש יצאה ושרפה את 250 הדיינים שעמדו ובידיהם מחתות הקטורת.

אלעזר בן אהרון הכוהן אוסף את המחתות מן השריפה ומשתמשים בהם כציפוי למזבח. ציפוי אשר יזכיר  לבני-ישראל שרק הכוהנים יכולים להקטיר את הקטורת.

בני-ישראל עדיין לא למדו את הלקח והם מלינים על משה  רבנו ועל אהרון, באומרם "אתם גרמתם לעם הקב"ה למות".

הקב"ה מגלה את זעמו ומכלה 24,000 איש מעם ישראל עד שאהרון עוצר את המגפה ע"י הקטורת.

מצווה האלוקים שנשיא מכל שבט יכניס מטה אל המשכן, המטה אשר יבחר בו האלוקים יפרח – וזהו הסימן לכך שהקב"ה בחר בבעל המטה להיות ראש הכוהנים. בני-ישראל עושים זאת ובבוקר ומגלים שמטהו של אהרון פרח, הוציא ציץ ושקדים. המטה הושאר במשכן למשמרת, זיכרון לבני ישראל על כך שהוא הכהן וה' בחר בו ובזרעו.

ה' נותן  משימה לכהנים והיא לשמור ולעבוד במשכן כמו כן מטיל עליהם לוודא שבני-ישראל לא ייכנסו למקומות הקדושים, האסורים להם.

הכוהנים לא "יעבדו" ויקבלו מתנות כהונה מהעם, זו תיה פרנסתם, ובהם חלקם של הקורבנות והמנחות שיקריבו בני ישראל לה'.

·         תרומה, חלק מן היבול.

·         ביכורים, הפירות הראשונים של היבול.

·         דמי פדיון הבן - 5 סלעים.

·         דמי פדיון בכור בהמה טמאה- 5 סלעים

·         בכור בהמה טהורה יוקרב על המזבח, והכוהנים יקבלו את בשרו.

·         הלויים יקבלו חלק מן היבול ועליהם יהיה להפריש חלק ולתת אותו לכוהנים.

איש האלוקים של הדורות האחרונים היה הצדיק רבי מנחם מנדל שניאורסון, הוא המכונה "הרבי", הוא האדמו"ר השביעי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד,  והוא עמד בראש חסידות חב"ד משנת התשי"א (1951) ועד להסתלקותו בתאריך ג' בתמוז תשנ"ד, שכל חייו עסק בזיכוי הרבים וקירוב הגאולה.

מי ייתן ודברי תורה אלו יהיו לעילוי נשמתו של הצדיק רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל שהשבת פקידת שנתו. ויעמוד מליץ יושר לפנינו, אמן!

שבת שלום לכל עם ישראל
שדברי תורה אלו יהיו לעילוי נשמתה של מרים דניאל ז"ל

לדבר התורה באתר

פרשת השבוע – חוקת

"אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול" (י"ט, כ')
מי שרואה את עצמו כאילו כבר הגיע לתכלית השלמות וכבר אין בו שום פגם ומגרעת הרי זה סימן מובהק שעדיין אין עליו בכלל עול מלכות שמים. אלמלי היה עליו מקצת של עול מלכות שמים היה מבין יפה כי עדיין אינו אלא מומים בלבד. (החוזה מלובלין זצ"ל)

"ואזוב ושני תולעת" (י"ט, ו')
מספרים על פילוסוף אחד שאמר, שלפיכך יכולים בני אדם לשלוט על הבהמות שכן אם יש לנו את הזכות לאכול את בשרן הרי ודאי שזכאים אנו לשלוט עליהן בחייהן. אמר לו חכם אחר, אם כן הרי צריכות התולעים לשלוט על האדם שכן אחרי מותו הן אוכלות את בשרו.
לפיכך אמר הכתוב, שיקח הטמא איזוב המרמז על שפלות – "ישפיל עצמו כאיזוב", כי עליו לזכור ש"ושני תולעת", שהוא השני לתולעת, כלומר שהתולעת קדמה לו כיון שהיא אוכלת אותו ובמה איפוא יכול להתגאות. (נחל קדומים)

"ותמות שם מרים ותקבר שם" (כ', א')
מדרש: "מלמד שכלו מתי מדבר"
מה פשטת של דברים אלו? ברם הרי אמרו חכמינו שבימי היות בני ישראל במדבר היו חופרים להם קברים בכל תשעה באב ולנים בתוכם, למחר היו מהם נשארים מתים ומהם קמים וחוזרים לבתיהם. כך היו נוהגים עד אשר מתו כל אנשי דור המרגלים אשר נגזר עליהם למות במדבר. יוצא איפוא שבמדבר היתה תמיד הקבורה קודמת למיתה. וכיון שנאמר  כאן תחילה "ותמת" ואחר כך ו"תקבר" הרי מכאן ראיה שכבר כלו מתי מדבר ולא היו עוד מקדימים קבורה למיתה. (שני המאורות)

(מלוקט מתוך ספר "מעינה של תורה")

פתגם חסידי
אמר הרבי הרייצ מליובאוויטש: לכל אדם נקבעו ניצוצות שצריכים להתברר על-ידו. כשם שאסיר מחכה לגאולתו, מחכים הניצוצות לאדם זה שיבוא ויבררם.
אמר המהר"ל הקדוש: זאת התורה, אדם כי ימות באוהל (במדבר י"ט,י"ד). אמר ריש-לקיש: מניין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה? שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות באוהל. הסיבה היא שהגוף מתנגד אל השכל והרוח, ולכן צריך שהאדם ימות על דברי תורה.

רבנו תם – הרב יעקב בן מאיר נכדו של רש"י זצ"ל (1100-1171) ד' בתמוז

נקרא "רבנו תם" על שם הפסוק "ויעקב איש תם יושב אוהלים", כמו סבו (רש"י הקדוש) התגורר רבנו תם בצרפת, מעבר ליכולותיו בתורה, הרוח והקודש היה ידוע גם כמשורר ובלשן. ספרו "ספר הישר" נמצא בספריות היהודים ברחבי העולם על ימינו אנו. לרבנו תם נולדו שני בנים, רבי יוסף ורבי שלמה. שקדנותו בתורה הקדושה הפכה אותו להיות לאחד מגדולי הפוסקים בדורו. קבע את צום כ' בסיון כיום תענית על רציחת קהילת בבלואה, שנרצחו באכזריות על ידי כליאה ושריפה בעקבות עלילת דם שקרית שהפיצו כנגד יהודיה בשנת 1171. רבנו תם נקבר בבית הקברות העתיק בעיר ראמרו יחד עם אחיו.

מי ייתן ונזכה להיות מוארים באורו הקדוש, אמן!

שבת שלום

אחחחחחח
עם ישראל הקדוש, אשרינו ומה טוב חלקינו.
בלעם חשבה לרעה וה' הפכה לטובה
דבר תורה לפרשת בלק מאתר קוראים תורה - קצר וקולע

לדבר התורה באתר

פרשת השבוע – בלק

"וירא בלק בן ציפור" (כ"ב, ב)
משל למלך שהושיב שומרים לשמרו מן הגייס – מצבאות זרים והיה בטוח עליהם שהיו גיבורים. עבר הגייס והרגם והיה המלך מרתת – רעד מפחד על עצמו. וכן בלק ראה מה עשו ישראל לסיחון ולעוג שהיה מעלה להם שכר לשמרו ונתיירא לעצמו". (ליקוטי אהרון לרבי אהרון אזרד, ז"ל)

"הנה עם יצא ממצרים הנה כיסה את עין הארץ" (כ"ד, ה')
מצינו במדרש שבלעם היה בין יועציו של פרעה, אשר אמרו: "הבה נתחכמה לו", והוא אשר יעץ להעביד את בני ישראל בפרך, שלא להוציאם מן הארץ ולהשליך את בניהם הנולדים היאורה לבל יפרו וירבו.
לפיכך טען עכשיו בלק בין ציפור כלפי בלעם: הבט וראה כי עצותיך שיעצת בשעתו לא נשאו פרי, שכן "הינה עם יצא ממצרים" ,יצוא יצא ממצרים ולא אלא פרו ורבו במאוד – "הנה כיסה את עין הארץ", על כן עליך להתאמץ ולהפעיל נגדם אמצעי חדש של קללה – "לכה נא ארה לי" (אור החיים הקדוש, מתוך מעינה של תורה)

"גדר מזה וגדר מזה" (כ"ב, כ"ד)
סתם גדר של אבנים הוא (רש"י)
מה נפקמינה לנו, ממה הגדר הייתה עשויה?
ברם יעקב אבינו הלא כרת ברית עם לבן בגל אבנים – "עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אליי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה" (בראשית ל"א,נ"ב) – ובלעם שהיה נינו של לבן הארמי, היה הראשון אשר הפר את הברית ובא לעשות רעה לזרעו של יעקב, לכן התנקמו בו האבנים לראשונה- "יד העדים תהיה בו לראשונה". האתון לחצה את רגלו אל גדר האבנים לראשונה ושברתה ומכאן ואילך נעשה חיגר כפי שכינהו חכמינו: "בלעם חגורא"...זהו שנתכוון רש"י לציין כי הגדר הייתה של אבנים ולפיכך נענש על ידה בראשונה...(תולדות יצחק, מתוך מעינה של תורה)

"ויפתח ה' את פי האתון" (כ"ב, כ"ה)
הוכיחו לו לבלעם לבל יתגאה בכך שזכה לנבואה שכן האתון זו שבוודאי אינה ראויה לראות פני מלאך ולדבר בכל זאת זכתה לראות פני מלאך ונפתח פיה לדבר מכיוון שהיה לטובת ישראל ואילו הוא עצמו אינו ראוי לזה יותר מן האתון....(כלי יקר, מתוך מעינה של תורה)

שבת שלום

שבת שלום לכל החברים
לאחר שבוע של נתק חוזרים
להצלחת עם ישראל

לדבר התורה באתר 


דבפרשת השבוע – מטות מסעי

"ויקצוף משה על פקודי החיל..." (ל"א, י"ד)

צא וראה אומרים חכמי ישראל – שמשה "העניו מכל אדם", שהעביר על מידותיו פעמים רבות, יודע בשעת הצורך להרים את קולו ולנזוף במילים בוטות ב"שרי האלפים ושרי המאות", ששבו עטורי ניצחון משדה המערכה. בכך גילה משה רבנו סגולה נדירה של מנהיג, שאינו חושש להתייצב יחידי מול רבים ואינו נושא פנים לגיבורים אמיצי לב כשהשעה צריכה לכך. כי זאת יש לדעת לא תמיד יכול המנהיג לגלות ענוה ולסלחנות כלפי הבריות ופעמים עליו לנהוג בתקיפות רבה ולהוכיח את בני עמו החוטאים כדי להשיבם לדרך הישר. בעניין זה היה אומר רבי יצחק מקוריץ זצ"ל, אני מתאמץ כל ימי חיי להחזיק באמתחתי את מידת הכעס ולהוציאה רק בשעת הצורך. וכתוצאה מכך אני  שולט במידה רעה זו ואין היא שולטת בי.

"כל דבר אשר יבאש תעבירו באש וטהר..." (ל"א,כ"ג)
החיד"א מפרש את שכתוב בפסוק על דרך החסידות והמוסר: כל דבר שיפגעו בו חיצי האש של היצר הרע תעבירו אותו באש התורה וימצא בכך את תיקונו. כדברי חז"ל במסכת קידושין. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין", תרופה לפגעי היצר הרע. כיוצא בכך מפרים חכמי ישראל את המאמר "אין בעור חמץ אלא שרפה (פסחים ב'), חמץ – הוא כינוי ליצר הרע המפתה את האדם לעבור על דברי התורה. ואין לבער חמץ אלא ע"י שרפתו באש התורה.
(ליקוטי אהרון, רבי אהרון אזרד ז"ל)

פרשת מסעי חותמת את ספר במדבר שרובו הגדול מוקדש לקורות בני ישראל בשנות נדודיהם במדבר. בפתח הפרשה מובאת רשימה מסכמת של ארבעים ושתים תחנות שבהם עברו בני ישראל במשך ארבעים שנה במדבר. לדעת הרמב"ם ציווה ה' לכתוב את מסעי בני ישראל כדי שידעו הדורות הבאים את הניסים שעשה הקב"ה לבני ישראל במדבר, על מנת שלא נחשבו בטעות שאבותינו היו במדבר קרובים לישוב או חנו במקומות שבהם שוכנים כיום בני ערב או במקומות שיש בהם עשבים, צמחים או בארות מים. ולדברי הספורנו רצה הקב"ה לכתוב את מסעי בני ישראל על מנת להודיע לכל העמים את זכותם בלכתם אחריו בארץ לא זרועה באופן שהיו ראויים להכנס לארץ ישראל. ולדעת רבי אברהם מנחם רפא בעל "מנחה בלולה" , עשה זאת הקב"ה על מנת שכאשר יעבור איש ישראלי במקומות הללו יברך "ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה".

כמו תמיד פרשה זו נקראת בתקופה של בין המצרים בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב כדי לחזק ולעודד את לים של ישראל בתקופת האבלות על חורבן בית המקדש ועל הגלות המרה. שכן בפרשה זו מסופר על חלוקת ארץ ישראל לשבטים ובכך רמז לדורות הבאים שלאחר תקופת הגלות והחורבן יבואו ימים טובים לישראל בהם ישכון עמנו בשלווה ובביטחון בארץ אבותיו.

שבת שלום