אתר "קוראים תורה - פרשת השבוע" - מתעדכן - דבר תורה על פרשות השבוע

שבת שלום כל עם ישראל
מי ייתן ויתמו כל מבקשי רעתנו

לדבר התורה באתר


"אלה הדברים אשר דיבר..." (א', א')

אלה הדברים אשר דיבר משה אל בני ישראל. מה כתיב למעלה מן הענין – "אלה המצוות והמשפטים". ואחר כך "אלה הדברים". אלא שאמר הקב"ה: חביבין עלי דברי משה שהוכיח את ישראל כנגד כל המצוות שנתתי לכם. לכך נאמר: "אלה המצוות" – "אלה הדברים" (ילקוט). כל ספר משנה תורה נראה כמיותר. כי כל דבריו אינם אלא חזרה על מה שכבר נאמר בספרים קודמים. והלא ספר זה, ספר דברים אינו נופל בערכו וקדושתו משאר ספרי התורה והלכה פסוקה היא: ספר תורה שחסרה בו אות אחת, פסול הוא. (רמב"ם) כי בכל קוץ וקוץ מרומזים תילי תילים של הלכות, לשם מה אפוא באה חזרה זו? מה מיוחד בספר משנה תורה?
והתשובה:
עניינו של ספר משנה תורה אינו אלא תוכחה. כי הרי מה היא בעצם תוכחה? הבאת הדברים הידועים לאדם מכבר לידי השפעה על מעשיו והוצאתם מן הכח אל הפועל, היינו, הוצאת התורה שנלמדה על ידי האדם ממצב של רעיון מופשט והפעלתה כגורם פעיל בהנהגתו של האדם, תוכחת משה רבינו לישראל היה בה אפוא משום הבאתן לידי הגשמה של כל התורה והמצוות שנלמד עימהם במשך כל הארבעים שנה.
ויתכן שגם משום כך הוכיחם סמוך למיתתו הואיל ובשעה זו פועלת התוכחה יותר על השומעים והדברים נחקקים בליבם. והרי כל עיניין התוכחה אינה באה אלא לשם כך. יוצא איפוא שאין בחזרה על הדברים משום כפילות כי על כן חזרה זו היא גופה תורה היא תחילת המעשה.
זוהי תורת המוסר, לחזור על הדברים שכבר נלמדו ולהביאם אל הלב. וזהו שכתב החסיד בהקדמת ספר מסילת ישרים כי לא חיבר חיבורו לחדש חידושים כי אם להזכיר המפורסמות והידועות כי זהו יסוד תורת המוסר. כי על כן כל ספר משנה תורה אינו אלא מוסר.
כמה מצוות מצאנו בתורה שעניינם הוא מוסר, כתוב בפרשת קריאת שמע, ושמתם את דברי אלה, אהבת ה' וחובת עבודתו. על לבבכם כיצד? וקשרתם אותם לאות על ידיכם והיו לטוטפות בין עיניכם וכתבתם על מזוזות ביתך ובשערך. הקשירה הזו שיקשור את אותם הדברים על זרועו ועל ראשו והכתיבה שיכתבם על מזוזות ביתו ועל שעריו הם יעוררוהו ויזכירוהו תמיד את חובתו בעולמו.
(ליקוטי אהרון לרבי אהרון אזרד ז"ל)

שבת שלום

שבת שלום 
יישר כח על ההתמדה
עלו והצליחו



לדבר התורה באתר



פרשת השבוע – פרשת ואתחנן

ואתחנן זה אחד מעשרה לשונות של תפילה (רש"י) תשע לשונות הן: ישועה, צעקה, נאקה, רינה, פצור, קריאה, נפול, פגיעה, תחינה.
אומר המדרש: תשע לשונות אלה עם מלת "ואתחנן" בגימטרייא 2700 וכן אברהם, יצחק, ישראל, שחרית, מנחה, ערבית בגימטרייא 2700 רמז שתפילתו שבכל יום שאבות תיקנום כוללות כל לשונות של תפילה.

"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"(ו' ד')
פסוק זה מופיע לאחר עשרת הדיברות דווקא, שכן הוא שורש ויסוד האמונה, וכל מי שאינו מאמין כביכול באחדות השם יתברך שמו, ואינו מודה בכך, דינו ככופר בעיקר.

שיקולו של משה רבינו
כמה תפילות התפלל משה רבינו כדי שיזכה להכנס לא"י תקט"ו - 515 תפילות! וחז"ל תמהים ושואלים: "וכי לאכול מפריה הוא צריך" מדוע הרעיש עולמות? ותירוצו, שמשה רבינו ידע  עד כמה הארץ קדושה, נעלה ונפלאה. הוא ידע, שכל מצווה שנעשית כאן, בארץ הקודש, כאילו נעשתה בתוך ארמון המלך, וחשיבותה ושכרה חשובים עשרת מונים. כפי שעבירה שנעשתה כאן – הרי היא כאילו נעברה  בפני המלך, וחומרתה מוכפלת. ומלבד זאת הרי כל יהודי המתגורר בארץ הקודש מקיים מצות עשה בכל רגע ורגע, כמו ישיבה בסוכה!
והנה מתייצבים בפניו בני גד ובני ראובן ומותרים מרצונם על חלקם בארץ הקודש, מדוע?משום שיש להם... פרות ועיזים! מוותרים על רוחניות בשביל... עשב! מה הרגיש באותו שעה משה רבינו?הוא, שכל כך רצה להיכנס לארץ – מול אלו שמוותרים עליה! ומה נענה להם? שום דבר, הסכים לבקשתם בתנאי שיעזרו בכבוש הארץ. מדוע? למה לא מחה בעצם, ולא הסביר להם את חשיבות הארץ? מסביר הספורנו ז"ל כדי שלא להיכנס במחלוקת! אבל האם לא כדי להיכנס למחלוקת של שעה קלה, כדי להנחיל להם רוחניות לדורות עולם? אלא משה רבינו ידע והבין שמחלוקת של שעה עלולה לקלל.

ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (ח',ט')
דהיינו שהארץ כל כך חשובה שאפילו אם תאכל לחם בלבד אינך מסכן כיון שהלחם יש בו טעם משובח – רוחני.(מהר"ם שייף)

"ומשלם לשונאיו" (ז',י')
קשה - למה אמר שונאיו לשון רבים וגמר אמר פניו להעבידו לשון יחיד? ואולי כי טעם אומרו לשון רבים כי לא ישלם לרשע אל פניו אלא כשיראה כי לא הוא בלבד שונא אלא גם הבאים מימנו כיוצא בו שבזה אין לא תיקווה, והוא אומרו ומשלם לשנאו לשון רבים אבל אם לא יהיה שונא אלא הוא וזרע הבא מימנו לא יהיה שונא, ברא מזכה אבא ולא ישלם לו להעבידו.
וגמר אמר בלשון יחיד, כי ביחיד מדבר הכתוב אלא שהעירך בדבר האמור במה שאמר לשונאיו לשון רבים, וחזר לומר, לא יאחר פרוש ואם אין הרשע בא ברבים אלא הוא לבד שונא ולא הבאים אחריו יתחכם עמו ה' באופן אחר לא יאחר לו בעולם הזה לשלם לו עונשו כדי שלא ירשיע עוד ותאבד תקוותו
אלא ימהר לשלם לו מיתה שהוא חייב בה או ייסורין כיון שיש לו תקווה שיזכה באמצעות בנו. (אור החיים)

"רב לך שבת בעמק הבכא"
כי ימי בין המצרים הם בגדר של עמק הבכא ואז "רב לך שבת". יום שבת קודש בימי בן המצרים הוא יותר גדול מכול ימות השנה. מפני שבימות החול גדול הצער, לכן בשבת קודש נתרבה השמחה למעלה. בהפטרת חזון נאמר "רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרעו, למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ שפטו יתום, ריבו אלמנה" ופירש"י ז"ל רחצו, הסירו, חדלו, למדו, דרשו, אשרו, שפטו, ריבו, לכו.

"ואתחנן אל ה' "(ג', כ"ו)
ואתחנן בגימטרייא שירה דהינו תמיד לזמר בתפילה והכוונה צריכה להיות מקירות לבניו, אל שמו יתברך.
"בעת ההיא לאמר" - ר"ת - הלב שצריכה התפילה להיות מכול הלב.כל הדברים הקדושים לקוחים מתוך ספר ליקוטי אהרון שכתב ערך וליקט רבי אהרון אזרד זצ"ל

שבת שלום!

שבת שלום לכל עם ישראל
דבר תורה לשבת קודש מחברינו
יישר כוח

פרשת השבוע – עקב

על הכתוב בתחילת הפרשה "והיה עקב תשמעון..."(ז', י"ב) מעיר רש"י אם המצוות הקלות שהאדם דש בעקביו – תשמעון, אזי ישמור ה' את הבטחתו להיטב לעם ישראל כמפורט בהמשך הפרשה. על כך שואל הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, כלום אפשר לומר על עם ישראל שהם מזלזלים בחלק מהמצוות הקריות בפיהם "מצוות קלות"? והרי כבר הורו נו חכמינו בפרקי אבות: "והיו זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע שכרן של מצוות".

אלא אומר על כך הרבי מקוצק, בוא וראה איזוהי מצווה שאדם דש בעקביו פשוטו כמשמעו כדי לקיימה – זוהי מצוות יישוב הארץ, ההליכה בארץ ישראל והישיבה בה הן חלק ממצוות התורה, אולם רבים טועים במצוות אלו וחושבים אותן כמצוות קלות שאפשר להתעלם מהן. כנגד אותם אלו אומר כאן הכתוב: ""והיה עקב תשמעון"אם תשמעו כראוי את המצווה שאדם מקיים בעקב – דהיינו בהליכה על אדמת ארץ ישראל – יקיים גם ה' את הבטחתו להיטב לכם, ככתוב: "ושמר ה' אלוהיך לך א הברית ואת החסד ....ואהבך וברכך והרבך..."

על פסוק זה מעיר הרמב"ן, טעם "עקב", כמו "בעבור" = בגלל. וכן גם הפסוק, "עקב אשר שמע אברהם בקולי". ולדברי רבנו חיים בן עטר זצ"ל, בעל "אור החיים", רמז הכתוב במילה "עקב" את מידות התורה שיהיה האדם הולך עקב בצד אגודל בענווה ובשפלות ואז ישכיל לשמוע = להבין בלימודי התורה. והרמז באות "נון" שבאה בסוף המילה תשמעון – שישיג אדם ויבין חמישים שערי בינה.

בהמשך הפסוק כתוב "והיה עקב תשמעון....והסיר ה' ממך כל חולי..." ובכך מבטיח ה' לעם ישראל אז ולדורות שהדבקות בתורה ובמצוות היא סגולה בדוקה להסרת חולי ומדווה הפוקדים את האדם.

וכמו שאומר רבי יהושע בן לוי במאמר המפורסם, "חש בראשו – יעסוק בתורה", חש בגרונו – יעסוק בתורה, חש במעיו – יעסוק בתורה, חש בעצמותיו – יעסוק בתורה, חש בכל גופו – יעסוק בתורה". (עירובין)

"וברך פרי בטנך ..." (ז, י"ג)

מעירים כאן בעלי המסורה: בשני מקומות אנו מוצאים בתורה את הבטחת ה' לעם ישראל בלשון "וברכך", בפרשת משפטים, נאמר: וברך את לחמך ואת מימך", ובפרשת עקב נאמר "וברך פרע בטנך". ובכך מרמזת לנו התורה ששתי ברכות אלו משלימות אחת את השנייה, ואין האחת ממשית ללא רעותה.

שכן אדם הזוכה בעור ובממון רב, אין לו הנאה מלאה מחייו שכן אין לו למי להוריש את כל מה שצבר ולעיתים מנקר המחשבה בראשו "עבור מי אני עמל?"

ולעומתו האחד שטרוד בפרנסה אך יש לו בנים, מקשה עליו עול הפרנסה עד כי אינו יכול להינות חס ושלום מחייו. באה התורה ומרמזת מי זה שרואה ברכה שלימה בחיים? אותו האחד שהתקיימו בו שתי ברכות אלו, ברכת הפרנסה וברכת הבנים. ככתוב "יגיע כפך כי תאכל, אשרך וטוב לך, אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב שולחנך – הינה כי כן יבורך גבר ירא ה'"  (תהילים קכ"ח)

(לקוח מתוך "פרפראות לתורה")

שבת שלום

לדבר התורה באתר

שבת שלום לכל החברים
מצורף ממתק לשבת קודש 

לדבר התורה

דברי התורה לקוחים מספר "ליקוטי אהרון" לרבי אהרון אזרד ז"ל

"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" (י"א,כ"ו).
הצדיק רבי מרדכי מבלגורי מוצא קשר עניני בין סוף פרשת "עקב" לתחילת פרשה זו.
פרשת "עקב" מסתימת בהבטחה גדולה לישראל: "פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם על פני כול הארץ". אולם  הבטחה זו מותנית בכך, שישראל ישמרו את מיצות התורה ויהיו ראוים להיקרא
"עם ה' " , לכך ממתכון הכתוב בתחילת פרשתנו: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה
וקללה" – הפחד והמורא שהקב"ה מטיל על האומות כלפי ישראל עשוים להיות לכם לברכה או חלילה לקללה. בשעה שבני ישראל אינם מתנהגים כראוי לעם ה'. נהפך הפחד המוטל על הגויים להיות לרועץ בבני ישראל: כי באורח טבעי מתעוררים בגויים רגשות שנאה כלפי העם הזר והמפחיד, המביאות לרדיפות ולפגעים שהם "קללה" לישראל. אבל כאשר בני ישראל נאמנים לייעודם המקורי ודבקים במצות התורה הפחד המוטל על הגויים מביא "ברכה" לישראל, כי מכוח ההשגחה העליונה הגויים יראים להצר את צעדיהם של בני ישראל ולפיגוע בעם ה'...

"ראה אנוכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" (י"א,כ"ו).
על לשון – הפתיחה  בפרשה זו שואלים חכמי ישראל: מדוע פונה כאן משה לבני עמו בלשון – יחיד: "ראה!"? הרי קריאה זו נעשית לכל ישראל, כמובא בהמשך הכתוב: "אנוכי נותן לפניכם... את הברכה אשר תישמעו"!
משיב על כך הגאון רבי אליהו מוילנא: משה רבנו בא ללמד לכל אדם מישראל מוסר –השכל חשוב בחיים: שלא יאמר היחיד: הואיל ורבים הם ההולכים בדרך מסוימת, אצטרף גם אני אליהם בעיניים עצומות, ואיני צריך לבדוק טיבה ומהותו של דרך זו. קוראת כאן התורה אל כל יחיד: "ראה!" – עליך אישית מוטלת החובה לבדוק ולבחון אם טובה הדרך, שבה הולכים הרבים, אם לא": ולפי תוצאת הבדיקה תבור לך את הדרך שתלך בה בחיים.

"והניח לכם מיכל אויבכם מסביב וישבתם בטח" (י"ב,י').
לכאורה מצוי כפל – לשון בדברי הכתוב שלפנינו. שאם בני ישראל מובטחים, שתהיה להם מנוחה מכל אויביהם מסביב מובן מאילו שישבו בטח בארצם. מדוע בכל זאת נאמר כאן במפורש: "וישבתם בטח"? משיב על כך רבי יהונתן אייבשיץ: במילים "וישבתם בטח" אין הכוונה לביטחון מאויב חיצוני, אלא לקיום "שלום – בית" בקרב שבטי ישראל בארץ היעודה. בכתוב שלפנינו מציות אפוא שתי הבטחות טובות לבני ישראל: א) תהיה להם מנוחה מן הגויים, היושבים מסביב לגבולות הארץ: ב) ישרור שלום פנימי בין חלקי העם השונים. מוסיף על כך בעל "גליל זהב": "וישבתם בטח" הוא תנאי הכרחי לקיום ההבטחה: "והניח לכם מיכל אויבכם מיסביב". שבשבעה ששורר שלום בין כל חלקי העם, ואין ישראל מופלגים לכיתות ולמפלגות, המתנצחות זו בזו בדיבור ומעשה – אינם צריכים לחשוש מן האויבים הנכרים, היושבים מסביב לארצם.   

שבת שלום לכל עם ישראל
חודש הרחמים והסליחות
בעזרת ה שנזכה לחזור בתשובה


לדבר התורה באתר



"כי פתח תיפתח את ידך" (ט"ו, ח')
ראשי תיבות של כי פתח תפתח הוא: תכף וסופי תיבות של כי פתח תפתח הוא בגימטרייא: יה – וה מסביר הרב "צוף דבש" זצ"ל את כפל הלשון: אם פתח – אז תפתח: "הקב"ה יפתח לך את אוצרו הטוב" כלומר, אדם ה' פותח את ידו לצדקה – פותח בכך את אוצרו הטוב של הקב"ה, להריק עליו ועל כל עם ישראל שפע ברכה והצלחה עד בלי די!
וצדקה אינה רק בכסף, היא גם ויתור לזולת, גם עזרה, גם עידוד, גם מילה טובה, הנה כי כן, מצוי בידינו המפתח לאוצרו הטוב של הקב"ה – הבה נשתמש בו לטובה ולברכה!

"ובערתה הרע מקרבך" (י"ז,ז')
אפשר לפרש דרך  רמז שבא לומר תוציא הרע מקרבך, דהיינו אם תפחית המלה רע – 270 מהמלה מקרבך תקבל המילה מלבך, וזה שכתוב: "ובערת הרע מתוך לבך" (פניני דניאל)

" כי יפליא ממך בין דם לדם" (י"ז,ח').
בא הכתוב ללמדך שאם לא תבין מדוע בר מינן נישפך דם? על זה מתרץ הפסוק משום דברי ריבות בשעריך דהיינו שנאת חינם, ויבואר על פי המדרש האומר: שאלה כנסת ישראל את הקב"ה מדוע ציות את ישראל לכסות את הדם, ואילו את דמם שנישפך מחורבן הבית, דכתיב שפכו דמם כמים ואין קובר, אינך מכסה דמם, ועל זה ממשיך הפסוק ואומר דברי ריבות משום שדם זה להם על שנאת חינם (שם)

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (ט"ז, י"ח)
כותב הצדיק רבי משה עמבר ז"ל על פסוק זה, שהוא מורה לנו על דרך תשובה בחודש הרחמים שבו נפתחים נ"ב, שערים לנ"ב שבועות השנה, וכל יום משפיע לשבוע אחד, ומי שזוכה לכל נ"ב השערים של אלו הימים מראש חודש אלול ועד שמחת תורה אזי נקרא הוא ב"ן להקב"ה, ע"פ דברי חז"ל שהלב והעין הם שני סרסורי עברה והם מעידים על האדם ושופטים אותו. ואם להפך השופטים והשוטרים הללו יישפט אדם ויפסק דינו בימים הנוראים אם לטוב ואם להיפך. באלו הנ"ב ימים אם עשה בהם מצוות ומעשים טובים אז נקרא ב"ן לה'.

וזה שכתוב שופטים ושוטרים שהם העין והלב ידיים ורגליים תתן לך – היינו להנאתך ולטובתך רק לדבר מצווה.

מי ייתן ונזכה לשנה טובה יחד עם על עם ישראל

דברי התורה לקוחים מתוך ספר "ליקוטי אהרון" לרבי אהרון אזרד ז"ל

שלום חברים
מצורף דבר תורה מאתר קוראים תורה.

שבת שלום לכל עם ישראל
בברכת שנת לימודים פורייה להגדיל תורה ולהאדירה

לדבר התורה באתר

פרשת השבוע – כי תצא

כשהלך לעולמו המקובל רבי משה קורדוברו (הרמ"ק, גיסו של המשורר והמקובל רבי שלמה אלקבץ), הספיד אותו תלמידו הדגול, רבי יצחק לוריא (האר"י הקדוש). ובתוך דבריו קרא על המנוח את הפסוק בפרשתינו: "וכי יהיה באיש חטא – משפט מוות", ופירש, אם יחסר באיש צדיק הטעם ל"משפט מוות" שנגזר עליו מאת ה', אם נראה שאין באדם כל פגם של עבירה שיתחייב על ידם עונש מוות ובכל זאת "והומת", "ותלית אותו על עץ" – עליך לתלות את סיבת חטאו בעוון עץ הדעת שעל ידו נגזרה מיתה לכל יצור חי. וכבר מצאנו בדברי חז"ל, ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הם: בנימים בן יעקב, ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד (בבא בתרא) ופירושו אנשים אלו לא היו ראויים למות אלא שנגזרה גזרת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של מנחש. (ספר פרפראות לתורה)

"שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך" (כ"ב, ז')
במצוות שילוח הקן מוסיפה התורה סיבה "למען ייטב לך והארכת ימים", אותה ההנמקה מצויה גם במצוות כיבוד הורים שבעשרה הדברות "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך...".

הבטחת ה' לאריכות ימים ולרוב טוב נאמה במצווה קלה כשילוח הקו מצווה שאין בה חסרון כיס, וגם מופיעה ההבטחה לאריכות ימים במצווה חמורה ככיבוד אב ואם. דבר זה בא ללמדנו שיש לשמור את כל המצוות שבתורה, קלה כחמורה ואין להבדיל בין מה שבעינינו נראה כמצווה קלה לבין מצווה חמורה, שאין אדם יודע שכרן של מצוות.

"כי תצא מחנך על אויבך ונשמרת מכל דבר רע" (כ"ג, י')
על פסוק זה מעיר הרמב"ן, הכתוב יזהיר בעת אשר מצוי בו. (בעת מלחמה שאין האנשים נרתעים אז מן החטא)והידוע במנהגי המחנות שיוצאים למלחמה, כי יוכלו כל תועבה ויבזזו ויגזלו ויחמסו, ואינם מתבוששים במעשיהם הרעים, ולדעת הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק ז"ל, בעל ה"משך חכמה", מזהיר כאן הכתוב את ישראל בעיקר מלשון הרע ומשום כך פותח הקב"ה, ובשעת מלחמה נחוץ ביותר ה

"לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך" (כ"ב, א')
הרואה את אבדת ישראל חייב לטפל בה ולהשיב אותה לבעליה שנאמר: "השב תשיבם".
הגברים והנשים חייבים כאחד במצוות השבת אבידה, כיוון שזוהי מצוות עשה שאין הזמן גרמא, אבל בדברים שאין דרך הנשים ליטול ולחזיר פטורות כדין זקן ואינה לפי כבודו.
 

החתם סופר מפרש פסוק זה על דרך הדרש, שבאה התורה להדריך את האדם לבל ידון חלילה שנשמת אחיו נדחה ואין לה תנה ועל ידיד זה יבוא לו "והתעלמת מהם" – מהשבתו בתשובה, שאין זו הדרך. וגם אם אחיך רחוק הוא מאוד בבחינת "אם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו" גם אז יש לו תקווה ותקנה, כמו שמצאנו אצל רבי יוחנן שהנחיל דרך לריש לקיש, שקרבו ולמדו דרך ישרה מהי.
(מתוך ספר עונג שולחן שבת)

שבת שלום

שבת שלום לכל עם ישראל
דבר תורה מאתר קוראים תורה


פרשת השבוע – כי תבוא

כיצד נתקיימו דבריו של הרב הגאון מברודי בפרשת התוכחה?
לאחר פטירתו של רבי שלמה קוגר מברודי בחודש תמוז תרכ"ט, ביקש אחד ממקורביו להוציא לאור את פירושו לתורה.
אך כיוון שהדבר היה כרוך בהשקעה כספית גדולה מאוד, נטל האיש את כתב ידו של הגאון וסבב על פתחי נדיבים בערי הסביבה בכדי להשיג מהם תמיכה כספית נאותה להדפסת הספר של הגאון שהתפרסם בערי גליציה כאחד מגדולי הדור. אולם נסיון ההתרמה של האדם לא עלה יפה ובסופו של דבר חזר לברודי כאשר באמתחתו סכום כסף מועט, שלא היה בידו כדי לכסות את ההוצאה הכרוכה בהדפסת הפירוש לחמשת חומשי תורה.
בא אותו האדם אצל רבי אברהם בנימין בנו של רבי שלמה קלוגר וסיפר בנימת אכזבה על כישלנו במסע ההתרמה לכבוד אביו המנוח.
נטל רבי אברהם את כתב היד והחל מדפדף בו עד שהגיע לסוף פסוקי התוכחה שבפרשת "כי תבוא", ומצאה שם את המאמר הבא: "אלא דברי הברית" (כ"ח, ס"ט). נשאלת השאלה: מה הקשר בין שני פסוקים אלו? אלא יש רמז לכך שיבואו ימים בהם התורה תמצא בשפל המדרגה "ואין קונה אלה דברי הברית" – שלא היו קונים לדברי התורה ולספר על התורה.
מופלא הדבר – נאנח רבי אברהם בנימין כאילו אבא כיוון בדבריו לאותה הנבואה ארעה זה עכשיו.

הצדיק רבי נפתלי מרופישץ היה מגדולי האדמורים בדורו, ואלפי חסידים נהרו לפתוח כדי להתבשם מאמרותיו השנונות, ומשיחותיו החריפות, שעוררו התפעלות בלב כל שומע.
פעם אחת אמרה לו אשתו החכמה והמלומדת, מה ראו הקדמונים לקבוע בנוסח ברכות השחר הפרדה בין גברים לנשים "ברוך שלא עשני אשה", שהרי מצויים בכל קבילות ישראל אנשים בורים ועמי ארצות. על כן, איך יעלה על הדעת שאדם בור שאין בו לא תורה ולא סחורה יעדיף עצמו על פני הרבנית מרופשיץ המושכלת והמלומדת? שהרי גם הוא מברך בכל בוקר "שלא עשני אשה"
חייך רבי נפתלי כנגד אשתו והשיב לה כדרכו בשנינות: עלייך ליתן דעתך, שכל איש בישראל אינו מברך ברכה זו אלא כלפי האישה שלו.

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"
בחתונה יש הבדל משמעותי בין המחותנים (הורי החתן והכלה) לבין שאר האורחים והעוסקים במלאכת הארגון.
המחותנים שמחים בעצם העובדה שזכו להכניס תחת החופה את בנם וביתם ושמחה זו היא זו שגורמת לכל המשתה ולכל השמחה הגדולה.
לעומתם, שאר המוזמנים הם אינם שמחים מכח עצמם אלא תחילה משתתפים בסעודה ולאחר שאלו מכל טוב ושתו משקאות אז מתעוררת בהם השמחה.
כך גם הנמשל אותו הגדיל לתאר המגיד מדובנא זצ"ל – כאשר האדם מקיים את תורתו ואת מצוותיו של הקב"ה מכל ליבו ובשמחה גדולה דומה הוא לאותו המחותן השמח בעצם קיום המצווה. ואם חלילה הוא אינו שמח בעצם קיום המצווה הרי הוא כאורח לא קרוי-כאחד שאינו מוזמן, זר.

(לקוח מתוך ספר ליקוטי אהרון לרבי אהרון אזרד ז"ל)


לדבר התורה באתר

שנה טוב ומבורכת לכל עם ישראל

מצורף דבר תורה לפשות ניצבים וילך

לדבר התורה באתר

יישר כח!!

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם..." (כ"ט, ט')
רש"י עומד על סמיכות הפרשיות כאן: וזה לשונו: למה נסמכה פרשת "אתם ניצבים" לקללות שבפרשת כי תבוא לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים – תשעים ושמונה קללותף חוץ ממ"ט שבתורת כוהנים – מלבד ארבעים ותשע קללות שנמצאות בפרשת "בחוקותי". הוריקו פניהם – החוירו מרוב פחג ואמרו: מי יוכל לעמוד באילו – בקללות מרובות אלו?! התחיל משה לפייסם: "אתם ניצבים היום", הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו כולכם ניצבים לפני ה' בלא פגע. נשאלת השאלה מדוע "הוריקו פניהם של ישראל, כששמעו את הקללות שבפרשת "כי תבוא", ולא הגיבו כך על הקללות שבפרשת "בחוקותי"?

מסביר זאת רבי גרשון אשכנזי בספרו "עבודת הגרשוני", הקללות בפרשת "בחוקותי" נאמרו בלשון רבים: וכבר אמרו חז"ל בדברים רבה (ב',י"ד) "כל צרה שהיא של יחיד – צרה, וכל צרה שאינה של יחיד אלא מופנית לרבים – אינה צרה". משום כך לא התרשמו רבים בישראל מן התוכחה שפרשת "בחוקותי", כי אמרו בליבם אין הדברים מופנים אלינו אל לאחרים!

אולם לאחר השמעת התוכחה שבפרשת "כי תבוא" בלשון יחיד חש כל אדם בישראל שהדברים מופנים אישית איליו. ולכן "הוריקו פניהם" והביעו באזני משה את תחושת הפחד שאפפה אותם מפני הבאות. על כך השיב משה הרועה הנאמן לישראל בדברי פיוס ועידוד "אתם ניצבים היום כולכם" – כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר חוזר ומאיר לאחר החשכה, כך האיר לכם ה' וכך עתיד האחר לכם, והקללות והייסורים מקיימים אתכם ומציבים ומחזקים אתכם לפניו.

"ולא אתכם לבדכם אנוכי כרת את הברית הזאת" (כ"ט, י"ג)
הצדיק רבי חיים מאיר מוויזניץ' הרבה להטיף לשומעיו על החשיבות של לכוד ואחדות בישראל, וכה אמר באחת מדרשותיו: "בנאום הפרדה שלו לבאי הארץ קורא משה בשם ה': ולא איתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת". בקריאה זו פונה הרועה הנאמן לבני עמו, שיתלכדו לחטיבה אחת באחווה וברעות, כי הקב"ה אינו מוכן לכרות ברית עם ישראל, כשהם בבחינת "אתם לבדכם" – איש איש לעצמו ולביתו – אלא כורת בריתו עם עם המלוכד כאיש אחד.

"פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה" (כ"ט, י"ז)
אומרים חכמי ישראל ראשי תיבות של "שורש פורה ראש ולענה" מצטרפים למילה "שופר". שכן תקיעות השופר מחרידות את השומע ומעוררות אותו לתשובה, כדברי הנביא עמוס (ג', ו'): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?", לכן קבעו הקדמונים לתקוע בשופר כל חודש אלול שהוא חודש הרחמים והסליחות. ומכוח תקיעות אלו בימי אלול יעקרו מלב האדם כל השורשים הרעים המשחיתים את הגוף ואת הנפש.
ועוד אומרים בענין זה חכמי ישראל: במזמור ק"ן בתהילים מצאנו י"ב פעמים "הללו" – כנגד י"ב חודשי השנה. "הללו" הראשון הוא כנגד ניסן, הראשון לחודשי השנה בתקופת המקרא. ו"הללוהו בתקע שופר" (השישי שבמזמור) הוא כנגד אלול, השישי במנין החודשים מניסן. בכך מצוי איפוא רמז, שראוי לתקוע בשופר בחודש אלול אך ראוי ליתן את הדעת שתקיעות אלו אינן אלא מנהג בניגוד לתקיעת שופר בראש השנה שהיא מצוה מן התורה. והנוהגים לתקוע בכל בוקר אחרי תפילת שחרית ארבעה קולות: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. ובערב ראש השנה אין תוקעים בשופר בכדי להפריד בין התקיעות של מנהג לתקיעות של מצווה.

דברי התורה לקוחים מספרו של רבי אהרון אזרד זצ"ל בעל "ליקוטי אהרון"

שבת שלום

שנה טובה ומברוכת, גדושה במעשים טובים, צדקות וחסדים
יישר כח גדול!!
לדבר התורה באתר

"וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דיבר ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו למועד...וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים....ואברהם בן מאת שנה.. ותאמר שרה צחוק עשה לי אלוקים ...ותאמר מי מילל לאברה הינקה בנים שרה" הינה יראה לרמוז בכתובים אלו על תוכן עיניינו בראש השנה ואשר על ידי שופר ממתיקים כל הגבורות ונכללים בכל החסדים. וידוע אשר אברהם הוא מידת החסד. ויצחק הוא מידת הגבורה ויש לרמוז בתפילתנו בראש השנה ועקדת יצחק לזרכו היום ברמים תזכור שיש לפרש שתעקוד מידת הגבורה ומסטים בכבל יאסור ויתכללו הגבורות בחסדים  ומפני זה אנו תוקעים מאה קולות למנין העשר ספירות שכל אחת כלולה מעשרה.

"וה' פקד את שרה" – ביאורו שה' יתברך פקד צווה אותנו שנתקע בשופר, כי שרה נוטריקון שופר, ראש השנה כאשר אמר יום תרועה יהיה לכם. ויעש ה' לשרה כאשר דיבר, ויעש לשון תיקון – עשיה. כאשר הדיבור מרמז שמעוררין הדינים מתתקנים מתמתקין על ידי שופר ראש השנה שדיבר הוא קשות. "ותהר" – מרמז שעל ידי השופר הם באים לבחינת הרת עולם

"ותלד שרה לאברהם " – פירוש שהתולדה משופר רשא השנה היא מידת אברהם שהיא מידת החסד. "בן לזקוניו" רומז שיורדין השפעות טובות לישראל. "למועד אשר דיבר איתו האלוקים" – למועד הזה שהוא ראש השנה אשר דיבר אלוקים וצוה לתקוע שגם מיד אלוקים מסכמת שישובו ישראל בתשובה ויתהפכו הגבורות לחסדים. "וימל אברהם את יצחק" – שמידת אברהם בטלה את מידת יצחק. "בן שמנת ימים" – רומז לשמנת ספירות ממלכות עד חכמה שגולן נמתקו ויורד לתוכן מוח החכמה העילאה. "ואברהם בן מאת שנה" רומז שמידת הרחמים מתעורר על ידי מאה הקולות שעולין אל העשר ספירות שכל אחת כלולה מהעשר. "בהולד לו את יצחק" – רומז שעל יד זה נולד שמחה וחדווה בעולמות

(לקוח מתוך ספר "מאור ושמש")

מעט הלכות ומנהגי חודש אלול

אם אין מניין בשעת אמירת הסליחות, היחיד לא יאמר שלוש עשרה מידות, אך אם יודע טעמים יכול לאמרם בטעמי המקרא. אמירת הסליחות צריכה להיות בהכנעה ובכוונה יתרה ובייחוד יש לכוון בשלוש עשרה המידות. הרגילים לומר סליחות בחצות הלילה ראוי ונכון הוא שיאמרו תיקון חצות קודם לכן. אין ליחיד לומר סליחות בנוסח ארמית אך אם יש מניין בבית הכנסת יאמרו את הנוסח הארמי כיוון שאין מלאכי השרת מכירים בשפה הארמית. כשאומרים "ויעבור" צריכים הציבור לומר תיבות "ויעבור ה' על פניו ויקרא" בלחש והחזן יאמרם בקול רם ואח"כ כולם יאמרו יחד מתיבות "ה' ה' אל רחום וחנון..." עד "ונקה" וכן הוא המנהג.כשאומר "ה' ה'" יש לכפוף קומתו ויש המתכופפים כל גופם ממש. וזוקפין בתיבת "ויקרא". אין לכפול פסוק "שמע ישראל" שבסליחות. הקמים באשמות הבוקר לומר סליחות נכון שיברכו תחילה ברכות התורה כיוון שבתוך הסליחות ישנם מזמורי תהילים ופסוקים.

מן החסידות...

יהודי אחד ששקע בחיי חטא הגיע אל המגיד מקוז'ניץ וביקש דרך לתשובה שלמה. המגיד אמר לו להקפיד על תפילה בכוונה, קביעת עיתים לתורה והידור במצוות. האיש התמה פנה אל המגיד ואמר "ומה יהיה על כל הפגמים שפגמתי ועל תיקון נשמתי?" המגיד השיב לו – חייל שנפצע בשדה הקרב תחילה מגיע אל מקום מבטחים להחיות נפשו ורק לאחר מכן מתחיל לטפל בפצעיו. כך גם בעל תשובה, תחילה יברח מן החטא לחיי תורה ומצוות ולאחר מכן יחל לתקן את פגמי העבר.

שבת שלום

שלום וברכה לכל עם ישראל
שבת שלום 

חוזרים ובגדול


לדבר התורה באתר

פרשת נח היא הפרשה השנייה בספר בראשית.

"וישאר אך נח" (ז', כ"ג)
רש"י בשם מדרש אגדה – גונח מנשיכת ארי. רבים מפרשים זאת מהמילה "אך" המזכירה לנו אנחה, אולם רבי העשיל מקראקא לומד מכך שכתוב "נח" לבדו ללא שום ואר. והרי בתחילת הפרשה נקרא "צדיק  תמים" ומדוע כאן נלקחו תאריו? שיידוע שלא התפלל על דורו – ולכן אינו "צדיק". אך מדוע לא יקרא "תמים", אלא מוכרח מכאן אינו תמים שנשכו ארי.

"ויחל נח איש האדמה" (ט', כ')
במדרש בראשית רבה: "אמר רבי ברכיה – חביב משה מנח, נח משנקרא איש צדיק נקרא איש אדמה, משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלוהים.
נח בתחילה נקרא איש צדיק ולבסוף ירד בדרגתו ונקרא איש אדמה, ולעומתו משה נקרא בתחילה איש מרי ולבסוף התעלה לדרגת "איש האלוהים". מבאר הרב מאיר שמחה שיש שתי דרכם בעבודת השם. האחת, מייחד עצמו לעבודת הבורא, מתבודד ומסתגר ולעומתו השני עוסק הרבה בצרכי ציבור ומבטל עצמו עבור הכלל עד כדי כך שמפקיר נפשו עבורם. והיה מקום לחשוב שהראשון בדרכו יעלה מעלה מעלה ואילו השני ירד ממדרגתו. בא מדרש זה ומצביע על נח שהתרחק מבני דורו כדי שלא יושפע מהם. ובתחילה היה בדרגה גבוה – איש צדיק , אך בדרכו לא התעלה אלא ירד מטה מטה עד שנקרא איש אדמה. ולעומתו משה רבינו שבתחילת דרכו עשה מעשה קשה של הריגה ונאלץ לגלות ונקרא איש מצרי, אלא שמאחר ועשה כן במסירות נפש עבור ישראל זכה להתעלות מעלה מעלה שהגיע לתכלית השלמות ונקרא איש אלוהים. (משך חכמה)

על הפסוק "כל כלי יוצר עלייך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי", מבאר הרמב"ם באיגרת תימן שיש שתי שיטות בגויים האחת ללחום נגד ישראל והשנייה לסתור את תורתינו. האחת בכלי מלחמה כמו עמלק וסנחריב, נבוכדנצר וטיטוס. והשנייה על ידי טיעונים שונים ומשונים נגד תורתינו כדי להסיר מישראל קיום תורה ומצוות, ועל אלו האחרונים התנבא הנביא ישעיהו "כל כלי יוצר עלייך לא יצלח", ועל האחרונים ניבא: "כל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי". ושניהם לא יצליחו במזימתם "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו".

(דברי התורה לקוחים מספרו של רבי אהרון אזרד ז"ל – "ליקוטי אהרון")