אתר "קוראים תורה - פרשת השבוע" - מתעדכן - דבר תורה על פרשות השבוע

שבת שלום לכל עם ישראל
יישר כח!

לדבר התורה באתר

דבר תורה לפרשת ויחי

"ויחי יעקב בארץ מצרים" (מ"ז, כ"ח)

מצרים מלשון צרה וצוקה. יעקב – רמז לכלל ישראל שאין ישראל זוכים לחיות אמיתית אלא מתוך צרה וצוקה, כפי שאמרו חז"ל: "יאה עניותא ליהודאי" (חגיגה ט') – יפה עניות לישראל. וכן מצינו ביוסף שקרא לבנו אפרים: "כי הפרני ה' בארץ עוניי", וכן הוא אומר: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

"שמע בני מוסר אביך"

"ויט שכמו לסבול" – עול התורה (רש"י). משל: שר אחד גדול נסע על הים באוניות מרוץ מהודרת ומשוכללת. פעם אחת רצה לראות את המלחים המסבבים מרוצת האוניה הורידוהו לתחתית הספינה מקום שם המכונות והגלגלים סובבים במרוצתם בקול המולה. והינה רואה השר שהחדרים שמה שחורים מן העשן והקיטור וגם העובדים שם, בגדיהם ישנים ומשוחים בנפט. ענה ואמר: לא נאה לספינה מהודרת כזו המשוכללת בחדרים נאים ויפים שבתחתיה יימצאו חדרים עם כתלים שחורים וכי מנהיגי הספינה ילכו עם בגדים ישנים ומשוחים בשמן וגזר אומר להוציא משם את האנשים האלו לרחצם ולהלבישם בגדי שש לבנים ולסגור על המסגר את החדרים עם המכונות והגלגלים עד שיסיידו וינקו היטב כמתכונת החדרים המיועדים לנוסעים במעלות הספינה ..ומאיליו מובן שהספינה עצרה מיד בלב ים וכל נוסעיה נמצאו בסכנה גדולה. ונמשל ידוע כי קיום העולם שמים וארץ וכל צבאם הוא רק בשביל ישראל היושבים בבתי מדרשות ומשחירים עצמם על התורה וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק "שחורות כעורב", המה קברניטי הספינה מלחיה וחובליה ואמרו חז"ל על הפסוק "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" שאלמלי היה העולם בטל מהתורה אף לרגע אחד מיד הייתה מתבטלת כל הבריאה. ובשביל זה אנו עלינו לכבד מאוד את ללומדי התורה ולספק להם צרכיהם שהרי כל קיום הבריאה בזכותם. (החפץ חיים)

דברי התורה לקוחים מספרו של רבי אהרון אזרד ז"ל, בעל "ליקוטי אהרון"

שלום וברכה לכל הקוראים
מצורף דבר תורה קצר "מטעם" לשולחן שבת
יישר כח
לדבר התורה באתר

"וידבר אלוהים אל משה ויאמר איליו אני ה'" (ו',ב')
על הפסוק זה שמופיע בפתח הפרשה מעיר רבי משה בן חיים: "שנינו במסכת סוטה (י"ד): תפילתם של צדיקים מהפכות דעתו של הקדוש ברוך הוא ממידת האכזריות למידת רחמנות , דהיינו ממידת הדין למידת הרחמים. אולם לגבי מצרים היה הליך הפוך, ככתוב בסוף פרשת שמות: "ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה", וכוונת הכתוב כאן שמידת הרחמים  תיהפך למידת הדין לגבי פרעה, עד שישלח את עם ישראל מארץ מצרים. מפני כך מדגישה התורה הקדושה בתחילת פרשתנו "וידבר אלוהים (כינוי למידת הדין) אל משה, ויאמר איליו אני ה'" (כינוי למידת הרחמים). בכך בא הכתוב לומר שכלפי ישראל העשוקים והנרדפים במצרים ינקוט הקב"ה בדרך הפוכה מדרך זו הנקוטה כלפי פרעה והמצרים, שלגביהם תיהפך מידת הרחמים למידת הדין ויגאלם הקב"ה משעבוד מצרים המפרך.

"וישלח פרעה והינה לא מת ממקנה ישראל עד אחד, ויכבד לב פרעה..." (ט', ז')
מסביר הרב רבי אברהם אביש זצ"ל: לכאורה הדבר לא ברור ואפילו תמוה, מדוע פרעה הכביד את ליבו כשהובהר לו שלא מת ממקנה ישראל אפילו לא אחד במכת הדבר?! הרי במצב רגיל עובדה כזו אמורה לעורר רצון של הבנה וחזרה בתושה ואפילו רצון של תיקון אצל פרעה, רצון לוותר על עמדתו העיקשת שגורמת לו ולעמו לסבל רב. אלא שהובהר לפרעה שכל בהמות עם ישראל ניצלו במכת הדבר שפקדה את מצרים אמר בליבו שאין לו מקום לדאגה בשלב זה שהרי מצויות בהמות רבות ברשות עם ישראל ובכל עת יכול הוא לגנבם תחת כתר מלכותו לעצמו ולצרכי עמו, וכתוצאה מהרהור זה פרעה ראה לנכון להכביד את ליבו ומכאן גם שסירב לשלח את עם ישראל מארץ מצרים.

"כי בפעם הזו אני שולח א כל מגפותי אל ליבך..." (ט', י"ד)
על פסוק זה מעיר רש"י: למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות. על פסוק זה מקשים מפרשים רבים ואומרים, הרי מדובר כאן במכת ברד, מה אם כן פשר דבריו של רש"י על מכת בכורות השקולה כנגד שאר המכות?

מתרץ זאת נכדו של רש"י רבנו תם שהיה כיידוע נכדו של רש"י ואחיו של הרשב"ם: הוא מוצא מעין שוויון  בין מכת בכורות לבין מכת הברד. שכן במכת בכורות היכה הקב"ה כל בכור אדם וכל בכור בהמה ואילו במכת הברד הוכו ביכורי הצומח. כמו שכתוב: "והפשתה והשעורה נוכתה, כי השעורה בדיוק החלה להבשיל והפשתן החל להוציא גבעולים, אך החיטה והכוסמת לא הוכו בברד כי הן מאחרות להבשיל. מכאן שהערתו של רש"י – שמכת בכורות שקולה כנגד המכות כולם, מתייחסת לפי זה למכת הברד.

הפרשן האיטלקי רבי אברהם רפא כותב בספרו "מנחה בלולה", מצאתי בכתב יד ישן של רש"י, מכת בצורת – וכן נראה לי עיקר. בדרך זו מהלכים כמה פרשנים אחרים הסבורים שהמילה בצורת – מתייחסת למכרת ברד, אך היא נשתבשה בכמה מכתבי יד של רש"י, והמעתיקים כתבו במקומה "בכורות".

על אותו העיקרון מביעים לנו חכמי ישראל האחרונים שלדבריהם בכתב יד המקורי של רש"י מופיע: שמ"ב – "שמכת ברד" שקולה כנגד כל המכות.  ומדובר בטעות של המעתיק שכתב בטעות "מכת בכורות", במקום לכתוב "שמכת ברד", טעות זו הושרשה גם היא בהעתקים לספריו של רשי ודבקו בה כל המדפיסים שלאחריהם עד ימינו אנו.

שבת חמימה ונעימה לכל עם ישראל
עלו והצליחו!

דבר תורה לפרשת בא מקוראים תורה
לדבר התורה באתר

בפרשת "בא" לידי ביטוי סיום מוצלח מאבקו המדיני של משה בהוצאת בני ישראל מארץ מצרים. וכיון שישראל נעשים בני חורין משעבוד מצרים מסוגלים הם לקבל עול מצוות. משום כך מובאות בפרשה זו מצוות רבות המוטלות על עם ישראל החל בכתוב "החודש הזה לכם ראש חודשים..." שהיא המצווה הראשונה בה נצטוו ישראל כעם טרם יציאתם מארץ מצרים, שכן עד כה ניתנו להם המצוות ליחידים כדוגמת: מילה, איסור אכילת גיד הנשה וכו'...
רבי אהרון הלוי בעל "ספר החינוך" מונה בפרשת בא עשרים מצוות, החל במצוות קדוש החודש ומצוות שחיטת קורבן הפסח ואכילתו ועד למצוות סיפור יציאת מצרים לדורות ופדיון פטר חמור.

"בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו" (י', א')
על פסוק זה שבפתח הפרשה היה אומר הצדיק רבי יחיאל מיכל מזלוצ'וב שהיה מתלמידי הבעל שם טוב, "כי אני" – האומר על עצמו "אני" בחינת אני ואפסי עוד, סימן הוא "שהכבדתי את לבו" שאין לבו לב בשר אלא חמת (נאד) מלא דם ככבד שבבטן האדם.

"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך...וידעתם כי אני ה'" (י', ב')
הכתוב כאן מדגיש , שאם "תספר באוזני בנך ובן בנך" – אם תעבירו את עלילות ה' על פני שלושה דורות רצופים, שוב לא תיפסק מכם האמונה בה' וידיעת התורה והמצוות. וכן שנינו משמו של רבי יוחנן: "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד-חכם ובן בנו תלמיד חכם – שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם" (בבא מציעא פ"ה) לפי רעיון זה מתקשרת תחילת הפסוק שלפנינו עם דברי הסיום שבו: "וידעתם כי אני ה'"

"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך..." (י', ב')
אומרים כאן חכמי המסורה: בשני מקומות בתורה מצינו את המילה "ולמען", בתחילת פרשת "וארא" נאמר:  "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך". ובפרשת "עקב" נאמר "ולמען תאריכו ימים על האדמה"  לומר לך שכל המטפל כראוי בחינוך בנו ובני בניו זוכה לאריכות ימים על האדמה שהבטיח ה' לעמו. רבי יהושע מאוסטרובה בעל ה"תולדות אדם", קושר כאן ראשיתו של הכתוב ("ולמען תספר...") ולדברי הסיום : "וידיעתם כי אני ה'" ולדבריו עלינו להפיק מכאן מוסר השכל בעל חשיבות יתרה לחינוך הבנים. אם נחדיר בלב בנינו ובני בנינו את ההכרה בגדולת ה' בעולם – נתעלה גם אנו למדרגה גבוהה בידיעת ה' ויקויים בנו "וידעתם כי אני ה'".

שבת חמימה ונעימה לכל עם ישראל ולכל החברים!
עלו והצליחו!


ראו דבר תורה קצר ומתוק מדבש של צוות החברים קוראים תורה
לדבר התורה באתר

"והעליתם את עצמותי מזה אתכם..." (י"ג, י"ט)
אם רוצים אתם להיגאל, אמר להם יוסף הצדיק לאחיו, היזהרו במאוד במידת האחדות – והעליתם את עצמותי מזה אתכם שמרמז על מדת האחדות.
מה שאין כן חס ושלום הפירוד – הדבר מביא לגלות. כפי שבארו חז"ל על הפסוק שנאמר בשעה שנשלח יוסף על ידי יעקב אבינו ע"ה לשאול בשלום אחיו: "את אחי אנוכי מבקש" התשובה הייתה "נסעו מזה" והפרוש שנסעו מן האחדות והתוצאה הוראה שצמחה מאותו אירוע פירוד ידועה – חטיפתו ומכירתו של יוסף.
כיוצא בזה מצינו לחז"ל שאמרו כי חורבן בית המקדש השני היה מחתת שנאת חנם וכנגד זה הגאולה תצמח ותבוא על ידי אהבת חינם. אכן לא בכד אנו רואים בדורנו כל מיני אנשי חסד וארגונים שמייסדים תרומות וקופות גמ"ח למיניהם מסוגים שונים על כל גווני קשת העזרה לזולת חינם אין כסף. החל מכאלו שעוסקים בצרכי תינוקות, אוכל וכלה בממון וח"ו ציוד לאבלות – הלא זוהי עדות נפלאה לאהבת חינם.

"אז ישיר משה" (ט"ו, א')
העיר על כך בעל ה"שפת אמת" – שמשה רבינו ובני ישראל שרו את שירת הים על שזכו באותו מעמד לשתי מתנות רוחניות גדולות: האחת היא יראת ה' והשנייה היא אמונה בה'. הוא שאמר בכתוב ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

"ויהיה בשלח פרעה את העם" (י"ג, י"ז)
חכמינו ז"ל אמרו במסכת מגילה (י') "כל מקום שנאמר ויהי, אינו אלא לשון צער". על כך נשאלת השאלה: מה צער יש כאן, בצאת בני ישראל ממצרים לאחר מאות שנים של עבדות מפרכת? משיבים על כך חכמי ישראל שלשון "ויהי" באה על מנת לבטא את הצער ואת האכזבה שבני ישראל לא הגיעו עדיין להתעוררות הרצויה ולכמיהה הנמרצת להיגאל מחיי השעבוד שהיו נתונים בהם כמה דורות במצרים. המכות הרצופות שהביא הקב"ה על המצריים נועדו בראש ובראשונה לטעת בקרב בני ישראל את האמונה באלוהי האבות העומד לימינם בעת צרה ולפתח בקרבם תשוקה טבעי לחיי חופש ועצמאות אולם למרבה הצער לא הושגה מטרה זו למרות עשרת המכות שהונחתו על מצרים בהן בני ישראל לא ספגו אף לא מכה אחת. מצב עגום שכזה של עם היוצא מארץ של שיעבוד – עליו מציינת התורה "ויהי בשלח פרעה את העם" – מבהירה לנו שבני ישראל לא יצאו ממצרים מרצונם ומשאיפתם הטבעית לחיי חפש אלא פרעה הוא ששלח אותן מארצו ועל כך מובא בפתיחה "ויהי"- לשון צער.

"ונחנו מה כי תלינו עלינו" (ט"ז, ז')
פירש רש": "מה אנחנו חשובים".
רבינו יוסף חיים זצ"ל פירש: מה יכול להיות לשון ריבוי כעיניין "מה רב טובך" – והמעט הוא: "ונחנו מה" ,ויש לו לאדם לחשבו בענייני העולם הזה בלשון ריבוי שיש לו ב"ה כל צרכו – "מה רב טובך". ובעניינים הרוחניים השיג עדיין מאומה בבחינת "ונחנו מה", כי התורה והמצוות והמעשים הטובים אין להם קץ וגבול – "רחבה מצוותך מאוד".

שבת שלום לכל עם ישראל
אין כמו מעדן לשבת קודש, דבר תורה לשולחן שבת
יישר כח לכל העוסקים במלאכה

לדבר התורה באתר

דבר תורה לפרשת יתרו

"ביום רעה ימלטהו ה'..."

כתוב במדרש זה מה כתוב אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה', בראש השנה מקציבים לאדם כמה הפסדים ונזקים יהיו לו למשך השנה כולה, אולם מי שיש לו שכל בראשו והגיון בריא נותן מכספו לעניים וממילא הוא זוכה גם במצווה וגם ניצול מצרה, אבל אם הוא מקמץ ידו נוטלים ממנו את כספו באופן רע, על כך אמרו חכמינו:

"זכה" – הלא פרוס לרעב לחמך, "לא זכה" – ועניים מרודים תביא בית. וזוהי הכוונה של המדרש. אם הוא משכיל אל דל – שמשכיל הוא לתמוך בעניים, הרי – ביום רעה ימלטהו ה' – שאם נגזר עליו לסבול הפסדים שונים, הרי בגלל הצדקה שעשה ימלטהו ה' מכך. אבל אם לא השכיל ולא נתן צדקה כדבעי, הרי – ביום רעה – עליו להוציא כספו ואין מי שיצילנו מכך. (אהל יעקב)

"המעורר ישנים והמקיץ נרדמים ומחיה מתים"

הגמרא מספרת על רב נחמן בר יצחק שהיה לו תל עפר בתוך כרמו, הביא פועלים לחפור התל וחפרו אותו יום שלום, ביום השני בעודם חופרים קפץ אדם אחד מתוך התל וישב על התל והתחיל להתנודד ולצעוק, ומה היה קורא? שמא הגיע תחיית המתים....שמא הגיע תחיית המתים. רצו הפועלים והודיעו לרב נחמן, בא לשם ומצאו. אמר לו רב נחמן: מי אתה? אמר לו: מת אני שמא הגיע זמן תחיית המתים, אמר לו: מה טיבך בתל זה?, אמר לו: והלא אמרתי לך שמת אני, שמא הגיע זמן תחיית המתים? אמר לו: ומת אינו נרקב? אמר לו: לא. לא הכניסוך לבית הרב ולא קראוך ספר  משלי: "ורקב עצמות קנאה". מימי לא עמדתי על מידותיי ולא תפסתי בלבי קנאת חברי ולא ספרתי לא בבית המדרש ולא בבית הכנסת ולא נתתי ליבי ועיני אלא לדברי תורה, שנאמר "שומע ישכון בטח". אמר לו: רב נחמן, אבנה לך קבר. אמר לו: אל תעש לי מאומה ואל תעמידני ממקום זה מפני שברשות קברוני, אלא השב העפר שנטלת מעלי למקומו. והיה רב נחמן מתפחד ומתעצב כל היום כולו ואמר "אוי לי שהרגזתי למת". ואז קרא רב נחמן בבית המדרש: אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותיי יום יום, ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים שאינו מקפח שכר כל בריה ומה זה שלא היה בידו אלא שכר שתיקה בלבד ולא העמיד על מידותיו ולא תפס בליבו קינאה לחבריו. שילם לו הקב"ה שכרו. המרגיל עצמו לדברי תורה, המגדל בניו לתלמוד תורה והולך בתומו. על אחת כמה וכמה ישלם הקב"ה שכרו כפול ומכופל.

שבת שלום ומבורך 
מצורף דבר תורה לשבת קודש
לדבר התורה באתר

"ואתה הקרב אלך את אהרון אחיך" (כ"ח, א')
על פסוק זה היה אומר הצדיק רבי מאיר'ל מפרימישלן: כידוע נשתנו הדרכים של משה ואהרון זה מזה במגעם עם הבריות. משה רבנו נטה במידה רבה מאוד להתבודדות ככתוב: "ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה (ל"ג, ז'). ולעומתו היה אהרון אחיו מעורב עם הבריות אוהב שלום ורודף שלום.
משום כך אומר כאן ה' למשה: "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך", הקרב אל עצמך את מידתו הטובה של אהרון המעורב עם הבריות בכל עת ובכל שעה. כי מנהיג אמיתי צריך לחיות בתוך העם כל הימים ואסור לו להקים לו מחיצה בינו לבין העם.

"ואתה תצוה את בני ישראל..."   (כ"ז, כ')
מעיר על פסוק זה הרשב"ם (רבי שמואל בין מאיר) בפירושו לפרשת תרומה לשון הכתוב היא: "דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה" – כיוון שהתרומה של בני ישראל במדבר הייתה מעשה חד פעמי ופי שעה לצורך הקמת המשכן. אבל כאן התורה מצווה מעשה לכל הדורות לקחת שמן זית זך כדי להדליק את המנורה מדי ערב בבית המקדש ולכן נאמר בזה הציווי "ואתה תצווה אל בני ישראל" לפי שכל לשון צוואה היא מיד ולדורות.

רבנו יעקב בן אשר – בעל הטורים אומר על פסוק זה: הפרשה פותחת בלשון ציווי וזירוז לישראל כי מדובר בה בהכנת שמן זית זך למנורת המקדש שהייתה נדלקת בכל ימות השנה מערב עד בוקר וכיוון שיש במצווה זו משום חסרון כיס דרוש כאן ציווי וזירוז לישראל שלא יתרשלו חלילה במצווה חשובה זו. בדומה לכך מצאנו במצוות הקרבת קרבן התמיד שגם בה מתחילה הפרשה במילים: "צו את בני ישראל" כי התמידים היו מוקרבים במקדש מדי יום בבוקר ובים הערביים. וכיוון שמצווה זו כרוכה בחסרון כיס דרוש בה ציווי וזירוז לישראל  שיקיימו מצווה זו בהתמדה ובמלוא הדקדוק וההידור.

"וייקחו אליך שמן זית זך...להעלות נר תמיד" (כ"ז, כ')
נמשלו ישראל לשמן, מה שמן הזה מר מתחילתו (בפרי הזית) וסופו מתוק כך "והיה ראשית מצער ואחריתך ישגה מאוד"
ומה השמן אינו משתבח אלא על ידי כתישה, כך ישראל אין עושים תשובה על ידי ייסורים.
ומה השמן הזה מביא אורה לעולם כך ישראל אורה לעולם שנאמר: והלכו גויים לאורך
ומה השמן הזה עליון על כל המשקים (תמיד צף למעלה) כך ישראל עליונים על כל אומות העולם שנאמר: "ונתנך ה' אלוהיך עליון ל כל גויי הארץ"

דברי התורה לקוחים מהספר "פרפראות לתורה" 

שלום לכל עם ישראל
מצורף דבר תורה לשבת קודש מאתר קוראים תורה
מי ייתן ונזכה כולנו בעזרת ה' לחזות בבניית בית המקדש במהרה בימינו, אמן!

לדבר התורה באתר

"ויקהל משה...לעשות אותם" (ל"ה, א')
בכוונת המצווה יש הבדל בין האנשים יש מכווני יותר ויש מכוונים פחות, אך עצן עשיי המצווה נעשית בין כולם אותו הדבר. וזה הרמז "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל.. לעשות אותם", שבכדי לעשות אותם כולם שווים. (האדמו"ר מטשרטקוב)

"וביום השביעי יהיה לכם קודש" (ל"ה, ב')
החיד"א זצ"ל אומר כאן רמז יפה דיום השבת גם ה' – לכם שזה המאכלים והשינה הוא קודש.

"ויאמר משה ראו קרא ה'" (ל"ה, ל')
ידוע מאמר חז"ל שאדם אהוב קוראים בשמו והוא בצלאל שהיה בצל-אל. וזאת כי בן אורי בן חור למטה יהודה דהיינו בן אם אור לו או חלילה חור לו, דהיינו צער לו. ואף מטה בא לו דהיינו שבאה לו מכה בכל זאת יהודה מודה להקב"ה ולכן בא הפסוק הבא ואומר מהו שכרו? וימלא אותו רוח אלוהים בחכמה ותבונה וכו'...(פניני דניאל)

"בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" (ל"ה, ל')
דבר זה היה בו משום הוכחה ברורה לבני ישראל, כי כבר נתכפר להם חטא העגל. שהרי חור נהרג בעת מעשה העגל על אשר סירב לעשות את העגל ואם נתמנה עכשיו נכדו בצלאל לעשות את המשכן, הרי זו ההוכחה הברורה ביותר שכבר נתכפר החטא, שאם לא כן לא היה הקטיגור יכול להיהפך לסניגור. לפיכך מייחסת התורה את בצלאל עד אבי אביו, חור – לא פחות ולא יותר. (ליקוטי תורה)

"ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את שה כן עשו" (ל"ט, ל"ב)
והרי לא עשו אלא בצלאל וחכמי לב? אלא "ששלחו של אדם כמותו" וכאילו כל ישראל עשו בפועל, הגם שלא מצינו שעש בצלאל אלא במאמר ה' ולא הם, על כל פנים הרי הסכימו עליו. (אור החיים הקדוש)

"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי לכם קודש שבת" (ל"ה ב')
לכאורה למה לא אמר בקיצור: ביום השביעי יהיה קודש שבת וכו'... אלא בא לרמוז אל מי שהוא בעל מלאכה ולא יכול ללמוד תורה כל כך בששת ימי המעשה מפני שהוא טרוד במלאכתו יעשה מלאכתו בששת ימי המעשה אך ביום השביעי שהוא שבת צריך שיקדישהו כולו ללמוד בו דברי תורה.
כמו שכתב הרמ"א בהגה (שו"ע או"ח סימן רצ) שפועלים ובעלי חיים ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימי השבוע יעסקו בתורה בשבת יותר מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע. וזהו שאמר "ששת ימים תעשה מלאכה", רוצה לומר, אם אתה בעל מלאכה, טוב שתעשה בששת הימים אך ביום השביעי יהיה לכם קודש, רוצה לומר שתקדישו ללמוד בו דברי תורה. וזהו שאומר "לכם", דהיינו לטובתכם ולהנאתכם, שעל ידי זה תזכו לטובת העולם הזה ולטובת העולם הבא. (ישמח ישראל)

דברי התורה לקוחים מספרו של רבי אהרון אזרד זצ"ל "ליקוטי אהרון"

שלום לכולם
מצורף דבר תורה לשבת קודש מאתר קוראים תורה
דברי חכמה וטעם שרלוונטיים לכל דור ודור!!!
שבת שלום

לדבר התורה באתר 

"נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו..." (ה', כ"א)
מעירים על כך חכמי ישראל רבים בזמן הזה מכנים עצמם מתקדמים, הסבורים משום מה שבעולם המודרני אין עוד חשיבות לקיום מצוות שבים אדם למקום והעיקר בעיניהן הוא להרבות במצוות ובמעשים טובים בתחום שבין אדם לחבירו. אולם המציאות היומיומית מוכיחה בעליל שאנשים המזלזלים במצוות שבן אדם למקום אינם דבקים לאורך ימים גם במצוות שבין אדם לחבירו. בסופו של דבר הם מאבדים את המצפן הפנימי שלהם המנחה אותם להיטיב עם הזולת בכל הזדמנות.
רמז למציאות זו מצאנו בכתוב הבא: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו" – אם אדם סוטה מדרך הישר ואינו נמנע מלמעול מעל בה'  בסופו של דברר הוא יורד שלב נוסף בהידרדרות המוסרית שלו ומגיע למצב של "וכיחש בעמיתו"

"נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה'...ועשה אחת מהנה" (ד', ב')
על פסוק זה היה אומר האלשיך הקדוש: לאמיתו של דבר לא היו צריכים לחייב את האדם להביא קורבן על חטא שחטא בשוגג. אולם ההנחה היא שאלמלא חטא האדם לני כן במזיד היו מונעים משמים לבוא על ידו תקלה של חטא ועוון ואפילו מעשה שוגג. לכך רומזים דברי הכתוב שלפנינו: "נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה" – סימן הוא שנתקיים באיש זה "ועשה מאחת מהנה" – שכבר עבר עבירה זו במזיד ולכן נתגלגלה לידו התואנה לעבור גם עבירה בשוגג.
לדברי חז"ל במסכת שבת (ק"ג, ע"ב) מלמדנו כאן הכתוב שהעושה מלאכה בשבת "אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת", כגון: הכותב שם קטן משם גדול.
הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'ב מפרש פסוק זה בדרך החסידות והמוסר: יש מי שמתקיים בו "ועשה אחת מהנה" – אחת ממצוות התורה ואין הוא אלא חוטא. שכן מי שעשה מצווה ואחר כך מגאה ומתפאר על כך בפני הבריות ומדמה בנפשו שעשה כאן טובה גדולה לקדוש ברוך הוא מהפך בכך את המצווה שלו לחטא.

"אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם..." (ד', ג')
מעיר כאן רבי יעקב מליסה בעל נתיבות משפט: הזוכה לגדולה ולכתר של מנהג בישראל מוטלת עליו חובה כפולה ומכופלת שלא להכשל אפילו בעבירה בשוגג. כי בשעה שהמנהיג נכשל בעבירה הנעשית בשוגג מצויים אחרי כן אנשים המתירים לעצמם לעבור עבירות אלו במזיד. הוא שאומר כאן הכתוב: "אם הכוהן המשיח יחטא" – אפילו חטא של שוגג – "לאשמת העם" עלול  מעשהו לגרום שהעם יחטא חטאים אלו מזיד.

שבת שלום וחג שמח לכל עם ישראל
שנזכה לצאת מעבדות לחירות, אמן!

לדבר התורה באתר
דבר תורה לחג הפסח שיבא עלינו לטובה

אכן באם חס וחלילה פוגם אדם בברית לשון הקודש במאכלות או בדיבורים אסורים כרכילות וליצנות ושקרים ודומיהם – אדם כזה הוא מכניס פיו ולשונו תחת הסטרא אחרא, ולכן יש להם אחיזה לבלבל גם מתורתו ותפילתו בשק והתפארות ח"ו. ואז אף אם ידבר בלשון הקודש – אינו בכלל לשון הקודש באמת שאין לשונו אשר בפיו קדושה. ולזה גם כן הרשעים אינם יודעים שמם בקבר ששם האדם ניתן לו מעריסתו, הוא גם כן צירוף קדוש כפי שורש נשמתו. ואדם שאינו מכניס דיבוריו וצירופי אותיות התורה תחת הסטרא אחרא, נשאר לו שם זה וצירוף זה שיש לו כפי שורשו בקדושה. מה שאין כן כשאדם פוגם דיבוריו ומשתמש בצירופי אותיות התורה לצרפן לדבר בהם דיבורים אסורים וצירופים אסורים כנבלות פה ורכילות אזי גם לשמו נעשה צירוף אחר מהסיטרא אחרא ולכן אינו יודע אז את שמו שאין לו שם, זה עתה שהיה לו מקודם.

וזהו עבדים היינו וכו'.. ואילו לא הוציא הקב"ה וכו' משועבדין היינו לפרעה. פירוש כי לולי ה' עזרנו והשפיע אור המוחין עילאין הוציא הדיבור מהגלות – היינו משועבדין לפרעה פירוש שהיינו משועבדין בדיבורינו תחת הסיטרא אחרא שהוא הפה רע, שלא היה במעשינו לבטל הקליפות מבלבלי הדיבור ולכן אפילו כולנו חכמים וכו' מצווה עלינו לספר – פירוש, להאיר ולברר הדיבור ולקדשו על ידי סיפור יציאת מצרים שהסיפור הזה מועיל לטהר הדיבור כנזכר, שאז הזמן גורם לפעול זה מפני שנגאל הדיבור בעת הזאת.

וזהו "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"

מפטירין פירושו , סיום, כמו המפטיר בנביא, ורצה לומר שהגם שבפסח מתגלין אורות ומוחין עליונים מאוד וקדושה גדולה, מכל מקום צריך האדם שלא יסיים מלאפיק מיין נוקבין כי להשגת קדושה עליונה אין קץ וממילא מתעורר אתערותא דלעילא להריק פה מיין דכורין וייורדין השפעות טובות מבני חיי ומזוניי. ועל זה רומז מילת אפיקומן ששלוש האותיות הראשונות "אפי" עולה למניין הוי"ה, אדנ"י והוא ראשי התיבות של הפסוק "פותח את ידך", והוא בגימטריה צ"א, ורומז שיורד על ידי זה שפע פרנסה. גם אפיקומן גימטריה רפ"א שיורד על ידי זה רפואה שלימה לכול חולי ישראל.

לקוח מתוך הספר הקדוש "מאור ושמש

שלום לכולם
מצורף דבר תורה לפרשת השבוע מקוראים תורה
הרגשנו בהעדרותכם
עלו והצליחו!


לדבר התורה באתר

"שש שנים תזרע שדל ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה ובשנה השביעית שנת שבתון" אמרו המפרשים מדוע בחר הקב"ה אחר שש שנים, שנה שביעית? משום שנזכר בגמרא: אמר רבא לתלמידיו לא תתחזו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי כדי שיטרחו בבצר ובקציר, וכשהם יטרחו בקצירה וחרישה אז יהיו פנויים בשאר ימות השנה ללמוד, בינתיים כל הישיבות היו מבטלות תורה שני חודשים בשנה ולזה ציווה הקב"ה שש שנים תזרע שדך, כל שש שנים יש לך שנים עשר חודש שאתה חייב לי. ולכן בשנה השביעית היא  שנת השמיטה, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, רק תשב ותלמד. ולא רק בני ישיבות אלא כל ישראל גם פה מראה לנו התורה את עיניין האמונה ועל זה אמרו המפרשים, מדוע נכתב עניין שמיטה בהר סיני? כי כל יום יוצאת בת קול מהר סיני ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, דעו שנתתי לכם התורה בהר סיני ומיום שנתתי לכם תורה ירדה שנאה גדולה לאומות העולם כנגד ישראל.

"בהר סיני" – מה שמיטה נאמרו חוקותיה ודקדוקיה מסיני אך כולן מסיני, למה מצוות שמיטה נאמרה בסיני משאר המצוות? בעבור שמצוות שמיטה ראיה ברורה כי התורה היא מן השמים ולא משה מפי עצמו אמרה כי אך אפשר שיבטיח בן אדם תבואה לשלוש שנים? הלא זה שלא כדרך הטבע? אלא ודאי שהתורה מהשמיים היא. (פניני תורה)

והרב כלי יקר כתב: השמיטה כדי לחזק את האמונה בליבנו שהכל שייך לקב"ה, חיי האדם, הבתים השדות וכן השאר, לכן ישכיל האדם ואל ירדוף אחר הפרנסה ביום ובלילה ועל ידי זה לא יהיה לו זמן לעסוק בתורה חס ושלום כי מזונותיו של האדם קצובין לו משרי ועד תשרי. ואם יעבוד שבע שעות ושאר הזמן יעסוק בתורה, נמצא בידו שתי זכויות, האחת שיש לו אמונה וזוכה לחיי הועלם הבא והשנית המעט שהוא מרוויח יש לו הצלחה וגם חי חיים טובים וגם מקרב את הגאולה ונקרא אהוב לבריות ואהוב למקום ולא תאמין בבן אדם האומר שיש לו אמונה עד שתבוא שנת השביעית עוד אמרו המפרשים, מדוע הקב"ה החמיר בעונש זה יותר מכל העונשים אם לא מקיימים מצווה זו? בעבור שמי שעובר על מווה זאת מביא גלות לישראל חס ושלום, כמו שכתוב במסכת אבות גלות באה לעולם על שמיטת הארץ וגם בפרשת בחוקותי מוזכר בפסוק "אז תרצה הארץ את שבתותיה כלי ימי השמה ואתם בארץ אויבכם".  

"וכי תאמרו מה נאכל, וציויתי את ברכתי": ראיתי כתוב בשם המחבר מעם לועז ז"ל למה כתוב כי תאמרו מה נאכל וציווית את ברכתי מפני שידע צופה עתידות שישאלו ועל זה כתוב וציויתי את ברכת, ואם לא היו שואלים היה הקב"ה שולח ברכה ושפע רוחני יותר מברכה זו. ובמסכת אבות כתוב, בסבת ארבע דברים באה גלות לעולם, אחת מהן היא בעוון שמיטה ולכן גלו לבבל, כמו שפרש רש"י בפרשת בחוקותי: אז תרצה הארץ את שבתותיה וארבע מאות ושלושים ושש שנה חטאו ישראל ושמיטות ויובלות של אלו השנים הוא שישים ותשע שנה , עוד אמרו חכמינו ז"ל על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי אם כן כיצד גלו בעוון שמיטה? אלא רוצה לומר על עזבם את תורתי שלא עסקו בתורה בשנת השמיטה והיו עובדים האדמה.

שבת שלום

שבת שלום לקוראים היקרים
שבת נעימה וקרירה מצורף דבר תורה מקוראים תורה
יישר כח לעוסקים במלאכה

לדבר התורה המלא

"שאו את ראש כל עדת בני ישראל"

כל חידושי התורה האמתיים הם צמצומים וכלים נפלאים להמשיך על ידם אור האין סוף בהדרגה ובמידה כראוי. אך לזה צריכין שיתחברו באהבה נפשות רבות מישראל יחד. כי צריכים לזה כלים רבים שאי אפשר שיתתקנו כי אם על ידי אלפים נשמות שמתחברים יחד באהבה כאיש אחד עד שיוכלו לקבל בהדרגה כראוי אור הגדול הזה והכל כפי התגלות האור והמשכתו שזה סוד מה שמתן תורה לא היה עד שנקבצו שישים ריבוא מישראל יחד באהבה ובשלום כמאמר רבותינו ז"ל על הפסוק ויחן שם ישראל...וכן אמרו רבותינו על על הפסוק "שובה ה' רבבות אלפי ישראל", אין השכינה שורה על פחות משני רבבות ושני אלפים וכו... כי הכל כפי המשכת האור שהוא כפי הקיבוץ של נפשות רבות מישראל באהבה ובשלום, כי אי אפשר להמשיך בחינת השראת השכינה שהיא התגלות אלוקותו על ידי קיבוץ נפשות רבות מישראל שזהו בחינת המנין שנצטוו למנותם קודם מתן תורה וכן אחר הקמת המשכן כדי להשרות שכינתו עליהם. כי אי אפשר להמשיך קבלת התורה והשראת השכינה כי אם על ידי מספר כזה שהיה בישראל אז, שעל ידי זה דייקא ניתתקנו כלים וצמצומים כאלא לקבל אור האינסוף וכו'. על כן קוראים טדם שבועות פרשת במדבר שמדבר ממניין בני ישראל וכמו שאמרו רבותינו ז"ל מנו ועיצרו. כי עיקר קדושת שבועות שהיא קבלת התורה הוא על ידי זה. ועל כן נסתלקו תלמידי רבי עקיבא בימי הספרה שאז צריכין לתקן הצמצומים האלו בשביל קבלת התורה ובהם היה תלוי כל זה ביותר, כי הם היו צריכים להמשיך חידושי תורה נפלאים של רבי עקיבא רבם לעולם שהוא בחינת משה והם פגמו בזה על ידי שלא הייתה אהבה ביניהם על כן מתו דייקא. (הלכות תפילה, ליקוטי הלכות רבי נחמו מברסלב (ז"ל)

"והיו לי הלוויים אני ה'" לכאורה אינו מובן, הפירוש של "אני ה'" האיך שייך לשלמעלה הימנו "והיו לי הלויים" אך עיניין הוא דהינה השם יתברך ברוך הוא, בלתי אפשר להשיג מציאותו יתברך שמו רק על ידי פעולותיו ונפלאותיו הנפלאים והנוראים, על ידם יכול האדם לדעת ה' ברוך הוא. וזהו "והיו לי הלויים", פרוש כשתהיו דבוקים ולוויים לי על ידי זה תגרמו לי שאעשה ניסים ונפלאות בעולמי ויהיו היכולת בידכם להשיג אותי על ידי מפעלי וזהו "אני ה'", שתדעו אותי שני ה'. וזהו "אם אני לי מי לי.." פירוש, אם לא תיקנתי את מעשיי שיהא "אני לי" – פירוש שאכיר את בוראי על ידי נפלאותיו בכדי שיוכל להיקרא "אני מי לי", מה יש לי פעולה שפעלתי. וזהו "אני לדודי וכו'..", פירוש על ידי ידודותי ואהובתי שאני אוהב לה' יתברך ברוך הוא שלא יחטא האדם ויהיה צדיק תמים וזהו "ועלי תשוקתו", פירוש תשוקותיו הם גם עליי, שגם אני משתוקק שאהיה צדיק.(הנועם אלימלך הקדוש)

שבת שלום

שבת שלום לכל החברים
מצורף וורט קצר מאתר קוראים תורה
שבת נעימה שנזכה להתברך בברכת כהנים בבית המקדש בב"א
לדבר התורה באתר

"וידבר ה' אל משה לאמור, נשא את ראש בני גרשון ..."
כתב המחבר בעל "כסא רחמים", מה שייכות יש על הפסוק "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו" לפרשת ראש בני גרשון?
ידוע שהמפקדה העליונה היו על ידי משה ואהרון ועל פי הגבורה מחלקים איש איש כפי עבודתם ותכף אחרי זה כתוב "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב ועל טמא לנפש", רוצה לומר כל אדם שחושב את עצמו חכם ופיקח והולך בשרירות ליבו הרי זה מטמא גופו ונפשו והוא לא מרגיש ובארו חכמינו זכרונם ברכה, מיום שאכלה חווה מאותו הפרי ירדו ארבע רוחות בעולם ואלו הם: רוח שטות, רוח זנות, רוח חמדה, רוח חטא הצרעת באה לאדם מרוח שטות כי הצרעת באה לאדם מהחטא עצמו כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ועל ידי זה מפקיר את פיו ומדבר רע על אחר, והוא חוטא ומחטיא כמו שנבאר אם ירצה השם בשם החפץ חיים זכרונו לברכה.

"נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותיהם" – רק לאותם שממשיכים בדרך אבותם, ויהיו ראויים להתייחס עליהם וכתיב בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי ומנחה טהורה, דרשו חכמינו זכרונם לברכה, אלו תלמידי חכמים שבבבל שעוסקים בתורה כאילו הקריבו כל הקורבנות היינו לבני גרשון "לבני"-פרוש ליבון עוונותיהם, "לבית אבותם" – שעל ידי תשובה זוכים לחזור לבית אבותם למשפחותם הקדושה העליונה. וראיה לזה שאחריו כתוב בפרשת תשובה, איש או אישה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואם חס ושלום לא ממהר לעשות תשובה מהכתוב אחריו, איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעלה, עכשיו יבוא בעל כורחו אל הכהן, הוא ואשתו בבושה וחרפה ולפני קהל ישראל, הפך ממה שלא בא הוא לבדו אצל החכם בצנעה

שבת שלום לכל החברים
מצורף ממתק לפרשת השבוע מקוראים תורה
לדבר התורה באתר

פרשת השבוע – בלק

"וירא בלק בן ציפור" (כ"ב, ב)
משל למלך שהושיב שומרים לשמרו מן הגייס – מצבאות זרים והיה בטוח עליהם שהיו גיבורים. עבר הגייס והרגם והיה המלך מרתת – רעד מפחד על עצמו. וכן בלק ראה מה עשו ישראל לסיחון ולעוג שהיה מעלה להם שכר לשמרו ונתיירא לעצמו". (ליקוטי אהרון לרבי אהרון אזרד, ז"ל)

"הנה עם יצא ממצרים הנה כיסה את עין הארץ" (כ"ד, ה')
מצינו במדרש שבלעם היה בין יועציו של פרעה, אשר אמרו: "הבה נתחכמה לו", והוא אשר יעץ להעביד את בני ישראל בפרך, שלא להוציאם מן הארץ ולהשליך את בניהם הנולדים היאורה לבל יפרו וירבו.
לפיכך טען עכשיו בלק בין ציפור כלפי בלעם: הבט וראה כי עצותיך שיעצת בשעתו לא נשאו פרי, שכן "הינה עם יצא ממצרים" ,יצוא יצא ממצרים ולא אלא פרו ורבו במאוד – "הנה כיסה את עין הארץ", על כן עליך להתאמץ ולהפעיל נגדם אמצעי חדש של קללה – "לכה נא ארה לי" (אור החיים הקדוש, מתוך מעינה של תורה)

"גדר מזה וגדר מזה" (כ"ב, כ"ד)
סתם גדר של אבנים הוא (רש"י)
מה נפקמינה לנו, ממה הגדר הייתה עשויה?
ברם יעקב אבינו הלא כרת ברית עם לבן בגל אבנים – "עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אליי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה" (בראשית ל"א,נ"ב) – ובלעם שהיה נינו של לבן הארמי, היה הראשון אשר הפר את הברית ובא לעשות רעה לזרעו של יעקב, לכן התנקמו בו האבנים לראשונה- "יד העדים תהיה בו לראשונה". האתון לחצה את רגלו אל גדר האבנים לראשונה ושברתה ומכאן ואילך נעשה חיגר כפי שכינהו חכמינו: "בלעם חגורא"...זהו שנתכוון רש"י לציין כי הגדר הייתה של אבנים ולפיכך נענש על ידה בראשונה...(תולדות יצחק, מתוך מעינה של תורה)

"ויפתח ה' את פי האתון" (כ"ב, כ"ה)
הוכיחו לו לבלעם לבל יתגאה בכך שזכה לנבואה שכן האתון זו שבוודאי אינה ראויה לראות פני מלאך ולדבר בכל זאת זכתה לראות פני מלאך ונפתח פיה לדבר מכיוון שהיה לטובת ישראל ואילו הוא עצמו אינו ראוי לזה יותר מן האתון....(כלי יקר, מתוך מעינה של תורה)

שבת שלום