אתר "קוראים תורה - פרשת השבוע" - מתעדכן - דבר תורה על פרשות השבוע

צוות ניהול "קוראים תורה" -  יישר כח!!!

לכתבה באתר: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=86


דבר תורה על פרשת השבוע – פרשת פנחס (תשע"ג)

תקציר פרשת השבוע – פרשת פנחס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. הפרשה פותחת כהמשך ישיר לפרשה הקודמת פרשת בלק ועוסקת בשכר אותו קיבל פנחס על מעשיו כשדקר את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור ובמעשה זה עצר את המגפה שגבתה חיי רבים מעם ישראל ועל השכר אותו קיבל בגין מעשה זה. הקב"ה מצווה את משה רבנו ואת עם ישראל ללחום במדין על דבר הרעה שגרמו לישראל (בעל פעור) ועל מעשה כזבי בת צור. לאחר מכן הקב"ה מצווה את משה ואהרן לבצע מפקד, לספור את עם ישראל ע"פ חלוקה למחנות ולמשפחות כהכנה לכניסה לארץ ישראל. מעשה בנות צלפחד – שמלינות על כך שלא קיבלו חלק ונחלה בארץ ישראל בגלל החוקים הנוקשים ובגלל שאביהן נפטר ובנים לא היו לו. משה מעלה את משפטן לפני הקב"ה שמחליט לתת להן נחלה בארץ ישראל. בעקבות תקדים זה הקב"ה משנה את החוקים כך שיותאמו גם למקרים כמו אלו. הקב"ה מצווה א משה רבנו לעלות על הר העברים ולצפות על ארץ ישראל. הקב"ה מצווה את משה למנות יהושע בן נון כמנהיג לישראל והוא זה שיזכה להכניסם לארץ ישראל. הקב"ה מצווה את משה על קרבן התמיד, קרבן השבת וקרבנות המוספים של החגים.

הפטרת פרשת השבוע – אם י"ז בתמוז חל לפני פרשת פנחס אז נקראת אחת משלוש שבתות "תלתא דפורענתא", קוראים בספר ירמיהו, על נבואתו העוסקת בחורבן בית המקדש ועל חטאי אנשי ירושלים. אם השבת חלה לפני י"ז בתמוז אז קוראים בספר מלכים א' אודות מעשה הקנאות של אליהו הנביא בהר הכרמל.

"צָרוֹר אֶת-הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר-פְּעוֹר" (כה,יז-יח(
נשאלת השאלה כיצד הצליחו המדינים והמואבים להחטיא את ישראל בצורה כל כך חמורה בחטאים של עבודה זרה ובחטאי עריות. ומעבר לכך הרי ישראל באותה העת היו מלומדים בניסים, ניצחו את אויביהם, קיבלו מן ועוד כהנה וכהנה ודווקא במצב כזה של שפע רוחני הם חוטאים?

אלא שיידוע הדבר שהקלקול התחיל מהפסוק "ויאכל העם וישתחוו לאלוהיהן"(כה,ב). כיוון שאכלו ושתו מאכלות אסורים ויין גויים התחילה הידרדרות שהביאה לעבודה זרה וגילוי עריות. (מעם לועז(

"...שְׁנַיִם לַיּוֹם, עֹלָה תָמִיד" (כח, ג(
צריך כל אדם להעלות על ליבו בכל יום "שני תמידים". האחד - "שיויתי ה' לנגדי תמיד" והשני "וחטאתי נגדי תמיד". 
עולת תמיד-זהו כינוי ומשל למעשים טובים ומצוות שהאדם עושה באופן תדיר, בקביעות, יום יום. שכל מעשיו הם מכוונים לעשות רצון בוראו שבשמיים ומצוות ה' כנר לרגליו. ואפילו שעושה אותם יום יום עליו לעשותם מתוך התחדשות כאילו קיבלם היום ממש. (רבי מנדלי מקוסוב)

פתגם חסידי

אמר הרבי הרייצ מליובאוויטש:  מי שימסור עצמו לעורר על קביעת עיתים לתורה, התורה הקדושה לא תישאר חייבת לו. הדבר יביא לו ולביתו שפע ברכה והצלחה, בגשמיות וברוחניות.

כל השונה הלכות בכל יום....

א.    חיוב תענית בשבעה עשר בתמוז ובצום גדליה ובעשרה בטבת הוא מעלות השחר של יום התענית ועד לצאת הכוכבים

ב.     נוהגים להרבות בסליחות ובתחנונים ביום תענית ציבור בשחרית שלאחר חזרת השליח ציבור.
הכהנים נושאים את כפיהם בשחרית ובמנחה.
קודם פלג המנחה אסור לכהנים לעלות לדוכן, ואם עלו ירדו.
כהן שאינו מתענה לא נושא כפיו במנחה, ובשעת ברכת הכהנים יצא מבית הכנסת.

ג.      יחיד המתענה בארבע התעניות אומר "עננו" באמצע ברכת "שמע קולנו" וחותם "כי אתה שומע תפילת כל פה, ברוך אתה ה' שומע תפילה".
בארבע התעניות מוציאים ספר תורה בשחרית ובמנחה וקוראים שלושה עולים בפרשת "ויחל משה" (שמות לב,יא(

ד.     ואפילו שחל הצום בשני ובחמישי עדיין קוראים את "ויחל משה" בחלוקה הבאה:
כהן - מתחיל "ויחל משה" עד "אשר דיבר לעשות עימו".
לוי - מתחיל "ויאמר ה' אל משה פסל לך" עד "אל מול ההר ההוא".
ישראל - ממשיך עד "אשר אני עושה עימך".

יהיו דברי תורה אלו לרפואת אהרן בן נטלי.

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

 דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

הערות/הארות/בקשות:  [email protected]

לקראת צאת הצום והיום הנורא - מי ייתן ונזכה לראות בבניין ירושלים הקרב ובא במהרה בימינו, אמן!

לדבר התורה המלא: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=92

פרשת השבוע - ואתחנן (התשע"ג)
תקציר פרשת השבוע

פרשת השבוע - פרשת ואתחנן היא הפרשה השניה בספר דברים, את פרשת ואתחנן קוראים בשבת שלאחר תשעה באב. ומפטירין ב"נחמו נחמו עמי" - ועל כן שמה הוא: "שבת נחמו". בתחילת הפרשה משה רבנו מזכיר את רצונו ותחינותיו אל מול הקב"ה להכנס לארץ ישראל, אך תגובתו של הקב"ה "רב לך אל תוסף עוד דבר אלי בדבר הזה". לאחר מכן משה נואם בפני העם נאום שעוסק בנושאים הבאים:
משה מזהיר על שמירת המצוות וכאשר לא ישמרו על המצוות יהיו מחוייבים בגלות. מתן אפשרות עשיית תשובה. הניסים אותם חולל הקב"ה לעם ישראל ומשמעותם. משה חוזר על עשרת הדברות, פרשת שמע ישראל ואזהרה לעם ישראל על השמדת עבודת האלילים שקיימת בארץ.

הפטרת פרשת השבוע - "נחמו" , פותחת בסדרה של שבע הפטרות נחמה ונקראות על כן, "שבע דנחמתא".

"רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך..."(ד', ט')
"רק" - למעט, אותך, את גופך, תשמור באורח רגיל, אך בעיקר את נפשך תשמור מאוד (הרבי מלובלין זצ"ל)

"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם..." (ד', טו')
היה צריך להכתב: ושמרתם, ומהי איפה משמעות המילה "ונשמרתם"?
כאן מרומזת המצווה של שמירת הגוף והבריאות. וזהו גם פירושו של הפסוק "ונשמרתם מאוד"- השתדלו לשמור על בריאות גופכם - "לנפשותיכם" - למען נפשותיכם, שכן חולי הגוף גורם כם להחלשת הנפש.

שואב המים
באותו הבוקר צינה עזה עטפה את הילדים הקטנים ובוקשי רב הצליחו לחמם את גופם הצעיר. אך באותו הבוקר שני ילדים אשר לא היה בידי אימם די כסף לשלם למחלק המים נאצלו ללכת ולשאוב מים בעצמם. הם הזיעו והתעייפו עד מאוד ממלאכה קשה זו.  בעודם שואבים מים, התקרב לפתע אדם ממרחק רב שתחילה לא זיהו שזה היה רבה של ירושלים- רבי יוסף  חיים זוננפלד כשכולו אדרת קודש, מעוטר בתפילין ובטליתו כשהוא חוזר בדרכו מתפילת השחרית. ומרגע שזיהו אותו חיל ורעד אחז בהם, וכל שכן כאשר שאל "מה מעשיכם כאן ילדים צעירים כל כך?". הילדים סיפרו לו על מעשיהם ומדוע הם נאלצים לשאוב מים לביתם. ומאותו הרגע רבי חיים זוננפלד לא חס על כבודו והחל לשאוב מים בעצמו בעבור הילדים המתקשים במלאכתם. לאחר שסיים ביקש מהילדים שבכל בוקר יגיעו באותה השעה לבאר המים והוא יוכל לעזור להם במלאכת השאיבה שקשה עליהם עד מאוד. וכך במשך שנים רבות רבי יוסף חיים זוננפלד שאב מים עבור המשפחה הענייה.

רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל - היה רבה של ירושלים ומנהיגה הנערץ באותם הימים. נולד בסלובקיה בשנת תר"ט לרבי אברהם שלמה זצ"ל. למד בישבת הקודש של "הכתב סופר" והיה למבין חשובי תלמידיו. עלה לארץ הקודש יחדיו עם רבי אברהם שאג בשנת תרל"ג. ובארץ נודע בחריפותו, בצידקתו ובחכמתו הנפלאה. רבי יהושע לב דיסקין זצ"ל נתן משנה תוקף למעמדו כאשר הציבו בראש היהדות החרדית. הסתלק לבית עולמו  בי"ט באדר תרצ"ב.

זכותו תגן עלינו, אמן!

כל השונה הלכות בכל יום...

היוצא לדרך מתפלל "יהי רצון מלפנך ה'...." כמודפס בסידורים וכל אחד ינהג כפי מנהגו. אין אומרים תפילת הדרך אלא כאשר יוצאים לדרך שהיא בשיעור פרסה - ארבעה מיל (ונחלקו הפוסקים האם 3850 מטר או 47 מטר). היוצא לדרך שהיא קצרה משיעור זה אינו יאמר תפילת הדרך. לדעת "המשנה ברורה" צריך אדם לומר תפילת הדרך אף כשנוסע ברכב ושוהה בדרך זמן מועט, וגם העובר דרך ישובים ואין מרחק בפרסה בניהם יאמר התפילה ללא הזכרת שם ומלכות. היוצא לדרך יאמר תפילת הדרך כאשר הוא כבר בדרך עצמה כמרחק שבעים אמה ממקום ישוב ולא כשהוא עדיין בתוך העיר.
טוב לתת צדקה טרם היציאה לדרך, שנאמר "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" וטוב שילמד תורה טרם יציאתו וטוב אם בדרך יוכל ללמוד תורה ולומר בע"פ פרקי תהילים וכו'...

מן החסידות

אמר האדמו"ר הזקן: בעלי המוחין הגדולים ועובדי ה' בעלי לב בוער מבינים ומרגישים את הפלאת מעלת היהודי הפשוט באומרו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", מתוך אמונה פשוטה וטהורה.

שבת שלום!

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

 דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב! באתר - אמרות חסידיות, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

צוות קוראים תורה - דבר תורה על פרשת השבוע - פרשת עקב
לדבר התורה באתר: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=93

פרשת עקב (התשע"ג(

פרשת השבוע - פרשת עקב עוסקת בתחילתה בברכה שתלויה במעשיהם ובהתנהגותם של עם ישראל. אם ישמרו את כל הנאמר בפרשות הקודמות וישמרו מצוות ה' הרי שמובטחת להם ברכה, עושר, בריאות וניצחון במלחמותיהם נגד אויביהם. אך, מזהירה התורה, אם ישכחו את אשר עשה להם ה', את הניסים והנפלאות ביציאת מצרים ובמדבר, ה' יענישם שיאבדו בין הגוים. התורה מזהירה אותם לבל יחמדו עבודה זרה שתמצא בארץ ואת זהבם של הגוים. משה רבנו ממשיך להזכיר את המאורעות שקרו להם בדרכם במדבר, את מעשה עגל הזהב, שבירת לוחות הברית, תפילת משה על העם שהקב"ה יסלח להם, וכתיבת הלוחות החדשים. משה מפרט את מעלותיה של ארץ ישראל. שוב מופיעות ברכות והבטחות לפריון בארץ וגשמי ברכה  בעיתם באם ילכו ישראל בדרכי הקב"ה. ובמידה ולא מזהירה התורה מפני בצורת קשה וגלות מרה. בסיומה של הפרשה מופיע הציווי להתקין מזוזה בפתח הבית, על המשקוף ובה יכתבו כל הדברים האמורים מעלה כאות ולזיכרון, מצוות תפילין ולימוד תורה ושכרן. 

"לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו" (ז', כ"ה(

לפעמים יתכן שעל ידי הכסף והזהב שיקח לו האדם את מעלת העבודה הזרה, הוא יצליח בעסקיו ויבוא לידי עשירות, ואז יתחיל לחשוב כי הצליח בזכות כוחה של העבודה זרה ונמצא שעל ידי זהב וכסף יכשל בעבודה זרה - ממש. (ספורנו(

"ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם" (ח', ט')

מה רבותא היא זו, שאחרי כל הברכות לא יהיה שם עוני ומחסור? ברם, דרכו של עולם היא שהעני אוכל פת בלבד ואילו העשיר מלפת הפת במאכל כלשהו כדי להוסיף טעימות לפת. לפיכך אמרה התורה, כי לחמה של ארץ ישראל יהא כה משובח וטעים עד שאפילו העשיר יאכלנו בלא מאכל לווי (ילקוט הלוי(

כל השונה הלכות בכל יום....

דיני תפילת הדרך

היוצא לדרך מתפלל "יהי רצון מלפנך ה'...." כמודפס בסידורים וכל אחד ינהג כפי מנהגו. אין אומרים תפילת הדרך אלא כאשר יוצאים לדרך שהיא בשיעור פרסה - ארבעה מיל (ונחלקו הפוסקים האם 3850 מטר או 47 מטר). היוצא לדרך שהיא קצרה משיעור זה אינו יאמר תפילת הדרך. 
לדעת "המשנה ברורה" צריך אדם לומר תפילת הדרך אף כשנוסע ברכב ושוהה בדרך זמן מועט, וגם העובר דרך ישובים ואין מרחק בפרסה בניהם יאמר התפילה ללא הזכרת שם ומלכות. היוצא לדרך יאמר תפילת הדרך כאשר הוא כבר בדרך עצמה כמרחק שבעים אמה ממקום ישוב ולא כשהוא עדיין בתוך העיר.
טוב לתת צדקה טרם היציאה לדרך, שנאמר "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" וטוב שילמד תורה טרם יציאתו וטוב אם בדרך יוכל ללמוד תורה ולומר בע"פ פרקי תהילים וכו'...

הלכות ומנהגי חודש אלול

מסורת בידינו שמשה עלה להביא את לוחות הברית השניים בראש חודש אלול וירד מהר סיני ביום הכיפורים. על כן, ארבעים ימים אלו הם ימי תחנון ועת רצון לעם ישראל מלפני בורא עולם.
מנהג עדות המזרח לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חודש ואילך עד ליום הכיפורים. ומנהג עדות אשכנז להתחיל לומר סליחות ביום ראשון שלפני ראש השנה.

אין מבררים – נותנים!

רבי שמחה מונד זצ"ל היה גאון וחסיד עצום. רבי שמחה היה ידוע כמדקדק בקלה כבחמורה הן במצוות והן במנהגים. על כן בכל שנה אף בהיותו זקן מופלג היה עולה למירון לציון רבי שמעון בר יוחאי זצ"ל בכל ל"ג בעומר. כששאלו את רבי שמחה על התעקשותו לנסוע למירון דווקא שעמוס והדרכים פקוקות והמאמץ פי עשרת מונים, ענה להם: "כשמגיע עני לקבץ נדבות אצל הגביר, הגביר בודק ובוחן את המקרה לפרטים וכשמחליט שראוי העני – הוא פותח את ידו ונותן לו צדקה, אך לא כן הדבר הוא ביום שבו הוא מחתן את צאצאיו, אז הוא פותח את ידו לכל שואל ומבקש ביד רחבה, ביום שמחה אין מבררים – נותנים". כך גם ל"ג בעומר במירון, במשך כל השנה כשיהודי מבקש ומתחנן על נפשו, בודקים את מעשיו , ולצערו לא תמיד מתמלאות משאלות ליבו, אך ביום ההילולא פתוחים שערי הישועות לכל המושיט יד".

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

                        באתר - אמרות חסידיות, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

הערות/הארות/בקשות  [email protected]   

יישר כוחכם - צוות קוראים תורה.
לדבר התורה באתר: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=94

כותב חדש נוסף לאתר הייחודי - יישר כח!
צוות מעולה - קוראים תורה

לאתר: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=95
פרשת שופטים

פתיחה
עיקר הפרשה עוסק בבנייה נכונה של הנהגת החברה, שופטים ושוטרים, נביא ומלך, בניית הראש המנהיג את החברה בה אנו חיים. הפרשה מדברת על המינויים שצריך לעשות עבור כלל ישראל, להנהגת העם - צריך מלך, צריך שופט, צריך דיין, צריך נביא. למעשה, כל עניני ההנהגה של העם מתחילים בפרשה הזאת. כאן באה התורה ללמד אותנו על בניית חברה של צדק. לא צדק ארצי המוכר לנו, אלא צדק אלוקי, צדק המחובר ומושתת על חוקי הבריאה עצמה. 
האריז"ל אומר שהעולם הוא אדם גדול והאדם הוא עולם קטן. זה מכיל את זה וזה נמצא בתוך זה. כאשר אנו נגשים ללימוד הפרשה, חייבים להבין שלא מדובר רק על החברה ככלל, אלא מדובר גם על ההנהגה הפנימית של כל אחד מאיתנו. כל אדם מכיל בתוכו חברה שלמה וחובתו ללמוד כיצד להנהיג אותה בצורה בריאה ונכונה המשרתת את תכלית הבריאה. האדם עצמו הוא השופט, הוא השוטר, הוא המלך, הוא אפילו הנביא של עצמו, קיימים בו כל הכוחות הללו, ועליו להנהיג את כל ענייניו בהם על פי דרכה של תורה.

מינויים טובים
הרב שיינברגר שליט"א אומר, הפרשה מורה לנו שצריך למנות שופטי צדק והמינוי צריך להיות כזה שהם ידעו היטב שהם צריכים להיות שופטי צדק. במציאות המוכרת לנו, מינויים הם בדר"כ תוצאה של מהלכים אינטרסנטים. אנשים מגיעים למינויים מתוך רצונות אישיים לכבוד, מעמד וכסף. אנשים עושים מינויים לחברים שלהם שלא לפי הכישורים ולא לפי המידות הטובות של אותו אדם. 
התורה אומרת שהשופט צריך להיות בעל מידות טובות יותר מכל אדם אחר בחברה. כדי שכאשר ישב לשפוט בדין, לא יפעל מתוך מניע אישי, נקמה, שנאה, או חוסר נשיאת חן. על מנת לא ללכת וליפול בדברים האלה, צריך להיות אדם אמיתי שיכול להתעלם מכל רגשותיו האישיים ולדון את המשפט כפי שצריך לדון אותו, על פי דרכה של תורה. חשוב למנות את אלה שמובטח שישפטו "מִשְׁפַּט-צֶדֶק", כי כאשר יש שופטי צדק כל המציאות מסתדרת בהתאם. לכן כתוב, "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ", זאת אומרת, אתה תמנה. הדגש הוא שעל פי דרך המינוי שלך, כך יהיה טבעם של השופטים. הרבה תלוי במינוי, אם המינוי הוא לפי המידה הראויה של הדרך שבה צריכים להיות שופטים או ח"ו לפי שיקולים ומניעים אחרים. הרב שיינברגר שליט"א מדגיש, השיפוט השכלי של האדם הפרטי הולך לפי השופטים. אם הם הגונים, העם חושב בצורה נכונה. כתוב, שהכל הולך אחר הראש. כיון שראש העם יש לו איזו מחשבה מסוימת, המחשבה שלו משפיעה על כל העם. כשיש יראה בהנהגה, אף אחד לא פועל בקלות ראש בעם. לכן ענין המינויים כל כך עקרוני וחשוב.

פני הדור
אנחנו חיים בדור מאוד מיוחד, כידוע, הדור נקרא "עקבתא דמשיחא", הדור האחרון. בכתובים נאמר על הדור האחרון, "פני הדור כפני הכלב" (מסכת סוטה). מה זה כפני הכלב? יש משל של ה'מגיד מדובנה' על הכלב שבא בתלונה לאריה ואמר לו, תראה, שנינו חיות טמאות, אז למה אותך כל כך מחבבים, תמיד שמים את הציור שלך על ארון הקודש וזה כבוד גדול. לעומת זאת, אחד שרוצה לבזות את השני קורא לו כלב. אז האריה אמר לו, כל הענין הוא מפני שאני לא עושה אפליה, אצלי אין משוא פנים, אני רואה בן אדם, אם אני רעב אני טורף אותו. אתה, על כולם אתה נובח ומתנפל, אבל מישהו יזרוק לך איזה עצם, מיד אתה מקשקש בזנב. זה פני הדור כפני הכלב. רב השופטים, שופטים את כולם עם כל האכזריות. אבל, נותנים להם קצת שוחד, כל התמונה משתנה. 
גם בהנהגה הפנימית שלנו, אנו צריכים להיזהר מתופעת 'פני הכלב'. הכלב זה הרצון לקבל שלנו שנובח 'הב, הב', 'תביא לי, תביא לי', מטה את המשפט הפנימי לרעה, גורם למשוא פנים, נותן לנו שוחד פנימי ומעוור את עינינו עד לסילוף מוחלט של הצדק האמיתי שצריך לצאת לאור, "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".

צדיק וצדקה
העולם הגשמי הגלוי לנו, מתנהל על פי החוקים הרוחניים של העולמות העליונים. המושג צדק נמצא גם בתחתונים וגם בעליונים. אם אנו רוצים לעורר צדק בעולם, אנו חייבים ללמוד את דרך בניין הצדק בעולמות העליונים.
כתוב בפרשה, "וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ--לְמַעַן, יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ". העולם עומד על המשפט והצדק. אם אתה רוצה חיים ארוכים וטובים, אתה צריך להשיג את מידת הצדק. בעולמות העליונים המושג צדק הוא מידת הדין. מידת הדין ישרה כמו פלס, לא זזה ימינה או שמאלה. זאת המהות של משפט צדק, מה שכתוב בפרשה, "עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ-תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל". זה אמנם נשמע כמידה נוקשית אשר רב העולם אולי אינו יכול לעמוד בה, אולם הרב שיינברגר שליט"א מלמד, שדוקא ע"י היושר של מידת הדין ניתן לעורר את הרחמים בעולם. 
כתוב, "צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף". יש שתי מידות צדק, מידה אחת מצד המשפיע ומידה שניה מצד המקבל. בספירות המשפיע והמקבל זה יסוד ומלכות. כאשר יודעים להכניס את שם י"ה, את האור הגדול של הבורא, בצדק בצורה נכונה, אז המציאות משתנה. בצדק הראשון נוספת האות י' ונהיה צדיק, ובשני נוספת האות ה' ונעשה צדקה. כאשר יש משפט צדק בעולם, בדרכה של התורה, על פי האור העליון, אז העולם מתנהל בצדקה. הצדק מצד המשפיע, נהיה צדיק יסוד עולם והמלכות נהיית בעלת הצדקה ומנהלת את העולם בצדקה. אז העולם כולו מתנהל ברחמים גדולים, יש זרימה נכונה של שפע מהעליונים לתחתונים.

המקור לסבל בעולם
אחת התפילות שאנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום היא, 'השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה, הסר ממנו יגון ואנחה'. כל היגון והאנחה, כל הקליפות, כל הסבל בעולם, זה כשאין שופטי צדק. כשהאדם ששופט אינו בעל מידות, אינו אדם נקי, אז המשפט יוצא מעוות. ברגע שזה כבר לא חוקיות התורה, זה כבר אינו משפט צדק ואז יש הסתלקות האורות וכמות הייסורים עולה. 
אומר הרב שיינברגר שליט"א, יש לנו את ה'שולחן ערוך', את התורה שבכתב, תורה שבעל פה, דנו שם על כל העניינים והגיעו למסקנה לגבי כמעט כל סכסוך אפשרי. כתוב בהלכה כמעט על כל דבר, מה מידת הדין, מה לעשות. אם אחוזים בתורה באמת, אפשר להגיע לצדק ולחברה המונהגת ברחמים.

קו המשפט
הרב שיינברגר שליט"א מסביר, העולם מתקיים על קו המשפט, ספירת התפארת, מידת האיזון. כל הבריאה מורכבת מניגודים. ישנה שחיקה מתמדת של הכוחות המנוגדים זה לזה, כמו אש ומים, חם וקר, לחות ויובש. כל אחד שוחק את השני, כל אחד נגד השני וצריך איזה דבר ממוצע שיעשה שזה יהיה כל אחד בעד השני. כתוב,"אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב' י"ח), העזר הוא גם כן כנגדו. כאשר האדם משכיל ויודע איך להתנהג, ה'כנגדו' נעשה לו לעזר. זה פלא גדול. כאשר מופיע הדבר הממוצע, הוא מכוון את הדברים, שם כל דבר במשבצת הנכונה, במידה הנכונה. כשלוקחים אש ומים ושמים את המים בסיר על האש, הסיר הוא הממוצע ואפשר לבשל את כל המאכלים הכי טובים.
כשאדם מבין שבחיי הנישואים יש שלושה שותפים והוא דואג לשתף את הקב"ה בכל מה שקורה בבית, אז מתגלה בבית הכח הממוצע שמאזן ומחבר בין הניגודים, ואין ניגודים גדולים יותר מאיש ואישה. יוצא שרק בגילוי הכח הזה בבית ניתן להפסיק את השחיקה ולהגיע לשלום בית אמיתי, לאיזון הטוב שנקרא קו המשפט. לכן המשפט הוא היסוד של הקיום של כל דבר בעולם. אם אין משפט שום דבר לא מסתדר. 
בניינו של עולם זה שאין שום דבר לבטלה, אין שום 'כנגדו' מיותר. מה שצריך כדי שתהיה תועלת מכל דבר זה שיבוץ של הדברים במקום הנכון, בזמן הנכון. אז הכל פועל לתועלת ושום דבר לא מזיק. המזיקים הכי גדולים הופכים להיות מועילים. "בִּרְצוֹת ה', דַּרְכֵי-אִישׁ; גַּם-אוֹיְבָיו, יַשְׁלִם אִתּוֹ" (משלי ט"ז ז'). אם האדם רוצה לחיות חיים שלמים, יבחר בדרך המשפט האמיתי. אם יש לו בעיה, ילך לבית דין צדק, ישמע למשפט התורה, לדיינים צדיקים, ישרים, בעלי מידות טובות, לא משוחדים, אז יזכה למשפט שיסדר את כל המציאות שלו באמת. כל המזיקים ימצאו את מקומם וכל ה'כנגדו' יהפכו לו לעזר.

אמונה ותשובה
הפרשה תמיד נקראת בתחילת חודש אלול, חודש התשובה, חודש של בדק בית אישי, מה מניע אותי? מה מנהיג אותי בחיים? אנחנו מדברים על הנהגה פנימית ויש שני דברים שנמצאים ומעסיקים את האדם באופן תמידי ועוזרים לו להגיע להנהגה של סדר אמיתי בחייו. אחד זה אמונה - לכל יהודי יש אמונה. אומר הרב שיינברגר שליט"א, אפילו שהוא נשבע כל יום בספר תורה שאין לו אמונה, יש לו את האמונה הזאת. עובדה שמי שנמצא בצרה, צועק 'שמע ישראל'. האמונה הושרשה בנו עוד במעמד הר סיני, כשראו את הקולות, את הלפידים, את גילוי השכינה. כמובן שיש גם מסורת וזכות של האבות.
הדבר השני זה ענין של תשובה. אומר ה'מגיד ממזריטש', אדם חוזר בתשובה בשעת העבירה. כבר בשעת העבירה הוא לא מרגיש טוב, זה מפריע לו ואז כבר יש לו הרהורי תשובה. התוצאות של זה מופיעות אצל כל אחד בזמן שלו, לפי הקצב שלו. אבל בינתיים כל אחד כבר עוסק בתשובה כל הזמן. 
יוצא שאנחנו עסוקים באמונה ותשובה באופן תמידי. אבל, למה עדיין לא הגענו לתשובה שלמה? כי עוד לא הגענו לסדר. צריך לעשות סדר בעניינים, בדברים שאנו עוסקים בהם. אנחנו מאמינים, אבל אנחנו עושים פעולות שהם כנגד האמונה. צריך לזרום עם הסדר של האמונה. האמונה היא כמו שדה - "שְׁכָן-אֶרֶץ, וּרְעֵה אֱמוּנָה" (תהילים ל"ז ג'). אדם רועה בתוך שדה של אמונה וצריך לעשות סדר, מתי חרישה, השקיה, יישור השטח וקצירה. אנחנו צריכים ללמוד את הסדר של הנהגה נכונה. העולם שלנו מלא בבלבולים של דעות שונות. צריך לעבד את האדמה מחדש ולתת לתשובה אמיתית לצמוח מזה.

כיוון התנועה בדרך
הרב שיינברגר שליט"א אומר, השינוי הגדול של בעל תשובה הוא שינוי בכיוון התנועה. אם ההנהגה הפנימית שלו היתה עד עכשיו בכיוון מסוים, הוא צריך רק לעשות תנועה הפוכה. האדם עושה עם אותם כוחות גם את העבירות וגם את המצוות. צריך רק לראות באיזה כיוון הכוחות מופעלים, ואין בענין הזה משהו באמצע, ממוצע, בינוני, הכל תלוי בכיוון. או שאני בכיוון שאני עובד את השם ואז זה בצורה מוחלטת, או שאני בכיוון שאני עובד עבודה זרה. אומר הרב שיינברגר שליט"א, אדם קובע לעצמו את הדרך ומאותו רגע שהוא כבר פונה אל הכיוון הזה, הוא כבר הגיע לסוף הדרך. אם אדם החליט שהוא רוצה להיות צדיק גמור, הוא כבר בדרך והוא יהיה צדיק גמור. לכן גם כל הבירור שמופיע בפרשה על מי הם היוצאים למלחמה. כי אופי היציאה קובע את תוצאות הקרב. 
גם כתוב בפרשה, "לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל-עֵץ: אֵצֶל, מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ-- אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ". מה כל כך פסול בעץ אשרה? עובדי עבודה זרה היו נוטעים אותו במקום העבודה הזרה שלהם. אבל זה בסה"כ עץ. אלא, שיש בעץ הזה סימן וזיכרון לעבודה זרה. האדם רק רואה אותו ונזכר שיש אפשרות לעבודה זרה. נגד הסימנים האלה התורה מזהירה אותנו. שנוציא מהדרך שבה בחרנו ללכת את כל הסימנים שמזכירים לנו שאולי היתה אפשרות אחרת, על מנת שהדרך תהיה נקייה ושום דבר לא יטשטש את היעד שמוצב לנגד עינינו.

שמירה על השערים
חלק ניכר מעבודת התשובה הוא שמירה על החושים שלנו. בספר הליקוטים לאריז"ל, פרשת שופטים, נשאלת השאלה, מדוע כתוב "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ"? למה לא נאמר, שופטים ושוטרים תתנו לכם בכל שעריכם, בלשון רבים? ר' חיים ויטאל זצ"ל אומר שיש כאן רמז גדול לעבודת האדם. הוא אומר, "לכל אחד ואחד מישראל, יש לו כמה שערים, ואלו הם: שער הראות העיניים, שער השמע הוא האוזניים, שער הדיבור הוא הפה, שער הריח הוא האף, שער המישוש הם הידים והרגלים". 
לכן נאמר, "תִּתֶּן-לְךָ", בלשון יחיד, מפני שמדובר על כל אדם. כל אחד מאתנו צריך לשים לו שופטים ושוטרים בכל השערים הנ"ל. ישנם ז' שערים בגולגולת, שתי עיניים, שתי אוזניים, שני נקבים באף ופה. אנו מצווים לשמור על השערים האלה לטהר ולקדש אותם, לעשות באברים שימוש רוחני נכון. למשל, לכל מבט שאני מביט צריכה להתלוות השאלה, האם זה מוביל אל הטוב או להפך. מעבר לשוטר שעומד שם וצריך לפקד לאן המבט ילך, צריך להיות גם שופט שידון היטב בסוגיה ויפסוק האם זה מבט של מצוה או מבט של עבירה.
הבירור נמשך בכל השערים. יש שמיעה של עבירה, הבלי העולם הזה, לשון הרע ורכילות, ויש שמיעה של מצוה, שעורי תורה וכו'. יש הרחה של מצוה, כמו הבשמים בהבדלה ויש הרחה של עבירה, כמו בשמים של נשים שאינן מותרות. כתוב בספר החרדים שהמצוה 'לא תנאף' היא נוטריקון 'לא תהנה אף', גם בחוטם, כאמור, צריך זהירות. כמובן שיש גם את הפה, יש אכילה של איסור ואכילה של היתר ויש דיבור שמזיק ודיבור שמברך ומתברך.
עלינו להיות ערניים ולזכור כי, "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד' ז'). כבר בבואנו לעולם, בפתח היציאה מהרחם, מצטרף אלינו היצר הרע, אותו רצון עצמי שעובד בשקידה שנשאר מנותקים מהאור של הבורא. חז"ל אמרו, שבכל פתח רובץ היצר הרע ומנסה להכשיל את האדם לבל יגיע אל ייעודו, אל הדביקות בבורא. לכן עלינו להציב שופטים ושוטרים בכל הפתחים כדי שיורחק אותו כח של פירוד ונגיע למצב של הכתוב בפרשה, "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם ה' אֱלֹקֶיךָ", תמים מלשון שלם, שנזכה ליצור מבנה שלם עם שערים שמורים, כלי שלם לאור.      
מסיים הרבי חיים ויטל ואומר, "לזה אמר שעריך בלשון יחיד, לרמוז על האמור. וכשהוא גודר שעריו מן החטא, אז נאמר "פִּתְחוּ, שְׁעָרִים; וְיָבֹא גוֹי-צַדִּיק" (ישעיהו כ"ו ב'), מידה כנגד מידה, וגם זוכה לי"ש עולמות של כל צדיק וצדיק, שיפתחו לו שעריהם, כי לכל עולם יש שער".

שערים בזמן
דיברנו על שערי הגוף, אבל אומר ה"נתיבות שלום", "שכל מהות האדם מורכבת משערים, וכל חיי האדם תלויים בשערים" (נ"ש על התורה). כתוב על יעקב אבינו שהגיע אל הר המוריה, מקום בית המקדש, ואמר,"אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹקִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כ"ח י"ז). מקום בית המקדש הוא נקודת החיבור של העולם הזה עם העולמות העליונים, מקום ירידת השפע לעולמנו. שער השמים, זה הפתח שדרכו אפשר להתחבר לשפע הבא מהעליונים. כל העבודה שלנו היא לשמור על השערים וליצור את החיבור הנכון דרכם.
גם לכל זמן יש שער. יש שער של היום והוא בעת היקיצה ויש שער של החודש בכל ערב ראש חודש. התודעה שלנו באותם רגעים קובעת את המשך דרכנו. אנו נמצאים בתחילתו של חודש אלול. חסידים אמרו שהשנה בעצם מתחילה מאלול, מפני שאלול הוא השער לשנה החדשה. חודש התשובה, חודש של התבוננות, איזו עבודה עשינו ואיזו עבודה עוד יש לפנינו. בדיקה אישית מדוקדקת של מצב השערים שלנו. האם השערים שלי מקודשים לעבודת הבורא? ניתן עכשיו, בכח של אלול, ר"ת, "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שיה"ש ו' ג'), לחזק את השמירה שלנו ולהעלות את השימוש בכל השערים אל 'דודי', לחזק את הקרבה שלנו אל בורא עולם. אז נזכה לקיים את הכתוב בפרשה, "וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ", לבער את ה'רצון עצמי' מקרבנו. אז נזכה ל"וְדוֹדִי לִי", נזכה לחיבור אמיתי וגילוי שכינתו של הקב"ה בעולם כולו. 

השעור מוקדש לעילוי נשמת דב שמואל ישראל בן מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה I רות בת מזל ז"ל ת.נ.צ.ב.ה

ולרפואת מיכאל יוסף חיים בן יפעת I חיים בן נעה I תמר בת מיכל

השעור מוקדש לרפואת דנה בת רותי, איילין שילה בת מרגרט בתוך כלל חולי עמו ישראל

השעור מוקדש לעילוי נשמת הרב אברהם בן יהודה צבי זצ"ל, חנה שני בת שרה סרח ז"ל, גילה בת רחל ז"ל, שמחה בת עזיזה ז"ל, דניאל בן כדורי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה

קוראים תורה - פרשת השבוע
http://www.torahreading.org.il/

תזכו למצוות