אתר "קוראים תורה - פרשת השבוע" - מתעדכן - דבר תורה על פרשות השבוע

עלו והצליחו יהודים יקרים

פרשת פנחס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. הפרשה פותחת במינויי של פנחס לכהונה. הפרשה ממשיכה בנושא מפקד בני ישראל, זהו למעשה המפקד האחרון של בני ישראל במדבר, במפקד זה נפקדים גם בני קורח שלא מתו במרד שערך אביהם שלושים ושמנה שנה קודם לכן. הקב"ה מנחה את משה על הדרך בה יש לחלק את הארץ לשבטים ונחלות. הפרשה מתארת את החוקים הקשורים בכיבוש הארץ. בפרשה מופיע תאור העברת מקל ההנהגה ממשה ליהושע. מתוארים הקרבנות שמוקרבים בימי חול באופן קבוע ואת אלו שמוקרבים בימי המועד והשבת, ראשי חודשים ובייחוד ראש השנה – יום התרועה, הפרשה מפרטת את הקרבנות אותם יש להקריב בכל אחד מימי חג הסוכות.

הפרשה מתארת את המשך מעשיו של בלעם. בלעם נכשל במשימתו לקלל את בני ישראל לבקשתו של בלק, על כן ייעץ לו להזנות את בנות מואב ומדין עם בני ישראל, זו הדרך היחידה בה יחטאו בחטאי העריות והעבודה הזרה. ואכן רבים מבני ישראל חטאו, דבר שעורר את זעמו של הקב"ה שהביא מגיפה על בני ישראל. משה עשה דין בחוטאים על מנת להפסיק את המגיפה, אך זמרי בן סלוא שהיה נשיא לשבט השמעוני טען כנגד  משה שאף הוא לקח לו אישה מדיינית (אך כיידוע נישואי משה קדמו לקבלת התורה). זמרי עשה אף מעבר לכך וברוב חוצפתו התייחד עם מדיינית בשם כזבי בת צור, שהייתה נסיכה מדיינית לעיניי כל. "כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו" – תלמידו של משה, פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן הורג את זמרי ואת המדיינית ומתפלל שה' יעצור את המגיפה. הקב"ה מקבל את תפילתו של פנחס ומעניק לו כהונת עולם למרות שהוא נולד לפני שאהרון ובניו זכו לכהונה וע"פ הדין לא נחשב ככהן.

"בקנאו את קנאתי בתוכם.." – אף על פי שפנחס קינא את קנאת ה' יתברך בכל זאת לא התגאה בזה ולא חשב את עצמו ליותר מאחרים, אלא "בתוכם" – נשאר יהודי בתוך כלל ישראל.

"ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלוהיו" – מדרגת קנאת ה' יתברך היא מדרגה גדולה ממדרגתו של כהן גדול. ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלוהיו, המידה של ברית כהונת עולם היא תחת מידת "אשר קינא לאלוהיו" (החתם סופר)

"אשר הוכה את המדינית" – בזמרי כתוב, כלומר, הוכה בעצם המעשה הרע ועדיין היה עם המדינית, כי לאחר המעשה אסור היה להרגו. אבל בכזבי בת צור כתוב שמה לב, כיוון שאותה היה מותר להרוג אפילו אחר המעשה משום שהכשילה רבים לדבר עבירה. (החיד"א)

לבקש מהקב"ה

מסופר על רבי מסעוד בן שמעון שליט"א שאמר שלא כדאי לצאת ראשון מבין העשרה האחרונים מבית הכנסת כיוון שהוא גורם לסילוק השכינה. עוד אמר הגאון שזכר שבעת ילדותו בשעת סיום התפילה בבית הכנסת בשכונת נחלת שבעה בירושלים אנשים היו מסתכלים אנה ואנה ורק שהתבגר הבין לפשר הדבר. ומובא בספרים הקדושים שיש סגולה שבזמן הזה שמרגע שנכנסו עשרה מתפללים לבית הכנסת זוהי שעת רצון לפני הקב"ה שהאדם יכול לבקש בה משאלות ליבו. משל למלך שכינס את כל שריו אך לא כולם הגיעו, והתכנסו עד כה רק עשרה, על כן זהו זמן טוב "לתפוס" את המלך לשיחה קצרה, שיחה אישית ולבקש בקשותיו. כך להבדיל גם אצל הקב"ה ששכינתו מגיעה לאחר התכנסותם של העשרה הראשונים.

"את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.." (כח', ד')

מעט מהלכות תפילה...

1.    יש להיזהר מאוד בברכות התורה שכן אסור לעסוק בדברי תורה עד שיברך. עם זאת מותר להרהר בדברי תורה קודם לכן, שהרי עיקר הלימוד הוא בהוצאה מהשפתיים.

2.    רשאי לברך את ברכות התורה מעומד או מיושב.

3.    גם נשים מברכות את ברכות התורה.

4.    אחד שישן שנת קבע במהלך היום במיטתו אינו מברך.

5.    אין לדבר בין ברוך שאמר עד לאחר תפילת שמונה עשרה אבל מותר לענות אמן ואין לענות ברוך הוא וברוך שמו.

6.    שבחו של הקב"ה המופיע בברכת ישתבח הוא גדול מאוד ומופיעים בו שלוש עשרה שבחים הנאמרים ללא הפסק בדיבור (אך לא בהפסק נשימה).

7.    יש הנוהגים להתפלל תפילת מנחה מקוצרת, יש למחות בידם, אך במקום שאין ברירה והמניין מצומצם ובו אנשים שאינם מהוגנים וכאלו שלא יטו אוזן לחזרת הש"ץ יש להעדיף תפילה קצרה ללא חזרה.

8.    בשעה שהזמן דוחק והש"ץ אומר תפילת שמונה עשרה אחת, נכון שכולם יתפללו יחד עם שליח הציבור מילה במילה ולאחר הקדושה ימשיכו בתפילת לחש.

9.    אחד שלא התפלל מנחה מאונס יתפלל שתיים ערבים ואומר אשרי קודם תפילה שהיא תשלומין למנחה.

שבת שלום!

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

שבת שלום לכל עם ישראל 
מי יתן ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו ויבנה ביתה מקדש.

לקריאת דבר התורה באתר: לחצו

פרשת דברים

שלום לכולם 
כבכל שבוע...יישר כח!
לקריאת דבר התורה באתר לחצו

פרשת ואתחנן – "שבת נחמו"

בשבת הקרובה אי"ה נקרא את פרשת ואתחנן, היא הפרשה השנייה בחומש דברים. פרשת ואתחנן נקראת תמיד בשבת שלאחר תשעה באב פרשת השבוע מהווה המשך לפרשת הקודמת, דברים ועוסקת בהמשך נאומו של משה רבנו המספר לעם ישראל כיצד פנה והתחנן אל בורא עולם על מנת שיאפשר לו להיכנס לארץ ישראל. אך עם זאת מסביר להם משה כי יהושע הוא זה שינחיל אותם את הארץ והוא זה שיכניס אותם אל הארץ. משה מתאר לבני ישראל כיצד ה' סלח להם על חטאיהם ואת התגלות ה' במעמד הר סיני. משה מזכיר לבני ישראל את הקשר המהותי והבלתי ניתן לפירוק של זכות ישראל על ארץ מצוותיה, משה מסביר לבני ישראל ומדגיש ומזהיר את החשיבות שבקיום המצוות שנתנו לעם ישראל ואת מעמד הר סיני. ויחד עם זאת מזכיר את האפשרות לתשובה. משה מבדיל שלוש ערי מקלט עבור רוצחים בשגגה בעבר הירדן המזרחי.
הפרשה הזו מהווה מעין יסוד ליהדות שכן מופיעות בה פרשת "שמע", עשרת הדיברות ואיסור עבודת אלילים – יסודות היהדות.
משה ממשיך וסוקר את קורות עם ישראל במדבר במשך הארבעים השנה האחרונות.
השבת שלאחר תשעה באב נקראת כיידוע "שבת נחמו", הסביר זאת המגיד מקוזניץ', שעל פי ההלכה אסור ללמוד בתשעה באב תורה, למעט איכה, ומדרשי חורבן, כיוון שהתורה משמחת ליבו של אדם – "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", וביום החורבן כמובן שאין לשמוח. לכן, מייד לאחר תשעה באב, בשבת הסמוכה לו אנו קוראים את פרשת ואתחנן ובה סיפור קבלת התורה על מנת להדגיש שכיוון שפסקנו, אנו מתחילים שוב בלימוד התורה ומקבלים עול שמיים על צווארנו.  (עבודת ישראל)

כאמור, אחת המצוות היסודיות בתורה היא מצוות כיבוד הורים, נביא בע"ה כמה מהלכות כיבוד אב ואם.

"כבד את אביך ואת אמך כאשר ציווך ה'..." (ה', טז')
מצוות עשה מן התורה לכבד אב ואם וצריך להיזהר מאוד בכבודם.  
כל המרבה לכבד את אביו ואת אמו הרי זה משובח, וזוכה לאריכות ימים ושנים הן בעולם הזה והן בעולם הבא. יזכה שבניו ובנותיו יכבדו אותו גם כן.
מצוות כיבוד הורים הן במעשה והן במחשבה. שלא יבזם בליבו ויכבדם רק כלפי חוץ אלא יכבדם ברוחו ובמעשיו גם אם הוריו אינם נחשבים אנשים חשובים על פי אמות המידה הקיימות כיום.
יש לכבד את ההורים גם כשאלו אינם שומרי תורה ומצוות, והחפץ בכבוד הוריו ויעסוק בתורה ובמצוות שזהו כבוד גדול להורים.
יש לדבר להוריו בנחת ובנועם כעומדו לפני מלך. ואם הם שרויים בצער ינסה לשמח את ליבם.
הרואה את אביו או את אמו כמלא עיניו יעמוד מלוא קומתו, גם בבית הכנסת ובבית המדרש יעמוד בפני אביו.
כיוון שמצוות כיבוד הורים היא מצווה שאפשר בקלות למעוד בה, על כן טוב שכל הורה ימחל לילדיו על כבודו ועדיף ללא ידיעת בניו ובנותיו.
נשאלת השאלה המפורסמת, מדוע הסמיך יראת אב ל"שבתותי תשמורו", אלא אמר ר"י, הסמיכן מפני שאחד הם, כי האחד שיראה מזה שומר את השבת ושקול כיבוד אב ואם לכבוד השבת הקדושה.
נשאלת השאלה, מדוע הדגיש הכתוב בתורה, "כאשר צוך ה'" וכי מה, רק את זאת ציווה ה'?, הרי שכל התורה גדושה מצוות, הנהגות וכד'. אלא אמרו על זאת חז"ל שמצוות כיבוד אב ואם היא מצווה קלה, כיוון שוודאי שהבן יביע את הערכתו להוריו ו"יפרע" את חובו כלפי הוריו שגידלו אותו ודאגו לכל מחסורו. אך כאן לומדים שגם אם לא דאגו לו ולא טרחו למענו עדיין חייב הוא בכבודם, לכן הדגיש הכתוב "כאשר ציוה ה' אלוקיך", שהציווי בא במדבר ששם הוריו לא היו צריכים לטרוח בגידול ילדיהם, שכן היה להם המן והשליו, אף על פי כן, חייב הילד בכבוד הוריו, אז ולדורות.

ידוע שעשיו היה מכבד את אביו, כמו שאמר רבן שמעון בן גמליאל, כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחוז אחד ממה ששימש עשיו את אביו, שבשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות.

מי ייתן ובעזרת ה' יתברך לא נכשל במצוות כיבוד הורים, ונזכה לקיים מצווה זו באהבת גדולה, אמן!

לעילוי נשמת סבי נחמיה כלפה ז"ל

שבת שלום!

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

חזק וברוך גדול.

שלום רב,
מצורף דבר התורה מקוראים תורה.
יישר כח - המשיכו כך.
שבת שלום לכל עם ישראל

פרשת עקב

דבר התורה המלא נמצא כאן - הכנסו
בשבת הקרובה נקרא את פרשת עקב, הפרשה היא שלישית בחומש דברים. הפרשה מהווה המשך ישיר לפרשה הקודמת ופותחת בנאומו של משה רבנו. משה רבנו נושא נאום פרדה בפני בני ישראל. משה מדגיש את החשיבות בקיום מצוות שהאדם דש בעקביו שלכאורה נראות כפשוטות ובמידה ויקפידו בקיום המצוות על קלה כבחמורה ה' ידאג לכל צרכי עם ישראל החומריים. משה ממשיך ומזהיר את בני ישראל שלא לקבל את טובות ה' ואת השפע אותו משפיע על ישראל כמובן מאיליו. משה מזכיר לישראל עד כמה מידת הסלחנות של הקב"ה גדולה תוך עומדו על חטא העגל. משה מזכיר את נושא שבירת הלוחות. משה מדגיש בפני עם ישראל שהם צריכים להביע את אהבתם לבורא עולם כציבור, כעם. ומשה מתחייב לעם ישראל שאם ישמרו את מצוות הקב"ה הוא יעניק להם את הכוח הדרוש לכבוש ארץ האבות מיד העמים היושבים בה. בהמשך הפרשה משה ממשיך את הסקירה ההיסטורית וקורות עם ישראל במדבר במהלך הארבעים השנה האחרונות בעומדו על הליך הפקת הלקחים הנדרש ממנו.

"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (ח', י')

בעל ה"בינה לעיתים" זצ"ל, ביאר את הכתוב על פי קושיית הגמרא – (ברכות לה). שכן בפסוק אחד נאמר "לה' הארץ ומלואה" ובפסוק אחר "נאמר והארץ נתן לבני האדם".

לפני ברכת האוכל, "לה' הארץ ומלואה" שאין לך רשות לאכול. ולאחר הברכה "הארץ נתן לבני האדם", יש רשות לאכול. שאם לא ברך הרי שאין לו רשות לאכול וליהנות מטובה של הארץ.

על זאת אמר "האביר יעקב" – רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל, שאחד שאוכל כבהמה יתקשה מאוד לברך כיהודי, לכן יש לזכור לומר דברי תורה בשעת האכילה על השולחן. ועליו להרגיש כאילו הוא אוכל על שולחנו של בורא עולם וכך יזכה לאכילה וברכה בכוונה הרצויה. אכילה – אכיל ה', שגם בשעת האכילה יהיה ה' מונח לנגד עניו.

ברכת המזון מניין?
שנאמר, ואכלת ושבעת וברכת...זו ברכת המזון.

מעט מהלכות ברכת המזון

חייב אדם בברכת המזון והזהיר במצווה זו מזונותיו מצויים לו כל ימיו בכבוד רב.

ראוי לאדם שיברך את ברכת המזון מתוך הכתב ולא בעל פה.

צריך לברך את ברכת המזון במקום שבו אכל והמחמיר לחזור למקומו הראשון במידה וקם ממנו, תבוא עליו הברכה.

אם אדם הסתפק אם ברך ברכת המזון או לאו, צריך לברך כי ספק דאורייתא לחומרא, אך כשחוזר לא יברך את ברכת הטוב והמיטיב כי ברכה זו היא מדרבנן וספק דרבנן לקולא.

זמן ברכת המזון עד 72 דקות מזמן אכילתו. שיעור האכילה לחיוב ברכת המזון הוא כזית שהוא כ-27 גרם.

מנהג טוב וחסידות ללבוש חליפה ולחבוש מגבעת בשעת ברכת המזון.

ברכת המזון מיושב, בין אם אכל מעומד ובין אם אכל מיושב, וודאי שאין להתהלך בזמן ברכת המזון. במסכת ברכות מסבירים הלכה זאת בעלי התוספות, לפי שברכת המזון היא דאורייתא, החמירו בה להיות מיושב מה שאין כן בשאר הברכות.

אין להסיר המפה והלחם משולחן הסעודה עד לאחר ברכת המזון. מסביר זאת בעל "המשנה ברורה" על מנת שיהיה ניכר בעיני כל שמברכים את ה' על טובו הגדול שהכין מזון לכל ביריותיו.

אחד שבני ביתו אינם יודעים לברך בעצמם, ראוי שיברך בקול רם ויוציאם ידי חובתם. וכמובן שגם הם יתכוונו לצאת ידי חובה.

אחד שברך ברכת המזון ובאמצע הברכה נזכר שכבר ברך, יעצור את הברכה ויסיים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

נשים חייבות בברכת המזון.

קטן חייב בברכת המזון מדרבנן, בכדי לחנכו למצוות, אך בשל כך אינו יכול להוציא ידי חובה גדול, שכן אין לו חיוב.

בזמן ברכת הזמן יהיה כל כולו דבק בברכה, ולא יעסוק בדברים אחרים, כגון סידור השולחן והצלחות.

"בעל החינוך" – "מקובלני מרבותי...שכל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויים לו בכבוד כל ימיו"

שבת שלום!

שלום חברים,
אי אפשר להתעלם מהמסר שיש בסיפור הבא 

מתוך קוראים תורה

פרשת שופטים

בשבת הקרובה נקרא את פרשת שופטים. פרשת שופטים היא הפרשה החמישית בספר דברים. גם בפרשה זו משה רבנו ממשיך בנאום הפרדה שלו מעם ישראל ובנאומו מפרט את המצוות שבהן נצטוו בני ישראל וביניהן, איסור שוחד והקמת מערכת משפט ובה שופטים ושוטרים כאמונים על אכיפת החוק, על מנת ליישב סכסוכים, לשפוט פושעים. איסור עבודה זרה, מצוות הקשורות במלך ובהליך מינויו, מינוי כוהנים ונביאים, משה רבנו שם דגש על כבוד הכוהנים ומפרט את מתנות הכהונה והמעשרות שמגיעים לכוהנים מהיבול ומהבהמות של ישראל. איסור פנייה אל נביאי שקר, אוב וידעוני. דיני עדי שקר, דיני מלחמה, פרשת עגלה ערופה. משה מפרט את דיני ערי המקלט עבור אדם הרוצח בשגגה. משה מנחה את ישראל בדרך בה יש לכבוש את ארץ כנען.

המשיכו כך  - אשריך עם ישראל!!!
לקוח מתור אתר :קוראים תורה


פרשת כי תצא

אשריכם ישראל,
מצטרף לברכות ולתפילות לרפואתה של שולמית בת קמר.

לדבר התורה באתר

יהיו דברי תורה אלו לרפואתה של שולמית שולה בת קמר, הקב"ה ישלח לה רפואה שלמה ויחזירה לאיתנה הראשון, אמן!

פרשת כי תבוא

בשבת הקרובה נקרא את פרשת כי תבוא. פרשת כי תבוא היא הפרשה השביעית בספר דברים.עיקר ענייני הפרשה הוא תוכחה לעם ישראל ונושא הברכות והקללות.

הפרשה פותחת בסיום הנאום אותו נשא משה רבנו בפני עם ישראל טרם מותו. בפרשה מפורטות מצוות ביכורים ומצוות וידוי מעשרות. מתואר הציווי לברית אותם בני ישראל כורתים עם הקב"ה ויישומה בכניסה לארץ ישראל. הקמת מזבח ולפרט את האיסורים ואזהרות שונות. הפרשה מסיימת בסיכום קצר על קורות עם ישראל החל ביציאת מצרים דרך מסעם במדבר וכלה בכיבוש צידו המזרחי של הירדן.

הזמן הוא שבועיים לפני היום הקדוש והנורא ראש השנה, יום הדין. ביום אשר בו כלל הבריות נפקדות בו לחיים או להפך חס ושלום, לעושר או לעניות חלילה, לאושר או לצער. ואף יותר מזה, אל לנו לשכוח שכל הייסורים והסבל נקבעים בראש השנה, החל מקשיי פרנסה, קשיי חינוך וגידול ילדים, קשיים אישיים ומשפחתיים עד לכאב הראש ולו לקטנטן ביותר שתוקף אותנו.

גם המאזניים יעמדו לפני הקב"ה בעוד שבועיים כאשר בצידם האחד מצוות ומעשים טובים ומצדם השני עברות חלילה. נשתדל להגיע ליום הדין כאשר באמתחתנו מצוות רבות כך נוכל להטות את הכף וצאת מהדין לחיים ולא למוות, לשמחה ולא לצער, לבריאות ולא לחולי.

עזרא הסופר תיקן לנו לפני כ 2500 שנה לקרוא  את הקללות, פרשת כי תבוא בזמן הזה בשנה, לפני ראש השנה, לזאת כדי שיתקיים בנו "תכלא שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". אך מדוע? והרי ישנן שנים טובות, שנים של בריאות ושובע?

אלא אנו מבינים שאין שלמות כשבית המקדש אין עומד על תילו. אין שלמות מוחלטת. ובכל שנה מאז שחרב הבית השני אנו אומרים " תכלה שנה וקללותיה...".    

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"

בחתונה יש הבדל משמעותי בין המחותנים (הורי החתן והכלה) לבין שאר האורחים והעוסקים במלאכת הארגון.

המחותנים שמחים בעצם העובדה שזכו להכניס תחת החופה את בנם וביתם ושמחה זו היא זו שגורמת לכל המשתה ולכל השמחה הגדולה.

לעומתם, שאר המוזמנים הם אינם שמחים מכח עצמם אלא תחילה משתתפים בסעודה ולאחר שאלו מכל טוב ושתו משקאות אז מתעוררת בהם השמחה.

כך גם הנמשל אותו הגדיל לתאר המגיד מדובנא זצ"ל – כאשר האדם מקיים את תורתו ואת מצוותיו של הקב"ה מכל ליבו ובשמחה גדולה דומה הוא לאותו המחותן השמח בעצם קיום המצווה. ואם חלילה הוא אינו שמח בעצם קיום המצווה הרי הוא כאורח לא קרוי-כאחד שאינו מוזמן, זר.

שבת שלום

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

פרשת ניצבים מתוך אתר קוראים תורה - יישר כוחכם!

לדבר התורה באתר 

היו דברי תורה אלו לרפואתה של שולמית שולה בת קמר, הקב"ה ישלח לה רפואה שלמה ויחזירה לאיתנה הראשון, אמן!

פרשת ניצבים
פרשת ניצבים היא הפרשה השמינית בספר דברים, את הפרשה פותח נאומו השלישי של משה רבנו טרם מותו. את נאומו האחרון של משה הוא נואם ביום הסתלקותו לגנזי שמיים ב ז' באדר. מהות הנאום היא חתימת הברית שנכרתה בין הקב"ה לבין עם ישראל. משה מסביר לבני ישראל שאהבת הקב"ה לעמו תלויה באהבת אדם לחברו, על עם ישראל לאהוב איש את רעהו באהבה ללא תנאי. כמו שכתוב: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל" (כט', ט'). לכאורה תמוה הדבר, הכיצד יוכלו אנשים ממעמדות שונים, פרנסי העם, גביריו ופשוטי העם להתאחד ולהיות כאיש אחד?! – "טפכם, נשיכם, וגרך...חוטב עציך עד שואב מימך"

מהו אותו המכנה המשותף בין הפאזל האנושי שמרכיב את "עם ישראל"? אלא שבראיה שכלתנית ברור לנו שהסולם בו נקבעו המעמדות נקבע על פי אמות מידה מסוימות והוא עצמו יכול להשתנות ונתון למחלוקת, כך שלעיתים אנשים נוטים להעריך את עצמם יתר על המידה. דבר שני, זה שאדם מסוים נחשב כבכיר או כפי שכתוב בפרשה כ"ראש" אין הדבר מחייב שגם בדברים אחרים יהיה כזה. ודבר שלישי עצם ההכרה בכך שקיים מרחק אינסופי בינינו לבין הקב"ה מחזקת את העובדה שהפערים בינינו זניחים. וככל שנתבונן יותר בשלוש נקודות אלו נוכל לקבל האחד את השני ללא תנאי (ליקוטי שיחות ב')

על זה אומר בעל "כלי יקר" רבי שלמה אפרים מלונצי'ץ זצ"ל שבפרשה כולה משה בדבר אל עם ישראל בלשון רבים ואילו בפסוק "לעברך בברית ה' אלוהיך ובאלתו...למען הקים אותך היום לו לעם..." (כט', יא'-יב') מדבר הכתוב בלשון יחיד. אלא  שכך מבקש משה רבנו להדגיש את חשיבות הליכוד והאחדות של עם ישראל, בגוף אחד כאיש אחד. כמו גופו של אדם שכאשר אחד האיברים נפגע כואב לגוף והגוף כולו מכיר בפגיעה, כך גם עם ישראל צריכים להיות בעלי ערבות הדדית האחד לרעהו, כאשר האחד חוטא אין החטא נוגע לאותו האדם בלבד אלא לכלל עם ישראל.

בהמשך הפרשה משה מבהיר נקודה מהותית ויסודית ביהדות, משה מסביר לעם ישראל שהברית אותה כורת הקב"ה היום עם האנשים שנמצאים פיזית באותו המעמד היא אינה רק איתם אלא גם עם כל הדורות הבאים עד לסוף הדורות.

משה מזכיר לבני ישראל את נושא הבחירה החופשית בין טוב לרע – "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...ובחרת בחיים..."

ומעבר לכך עצם העובדה שהתנהגות טובה לא מביאה תמיד לברכה ולחיים ולהיפך התנהגות רעה לא תמיד מביאה לרע ולמוות מחזקת את העובדה שמדובר בבחירה חופשית, הקב"ה מבקש מאיתנו לבחור בטוב לא מתוך צפייה לקבלת פרס כלשהו אלא לשם הטוב בלבד.

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה'..." (כט',ט')
"היום" – זה יום ראש השנה, יום בו נפתחים ספרי צדיקים רשעים ובינוניים. כולם נידונים. וכיצד נזכה בדין? ע"י "אתם" – אלול, תשובה,מקובלת. נשוב בתשובה שלימה לפני ראש השנה ונזכה לכתיבה ולחתימה טובה בע"ה.

על כן על כל אדם לפשפש במעשיו בייחוד בעשרת ימי תשובה ולשוב בתשובה ממעשיו הרעים. ירבה במצוות וחסדים ומעשים טובים. ונוהגים לקום באשמורת ולומר סליחות לפני הקב"ה כמו שאמרו חז"ל "דרשו ה' בהימצאו" – זה בעשרת ימי תשובה. כל יום בין ראש השנה ליום הכפורים יכול לשמש כנגד כל יום מימות השבוע לתשובה. על כן כל אחד לפי כוחו יכוון לכפר באותו היום כנגד כל אותם הימים של כל השנה שחלפה. ובייחוד יש להיזהר בשבת תשובה שגם היא כנגד כל השבתות של השנה שחלפה.

מן החסידות
אמר רבי מנדל מקוצק זצ"ל: הקנאה והתאווה מגיעים משני מקורות, הקנאה – איתה האדם נברא, ואילו התאווה, רוכש אותה האדם עם הרגלו ועם גידלו במהלך השנים.

שלום חברים
לקחתם הפסקה בגלל החגים?!?!?

מצורף דבר התורה לפרשת נח מאתר קוראים תורה.
שבת שלום לכל עם ישראל!
ובעזרת ה' שנדע ימים טובים ושקטים יותר!

דבר התורה המלא באתר

בשבת הקרובה אי"ה נקרא את פרשת נח, הפרשה השנייה בספר בראשית.  הפרשה פותח בפסוק "אלא תולדות נח, נח איש צדיק..." על פסוק זה אמר הצדיק מפשיסחה זצ"ל שכל יהודי שישאל "עבור מה אתה טורח, עמל ויגע כל חייך?" הוא יענה שהוא טורח עבור ילדיו ובני משפחתו על מנת שיהיו יהודים טובים יותר ובעלי תורה ומצוות. וכשאותם הבנים גם הם גדלים ומתבגרים וכשהם נשאלים, "נו ועבור מה אתם טורחים, יגעים ועמלים?", גם הם יענו בדיוק את אותה התשובה, "אנו עמלים עבור חינוך ילדינו שיגדלו להיות יהודים טובים יותר". או אז הדגיש הצדיק ואמר:  "לכן, אני כבר תאב לפגוש את אותו הבן הראוי לשמו"

"תמים היה בדורותיו" – נח נשאר עניו ושפל רוח בעיני עצמו לאור כל הזמן, אף על פי שהיה צדיק גמור בדור שלא היה כן – דור של רשעים וזאת כי "את האלוהים התהלך נח". נח תמיד התהלך בידיעה ברורה בגדלותו של בורא עולם וממליא מעשיו לא היו אם כן נחשבים בעיניו. (נועם מגדים)

על מעשיו הטובים של נח אומר הצדיק מפשיסחה זצ"ל: "אלא תולדות נח...ויולד נח שלושה בנים את שם את חם ואת יפת" – מהם מעשיו הטובים? – תולדותיהם של צדיקים – מעשים טובים (רש"י). נח לימד כל אחד מבניו את הדרך בה יש לנהוג. את "שם" – לזכור תמיד את שם ה', את "חם" לימד נח לקיים כל מצווה בחום ובהתלהבות, ואת "יפת" לימד נח לעשות מעשים שהם "יפים בעיני אלוהים ואדם".

בהפטרת פרשת השבוע  (ישעיה נד) כתוב "אל תראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי בושם עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותייך לא תזכרי עוד" – הרבי מקוצק היה מפרש את הפסוק כך:

"אל תראי" – העובדה שאין בך יראת שמים באה מיתוך עובדה ש"כי לא תבושי" – כי  אינך מתביישת במעשייך. "ואל תכלמי" – ומדע אם כן אינך נכלמת במעשייך? משום "ולא תחפירי" – משום שאינך חופרת בתוך תוכך ומתבוננת עד לאיזו רמה ומדרגה הגעת. "כי בושת עלומייך תשכחי" – את אותה הבושה מפני מעשי נעורייך. "וחרפת אלמנותייך לא תזכרי עוד" – ואינך מעלה אפילו בזכרונך את חרפת בטלתך. ומימלא שאין בך אם כן יראת שמיים.

שבת שלום!

מתוך אתר קוראים תורה, יישר כח עלו והצליחו.
כל המוסיף יוסיפו לו מהשמיים!
למאמר באתר לחצו

פרשת השבוע לך-לך

פרשת לך לך היא הפרשה השלישית בספר בראשית אותה נקרא בעזרת ה' בשבת הקרובה. הפרשה מתחילה את סיפורי האבות ומייחדת לשם כך עשר פרשות, למעשה עד לסוף ספר בראשית.  אברהם אבינו הוא שנבחר להפיץ את אמונת ה' בעולם לאחר שעבר עשר ניסיונות קשים ובהם הוכיח שהוא הראוי להיות אבי האומה. הניסיון הראשון החל בציווי "לך לך מארצך..." והאחרון "קח נא את בנך...ולך לך..."

אברהם אבינו שנבחר להתחיל את העם היהודי נילחם תיגר על עבודת האלילים בה נתקל בכל אשר הלך. לאחר פיזורה של האנושות בעקבות מעשה מגדל בבל רק מעטים שמרו על האמונה באל אחד. אברהם אבינו נילחם להפצת אמונת הייחוד באל ובתגובה למאמציו הקב"ה בוחר בו לייסד את העם הנבחר בארץ כנען.

"לך לך מארצך..."(י"ב, א')

על פסוק זה אומר הצדיק הקדוש רבנו נחמן מברסלב זצ"ל, שיש אנשים שרוצים ומוכנים לנסוע לארץ ישראל בתנאי שהנסיעה לא תהיה כרוכה בקשיים וביגיעות, נסיעה נוחה ללא עמל וטורח. אולם זה המבקש באמת ובתמים לעלות לארץ ישראל עליו להיות אפילו מוכן ללכת ברגל לשם כך. על פסוק זה היה אומר רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה, גדולה מצוות ישיבת ארץ ישראל שכן זו המצווה הראשונה בה נצטווה יהודי מעולם – אברהם אבינו.

"ואברכה מברכיך ומקללך אאור" (יב,ג)

מדוע נאמר אצל הברכה קודם "ואברכה", ואחרך כך "מברכיך" ואילו אצל הקללה נאמר להיפך, קודם "מקללך" ואחר כך "אאור"? על זה עונה הכלי יקר, משום שהקב"ה מצרף מחשבה טובה לכדי מעשה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה לידי מעשה ולפיכך המברכים יתברכו עוד לפני שיגיעו לידי מעשה רק על כך שחשבו לברך ואילו המקללים יקוללו רק אחרי המעשה ולא כנגד המחשבה בלבד.

במסכת נדרים נאמר על הפסוק: "ונמלתם את בשר עורלתכם והיה לכם לאות ברית ביני וביניכם" (י"ז, י"א): "גדולה מילה ששקולה כנגדהמצוות שבתורה". על כן אומרים חכמי ישראל שבכל מצווה שאדם מקיים יש לו נגיעה אישית כלשהי, סוג של הנאה חומרית או רכישת כבוד ולו המועט ביותר הפוגמת בערך המצווה. יוצאת מן הכלל מצוות המילה שמקיימים ביום השמיני להולדתו של התינוק. שכן מצווה זו אינה קשורה בחשבונות חומריים כלשהם ומשום כך אמרו חז"ל על מצווה זו שמילה ושבת ותלמוד תורה, כיוון שמסרו עם ישראל נפשם על מצוות אלו , הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלים, אינן מתבטלות מישראל לעולם.

"ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם" (יז, יב)

א.    מצוות מילה דוחה שבת שנאמר "וביום השמיני ימול בשר עורלתו", וחז"ל דקדקו במצווה זאת מהייתור של תיבת "וביום", ללמד אותנו שאף אם היום השמיני חל ביום השבת וברית המילה כרוכה בחילו שבת יש למול.

ב.     מותר לחל שבת על מצוות "מילה" רק בתינוק שנולד בלידה רגילה ותינוק שנולד בניתוח קיסרי אין מילתו דוחה את השבת ויש לברר עם מורה הלכה בנושא.

ג.      נוהגים להניח את בשר העורלה בחול ועפר לסימן – "ושמתי את זרעך כחול הים", ועל העפר כתוב – "ושמתי את זרעך כעפר הארץ".

ד.     לכתחילה יש לערוך את מצוות ברית המילה בנוכחות עשרה אנשים לפחות.

ה.    נוהגים לערוך סעודה ביום המילה וזוהי נחשבת לסעודת מצווה.

ו.       אן לקרוא לתינוק בשמות לועזיים ונוכריים, שכן בשכר שלא שינו אבותינו שמם, לשונם ומלבושם נגאלו.

החפץ חיים הקדוש היה מספר על הרב שלמה קלוגר זצ"ל שבאחת הפעמים שנתכבד בסנדקאות הגיע למקום המילה אך הוכרח להמתין זמן רב. כששאל מדוע ברית המילה מתעכבת, אמרו לו שאבי המשפחה גוסס על מיטתו וכולם מחכים שייפח את נשמתו על מנת שיתאפשר לקרוא בשמו לרך הנולד. כששמע את המעשה המוזר ציווה הרב קלוגר על המוהל למול מייד את הרך ומייד נכנס בעצמו לברך את אבי המשפחה החולה על מיטתו בברכת "מזל טוב". ואמר עוד לחולה, "אין ביכולתי להטריח את המלאך הממונה על הרפואה לבוא ולרפא אותך אך בזמן שאנו עסקים במצוות המילה ויבוא המלאך הממונה על הברית וירפא את הרך הנימול אבקש אותו שירפא גם אותך". ואכן לאחר שלושה ימים שב אבי המשפחה לאיתנו הראשון. כך סיים את הסיפור החפץ חיים.

שבת שלום!

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע