אתר "קוראים תורה - פרשת השבוע" - מתעדכן - דבר תורה על פרשות השבוע

ישר כוח גדול אחינו

יישר כח לאתר קוראים תורה!
עלו והצליחו

לדבר התורה באתר לחצו

שבת שלום לכל אחינו ישראל
עלו והצליחו!!

לדבר התורה באתר קוראים תורה הכנסו

פרשת השבוע, פרשת מקץ נקראת על פי רוב בשבת חנוכה. חכמינו ז"ל מצאו קשר בין תוכן פרשת מקץ לבין מאורעות חנוכה והנס שהיה בו. חז"ל אמרו ש"ויהי" – לשון צער, שהרי הפרשה עוסקת בצערו של יעקב על "אובדן" בנו יוסף, יוסף שרוי בצער בבית האסורים, אחי יוסף מצטערים ולו על צערו של אביהם יעקב. סיומת הפרשה מוצלחת, כאשר יוסף מושב על כיסא רם ונישא על פני הארץ, מתנות נכבדות מחולקות לכל אחד מאחי יוסף. דבר דומה ניתן לזהות בנס חנוכה כאשר תחילה היהודים היו נתונים לגזרות שמד קשות וצוררי היהודים חשבו להשכיחם מחוקי ה' וממצוותו אך לבסוף מרד החשמונאים הוביל לסוף מוצלח וניצחון של החשמונאים על אויביהם והחזרת השלטון לעם ישראל.

"ופרעה חולם והינה..." (מ"א,א)
האסון הנורא בהתמוטטות אולם ורסאי בשנת התשס"א (2001) שימש להפקת לקחים בתחומים רבים. הסיפור הבא לקוח מפיה של הרבנית הצדקת זילברשטיין ע"ה כאשר באחד הבקרים פקדה את דלתה של הרבנית אישה כאשר על פניה נראים סימני לחץ וסערת רגשות. האישה סיפרה לרבנית שחתונתה נקבעה לעוד שבועיים מאותו היום ובלילה בחלומה הגיע אליה אדם זקן שהזהיר אותה שלא להינשא באולם שבו היית האמורה להתקיים החתונה – אולם ורסאי. האישה סיפרה שקמה בבהלה מהחלום ובעודה נבעטת ונרגשת מיהרה לבית הרבנית לגולל את אשר חזתה מתוך שנתה. הרבנית הרהרה מעט ולבסוף החליטה: "לא לקיים את החתונה באולם הזה, יש להחליף אולם". האישה הודתה לרבנית ועשתה כמצוותה למרות הקושי שהיה כרוך בכך. האולם שבו הייתה אמורה האישה להתחתן היה אולם ורסאי, התאריך שבו הייתה אמורה להינשא באולם הוא התאריך בו קרס האולם על שתי קומותיו.

חנוכה
בתקופת בית המקדש השני שלטו היוונים בישראל וגזרו עליהם גזרות קשות על מנת להשכיחם ממצוות התורה הקדשה ולהמירם מדתם. היוונים אסרו עליהם ללמוד תורה ולקיים מצוות, הם נכנסו אל היכל בית המקדש וטמאו אותו ופרצו בו פרצות. שמע ה' לתחינתם והעמיד להם את בני חשמונאי הכוהנים שהושיעום מיד אויביהם, גברו עליהם והשיבו את המלכות לישראל.
וכשרצו בני חשמונאי הכוהנים להדליק את המנורה, לא מצאו אלא פך שמן זית אחד טהור שהיה אמור להספיק ליום אחד בלבד, אך ה' הושיעם ועשה להם נס ופך השמן הספיק לכל שמונת הימים עד שכתשו שמן זית חדש וטהור.

אותו היום שנמצא פך השמן היה כ"ה בכסלו, על כן תקנו חז"ל שמונת ימים אלו להלל ולהודות לה' יברך, ימי שמחה והודיה בהם מדליקים שמונה נרות על מנת לפרסם את הנס שנעשה.
"מי שרגיל בנר שבת וחנוכה יזכה שיהיו לו בנים תלמידי חכמים" (מסכת שבת כג).
כיידוע מצוות הדלקת נרות חנוכה, היא מצווה חביבה עד מאוד, על כן ראוי שכל אחד יזהר במצווה זו לפרסם את הנס בשבח לה' יתברך, עד כדי שאמרו חכמינו "מי שרגיל בנר שבת וחנוכה יזכה שיהיו לו בנים תלמידי חכמים".
מעיקר הדין די בנר אחד בכל בית בין שבני הבית מרובים ובין מועטים. ונהגו כלל ישראל להדר ולהוסיף בכל יום נר נוסף עד שבלילה השמיני מדליק שמונה נרות.

אשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה ואילו הספרדים נוהגים שאחד מבני הבית מדליק ופוטר בכך את כל בני הבית. ואף אם אין בני משפחתו נמצאים לפניו בשעת ההדלקה, אם הוא מכוון להוציאם והם מתכוונים לצאת באשר הם, הרי שיצאו ידי חובת הדלקת נרות חנוכה.

טוב להרגיל ולחנך הילדים בהדלקת נרות חנוכה ע"י הדלקת נרות ההידור ע"י הילדים, משמע בעל הבית ידליק בעצמו את נר החובה וילדיו ידליקו את שאר הנרות.

חשיבות המצווה כה גדולה עד שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב בקיום המצווה גם אם כרוך הדבר במכירת כסותו או השכרת עצמו כפועל על מנת לכסות את הוצאות הדלקת הנרות ולכל הפחות נר אחד בכל לילה.

אחד שאין ידו משגת לקנות גם יין ונרות חנוכה, יקנה נר חנוכה ואת הקידוש יבצע על הפת. וכן לגבי הבדלה, אם אין ידו משגת לקנות נר חנוכה ויין להבדלה יקנה נר חנוכה ואת ההבדלה יעשה בתפילתו "אתה חוננתנו".

גם נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה שאף הן היו באותו הנס, על כן אחד שנמצא הרחק מביתו ואינו יכול להדליק ראוי שימנה את אשתו שתהיה שלוחה בעבורו להדליק נרות חנוכה במקומו, ויוצא בכך ידי חובתו למרות שאינו נוכח בשעת ההדלקה.

סדר ההדלקה

בלילה הראשון קודם ההדלקה יברך שלוש ברכות:

א.    להדליק נר חנוכה.

ב.     שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

ג.      שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

בגמר הברכות מדליק.

ע"פ הקבלה ושולחן ערוך ועוד, נכון לומר להדליק "נר חנוכה" ולא "נר של חנוכה". ויש מבני אשכנז שנהגו לברך "נר של חנוכה".

בלילה השני ואילך יברך רק את שתי הברכות הראשונות:

א.    להדליק נר חנוכה.

ב.     שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

מי ששמח בחנוכייה חדשה שקנה ראוי שיברך ברכת שהחיינו ויתכוון לפטור גם את החנוכייה עצמה

שבת שלום!

שלום חברים - מדוע באיחור???

לדבר התורה באתר

פרשה השבוע – פרשת שמות

יהיו דברי תורה אלו לעילוי נשמתה של רחל בת ורדה ז"ל

פרשת השבוע, פרשת שמות היא הפרשה הפותחת את ספר שמות. הפרשה פותחת במניין שמות בני ישראל שירדו מצרימה ולאחר מכן הפרשה עוברת לעסוק בשעבוד בני ישראל בארץ מצרים, בלידתו ובשנות חייו של משה רבנו, הבריחה למדיין, נישואיו ולידת בניו. בפרשה זו משה ואהרון פונים לראשונה לפרעה בדרישה לשחרר את עם ישראל, אך פרעה לא משחרר את ישראל ואף מקשה את תנאי השעבוד שלהם.

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" (א,א)
לא נאמר "אשר באו", אלא "הבאים". ללמדך שהם באים תדיר בכל עת ובכל צרה ובכל הגלויות כאשר עם ישראל שרויים בצרות, עזרת השבטים מגיעה לטובת עם ישראל. (חידושי הרי"ם), כמו שנאמר בסליחות "עננו עזרת השבטים, עננו".

רש"י – להודיע חיבתן של ישראל שנמשלו לכוכבים.
ובני ישראל חייבים לדעת שהקב"ה אוהב אותם וכשם שברא הקב"ה את הכוכבים על מנת שיאירו בחשיכה, כך גם ברא את עם ישראל שיאירו ויפיצו אור במקומות החשוכים ביותר. (שפת אמת)

"הבאים מצרימה את יעקב" (א,א)
בני ישראל יכולים להחזיק מעמד בגלות, אך ורק אם הם נדבקים במידתו של יעקב אבינו שהיה עניו ושפל רוח, חי בשלום עם עשיו אחיו ולא התגרה בו "קטונתי מכל החסדים", "איש תם יושב אהלים". כי אז השכינה שורה עימם ושומרת עליהם גם בעודם בגלות.
ואילו כאשר עם ישראל אינם הולכים בדרכו של יעקב אבינו, ומנסים ללכת בדרכי הגויים ולהתחקות אחר מעשיהם, אז קיומם נכרך בסבך של קשיים רבים(פרדס יוסף)

"ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרין והיה כי תלכון לא תלכון ריקם" (ג,כא)
כאשר אדם אינו מבזבז ימיו לריק ואינו בטל ומבוטל מעול התורה והמצוות הריהו מוצא חן אפילו בעיני שונאיו. אפילו שונאיו מוכרחים להתייחס איליו בדרך ארץ וכבוד – "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אותו" (אמרי כהן)

הפטרת פרשת שמות נקראת בירמיה, ובפסוק "מקל שקד אני רואה" – שואל המדרש מדוע דווקא מקל שקד? אלא שהשקדים צומחים במהירות רבה ולמעשה עוברים עשרים ואחת ימים מהפריחה ועד לבשלות הפרי וכך רמז ה' יתברך לירמיה הנביא, שלא יעברו יותר מעשרים ואחת ימים מהבקעת החומה בתאריך שבעה עשר בתמוז ועד לחורבן הבית בתשעה באב

צדקה היא נויה של הסוכה
יידוע היה הדבר שאת כל הונו היה מפזר רבי חיים מצאנז זצ"ל למטרות שונות, כך שמעולם לא נותרה אף לא פרוטה מיותרת בכיסו. בערבי חגים בכלל ובחג הסוכות בפרט היה מתאמץ רבי חיים עוד יותר להשגת ממון רב ומחלק לעניים כך שיוכלו לזכות אף הם לשמוח כראוי בשמחת החג. באחד מערבי חג הסוכות פנה רבי חיים לבניו וביקש את עזרתם בגיוס של כמה אלפי רובלים. הבנים החלו במלאכה והצליחו לבסוף לגייס את הסכום העצום.

בניו שהיו סקרנים לראות מה יעשה אביהם הקדוש עם הכסף, הבחינו כי הוא מחלק את כל הכסף לצדקה. לכשהגיע זמן הישיבה בסוכה נכנס רבי חיים לסוכתו ועל פניו מסוכה ארשת פנים קורנת  וקרא "נוהגים עמך ישראל לקשט את הסוכות בקישוטים מרהיבים, בפאר והדר. אך אני, רק מצוות הצדקה היא הקישוט שלי, היא נוי הסוכה שלי. היא זו שמפארת ומייפה את סוכתי.

רבי חיים הלברשטם זצ"ל מצאנז, נולד בשנת תקנ"ג לאביו רבי אריה לייב אב"ד טרניגורד. כבר אז בשחר ילדותו התפרסם כ"עילוי מטרניגורד". בנערותו הלך ולמד בצל קורתו של החוזה מלובלין הקדוש אשר ניבא שהוא ייה מנהיג גדול בישראל. רבי חיים היה תלמידים של גדולי דורו, כרבי נפתלי מרופשיץ, רבי צבי הירש מיזידיטשוב, ועוד. בשנת תק"צ התמנה כרבה של צאנז שהייתה אז עיירה בגליצה שם גם החל לכהן כאדמו"ר. נהוג לכנותו בשם בעל ה"דברי חיים" על שם ספריו המפורסמים בהלכה ובחסידות.

נפטר לבית עולמו בתאריך כ"ה בניסן תרל"ו.

זכותו תגן עלינו אמן!

לדבר התורה באתר
 

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

שלום חברים,
הסיפור בסוף עם מוסר השכל גדול!


לדבר התורה באתר

פרשה השבוע – פרשת וארא

שלום חברים
בימים טרופים הללו...לא יזיקו מעט דברי מתיקה כגון אלו.
שבת שלום לכל עם ישראל באשר הוא


לדבר התורה באתר קוראים תורה לחצו

פרשה השבוע – פרשת בא

יהיו דברי תורה אלו לעילוי נשמתה של שרה בת חנה ז"ל
יהיו דברי תורה אלו לעילוי נשמתה של רחל בת ורדה ז"ל

פרשת השבוע, פרשת בא היא הפרשה השלישית בספר שמות. הפרשה ממשיכה בנושא עשרת המכות ומופיעות בה מכת ארבה, מכת חושך ומכת בכורות.
במכת ארבה – הארבה אוכל את כל היבול של ארץ מצרים, זה שעוד נשאר אחרי מכת הברד ואחריו במכת חושך, מוטל חושך על כל ארץ מצרים – המצרים לא יכולים לראות דבר בשלושת הימים הראשונים, ובשלושת הימים שלאחר מכן החושך כל כך סמיך עד כדי כך שהם אינם יכולים לזוז כלל. במכת בכורות בחצות הלילה הקב"ה הורג כל בכור בארץ מצרים.
בהמשך הפרשה עוסקת בנושא יציאת מצרים. בפרשה מופיעות מצוות שונות אשר העיקריות שבהן עוסקות בדיני קורבן הפסח, יציאת מצרים וקדושת הבכורות, מצוות תפילין.
כהכנה למכת בכורות ע"פ ציווי הקב"ה, העם מתכונן ושואל משכניו המצרים כלים מכסף וזהב ובגדים שונים.
במצוות קרבן הפסח מוטל היה על כל משפחה לקחת שה ביום י' בניסן ולהכין אותו כקרבן הפסח במידה וישנן כמה משפחות קטנות הן יוכלו להתאחד ולאכול קרבן אחד. ביום י"ד בניסן המשפחות אמורות לשחוט את השה ולמשוח בעזרת הדם שלו את המזוזות ואת משקוף הבית. את הבשר היה צריך לאכול כשהם מוכנים ליציאה לדרך, נעליהם לרגליהם ומתניהם חגורים ומקליהם בידם. רק אחד שנימול יכול להשתתף בקורבן.
בראש חודש ניסן, ארבע-עשר יום לפני היציאה ממצרים הקב"ה מוסר למשה רבנו את מצוות קידוש החודש ומאז למעשה החל הלוח השנה היהודי וחישובו להתבסס ע"פ התחדשות הירח ולא ע"פ סיבוב השמש כפי שנוהגים אומות העולם.
למעשה חג הפסח, מצוות תפילין ומצוות הבכורות הן זכר לניסים שפקדו את בני ישראל במצרים.

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה" (י-א)
הרב הקדוש מקוצק זצ"ל היה אומר שלא נאמר "לך אל פרעה" כי אם "בא אל פרעה", שכן אין הולכים מאת ה' יתברך, שהרי "מלא כל הארץ כבודו" ולכן ראוי יותר להשתמש בביטוי "בא אל פרעה" – שכן "בא" – בא איתי, כיוון שאני עימך.

"כי אני הכבדתי את ליבו" (י-א)
המכות שקיבל פרעה ומצרים היו עשויות לרכך את ליבו ולהחזירו לכאורה למוטב, אך אם היה כן, בחירתו לחזור למוטב לא הייתה שוות משקל, לפיכך הכביד ה' את ליבו על מנת לשמור על האיזון שבבחירתו. משום כך המדרש מפרש את המילה "הכבדתי" – מלשון "כבד", שעשה הקב"ה את ליבו כבד, שכן הכבד טבעו כשמבשלים אותו, הוא לא סופג דבר ועוד יותר, ככל שמרבים לבשל אותו כך הוא נעשה קשה יותר ויותר. (הדרש והעיון)
על זה אמר הה"צ מגוסטינין זצ"ל: משה רבינו הצטער מאוד כאשר ראה את עמידתו הנוקשה והאיתנה של פרעה למרות המכות שקיבל, לכן נחמו הקב"ה ואמר לו שעקשנותו של פרעה אינה מצד עצמו אלא "כי אני הכבדתי את ליבו".
על זה אומר ה"שפת אמת": הקב"ה מתפאר בכך שהוא נותן כח לרשע לעשות נגד רצונו. כיוון שזה פלא מצד הבריאה שניתנת לנברא, ובמקרה הזה – לאדם, אפשרות לנצל את הכוחות שהוא מקבל מהבורא נגד הבורא עצמו, סבלנות כזו תיתכן רק אצל הבורא, ואין שום שכל אנושי יכול להשיגה.

"עד מתי מיאנת לענות מפני" (י-ג)
טבעו של כל ישראל הוא שאפילו אם אין בו הכנעה בפני הקב"ה הרי עצם עובדה זו גורמת לו עוגמת-נפש כיוון שבעומק ליבו כן רוצה הוא שתהיה לו הכנעה. אך בשמים גם מעלה זו של עוגמת הנפש נחשבת למדרגה כלשהי של רצון, ואילו לפרעה הרשע, לא היה בו שום צד של עוגמת נפש על כך שהוא אינו יכול להכניע את יצרו, ולא זאת בלבד, אלא פרעה היה שבע רצון מהכבדת ליבו ובזה היה עיקר חטאו. כמו שכתוב "עד מתי מיאנת לענות מפני" – מדוע אינך רוצה לעולם להיכנע בפני, ואפילו אין בך שום צד של צער על הכבדת ליבך. (שפת אמת)

"ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך" (י-ט)
אם אדם מביא איתו את שנות נעוריו הריהו יכול לילך ולעלות בזקנתו. ע"י "נערינו" – ע"י הנעורים אפשר להיות בבחינת הולך גם בזקנה – "בזקנינו", לפי שאפשר לומר: אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו (נועם אלימלך)

עצת צדיק = הצלחה!
מסופר על צדיק כלשהו שהלך לרבו, רבי מאיר'ל מפרימישלן זצ"ל והתאונן על מצבו הכלכלי המר והמקשה. סיפר החסיד לרבו על כך שהוא ניסה להצליח בעסקיו בכל מיני תחבולות ותכסיסים, דרכים מתוחכמות יותר ומתוחכמות פחות, אך עדיין לא מצא מזור לצרותיו. כשסיים החסיד להתלונן להתייפח ענה לו הצדיק הקדוש בנחת: על מכת בכורות בתורה נאמר, "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" (י"א, ז). לדעתי, אמר הרב, יש בפסוק זה רמז כיצד לזכות בברכה להצלחה. "לא יחרץ" – אין צורך בחריצות יוצאת דופן ובתחבולות מיוחדות במינן, כי אם "כלב לשונו" – על האדם להקפיד בכל משא ומתן שפיו וליבו יהיו שווים. אל לו לאדם להתנהג "אחד בפה ואחד בלב" – אם תנהג ככה, תצליח בכל משלח ידך.

שבת שלום!

קוראים תורה - www.torahreading.org.il