דבר תורה - קוראים תורה - פרשת השבוע: אשכול מתעדכן

 ש"במדבר סיני"- הוא גימטריה "בשלום" (378)

הגאון רבי אלחנן ספקטור מקובנה זצ"ל אמר באחת השיחות באזני תלמידיו: ראו כמה גדול חטאו של אדם שחוטא נגד עמו. המרגלים שחטאו נגד עמם והוציאו דיבת הארץ וביקשו להשיב את העם למצרים לא מחל להם הקב"ה על מעשיהם ועל ישראל וגזר על יוצאי מצרים "במדבר הזה יפלו פגריכם" והמרגלים עצמם זכו למיתה משונה. ואילו כאשר חטאו ישראל בחטאים חמורים לכאורה כגון: חטא העגל, במתאוננים כאשר התאוו לאכול בשר, חטא מחלוקת קורח ועדתו. על כל חטאים אלו מחל הקב"ה לישראל. מכאן למדים אנו עד כמה מועילה תשובה של אדם החוטא הן בעברות שבין אדם למקום והםן בעברות שבין אדם לחברו. אך רק על חטא שחוטא אדם נגד עמו אין מחילה וכפרה, ללמדך שאין בעולם חטא גדול יותר מאשר הפגיעה בעם ישראל שהוא עם ה'.
לדבר התורה המלא לחצו

לדבר התורה המלא 

"ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם...ואת כל האדם אשר לקורח" (ט"ז, ל"ב)

לדבר התורה המלא לחצו
פרשת השבוע פרשת חוקת היא הפרשה השישית בספר במדבר. כיידוע הפרשה פותחת במצווה מעניינת ביותר – מצוות "פרה אדומה". מצוות פרה אדומה שייכת למצוות השמעיות, מצוות שטעמן והסברן לא פורש לנו. מדוע התורה לא מסתפקת במצוות שכליות, אלו שטעמן מפורש לנו ומותירה לנו מצוות וחוקים כמו פרה אדומה שמשמשים עילה למקטרגים עלינו לקנטר ולשאול מה טעמן של מצוות אלו. את עניין זה הסביר המגיד מדובנא במשל הבא: איש בור ועם הארץ הצליח בנכסיו ועלה בגדולה בעושר ובנכסים רבים. ובתוך הצליח האיש להשיא את ביתו עם בנו של רב העיר. לאחר החופה הרגיש אבי הכלה שאין אבי החתן – רב העיר מעוניין בעברתו ובכל פעם מוצא תירוץ אחר על מנת להתחמק ממנו. שאל אבי הכלה את רב העיר, הלא אנו כבר מחותנים, בשל מה אתה מתחמק ממני ולא מעוניין להשהות בסביבתי. ענה רב העיר לאבי הכלה, אמת הדבר שאנו מחותנים ועל כך יש להביע השתוממות ופליאה, אך בוודאי שאינך צריך לתמוה על כך שאין בנינו שפה משותפת בנושאים שונים. והנמשל ברור הוא. זה שאנו באנו בברית עם הקב"ה שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. אנו לתומנו סוברים שהקב"ה צריך לגלות לנו את סודות תורתו הקדושה, אך אין הדבר כך. אין לנו לתמוה על כך שה' העלים מאיתנו כמה מסודות התורה וטעמי המצוות.

"וישב ישראל בשיטים" (כ"ה, א)

שנינו במסכת סנהדרין כל מקום שנאמר בו "וישב" אינו אלא לשון צער המבשר רעות וצרות. שנאמר, וישב ישראל בשיטים – ויחל העם לזנות בבנות מואב.

על זה אמר רבי חיים מקוסוב זצ"ל – בעל תורת חיים: למרות העובדה שאנו נמצאים בגלות ומיושבים בארצות נכר דורות רבים, עלינו לחוש כאילו הישיבה הזו היא ישיבה ארעית. ובכל מקום בגלות שבו ישראל אחזו כמקום קבע, בחינת "וישב ישראל" אינו אלא סימן לצרות המתרגשות ובאות עליהם המסמנות ומזכירות להם שאינם רצויים ושזהו אינו מקומם הטבעי.
לדבר התורה המלא לחצו

"וילכו זקני מואב וזקני מדיין אל בלעם"(כ"ב, ז')

הרי תמיד מצאנו שהמדינים נלחמים במואבים, ומעולם הייתה שנאה בניהם, על כן מדוע הכתוב מציין זאת? וכיצד זה ייתכן? אלא משל למה הדבר דומה, לשני כלבים שהיו רבים זה עם זה. לפתע בא זאב והתנפל על אחד מהם. אמר השני אם איני עוזר לחברי הכלב, הזאב הזה יבוא למחרת ויתנפל עליי. על כן התחברו מואב ומדין.

שנו חכמים כל אהבה שתלויה בדבר, בטל הדבר – בטלה האהבה. ואיזוהי אהבה שתלויה בדבר? היא אהבת בלעם בן בעור ובלק בן ציפור שהיו שונאים ימים רבים זה לזה ונעשו חברים ואוהבים מהפחד מעם ישראל. (ליקוטי אהרון – לרבי אהרון אזרד ז"ל)
לדבר התורה המלא לחצו

לדבר התורה המלא
"את קורבני...תשמרו להקריב לי במועד" (כ"ח, ב')

בעל ה"שפת אמת" – רבי יהודה ליב אלתר מגור זצ"ל פירש את המילה "תשמרו" – לשון המתנה וצפייה וכך היה מנחה את חסידיו שגם בשעת שהותם בגלות המרה עדיין הם יכולים לקיים את מצוות "תשמרו להקריב" – אם נצפה ונחייל לביאת הגואל ולבניין בית המקדש ולחידוש עבודת הקודש ע"י כוהנים ולוויים הרי שאנו חלק בלתי נפרד מהקרבת הקורבנות שהקריבו אבותינו בזמן שבית המקדש היה קיים.

במשלי נאמר שכשם שבורא עולם עוסק בשבחם של צדיקים ודואג לפאר ולפרסם שמם ברבים, כך מתעסק הקב"ה בגנותם של הרשעים ופרסומם בעולם. וראיה לכך – פינחס שפרסמו הקב"ה לזכות וזמרי – פרסמו הכתוב לגנאי. ככתוב "זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב".

רבי יהודה ליב אלתר מגור זצ"ל – האדמו"ר השלישי לחסידות גור ומבין הבולטים ברבני פולין.  היה נכדו של בעל ה"חידושי הרי"ם" – רבי מאיר יצחק אלתר זצ"ל שהיה מייסד חסידות גור. בנו רבי אברהם מרדכי אלתר בעל ה"אמרי אמת". 

לדבר התורה המלא
כיצד ניתן ללמוד מנהיגות ממשה רבינו הקדוש? "ויקצוף משה על פקודי החיל..." (ל"א,י"ד)

אומרים חכמי ישראל, צא וראה כמה שמשה היה הענו מכל אדם שהעביר על מידותיו פעמים רבות, ידע בשעת הצורך לנזוף ולהרים את קולו בצורה בוטה ובמילים בוטות כנגד "שרי האלפים ושרי המאות". שהרי, הם שבו מהמלחמה במדין עטורים גאות ניצחון. מכאן ניתן ללמוד מנהיגות אמיתית מהי, שבשעת הצורך יודע מנהיג אמיתי להתייצב גם כנגד אותם גיבורים ששבו מהמלחמה בשעה הצריכה לכך. על זה אמר רבי פנחס מקוריץ זצ"ל: כל חיי אני מתאמץ להחזיק באמתחתי את מידת הכעס ולהוציאה רק בשעת הצורך, וכתוצאה מכך אני שולט במידה רעה זו ואין היא שולטת בי...(ליקוטי אהרון
לרבי אהרון אזרד ז"ל)

מי ייתן וזכותו תגן עלינו אמן, ונדע לשלוט במידת הכעס ולהשתמש בה במידת הצורך בלבד.

לדבר התורה המלא לחצו
"והיו הערים להם לשבת" (ל"ה, ב,ג)

לדבר התורה המלא באתר

"ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד" (ג', כ"ו)
מובא בילקוט שאמר משה רבנו לפני הקב"ה שיהיה דינו כדין עבד האומר: "אהבתי את אדוני ...לא אצא חופשי" ולא יצא גם הוא מן העולם על כך השיב לו ה' יתברך "אל תוסיף דבר אליי" ואולם מצאנו בגמרא: "ואם אמר יאמר העבד – עד שיאמר וישנה", רק אם אומר העבד שתי פעמים "אהבתי את אדוני, לא אצא חופשי" לפיכך כאשר טען משה גם הוא: "אהבתי את אדוני לא אצר חופשי". אמר לו ה' יתברך: "אל תוסף דבר אלי עוד" – לבל יוכל לומר זאת פעם שנייה שכן אז מן ההכרח למלא את בקשתו וזה היה מן הנמנע בגלל הגזירה שנגזרה... (אסיפת הכהן)

"רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (ד',ט')
בכל דור בכל עת ובכל אדם קיים עניין קבלת התורה האישית שלו. אם אדם מתעורר לפתע והוא נתקף רצון עז להתלהבות לתורה וליהדות הרי זוהי קבלת התורה הפרטית שלו שהוא עצמו חש ומרגיש בה. אך לצערנו רגעים אלו הם מועטים וקצרים ונעלמים חיש מהר. לפכך מזהירה התורה – הישמר ואל תשכח רגעים אלו לבל תשכח התעוררות והתלהבות זו. (חשבה לטובה)

לדבר התורה המלא
"כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם, לא תירא מהם" (ז',י"ז)

רק לכשתבין כי בכוחך אתה מבלי עזרתו של ה' יתברך לא תוכל להתגבר מול העמים, אזי אין לאדם להתיירא כל עיקר. אבל אם אדם מתיימר להוריש את הגויים בכוחו ובעוצן ידו אזי עליו להתיירא מאוד שכן אז לא יבוא ה' לעזרתו.

"וכל מדווי מצרים הרעים לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך" (ז, ט"ו)

נאמר בשם האדמו"ר מגור זצ"ל, כלל זה נלמד בגמרא: "נתניה" – אפילו בשיעור, "נתינה ככזית". ואילו לשון "שימה" – היינו בלי שיעור אפילו בכלשהו, מכל מדווי מצרים לא ישימם בך ואלן "ונתנם" בכל שונאך - הם אלו שיקבלו בכמות ראויה.

לגבר התורה המלא

כתבה התורה שלוש  פעמים "צדק" בזה אחר זה: "משפט צדק"..."צדק צדק תרדוף" – לומר לך שמי שנותן צדקה צריך לכוון בשלוש כוונות: האחת שינצל מגלות ויבוא המשיח האחת להצלת בני ביתו ואחת שיזכה לחיי העולם הבא. (אהבת חיים)

הצלה ממלחמה!

מסופר על האר"י הקדוש ז"ל, שבאחת הפעמים שבהן נכח בשעת התפילה באחד מבתי הכנסת, שם לב לאנשים שמדברים בשעת התפילה. פנה אליהם האר"י ואמר, "תדעו שבית הכנסת שלכם מלא בתפילות". האנשים ששמעו את דבריו שמחו ולא ירדו לסף דעתו של האר"י, חשבו בטעות שהאר"י משבח אותם. כשהבחין בכך, הבהיר להם את כוונתו ואמר שבית הכנסת שלהם מלא בתפילות כיוון שהן אינן עולות לרצון לפני הקב"ה. הוסיף ואמר להם האר"י שכל המלחמות שהיו לעם ישראל נוצרו מהקיטרוג של השיחה הבטלה בבית הכנסת – מי שרוצה שה' ילחם בעבורו – "ואתם תחרישון".

שבת שלום!

לדבר התורה המלא
פרשת השבוע פרשת כי תצא פותחת בפסוק כי תצא למלחמה על אויבך, מדוע התורה מדברת בלשון יחיד ולא אומרת כי תצאו למלחמה. אלא רוצה הכתוב לומר שכל אחד ואחד יש לו אויב ושונא מיוחד שרוצה להדיחו ולהכשילו והלא הוא יצרו הרע של האדם. אותו יצר שלא נותן לאדם לקום ולהשכים לבית הכנסת ואותו אחד מסית אותו מלהתפלל במניין ולתת צדקה כפי יכולתו של האדם, זה שמונע ממנו לקבוע עיתים לתורה.
"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (כב – י)
"שור" הינה מדרגה גבוהה – "שור" – הבטה למעלה, ואילו "חמור" מרמז על החומריות שבאדם. כך גם האדם, יש אנשים שעובדים את ה' יתברך בתורה ובתפילה, אך עדיין הם שטופים בחומריות ובתאוות העולם הזה. לפיכך אמרה התורה – "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" – בלתי אפשרי לעבוד את ה' בשני מצבי הקיצון – מצד אחד במדרגות גבוהות, ומצד שני בחומריות במקביל. ואם נפשו של אדם שואפת למדרגות , עליהם לכבוש את החומריות ולשבור את המידות.

לדבר התורה מלא
אף על פי שכל מועדות ישראל מצווה גדולה לשמוח, בחג הסוכות הייתה שמחה יתרה, שכן נאמר בו "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". וכיצד היו מקיימים מצוות שמחה זו: בערב יום טוב הראשון של חג הסוכות היו מייעדים מקום מיוחד בעזרה לנשים מעלה ואנשים למטה על מנת לשמור על עירוב. ומהקרבת קורבן התמיד של בין הערביים של אותו היום היו שמחים עד למחרת וכל אותו הלילה. היו מנגנים בחליל ובכינור עם נבל, מצלתיים ותופים. וכל אחד לפי ידיעתו בשירה או בניגון. ואומרים דברי שירות ותשבחות.

ושמחה גדולה הייתה נערכת בכל יום בבית המקדש ומקראת שמחת בית השואבה שעליה אמרו מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מעולם ואם נצרף למצוות שמחת בית השואבה את מצוות הלולב. הימים היו ימי דין, ומקיפין את המזבח בכל יום פעם אחת וביום השביעי שבע פעמים. השמחה הייתה מעצם עשיית המצווה ואהבת הבורא יתברך שציווה את עם ישראל במצווה, וכל אשר לא שמח בה ראוי להפרע ממנו "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". וזכר למצווה זו שהייתה נהוגה בבית מקדשנו מצווה כיום להרבות בשמחה בבתי כנסיות. ועתה חרב בית הבחירה ואין מזבח להקיפו בערבות בהושענא רבה ואין לאן לנסך המים. וייתכן שמשום כך נשארים ערים כל הלילה בהושענא רבה ועוסקים בתפילות ובתחנונים לה' יתברך. (ספר מקור חיים, להרב ח.ד. הלוי)

"אמר רבי יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו" (סוכה מ"ט) יש לרמוז על פי מאמר חכמינו ז"ל, שבת - אחד משישים בעולם הבא, ועניין העונג והרוחניות הוא כפי ההכנה שעושה האדם במהלך השבוע כולו. שאם האדם מכין את עצמו לקשר עצמו לבוראו בששת ימי השבוע ואינו מטריד את שכלו בענייני העולם הגשמי, אז נקל לו לטעום עונג השבת הקדושה והרוחניות שהוא עונג מציאות אלוהותו יתברך ואור קדושתו שמתגלה בשבת קודש מה שאין כן באדם המוטרד בששת ימי השבוע בהבלי העולם הזה קשה לו להשיג את תענוג השבת. וזהו רמז "שיתין" – פירוש, החלק האחד מתוך שישים שאדם טועם בשבת מעין עולם הבא מנועם אור אלוהותו יתברך מששת ימי בראשית נבראו, שעל ידי ששת ימי המעשה שהאדם מכין את עצמו לקראת אלוהיו.