| נשלח ב-20/2/2017 22:09 |
 |
| |
מעלתם של תומכי תורה-דבר תורה לפרשת משפטים
לדבר התורה המלא
מעלתם של תומכי תורה בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו, כפתוריה ופריחה יהיו. התורה הזהירה שלא להסיר את הבדים מן הארון כיוון שעל ידם נשאו את הארון נתקדשו בקדושתו וזכו בעבור זה שתמיד יהיו יחדיו אף בעת שאין צורך בו. כך גם הדבר עם מחזיקי ותומכי תורה כיוון שהחזיקו תורה ותלמיד חכם בעודם בחייהם יזכו להיות ולחיות עימו לנצח בעולם האמת. וכך הוא בעיניין המנורה שם ציוותה התורה "עד ירכה עד פרחה מקשה היא" – כי אור המנורה יהיה מקשה אחת עם המנורה גופא להורות לנו שמחזיקי התורה יהיו לעתיד לבוא במקום אחד – באותו המקום יחד עם בעלי התורה. (החפץ חיים על התורה)
קוראים תורה - פרשת השבוע
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2017 23:08 |
|
| |
בזמן שיש לבני ישראל רצון ונדיבות הלב לקיים מצוות לשם שמיים אומר השם יתברך "לי תרומה"
דבר תורה לפרשת תרומה
לדבר התורה המלא לחצו
המלבים מסביר מדוע נאמר "נאמר" ויקחו" ולא "ויתנו", לפי שבאמת הכל שייך להקב"ה, אלא שבתרומתו האדם עושה מעשה טוב בממונו לשם שמים הרי הוא קונה אותו לעצמו, כדרך שאמרו חכמינו שעל ידי הברכה מתקיים "הארץ נתן לבני אדם", ונמצא אפוא שהוא נותן את שלו. אם כן יוצא שרק עם נתינת התרומה לה זה נעשה בבחינת "ויקחו" , שהם לוקחים וקונים זאת לעצמם.
על פסוק זה אומר בעל ה"קדושת לוי", שבזמן שיש לבני ישראל רצון ונדיבות הלב לקיים מצוות לשם שמיים אומר השם יתברך "לי תרומה" – משמע שהקב"ה מגיע ע"י כך להתרוממות, כשישראל עושים רצונו של מקום ואז מוסיפים כח בפמליא של מעלה.
מעבר לתרומה של בני ישראל ,מוסיף על כך החיד"א ואומר "יקחו נא תרומה גם ממני" – שהקב"ה יתן את תרומתו, שכן אמרו חכמינו ז"ל, שהעננים הביאו את אבני השוהם ואבני המילואים, ואין עננים אלא נשיאים וזו הייתה התרוממות רוחו של הקב"ה.
הרבי מקוצק היה אומר: "ויקחו לי, לשמי – תרומה". שתקחו את שמי כאשר הוא מורם ונבדל מכל העולם הזה.
בעל חידושי הרי"ם אמר על פסוק זה: "לי לשמי" – שאפילו לא תהיו מתכונים כי נתינותיכם תביאנה לידי השראת השכינה אלא פשוט "לשמי" – משום שכך עלה ברצוני. הכוונה היא , בתמימות. שיש למלא את רצון ה' יתברך גם ללא הבנה והסבר. וזו הכוונה הגדולה ביותא והנשגבת ביותר....
להמשך קריאה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2017 22:22 |
|
| |
סיפור מעשה מהרמח"ל הקדוש מסופר על אדם שנפטר ועלה השמימה. שאלו אותו איך..?
לדבר התורה המלא
סיפור מעשה מהרמח"ל הקדוש מסופר על אדם שנפטר ועלה השמימה. שאלו אותו איך חינכת את בנך? ענה להם: להיות יהודי טוב המתפרנס מיגיע כפיו. שאלו אותו: ומדוע לא שלחת אותו לישיבה? ענה להם, והרי יש הרבה תלמידי חכמים והוא ירוויח לפרנסתו, מה רע בכך? אמרו לו, אינך יודע כמה נזק עשית ומה גרמת! דע לך, שיש שישים ריבוא פירושים לתורה כל נפש מישראל והבנתה, ונכון הדבר שישנם הרבה תלמידי חכמים, אך אף אחד מהם לא יבין את התורה הקדושה כמו שהבן שלך יבין. ואף אחד לא יחדש את חידושי בנך. כעת הכל אבוד וחידושיו אבדו מן העולם לעולם. על זה העיר בעל ה"ציצים ופרחים" זצ"ל, זהו שנאמר בפרשתנו "ולקחת את שתי אבני שוהם" – הלא הם רומזים לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה, "ופיתחת עליהם שמות בני ישראל" – שכל יהודי יחדש בהם את חידושיו. "ויקחו אליך שמן זית זך" (כ"ז, כ') נשאלת השאלה במדרש, מדוע נמשל עם ישראל לזית, כמו שנאמר "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך". אלא שכל המשקים מתערבים אבל השמן תמיד יצוף למעלה. ופירש זאת החסיד סולימאן אוחנה זצ"ל – ישראל קדושים הם, לכן גם אם יהודי יתעה ויתעה ירד ויתדרדר בסוף תצוף יהדותו כמו שמן, והוא ישוב בתשובה שלימה לחיק אביו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2017 07:01 |
|
| |
"מי לה' אליי.... ויאספו איליו כל בני לוי" - מהו התנאי העיקרי לתשובה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2017 17:10 |
|
| |
רבי עקיבא וטיפות המים...דבר תורה לפרשות ויקהל פקודי
לדבר התורה המלא
"וביום השביעי יהיה לכם קודש" (ל"ה, ב') החיד"א זצ"ל אומר על פסוק זה רמז יפה, שיום השבת גם ה – "לכם" שזה המאכלים והשינה הוא קודש. "ויאמר משה ראו קרא ה'" (ל"ה, ל') יידוע מאמר חז"ל שאדם שהוא אהוב על בני אדם, הם קוראים לו בשמו, והוא בצלאל: בצל – אל. וזאת כי בן אורי בן חור למטה יהודה דהיינו בן אם אור לו, או חלילה חור לו. דהיינו צער לו, ואף מטה בא לו דהיינו שברה לו מכה ובכל זאת יהודה מודה להקב"ה ולכן בא הפסוק ואומר מהו שכרו?וימלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה וגו' (פניני דניאל) "ובחרושת אבן למלאת" (ל"ה, ל"ג) חכמינו מספרים על רבי עקיבא שהיה בהתחלה עם הארץ והתחיל לאחר מכן ללמוד תורה לאחר שראה טיפות של מים מחוררים אבן ולמד מזה מוסר השכל – אם טיפות המים יכלו לאותה האבן הקשה, הרי לימוד תורה בהתמד יכול בוודאי לחדור ללב אנושי ויהיה מאובן ככל שיהיה. שבת שלום קוראים תורה - www.torahreading.org.il
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2017 09:17 |
|
| |
כל מי שבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו - האם זה לא נטל עבור הבורח מן הכבוד?!
לדבר התורה המלא באתר
"שכל הרודף אחר השררה, השררה בורחת ממנו", "וכל מי שבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו" (מדרש תנחומא), ולפי שמשה רבנו היה בורח מן השררה ומן הכבוד, רדף אחריו ה' יתברך וקרא רק איליו לבוא לאוהל מועד. ונשאלת שאלה, הרי זה שבורח מן הכבוד, הכבוד מהווה נטל עבורו, אם כן, מדוע השררה תרדוף אחריו? וכי יש רצון לגרום לאותו אדם לנטל ולמעמסה? מתרץ זאת בעל ה"שפת אמת", הבורח מן הכבוד – האמיתי הוא ה שנוטל את הכבוד שנחלק לו ומרימו אל ה' יתברך, שהוא מלך הכבוד האמיתי. כי המתבונן בדבר מבין שבכבוד זה אין מתכוונים אליו כי אם לאותן המעלות וכישרונות שנטע בו באדם ה' יתברך. וממילא אין הכבוד מגיע לו לאדם אלא לה'. ולפיכך "הכבוד רודף אחריו", משום שאם יש בכוחו להעלות את הכבוד ולהחזירו אל שורשו משתוקק הכבוד שימשיך לתקנו גם להבא. הרבי מרוז'ין ז"ל היה אומר כי נבצר ממנו להבים כיצד יכול אדם להתפעל מן הכבוד והלא דין הוא שלא ימצא מקום לעצמו מחמת הבושה. והוסיף עוד והסביר זאת בזרת משל. מלך של מדינה גדולה מינה מושל על עיר שדה אחת, וכל בני העיר היו חולקים לו כבוד גדול. באחד הימים הגיע המלך לאותה העיר על מנת לבחון את התנהלותו של שילחו, אותו המושל. המלך היה מחופש לאיש עני ופשוט ויחד עם המושל סיירו בעיר, כאשר רק המושל ידע את זהותו האמיתית של אודם העני. והינה כשהלכו ברחובות העיר חלקו תושבי העיר כבוד למושל אך לא למלך המחופש לעני, נבין אם כן כמה בוש ונכלם היה המושל ביודעו כי המלך אשר לו בעצם מגיע הכבוד הולך לצידו. רגש בושה כזה צריך אדם לחוש ביודעו כי כל הכבוד שהוא מקבל מאת האדם הוא כולו מאיתו יתברך שהולך ומחונן אותו במעלות גדולות אלו ושרק בגללן הוא זוכה לכבוד.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2017 20:15 |
|
| |
תיקון הברית בימי ניסן....האמנם?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2017 20:13 |
|
| |
קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה...דבר תורה לפרשת שמיני
"קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה" (ט', ב') אהרון הכהן הביא עגל לחטאת ובני ישראל הביאו עגל לעולה כפי שנאמר בפסוק דלהלן: מה טעמו של הדבר? משום שאהרון הכהן חטא בעת עשיית העגל רק במעשה, שהעגל נעשה על ידו, אבל במחשבה לא חטא כלל שהרי כל כוונתו הייתה לשם שמיים. ואילו בני ישראל עשו את העגל לאלוה ועל כן חטאו גם במחשבה. וכיוון שקרבן העולה בא לכפר בעיקר על המחשבה, לפיכך לא הביא אהרון עגל לעולה אלא לחטאת לפי שבחטא העגל חטאו רק במעשה ולא במחשבה. אבל בני ישראל היו חייבים להביא עגל לעולה בכדי יכפר על מחשבת החטא בעשיית העגל, נוסף על מעשה החטא שעליו הביאו לחוד קורבן חטאת... (הכלי יקר)
לדבר התורה המלא
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2017 00:35 |
|
| |
מה הדרך הנכונה להוכיח חבר?
לדבר התורה המלא
"...הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (י"ט, י"ז)
כאשר מוכיחים אדם אין לפנות איליו כרשע, אלא יש לפנות איליו בדברי נועם שיקרבו את ליבו וירוממו את הרגשתו, כך התוכחה עשויה להועיל. "הוכח תוכיח" כשאדם אומר תוכחה לאחר ישימנו "כעמיתך" – יפנה איליו כחבר. אל תשים את חברך כחוטא – "לא תישא עליו חטא".
טבעו של האדם בראותו את חברו עושה מעשה רע לדון אותו לכף חובה, אך חכמנו אמרו "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". השפת אמת כותב: הוכח את עצמך בזמן שאתה מוכיח את חברך כי ידוע לך שגם בך יש חלק בחטאו של כל אחד מישראל – "ולא תישא עליו חטא", אל תפיל את כל האשמה עליו. אם ירגיש אדם שותף לחטאו של חברו, תועיל תוכחתו גם לעצמו – שגם הוא ממילא יחזור בתשובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2017 22:46 |
|
| |
אין ייאוש! - דבר תורה לפרשת אמור
פרשת השבוע – אמור
פרשת אמור עוסקת בנושאים של אבל ושמחה גם יחד, בתחילת הפרשה ישנה אזהרה לכהנים לבל יטמאו למתים ושל יקרחו בראשם קרחה על המת, סיום הפרשה עוסק בחגי ישראל, ימי מנוחה ושמחה לאדם. מיתוך השילוב בין שני ניגודים אלו התורה באה ללמדנו מוסר השכל לחיי היום יום בכל התחומים. גם כאשר אדם נמצא בצער ויגון, מצוקה של ממש, הפסד כלכלי וכו' אין לו לאדם להתייאש וליפול לתהום, חייב האדם להתגבר ולקוות לבואם של ימים טובים יותר, ימי שמחה וחג. "אמור אל הכוהנים בני אהרון ואמרת להם" (כ"א, א')
הגאון, רבי לייב חריף זצ"ל היה אומר על הפסוק שלפנינו, אמת הדבר שקדות כוהנים נובעת מכך שהם מזרע אהרון הכהן, אך על כל אחד ואחד מאיתנו לדעת שלא די בזכות אבות, אלא שי צורך לכל אדם בייחוס עצמי, ועל כך כותבת התורה ורומזת, "אמור אל הכוהנים בני אהרון", שלא די בכך שהם בני אהרון, אלא "ואמרת להם", פנייה במישרין אליהם כיוון שעל כל אחד מופנית מוטלת חובה אישית להיטהר ולעלות במדרגות הקדושה מכוחו של ו בזכות עצמו ולא מכוחה של השושלת.
להמשך קריאה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2017 10:10 |
|
| |
מעוניין לזכות לפרנסה לכל השנה? דבר תורה לפרשת בהר
פרשת השבוע – בהר
לדבר התורה המלא "כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה'" (כ"ה, ב')
כותב בעניין זה החכם האיטלקי רבי שמואל דוד לוצאטו: קיים צד שווה בין מצוות השמיטה שבפתח הפרשה כאן למצוות השבת שבסיומה (כ"ו, ב') כשם שמצוות השבת מחזקת בלב האדם את האמונה שעם ישראל הוא העם הקדוש לה' כך מצוות השמיטה נוטעת בליבינו את האמונה שארצנו, ארץ ישראל נתקדשה מכל הארצות בעולם ולכן אף היא שובתת בשנה השביעית בדומה לשביתת הבורא ביום השביעי לבריאה. על כך מוסיפים חכמי ישראל כשם שיום השבת משפיע שפע רב על כל ששת ימי המעשה, כך גם משפיעה שנת השמיטה שפע רב לשש השנים שבין שנת שמיטה אחת לשנת השמיטה הבאה ורמז לדבר מצאנו בכתוב: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה..." (כ"ה, ו') "שש שנים תזרע שדך ...ובשנה השביעית שבת שבתון" (כ"ה, ג' – ד')
על פסוק זה מעיר בעל ה"משך חוכמה": התורה מורה לנו לעבוד את האדמה ברציפות למשך שש שנים ולשבות בשנה השביעית וזאת בהקבלה לששת ימי המעשה שלאחריהם מגיע יום השבת. והינה למרות זאת מצאנו במעשה הבריאה שהתורה ייחדה את היום השלישי ואת היום השישי וכפלה בהם "כי טוב". ומשום כך נצטוו ישראל לתת מעשר עני בשנה השלישית ובשנה השישית לשמיטה, כדי להטיב הטבה מיוחדת עם הנצרכים במועד המקביל לימים שהוכפל בהם "כי טוב".
|
|
|
|
|
|
