דבר תורה - קוראים תורה - פרשת השבוע: אשכול מתעדכן

לדבר התורה המלא

"ויקרא שם המקום ההוא קברות התאווה" (י"א, ל"ד)

היו צריכים לקרוא למקום בשם "קברות המתאווים" שכן, כאשר בני ישראל ראו בעיניהם את סופם הנורא של אלו אשר התאוו תאווה, אחז בהם פחד נורא ומתוך יראת ה', יראת החטא ויראת העונש, בטלה מהם כל תאווה ואם כן לא רק את העם המתאווים קברו שם אלא גם את התאווה עצמה... (בינה לעיתים)

לדבר התורה המלא

"ויעש כן אהרון" (ח',ג')

אמרו חז"ל: להגיד שבחו שלא שינה ותמוה: וכי יעלה על הדעת שאהרון הקדוש לה' ישנה ממה שמשה רבינו אמר לו מפיו של הקב"ה, מפי הגבורה?? אלא שזהו טבעו של האדם האנושי, לחדש חידושים ולהוסיף נופך אישי. ואהרון לימד אותנו שעלינו להימנע מכך ולעשות בדיוק מה שצריך ולא לחדש דברים חדשים. "צאי לך בעקבות הצאן ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים" – ללכת אך ורק בדרכי אבותינו הקדושים. (חזון איש– מלוקט מספרו של רבי אהרון אזרד ז"ל)

טבעו של אדם הוא כך, שכאשר הוא עולה מדרגה רמה הריהו בא לכלל התפעלות עצמית ואילו אהרון הכהן עשה עצמו כמנורה עצמה – "ויעש כן אהרון", כשם שהמנורה אינה מרגישה כלל אם היא גבוהה או אם היא נמוכה כך גם הוא לא נתפעל כלל מעלייתו למדרגות יותר רמות – "שלא שינה" (שפתי קודש)

הוסיף ואמר הקדוש הרב מפשיסחא זצ"ל: אף על פי שזכה אהרון להגיע לגדולה כזו לא נשתנה כלל בעיני עצמו ולא בא לכלל התפעלות וגאות אפילו כמלוא נימה, אלא נשאר גם להבא אותו עניו ושפל רוח כמקודם.

פרשת השבוע – שלח

 לדבר התורה המלא

"שלח לך אנשים" (י"ג, ב')

אומרים חכמי המדרש, מרגלים שניים ששלח יהושע בן נון מן השיטים. (יהושע ב', א') מי היו אלו, פנחס וכלב. והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותם, אבל מרגלים ששלח משה היו רשעים, שנאמר "שלח לך אנשים". עד כאן ההבדל הגדול בין שליחי יהושע לבין שליחי משה הטמון בתכונות הנפשיות השונות של אנשים אלו. לשליחי יהושע לא היו נגיעות ופניות עצמיות, אלא יצאו לתפקידם בלב שלם והיו נכונים למסור נפשם על מילוי תפקידם הקשה והאחראי ולכן זכו לסיעתא דשמיא ונחלו הצלחה מלאה בשליחותם. ולעומתם שליחיו של משה רבנו "אנשים" – בעלי פניות ונגיעות עצמיות הנכנעים לחולשות האנושיות הגדולות והקטנות שקיימות ומשום כך לא עלתה להם שליחותם יפה. (רבי חנוך)

"שלח לך אנשים ויתורו" (י"ג, ב') – מדוע נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים? אמר הקב"ה שלא יאמרו לא היינו יודעים מהי עונשה של לשון הרע. לפיכך סמך זה לזה, שאם יבקשו לומר לשון הרע מסתכלין במעשה מרים, שדיברה באחיה ולקתה בצרעת. (מדרש תנחומא) מכאן למדים שחז"ל מדריכים אותנו בלימוד המוסר בכך שמפנים אותנו לעיון במעשה מרים שאם כי דיברה בכוונה טובה ובכל זאת לקתה בצרעת, דבר שגרם לעם ישראל להפסיק את מסעם במדבר ולהמתין שתתרפא.

לדבר התורה המלא

המאור ושמש אומר בשם הנועם אלימלך "מחלקות קורח ועדתו" – שגם ביניהם היית המחלוקת ולכל אחד מהם הייתה נגיעה אישית (אינטרס) והם עצמם לא היו מאוחדים אלא בדבר אחד – לחלוק על משה הלא זו מחלקות שלא לשם שמיים.

קורח היה אדם ירא שמיים, כמו שכתוב שכאשר באו לקרוא לאון בן פלת ורצו לשלהב גם אותו ב"מהפכה" שעוררו, אשתו של און בן פלת שהייתה חכמה מאוד ישבה מחוץ לאוהלו ופרעה ראשה, וכאשר הגיעו קורח ועדתו לאוהל לקרוא לאון בן פלת הם לא רצו להיכשל במראה האסור של שיער באישה ערווה ולכן נסו מהמקום, משמע שרק אנשים יראי שמיים מבצעים פעולות מסוג זה. על כן, שמו של און בן פלת לא מוזכר כאשר נבלעו באדמה – ועל כן ניצל.

קורח ועדתו משראו את אשתו של און פרועת ראש הסיקו מכך שאין הוא ראוי לשמש ככהן גדול "בעולם החדש" שהם תכננו לייצר ולכן מבחינתם זה היה פגם ולא רצו שייקח חלק עמהם במהפכה.

לדבר התורה המלא  – בלק

"וירא בלק בן ציפור" (כ"ב, ב)

משל למלך שהושיב שומרים לשמרו מן הגייס – מצבאות זרים והיה בטוח עליהם שהיו גיבורים. עבר הגייס והרגם והיה המלך מרתת – רעד מפחד על עצמו. וכן בלק ראה מה עשו ישראל לסיחון ולעוג שהיה מעלה להם שכר לשמרו ונתיירא לעצמו". (ליקוטי אהרון לרבי אהרון אזרד, ז"ל)

"הנה עם יצא ממצרים הנה כיסה את עין הארץ" (כ"ד, ה')

מצינו במדרש שבלעם היה בין יועציו של פרעה, אשר אמרו: "הבה נתחכמה לו", והוא אשר יעץ להעביד את בני ישראל בפרך, שלא להוציאם מן הארץ ולהשליך את בניהם הנולדים היאורה לבל יפרו וירבו.

לפיכך טען עכשיו בלק בין ציפור כלפי בלעם: הבט וראה כי עצותיך שיעצת בשעתו לא נשאו פרי, שכן "הינה עם יצא ממצרים" ,יצוא יצא ממצרים ולא אלא פרו ורבו במאוד – "הנה כיסה את עין הארץ", על כן עליך להתאמץ ולהפעיל נגדם אמצעי חדש של קללה – "לכה נא ארה לי" (אור החיים הקדוש, מתוך מעינה של תורה)

לדבר התורה המלא

לדבר התורה המלא

"ויקצוף משה על פקודי החיל..." (ל"א, י"ד)

צא וראה אומרים חכמי ישראל – שמשה "העניו מכל אדם", שהעביר על מידותיו פעמים רבות, יודע בשעת הצורך להרים את קולו ולנזוף במילים בוטות ב"שרי האלפים ושרי המאות", ששבו עטורי ניצחון משדה המערכה. בכך גילה משה רבנו סגולה נדירה של מנהיג, שאינו חושש להתייצב יחידי מול רבים ואינו נושא פנים לגיבורים אמיצי לב כשהשעה צריכה לכך. כי זאת יש לדעת לא תמיד יכול המנהיג לגלות ענוה ולסלחנות כלפי הבריות ופעמים עליו לנהוג בתקיפות רבה ולהוכיח את בני עמו החוטאים כדי להשיבם לדרך הישר. בעניין זה היה אומר רבי יצחק מקוריץ זצ"ל, אני מתאמץ כל ימי חיי להחזיק באמתחתי את מידת הכעס ולהוציאה רק בשעת הצורך. וכתוצאה מכך אני  שולט במידה רעה זו ואין היא שולטת בי. 

לדבר התורה מלא
עניינו של ספר משנה תורה אינו אלא תוכחה. כי הרי מה היא בעצם תוכחה? הבאת הדברים הידועים לאדם מכבר לידי השפעה על מעשיו והוצאתם מן הכח אל הפועל, היינו, הוצאת התורה שנלמדה על ידי האדם ממצב של רעיון מופשט והפעלתה כגורם פעיל בהנהגתו של האדם, תוכחת משה רבינו לישראל היה בה אפוא משום הבאתן לידי הגשמה של כל התורה והמצוות שנלמד עימהם במשך כל הארבעים שנה.

ויתכן שגם משום כך הוכיחם סמוך למיתתו הואיל ובשעה זו פועלת התוכחה יותר על השומעים והדברים נחקקים בליבם. והרי כל עיניין התוכחה אינה באה אלא לשם כך. יוצא איפוא שאין בחזרה על הדברים משום כפילות כי על כן חזרה זו היא גופה תורה היא תחילת המעשה.
אלא.....

לדבר התורה המלא

"ומשלם לשונאיו" (ז',י')

קשה - למה אמר שונאיו לשון רבים וגמר אמר פניו להעבידו לשון יחיד? ואולי כי טעם אומרו לשון רבים כי לא ישלם לרשע אל פניו אלא כשיראה כי לא הוא בלבד שונא אלא גם הבאים מימנו כיוצא בו שבזה אין לא תיקווה, והוא אומרו ומשלם לשנאו לשון רבים אבל אם לא יהיה שונא אלא הוא וזרע הבא מימנו לא יהיה שונא, ברא מזכה אבא ולא ישלם לו להעבידו.

וגמר אמר בלשון יחיד, כי ביחיד מדבר הכתוב אלא שהעירך בדבר האמור במה שאמר לשונאיו לשון רבים, וחזר לומר, לא יאחר פרוש ואם אין הרשע בא ברבים אלא הוא לבד שונא ולא הבאים אחריו יתחכם עמו ה' באופן אחר לא יאחר לו בעולם הזה לשלם לו עונשו כדי שלא ירשיע עוד ותאבד תקוותו

 אלא ימהר לשלם לו מיתה שהוא חייב בה או ייסורין כיון שיש לו תקווה שיזכה באמצעות בנו. (אור החיים)

"רב לך שבת בעמק הבכא"

כי ימי בין המצרים הם בגדר של עמק הבכא ואז "רב לך שבת". יום שבת קודש בימי בן המצרים הוא יותר גדול מכול ימות השנה. מפני שבימות החול גדול הצער, לכן בשבת קודש נתרבה השמחה למעלה. בהפטרת חזון נאמר "רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרעו, למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ שפטו יתום, ריבו אלמנה" ופירש"י ז"ל רחצו, הסירו, חדלו, למדו, דרשו, אשרו, שפטו, ריבו, לכו.

לדבר התורה מלא

על הכתוב בתחילת הפרשה "והיה עקב תשמעון..."(ז', י"ב) מעיר רש"י אם המצוות הקלות שהאדם דש בעקביו – תשמעון, אזי ישמור ה' את הבטחתו להיטב לעם ישראל כמפורט בהמשך הפרשה. על כך שואל הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, כלום אפשר לומר על עם ישראל שהם מזלזלים בחלק מהמצוות הקריות בפיהם "מצוות קלות"? והרי כבר הורו נו חכמינו בפרקי אבות: "והיו זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע שכרן של מצוות".

אלא אומר על כך הרבי מקוצק, בוא וראה איזוהי מצווה שאדם דש בעקביו פשוטו כמשמעו כדי לקיימה – זוהי מצוות יישוב הארץ, ההליכה בארץ ישראל והישיבה בה הן חלק ממצוות התורה, אולם רבים טועים במצוות אלו וחושבים אותן כמצוות קלות שאפשר להתעלם מהן. כנגד אותם אלו אומר כאן הכתוב: ""והיה עקב תשמעון"אם תשמעו כראוי את המצווה שאדם מקיים בעקב – דהיינו בהליכה על אדמת ארץ ישראל – יקיים גם ה' את הבטחתו להיטב לכם, ככתוב: "ושמר ה' אלוהיך לך א הברית ואת החסד ....ואהבך וברכך והרבך..."

על פסוק זה מעיר הרמב"ן, טעם "עקב", כמו "בעבור" = בגלל. וכן גם הפסוק, "עקב אשר שמע אברהם בקולי". ולדברי רבנו חיים בן עטר זצ"ל, בעל "אור החיים", רמז הכתוב במילה "עקב" את מידות התורה שיהיה האדם הולך עקב בצד אגודל בענווה ובשפלות ואז ישכיל לשמוע = להבין בלימודי התורה. והרמז באות "נון" שבאה בסוף המילה תשמעון – שישיג אדם ויבין חמישים שערי בינה.

בהמשך הפסוק כתוב "והיה עקב תשמעון....והסיר ה' ממך כל חולי..." ובכך מבטיח ה' לעם ישראל אז ולדורות שהדבקות בתורה ובמצוות היא סגולה בדוקה להסרת חולי ומדווה הפוקדים את האדם.

וכמו שאומר רבי יהושע בן לוי במאמר המפורסם, "חש בראשו – יעסוק בתורה", חש בגרונו – יעסוק בתורה, חש במעיו – יעסוק בתורה, חש בעצמותיו – יעסוק בתורה, חש בכל גופו – יעסוק בתורה". (עירובין)

"וברך פרי בטנך ..." (ז, י"ג)

מעירים כאן בעלי המסורה: בשני מקומות אנו מוצאים בתורה את הבטחת ה' לעם ישראל בלשון "וברכך", בפרשת משפטים, נאמר: וברך את לחמך ואת מימך", ובפרשת עקב נאמר "וברך פרע בטנך". ובכך מרמזת לנו התורה ששתי ברכות אלו משלימות אחת את השנייה, ואין האחת ממשית ללא רעותה.

שכן אדם הזוכה בעור ובממון רב, אין לו הנאה מלאה מחייו שכן אין לו למי להוריש את כל מה שצבר ולעיתים מנקר המחשבה בראשו "עבור מי אני עמל?"

ולעומתו האחד שטרוד בפרנסה אך יש לו בנים, מקשה עליו עול הפרנסה עד כי אינו יכול להינות חס ושלום מחייו. באה התורה ומרמזת מי זה שרואה ברכה שלימה בחיים? אותו האחד שהתקיימו בו שתי ברכות אלו, ברכת הפרנסה וברכת הבנים. ככתוב "יגיע כפך כי תאכל, אשרך וטוב לך, אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב שולחנך – הינה כי כן יבורך גבר ירא ה'"  (תהילים קכ"ח)

"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" (י"א,כ"ו).
הצדיק רבי מרדכי מבלגורי מוצא קשר עניני בין סוף פרשת "עקב" לתחילת פרשה זו.
פרשת "עקב" מסתימת בהבטחה גדולה לישראל: "פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם על פני כול הארץ". אולם  הבטחה זו מותנית בכך, שישראל ישמרו את מיצות התורה ויהיו ראוים להיקרא
"עם ה' " , לכך ממתכון הכתוב בתחילת פרשתנו: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה
וקללה" – הפחד והמורא שהקב"ה מטיל על האומות כלפי ישראל עשוים להיות לכם לברכה או חלילה לקללה. בשעה שבני ישראל אינם מתנהגים כראוי לעם ה'. נהפך הפחד המוטל על הגויים להיות לרועץ בבני ישראל: כי באורח טבעי מתעוררים בגויים רגשות שנאה כלפי העם הזר והמפחיד, המביאות לרדיפות ולפגעים שהם "קללה" לישראל. אבל כאשר בני ישראל נאמנים לייעודם המקורי ודבקים במצות התורה הפחד המוטל על הגויים מביא "ברכה" לישראל, כי מכוח ההשגחה העליונה הגויים יראים להצר את צעדיהם של בני ישראל ולפיגוע בעם ה'...


לדבר התורה המלא

לדבר התורה המלא

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (ט"ז, י"ח)
פסוק זה מורה לנו על דרך תשובה בחודש הרחמים שבו נפתחים נ"ב, שערים לנ"ב שבועות השנה, וכל יום משפיע לשבוע אחד, ומי שזוכה לכל נ"ב השערים של אלו הימים מראש חודש אלול ועד שמחת תורה אזי נקרא הוא ב"ן להקב"ה, ע"פ דברי חז"ל שהלב והעין הם שני סרסורי עברה והם מעידים על האדם ושופטים אותו. ואם להפך השופטים והשוטרים הללו יישפט אדם ויפסק דינו בימים הנוראים אם לטוב ואם להיפך. באלו הנ"ב ימים אם עשה בהם מצוות ומעשים טובים אז נקרא ב"ן לה'.

וזה שכתוב שופטים ושוטרים שהם העין והלב ידיים ורגליים תתן לך – היינו להנאתך ולטובתך רק לדבר מצווה.

מי ייתן ונזכה לשנה טובה יחד עם על עם ישראל

לדבר התורה באתר

כשהלך לעולמו המקובל רבי משה קורדוברו (הרמ"ק, גיסו של המשורר והמקובל רבי שלמה אלקבץ), הספיד אותו תלמידו הדגול, רבי יצחק לוריא (האר"י הקדוש). ובתוך דבריו קרא על המנוח את הפסוק בפרשתינו: "וכי יהיה באיש חטא – משפט מוות", ופירש, אם יחסר באיש צדיק הטעם ל"משפט מוות" שנגזר עליו מאת ה', אם נראה שאין באדם כל פגם של עבירה שיתחייב על ידם עונש מוות ובכל זאת "והומת", "ותלית אותו על עץ" – עליך לתלות את סיבת חטאו בעוון עץ הדעת שעל ידו נגזרה מיתה לכל יצור חי. וכבר מצאנו בדברי חז"ל, ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הם: בנימים בן יעקב, ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד (בבא בתרא) ופירושו אנשים אלו לא היו ראויים למות אלא שנגזרה גזרת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של מנחש. (ספר פרפראות לתורה)

לדבר התורה המלא