דבר תורה - קוראים תורה - פרשת השבוע: אשכול מתעדכן

לדבר התורה המלא
"והעליתם את עצמותי מזה אתכם..." (י"ג, י"ט)
אם רוצים אתם להיגאל, אמר להם יוסף הצדיק לאחיו, היזהרו במאוד במידת האחדות – והעליתם את עצמותי מזה אתכם שמרמז על מדת האחדות.
מה שאין כן חס ושלום הפירוד – הדבר מביא לגלות. כפי שבארו חז"ל על הפסוק שנאמר בשעה שנשלח יוסף על ידי יעקב אבינו ע"ה לשאול בשלום אחיו: "את אחי אנוכי מבקש" התשובה הייתה "נסעו מזה" והפרוש שנסעו מן האחדות והתוצאה הוראה שצמחה מאותו אירוע פירוד ידועה – חטיפתו ומכירתו של יוסף.
כיוצא בזה מצינו לחז"ל שאמרו כי חורבן בית המקדש השני היה מחתת שנאת חנם וכנגד זה הגאולה תצמח ותבוא על ידי אהבת חינם. אכן לא בכד אנו רואים בדורנו כל מיני אנשי חסד וארגונים שמייסדים תרומות וקופות גמ"ח למיניהם מסוגים שונים על כל גווני קשת העזרה לזולת חינם אין כסף. החל מכאלו שעוסקים בצרכי תינוקות, אוכל וכלה בממון וח"ו ציוד לאבלות – הלא זוהי עדות נפלאה לאהבת חינם.

לדבר התורה המלא

"ואלה המשפטים..."

ואלה המשפטים דהנה כתיב מלך במשפט יעמיד ארץ, דהנה יש צדיק אשר בידו הדינים להמתיקם ולהפכם לרחמים. ו זהו מלך במשפט רוצה לומר מי שהוא במדרגה זאת שהוא מלך על המשפט דהיינו ל הדינים יעמיד ארץ. ואיש תרומות יהרסנה, דיש צדיק שהוא מנשא ומרים את העולם תמיד להשם יתברך לעבודתו יתברך והצדיק הזה הוא יהרוס הדינים. שלא יבואו כלל וכלל ואינו צריך להמתיקם. וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם רוצה לומר הדינים תשים לפניהם או להמתיקם לרחמים או בדרך השני לעכבם שלא יצאו ולא יבואו כלל וכלל.

"על שה על חמור על שלמה..."(שמות כ"ב) - "שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך"
חבריך – הצדיקים נקראים עדרי וגם נקראים חברים להבורא ברוך הוא וזהו שהשכינה מהללת ומשבחת הצדיקים להבורא ברוך הוא שהם עשו לה שלמה ומלבוש להתעטף בה על ידי התורה ומצות שעושים בשלמות והינו שלמה אהיה וכו'... האות "ש" בשמאל. על עדרי חבריך, הינו על ידי הצדיקים שהן חבריך.
לקוח מהספר הקדוש "נועם אלימלך"

החל מפרשת השבוע זו ועד לסופו של ספר שמות, פרשיות הספר עוסקות בנושא תוכניות המשכן, הקמתו ובנייתו, כל זאת לנוכח העובדה הידועה שהתורה מדייקת במילים ובוחרת לציין נושאים מסוימים במספר מועט מאוד של מילים ואפילו ברמז ואילו נושאים אחרים היא בוחרת לפרט. כמו שהמשנה אומרת "הלכות שבת...הריהם כהרים התלויים בשערה – מקרא מועט והלכות מרובות" ואילו כאן התורה מקדישה כחמש פרשיות על מנת לתאר בפירוט את המשכן. דבר דומה נמצא גם בבניין בית המקדש של שלמה המלך ונבואת יחזקאל על בנין בית המקדש השלישי שם הוקדשו פרקים גדולים בספר מלכים א' וביחזקאל לתיאור מפורט ביותר של המקדש.

נשאלת השאלה: ובמה גדולה כל כך חשיבותו של המשכן ובית המקדש? וכבר עסקו בשאלה זו רבים מפרשני התורה. תירוץ מעניין וחשוב נמצא בהקדמה הקצרה והעמוקה של הרמב"ן לספר שמות, בה הוא כותב "...והנה הגלות איננו נשלם גזירתו אלא עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו ושיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו מקדש ושב הקב"ה והישרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם ואז נחשבו גאולים......להמשך קריאת דבר התורה באתר

"ואתה הקרב אלך את אהרון אחיך" (כ"ח, א')

"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי לכם קודש שבת" (ל"ה ב')
לכאורה למה לא אמר בקיצור: ביום השביעי יהיה קודש שבת וכו'... אלא בא לרמוז אל מי שהוא בעל מלאכה ולא יכול ללמוד תורה כל כך בששת ימי המעשה מפני שהוא טרוד במלאכתו יעשה מלאכתו בששת ימי המעשה אך ביום השביעי שהוא שבת צריך שיקדישהו כולו ללמוד בו דברי תורה.
כמו שכתב הרמ"א בהגה (שו"ע או"ח סימן רצ) שפועלים ובעלי חיים ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימי השבוע יעסקו בתורה בשבת יותר מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע. וזהו שאמר "ששת ימים תעשה מלאכה", רוצה לומר, אם אתה בעל מלאכה, טוב שתעשה בששת הימים אך ביום השביעי יהיה לכם קודש, רוצה לומר שתקדישו ללמוד בו דברי תורה. וזהו שאומר "לכם", דהיינו לטובתכם ולהנאתכם, שעל ידי זה תזכו לטובת העולם הזה ולטובת העולם הבא.

לדבר התורה המלא

_________________

"אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם..." (ד', ג')
מעיר כאן רבי יעקב מליסה בעל נתיבות משפט: הזוכה לגדולה ולכתר של מנהג בישראל מוטלת עליו חובה כפולה ומכופלת שלא להכשל אפילו בעבירה בשוגג. כי בשעה שהמנהיג נכשל בעבירה הנעשית בשוגג מצויים אחרי כן אנשים המתירים לעצמם לעבור עבירות אלו במזיד. הוא שאומר כאן הכתוב: "אם הכוהן המשיח יחטא" – אפילו חטא של שוגג –"לאשמת העם" עלול  מעשהו לגרום שהעם יחטא חטאים אלו מזיד.

לדבר התורה המלא

_________________

_________________

לדבר התורה המלא

אכן באם חס וחלילה פוגם אדם בברית לשון הקודש במאכלות או בדיבורים אסורים כרכילות וליצנות ושקרים ודומיהם – אדם כזה הוא מכניס פיו ולשונו תחת הסטרא אחרא, ולכן יש להם אחיזה לבלבל גם מתורתו ותפילתו בשק והתפארות ח"ו. ואז אף אם ידבר בלשון הקודש – אינו בכלל לשון הקודש באמת שאין לשונו אשר בפיו קדושה. ולזה גם כן הרשעים אינם יודעים שמם בקבר ששם האדם ניתן לו מעריסתו, הוא גם כן צירוף קדוש כפי שורש נשמתו. ואדם שאינו מכניס דיבוריו וצירופי אותיות התורה תחת הסטרא אחרא, נשאר לו שם זה וצירוף זה שיש לו כפי שורשו בקדושה. מה שאין כן כשאדם פוגם דיבוריו ומשתמש בצירופי אותיות התורה לצרפן לדבר בהם דיבורים אסורים וצירופים אסורים כנבלות פה ורכילות אזי גם לשמו נעשה צירוף אחר מהסיטרא אחרא ולכן אינו יודע אז את שמו שאין לו שם, זה עתה שהיה לו מקודם.

מועדים לשמחה

_________________

לדבר התורה המלא
"שש שנים תזרע שדל ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה ובשנה השביעית שנת שבתון" אמרו המפרשים מדוע בחר הקב"ה אחר שש שנים, שנה שביעית? משום שנזכר בגמרא: אמר רבא לתלמידיו לא תתחזו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי כדי שיטרחו בבצר ובקציר, וכשהם יטרחו בקצירה וחרישה אז יהיו פנויים בשאר ימות השנה ללמוד, בינתיים כל הישיבות היו מבטלות תורה שני חודשים בשנה ולזה ציווה הקב"ה שש שנים תזרע שדרך, כל שש שנים יש לך שנים עשר חודש שאתה חייב לי. ולכן בשנה השביעית היא  שנת השמיטה, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, רק תשב ותלמד. ולא רק בני ישיבות אלא כל ישראל גם פה מראה לנו התורה את עיניין האמונה ועל זה אמרו המפרשים, מדוע נכתב עניין שמיטה בהר סיני? כי כל יום יוצאת בת קול מהר סיני ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, דעו שנתתי לכם התורה בהר סיני ומיום שנתתי לכם תורה ירדה שנאה גדולה לאומות העולם כנגד ישראל.

_________________

לדבר התורה המלא

"שאו את ראש כל עדת בני ישראל"

כל חידושי התורה האמתיים הם צמצומים וכלים נפלאים להמשיך על ידם אור האין סוף בהדרגה ובמידה כראוי. אך לזה צריכין שיתחברו באהבה נפשות רבות מישראל יחד. כי צריכים לזה כלים רבים שאי אפשר שיתתקנו כי אם על ידי אלפים נשמות שמתחברים יחד באהבה כאיש אחד עד שיוכלו לקבל בהדרגה כראוי אור הגדול הזה והכל כפי התגלות האור והמשכתו שזה סוד מה שמתן תורה לא היה עד שנקבצו שישים ריבוא מישראל יחד באהבה ובשלום כמאמר רבותינו ז"ל על הפסוק ויחן שם ישראל...וכן אמרו רבותינו על על הפסוק "שובה ה' רבבות אלפי ישראל", אין השכינה שורה על פחות משני רבבות ושני אלפים וכו... כי הכל כפי המשכת האור שהוא כפי הקיבוץ של נפשות רבות מישראל באהבה ובשלום, כי אי אפשר להמשיך בחינת השראת השכינה שהיא התגלות אלוקותו על ידי קיבוץ נפשות רבות מישראל שזהו בחינת המנין שנצטוו למנותם קודם מתן תורה וכן אחר הקמת המשכן כדי להשרות שכינתו עליהם. כי אי אפשר להמשיך קבלת התורה והשראת השכינה כי אם על ידי מספר כזה שהיה בישראל אז, שעל ידי זה דייקא ניתתקנו כלים וצמצומים כאלא לקבל אור האינסוף וכו'. על כן קוראים טדם שבועות פרשת במדבר שמדבר ממניין בני ישראל וכמו שאמרו רבותינו ז"ל מנו ועיצרו. כי עיקר קדושת שבועות שהיא קבלת התורה הוא על ידי זה. ועל כן נסתלקו תלמידי רבי עקיבא בימי הספרה שאז צריכין לתקן הצמצומים האלו בשביל קבלת התורה ובהם היה תלוי כל זה ביותר, כי הם היו צריכים להמשיך חידושי תורה נפלאים של רבי עקיבא רבם לעולם שהוא בחינת משה והם פגמו בזה על ידי שלא הייתה אהבה ביניהם על כן מתו דייקא.

"וידבר ה' אל משה לאמור, נשא את ראש בני גרשון ..."

כתב המחבר בעל "כסא רחמים", מה שייכות יש על הפסוק "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו" לפרשת ראש בני גרשון?
ידוע שהמפקדה העליונה היו על ידי משה ואהרון ועל פי הגבורה מחלקים איש איש כפי עבודתם ותכף אחרי זה כתוב "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב ועל טמא לנפש", רוצה לומר כל אדם שחושב את עצמו חכם ופיקח והולך בשרירות ליבו הרי זה מטמא גופו ונפשו והוא לא מרגיש ובארו חכמינו זכרונם ברכה, מיום שאכלה חווה מאותו הפרי ירדו ארבע רוחות בעולם ואלו הם: רוח שטות, רוח זנות, רוח חמדה, רוח חטא הצרעת באה לאדם מרוח שטות כי הצרעת באה לאדם מהחטא עצמו כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ועל ידי זה מפקיר את פיו ומדבר רע על אחר, והוא חוטא ומחטיא כמו שנבאר אם ירצה השם בשם החפץ חיים זכרונו לברכה.

דבר תורה לפרשת שלח לדבר התורה באתר

חמישה דברים ומאורעות עצובים אירעו את אבותינו בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל בשל חטא המרגלים.

נדחתה כניסת השבטים לארץ בארבעים שנה, חרב בית המקדש בראשונה על ידי הבבלים ובשנייה על ידי הרומאים, ונלכדה ביתר – נפל המבצר האחרון של בר כוכבא שמרד ברומי, כשישים וחמש שנים אחרי חורבן בית שני ונחרשה העיר ירושלים ונחרבה כליל בפקודת שלטות רומי והייתה כשדה חרוש (מדרש)

במדבר הזה יתמו ושם ימותו (י"ד, ל"ה)

רבי עקיבא אומר: דור המדבר יוצאי מצרים שמתו במדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדים בדין – אינם נידונים על חטאיהן בבית דין של מעלה ארי תחיית המתים שנאמר: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו": "יתמו" – בעולם הזה, "ושם ימותו" – בעולם הבא.

"וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה (י"ד, ל"ז)

על מה הוציאו המרגלים שם רע? על עצים ועל אבנים והלא דברים קל – וחומר: מה אם אלו שלא הוציאו שם רע אלא על עצים ועל אבנים – נענשו. ולא עונש מועט, אלא עונש מרובה: ולא עונש לשעה אלא עונש לדורות. המוציא שם רע על חבירו כיוצא בו – על אדם כמותו - על אחת כמה וכמה! כל שכן עונשו חמור מאוד. האומר בפיו לשון הרע, חמור מן העושה מעשה – מעובר עברה בידיים שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע של המרגלים שנאמר: "ינסו אותי זה עשר בעמים".

כמה קשה לשון הרע משל לנכה רגליים שהיה מרעשי את המדינה, אמרו הבריות: אילו הה שלם ובריא בכל איביו על אחת כמה וכמה! כך הלשון מחותך ומונח בתוך הפה הוא מרעיש את העולם. למהו הלשון דומה? לכלב שהוא קשור בשלשלת וחבוש ונתון לפנים משלושה בתים והוא מנבח וכל העם מתיראים ממנו. אילו היה בחוץ מה היה עושה?! כך לשון הרע: נתון לפנים מן הפה ולפנים מן השפתיים ומכה עד אין סוף, אילו היה הבחוץעל אחת כמה וכמה! אמר הקב"ה מכל הצרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם אבל לשון הרע...הטמן לעצמך ואין אתה מפסיד.