דבר תורה - קוראים תורה - פרשת השבוע: אשכול מתעדכן

דבר תורה לפרשת דברים

פרשת השבוע, פרשת דברים עוסקת במספר נושאים אותם מזכיר משה לבני ישראל: העיקרון שה' אמנם נלחם באויבי ישראל אך ישראל חייב לקחת חלק בלחימה, מלחמת סיחון , מלחמת עוג מלך הבשן ועוד...

ביטחון ואמונה אל מול חובת ההשתדלות

אמנם הדברים כבר נאמרו בפרשת מטות בספר במדבר, אך כאן התורה באה ומדגישה לנו את חובת ההשתדלות שחלה על כל יהודי הבאה כנדבך אחד יחד עם האמונה והביטחון בה' יתברך ובהשגחתו על כל אחד ואחד מברואיו. פסוקי הפרשה מזכירים בד בבד את האומנה בה' כיצד ה' ייתן את אויבי ישראל בידיהם ובאותם הפסוקים מצויינת חובת הלחימה באוייב
לדבר התורה המלא

דבר תורה לפרשת ואתחנן

דבר תורה לפרשת עקב
לדבר התורה המלא באתר

מה המשותף לעשרת המכות, קריעת ים סוף, ניסי המדבר ופי הארץ?

בפרשתינו משה מזכיר לעם את עונשם של דתן ואבירם וזאת במסגרת סקירה של הניסים הגדולים שנעשו לעם ישראל במצרים, במדבר ועד כה: עשר המכות, קריעת ים סוף, ניסי המדבר. אך לכאורה נדמה כמ הנס - העונש של דתן ואבירם אינו עולה בקנה אחד עם הניסים הגדולים המוזכרים יחדיו איתו. הנס בו פתחה הארץ את פיה, ביחס לנס מכות מצרים וקריעת ים סוף נראה מזערי ונקודתי. הבה וננסה לעמוד על ייחודו של נס זה. משה רבינו ממשיך בפרשה בנאומו לחזק את עם ישראל לקיום תורה ומצוות. ומדגיש שהם עצם ראו את הניסים שעשה ה' בהקשר של קיום המצוות שהרי למי שראה לכאורה אמור להיות קל יותר מאשר למי ששמע.

בשלושה מיתוך הניסים שמוזכרים בפרשה ישנו מכנה משותף:

בנס קריעת ים סוף, בניסי המדבר, ובעשרת המכות, בכולם השתתף העם, העם חווה את הניסים.כל העם היה שותף ברמה כלשהי בנס.

הניסים היו בעלי עוצמה גדולה וכאלו שנמשכו זמן רב.

בניגוד תכל הניסים הללו, נראה כי הנס הרביעי שהיווה את עונשם של דתן ואבירם יוצא דופן. לא ברור מדוע הוא נכלל תחת אותה הכותרת. הנס חל על שלוש משפחות. משפחת קורח, דתן ואבירם. כמו כן, הנס לא נמשך זמן רב כמו שאר הניסים. ( מכות מצרים נמשכו כשנה, קריעת ים סוף נמשכה לילה שלם, ניסי המדבר נמשכו ארבעים שנה)

דבר תורה לפרשת ראה
כל מצווה שאדם עושה משפיעה על עושיה, לא תמיד זוכים לראות את ההשפעה המיידית ולעיתים לא זוכים לראות אותה בכלל אך אין כל ספק שהיא משפיעה. יש פעמים שהאדם הופך טוב יותר לדוגמה כאשר נותן צדקה, אדם העוסק בגמילות חסדים וכן הלאה, כך בכל מצווה שאנו מקיימים, יש פעמים שרואים את ההשפעה המיידית ויש פעמים שלא רואים את ההשפעה. כך גם בקיום מצווה שכולה אכזריות, מאר ומדובר כאן בקיום מצווה הרי שהמושפע ממנה באופן רוחני קרוב יותר לבוראו והופך ומדמה לבוראו הרחמן. מכאן אנו למדים שכאשר התורה מבטיחה "ונתן לך רחמים ורחמך" בעקבות מיצוי הדין עם עיר נידחת לא בהכרח שהפיצוי הוא בבחינת נס אלא התורה מבטיחה שעל כל מצווה שאדם עושה תהיה עליו השפעה חיובית גם כאשר מדובר במצווה אכזרית לכאורה.
לדבר התורה המלא

דבר תורה לפרשת שופטים

בין יתר המצוות המוזכרות בפרשת השבוע, פרשת שופטים, נמצא האיסור לנות לקוסמים ולמנחשים וכו'...איסורים אלו אינם נראים כחמורים אולם התורה ראתה אותם בחומרה רבה עד כדי כך שהיא כתבה אותם באותו פסוק יחד עם "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש". נראה להלן כי התורה השתמשה בארבעה דרכים כדי להדגיש את חומרת העבירות של קוסם ומנחש ודומיהם.

כאמור התורה כתבה באתו פסוק את האיסור לפנות לקוסמים יחד עם איסור עבודת המולך. עבודה זרה בה האב מעביר את בנו באש. זו תמיד הצטיירה בתורה כדבר חמור מאוד וכעבודה זרה בשיא חומרתה. שכן יש בה גם עבודה זרה וגם שפיכות דמים. אין ספק אם כן שהתורה כותבת באותו פסוק את האיסור של עבודת המולך וקוסם קסמים כדי להדגיש את חומרת קוסם קסמים ודומיהם.

דרך נוספת של התורה להדגיש את חומרת קוסם ומנח היא ע"י השימוש במילה "תועבה" כמתואר לעבודות אילו. בהקדמה ובסיום, התורה מכנה את איסורים אלו, תועבות.

לדבר התורה המלא

לדבר התורה המלא

פרשת השבוע עוסקת בין היתר בסוגיית בן סורר ומורה. נשאלת השאלה? הכיצד ילד נענש על עתידו? האם יש ילד שאין לו תקנה? מי אשם – המחנכים או הילד?

דין בן סורר ומורה הוא דין יוצא דופן בכל התורה לא בשל חומרת העונש אלא ל שם סופו: מחשש שלכשיגדל יעבור עבירות חמורות מאוד.

התורה לא פרטה באמת מהו מהותם של החטאים בהם חטא הבן.  ומדברי חז"ל עולה כי עיקר חטאו הוא באכילת בשר ויין. תקופת הגיל עליה מדברים היא שלושה חודשים בחייו של הילד בין גיל שלוש עשרה לגיל שלוש עשרה ושלושה חודשים. האם המעשים חמורים כ"כ עד כדי כך שהם מצדיקים עונש מוות.

הילד לא נהרג על כך שעבר על גילוי עריות, שפיכות דמים או עבודה זרה, אלא בסה"כ גנב כסף מהוריו וקנה בשר ויין אותם אכל ושתה. ובתוך כך מדובר רק בילד שגילו עולה על שלוש עשרה ולא יותר משלוש עשרה ושלושה חודשים. התורה מעדיפה שהוציאו להורג בעדו צעיר וזכאי. הייתכן והתורה אינה מכירה ביכולת של אדם להשתנות, האם אין תקנה?

דבר תורה לפרשת כי תבוא

ראשי פרקים בפרשה: המשותף למצוות ביכורים ולביעור מעשרות, "מקרא ביכורים" כתריס בפני כוחי ועוצם ידי, יציאת מצרים כנקודת הבראשית של עם ישראל ועוד..

פרשת השבוע פותחת בשני נושאים דומים, האחד מצוות ביכורים ומקרא ביכורים ושני מצוות ביעור מעשרות ווידוי מעשרות. עיון בשתי הפרשיות מעלה כי עניינים רבים משותפים לשתיהם:
1. מצוות נתינה: שתי המצוות קשורות בנתינה, הביכורים ניתנים לכהן והמעשרות ניתנים לכהן, לעני וללוי.

2. מצוות אמירה: בשתי המצוות ישנה אמריה המלווה למצווה.

3. הלוי והגר מופיעים בשתי הפרשיות.

4. הפתיחה והסיום עוסקות באותו הביטוי.

5. ישנן מילים מנחות משותפות לשתי הפרשיות.

במרכז מצוות ביכורים נמצא מקרא ביכורים, שכן החקלאי שמביא את הפרות אינו מחוייב לכמות מסויימת. ומעבר לכך הפירות היפים שנקטפו בשדות החקלאי עוברים טלטלות רבות חום וקור ובוודאי שאינם נראים יפים וטריים כמו בתחילת היציאה למסע, כך שאפילו בשווקי ירושלים היו מן הסתם פירות טובים יותר. ומעבר לכך הכהנים קיבלו באופן שוטף תרומה על בסיס יומי כך שבמרכז הכובד של מצוות ביכורים עמד דווקא מקרא ביכורים.

שבת שלום ומבורך

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם..." (כ"ט, ט')
רש"י עומד על סמיכות הפרשיות כאן: וזה לשונו: למה נסמכה פרשת "אתם ניצבים" לקללות שבפרשת כי תבוא לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים – תשעים ושמונה קללותף חוץ ממ"ט שבתורת כוהנים – מלבד ארבעים ותשע קללות שנמצאות בפרשת "בחוקותי". הוריקו פניהם – החוירו מרוב פחג ואמרו: מי יוכל לעמוד באילו – בקללות מרובות אלו?! התחיל משה לפייסם: "אתם ניצבים היום", הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו כולכם ניצבים לפני ה' בלא פגע. נשאלת השאלה מדוע "הוריקו פניהם של ישראל, כששמעו את הקללות שבפרשת "כי תבוא", ולא הגיבו כך על הקללות שבפרשת "בחוקותי"?

לדבר התורה המלא

לדבר התורה המלא
הכנסת אורחים לכולם

"וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא יושב פתח האוהל כחום היום. וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, וירא וירץ לקראתם מפתח האול (י"ח, א'- ב')

אם נתבונן בשלושת האירועים הללו, נבין כי אברהם שלושה ימים קודם לכן עבר ברית מילה והוא בן תשעים ותשע שנים, אברהם עשה את הברית בגופו ועתה ביום השלישי, אברהם יושב בפתח האוהל וממתין שיגיעו איליו אורחים. רש"י בפירושו לפסוק זה כותב, מכיוון שאברהם אבינו היה רגיל בהכנסת אורחים חשש הקב"ה שמה יבואו איליו אורחים גם ביום השלישי, הוא היום הכי כואב והוא יאלץ לטרוח עבורם כחלק ממצוות הכנסת אורחים ואז הוא יסבול בזמן הכנסת האורחים. לכן, הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה – עושה שיהיה יום חם מאוד וכך מעט אנשים יהלכו בדרכים וממילא אברהם פחות יארח ויטרח ופחות יסבול. אלא שאברהם הקדוש סובל מכך שאין לו אורחים, ע"כ הקב"ה שולח איליו שלושה מלאכים בדמות בני אדם כדי שיהיו לו לאורחים ולא יצטער.
זוהי תמונה מוזרה, אברהם אבינו, יהודי זקן עם כאבים שלאחר ברית המילה במקום לנוח בצל אוהלו הוא יושב בפתחו של האוהל, בחום היום וממתין לאורחים שיגיעו איליו. כאשר אברהם אבינו רואה מרחוק שלושה אנשים הוא רץ אליהם למרות מגבלותיו הנוכחיות. מדוע? 

לדבר התורה המלא
הפרשה השישית בספר בראשית מתארת את תולדות יצחק אבינו ובניו יעקב ועשו. פרשת השבוע פותחת בתיאור לידתם של יעקב ועשו. הפרשה גוללת בפנינו את תיאור מכירת הבכורה ליעקב ומעברו של יצחק אל ארץ פלשתים, שם חפר מחדש את בארות אביו ועוד הוסיף עליהן בארות חדשות. יצחק מתכנן לתת את ברכתו העיקרית לעשו בנו, אך רבקה מנחה את יעקב כיצד לקבל את הברכות. יצחק ורבקה שולחים את יעקב לחרן על מנת לשאת לאישה אחת מבנות משפחתם.

"ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (בראשית כה, יט)

כותב רש"י: "ע"י שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק"

דברי התורה מוקדשים לעילוי נשמתו של שי בן מרים דדון ז"ל שנלקח לבית עולמו בטרם עת.
לדבר התורה המלא
"וישלח יעקב..."

מדוע סיבב הקב"ה שיצטרך יעקב לשלוח לעשו מתנות, הלא הוא בחיר האבות, ומדוע לא בא הקב"ה בחלום כפי שבא אל האבימלך וכפי שבא אל פרעה. וגם ידוע שהקב"ה חס על ממונם של ישראל ובטח על ממונו של יעקב, הלא זה תמוה, ואם תאמר שעשו הוא הרשע שברשעים ולא היה שאפילו אם הקב"ה היה בא איליו הוא לא היה שומע איליו, אז מדוע לא נתן בו הקב"ה נגעים, לדוגמה? ומדוע יעקב נותר לבדו ולפתע הפסיקו מלאכים ללוות אותו? (יידוע שתמיד היו מלאכים מלווים את יעקב) אלא אמרו המפרשים שענייני אברהם אבינו - סימן לגלות מצרים, ענייני יצחק – סימן לגלות בבל, וענייני יעקב – סימן לגלות אדום בה אנו נמצאים עד היום. והאוייב המר מכולם הוא עשו מהיום שרבקה נתעברה ועד ביאת משיח צדקנו. וכיוון שנרמז על ההסתרה הגדולה, לא בה הקב"ה לעשו להזהירו – ועל כן נותר יעקב לבדו (ההסתרה) מחמת שרצה הקב"ה להראות גדלו של יעקב וטעם נוסף הוא – שהקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים.

"וישב יעקב..." (ל"ז, א')
ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף (רש"י) – כל ימי חיו ניהל יעקב מלחמות כנגד כוחות הרע, נגד שליחיו של יצר הרע שהופיעו בכל פעם בדמות אחרת, פעם בדמותו של עשו ופעם בדמותו של לבן. עכשיו משהגיע יעקב אבינו לזיקנה ביקש שלא ללחום יותר נגד יצר הרע, אלא לשבת בשלווה, בסברו כי כבר ניצח אותו מכת מחץ. אלא, שמן השמיים רצו שימשיך להלחם ביצר הרע וגם אם אין בכך שום טובה לעצמו, הרי שהעולם זקוק לכך, לפיכך "קפץ עליו רוגזו של יוסף" – שהרי היה סימן מסור בידי יעקב שאם לא ימות אחד מבניו בחייו, מובטח הוא שאינו רואה גיהינום, אבל עכשיו בגלל "מותו של יוסף" אמר: "כי ארד אל בני אבל שאולה", והחל להתיירא במלחמת היצר (רבי אהרן יעקב זצ"ל מקוסטנטין)

"אלה תולדות יעקב יוסף..." (ל"ז, ב')
לעולם אין לו ליהודי להסתפק במה שכבר השיג ולהיעצר במקום אחד, כי אם עליו לשאוף ולהתעלות מעלה מעלה בסולם היהדות, להיות בבחינת "מוסיף והולך".
"אלה תולדות יעקב" – אלה צריכים להיות מעשיו הטובים (תולדותיהם של צדיקים – מעשים טובים) של כל יעקב – "יוסף" להשיג יותר ויותר מפעם לפעם... (הה"ק מרימנוב ז"ל)
לדבר התורה המלא

לדבר התורה המלא
כשקוראים את פרשת השבוע, לא מן הנמנע לשאול, כיצד אחי יוסף לא זיהו אותו? רש"י מתרץ זאת על די כך שכאשר עזב יוסף את אחיו הוא היה ללא חותמת זקן ואילו עכשיו משעברו מספר שנים הוא התבגר וכשפגשו בו אחיו הוא היה בעל זקן. לכאורה דבריו של רש"י אינם מניחים את הדעת שכן יוסף רמז להם שבע פעמים על קיומו ועל כך שיש מישהו מבית יעקב במצרים

רמז ראשון: "מרגלים אתם" – עשרה אנשים תמימים שהגיעו לקנות אוכל ומעלילים עליהם עלילת שווא, אמורים להבין שמישהו מתנכל אליהם, מישהו שמכיר אותם ובמקום זאת הם נופלים בפח שיוסף טומן להם ומתנצלים – "לא היו עבדך מרגלים".

רמז שני: הכסף שהוחזר – בפעם הראשונה שהם חוזרים, יוסף מצווה את עבדיו להחזיר את כספם של אחיו. כשהאחים מגלים שהכסף של כל אחד מהם נותר במקומו הם מפחדים  "ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלוקים לנו" , שוב במקום להבין שמישהו בארמון מכיר אותם ואלי רוצה בטובתם הם אינם מבינים את הרמז של יוסף.

כשקוראים את פרשת השבוע, לא מן הנמנע לשאול, כיצד אחי יוסף לא זיהו אותו? רש"י מתרץ זאת על די כך שכאשר עזב יוסף את אחיו הוא היה ללא חותמת זקן ואילו עכשיו משעברו מספר שנים הוא התבגר וכשפגשו בו אחיו הוא היה בעל זקן. לכאורה דבריו של רש"י אינם מניחים את הדעת שכן יוסף רמז להם שבע פעמים על קיומו ועל כך שיש מישהו מבית יעקב במצרים

רמז ראשון: "מרגלים אתם" – עשרה אנשים תמימים שהגיעו לקנות אוכל ומעלילים עליהם עלילת שווא, אמורים להבין שמישהו מתנכל אליהם, מישהו שמכיר אותם ובמקום זאת הם נופלים בפח שיוסף טומן להם ומתנצלים – "לא היו עבדך מרגלים".

רמז שני: הכסף שהוחזר – בפעם הראשונה שהם חוזרים, יוסף מצווה את עבדיו להחזיר את כספם של אחיו. כשהאחים מגלים שהכסף של כל אחד מהם נותר במקומו הם מפחדים  "ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלוקים לנו" , שוב במקום להבין שמישהו בארמון מכיר אותם ואלי רוצה בטובתם הם אינם מבינים את הרמז של יוסף....