דבר תורה - קוראים תורה - פרשת השבוע: אשכול מתעדכן

לדבר התורה המלא

"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב" (ו,ב)

רש"י – וארא אל האבות. החתם סופר אומר שהמילה "אבות" יכולה להתפרש גם כ"רוצים" – אשר אבו – (מלשון לא יאבה). הקב"ה נראה רק אל אלו שרוצים שיראה אליהם. ובאותה הדרך מפרש גם הרמב"ם את הפסוק: "אהיה אשר אהיה" – אהיה עם אלו שרוצים שאהיה עמהם.

"ואזכור את בריתי" (ו, ה)

ראיתי את ישראל ביסוריהם ונזכרתי בבריתי. שהרי דורשים בגמרא שיסורים מכפרים, ממה שנאמר ברית אצל מלח – "ברית מלח עולם" – ונאמר ברית אצל יסורים – אלא דברי הברית – כשם שמלח מיטב את הבשר כך ייסורים מיטיבים את האדם ומוציאים ונוטלים ממנו את חטאיו.

שבת שלו

התורה הקדושה מקדישה חמש פרשות לנושא המשכן. תרומה, תצוה, כי תישא, ויקהל, פקודי. אנו, מאמינים בני מאמינים יודעים שהתורה היא נצחית, החל מהיום בו ניתנה למשה רבינו ועד רגע זה ממש, אך כשאנו קוראים את פרשות המשכן אנו חשים מעין תחושה בלב שנראה כי עיניין המשכן אינו אלא נחלת העבר.....
לדבר התורה המלא

לדבר התורה המלא
אחת התהיות הגדולות היא מי הוא זה שעשה את העגל? הפסוק מציין את עשיית העגל אך לא שמו שלא עושה העגל לא מופיע. לאורך הפרשה מתנהל דו שיחה בין אהרון לבין העם כאשר התורה מקפידה בכל פעם לציין את שמו של מי שמדבר. אולם בפסוק ד כאשר מדובר על חטא העגל לא מצויין.

חלקו הראשון של פסוק ד' מתואר בלשון יחיד: "ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה..."

חלקו השני מופיע בלשון רבים "ויאמרו אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים..."

נראה כי אי הזכרת השם המפורש של עושה העגל בא לסמל דבר מה, הדבר מכוון כמובן כמו כל אותו ואות בתורתנו הקדושה.

מדרש תנחומא אומר שבפסוקים הקודמים למרות שהפעלים מופיעים בלשון יחיד עדיין ניתן  להבין שמדובר באהרון גם אן לא היה מוזכר שם שמו, אבל בפסוק עשיית העגל לא מחייב שאהרון עשה את העגל. חז"ל אמרו שתי אפשריות לעשיית העגל.

1. כשפים של ערב רב עשו את העגל

2. מיכה עשה את העגל אותו מיכה שמוזכר בספר שופטים שהיה כהן לעבודה זרה.

"ובצלאל בן אורי...עשה את כל אשר ציוה ה' את משה. ואיתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ..." (ל"ח, כ"ב-כ"ג)
רבי פנחס הורוביץ בעל ה"פלא"ה", בספרו "פנים יפות" מעיר על פסוקים אלו כך: התורה מספרת ומפרטת על מעשיו של בצלאל במלאכת המשכן. ככתוב: "ויעש בצלאל את הארון" וכו'... לעומת זאת לא מצאנו בתורה מקום בו מפרטת התורה את הדברים אותם עשה אהליאב שע"פ הכתוב עמד בראש העוסקים במלאכה הקדושה. מסתבר אם כן, שרק בצלאל עשה דברים של ממש במלאכת המשכן. אם כן, מדוע הסמיכה את אהליאב לנושא? אלא לצורך ההלכה שקבעו חכמינו ז"ל "שאין עושים שררות – שלטון בענייני כספים על הציבור בפחות משניים" (בבא בתרא ח', ע"ב)
לדבר התורה המלא

לדבר התורה המלא
הגונב מחברו מועל בה'

פרשת ויקרא מסתיימת בדין "אשם גזלות" כלומר, אדם שחטא בעבירה של גזל ונישבע לשקר, דינו שצריך להוסיף חומש, וכמו כן להקריב קורבן "אשם גזלות". התורה מפרטת את סוגי העברות, גזלות, אשר עליהן יש צורך בהקרבת קורבן ותוספת חמישית במידה והאדם גם נשבע לשקר. האיסורים הם ברמת בין אדם לחברו, אחד שכופר בפיקדון שהפקידו אצלו, גונב, עושק, מוצא אבדה ואינו מחזיר. ולאחר מכן התורה מזכירה את האיסורים שעובר האדם בינו לבין המקום, כגון שבועת שקר.

מדוע התורה בחרה לפתוח בצורה זו?

ישנה חלוקה ברורה בין שני סוגי מצוות:

1. בין האדם למקום: כגון, תפילין, שבת, טומאה וטהרה, וכו', פגיעה בתחום זה פוגע אך ורק בין אדם למקום. ואינו פוגע באופן ישיר בזולתו.
2. בין אדם למקום ובין אדם לחברו: גזל, גניבה, ניזיקין, ושומרים וכו' אדם שפוגם במצוות אלו פוגע באופן ישיר בזולתו וכיוון שמצוות אלו כתובות בתורה הרי שהוא ממרה את פי ה' באופן ישיר ולכן עובר גם על "שבין אדם למקום".
   לדבר התורה המלא

לדבר התורה המלא
צדיקים במיתתם נקראים חיים...(ברכות)
רבי אהרון הגדול מקרלין זצ"ל (י"ט בניסן, התקל"ב 1772)
בראשית תנועת החסידות היה אדמו"ר וייסד את חסידות קרלין. היה תלמידו של המגיד ממזירטש מגדולי מפיצי תורת החסידות ותלמידו המובהק והמפורסם של הבעל שם טוב.
הרב נפטר בעודי בן 36 ועל מצבתו נכתב: "זכה וזכה את הרבים כמה וכמה פעמים ומסר את נפשו במסירות נפש על זה, לפי שכלו לזכות את הרבים והיה מוכיח לרבים בתוכחת מגולה ואהבה מסותרת לקרב את ישראל לאביהם שבשמים וליחדם בייחוד גמור".....
בליל שבת קודש, ברוסיה יושב המגיד ממזירטש, תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש, סביבו יושבים כמלאכי השרת תלמידיו: רבי לוי יצחק מברדיטשב, רבי אלימלך מליזנסק, רבי זושא מאניפולי, רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ואחד מתלמידיו הצעירים רבי אהרון מקרלין. אותו רבי אהרון שהמגיד אמר עליו שכשהוא אומר בערב שבת בניגון מיוחד את שיר השירים נעשה רעש בפמליה של מעלה, מלאכי השרת פוסקים מלומר שירה ומתאספים גדודים גדודים להאזין ולהקשיב לקולו הענוג של רבי אהרון הגדול מקרלין. פונה איליו לרבי אהרון המגיד ואומר לו קום רבי אהרון ועשה לנו ניגון לכבוד השבת הקדושה. רבי אהרון חיבר וניגן את הניגון "יה אכסוף" אותו עד היום שרים בחסידויות ובחצרות סביב שולחן השבת. כמו כן אמר על ניגון זה שמי שישיר אותו  בשבת יפעל עבורו בעולם הבא

פרשת השבוע, פרשת קדושים היא הפרשה השביעית בספר ויקרא. כאשר ישנה שנה שאינה מעוברת הפרשה נקראת יחד עם פרשת אחרי-מות. בפרשה מפורטות מצוות רבות ומגוונות. שעוסקות בין היתר במצוות שבין אדם למקום ובמצוות שבין אדם לחברו, יש תיאור למצוות שתורמות לסדר החברתי, מצוות התלויות בארץ. כגון: איסור עבודת אלילים, שמירת שבת, איסור גניבה, שקר, רכילות, מורא אב ואם. איסור הלנת שכר, איסור שוחד ואהבת הגר.

לדבר התורה המלא

מלח במקום סוכר
רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל היה בחולי רב כשרופאו פסק כי אסור לו להכניס מלח אל פיו כלל, ומאותו הרגע פסק הצדיק מלאכול מאכלים מלוחים, כנאמר "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". באחד השיעורים הגיש אחד החסידים תה לרבי יהושע ובטעות הוסיף שני כפיות מלח במקום סוכר לכוס התה של רבו. רבי יהושע טעם מן התה ומייד הבחין בטעמו המלוח של התה והבין את הסכנה הכרוכה בכך, אך למרות זאת המשיך ללגום מן התה עד שסיים אותו כליל בכדי שלא יבייש את תלמידו. כששאלו אותו משפחתו לפשר מעשיו אמר להם מאמר חז"ל – טוב שישליך אדם עצמו לכבשן האש ובלבד שלא ילבין פני חברו.
לדבר התורה המלא

_________________

לדבר התורה המלא
מן החסידות - אהבת ישראל
טרם מאסרו של הרבי הרייצ מליובאוויטש הכניס אליו אחד מחסידיו תרומת פדיון נפש. כיוון שאשתו של החסיד ילדה תאומים והלידה הייתה קשה והחלישה אותה עד מאוד, והתאומים שנולדו לאותו החסיד היו במצב בריאותי קשה. לאחר מכן הרבי נאסר ועבר ייסורים בכלאו. עד שהמשטר ביקש להוציאו להורג. לבסוף השלטונות חזרו בהם מהגזרה  וגזרו על הרבי עשר שנות גלות באיי סולובקי. לאחר מכן הומר גם עונש זה בשלוש שנות גלות בעיר קוסטרומה. טרם צאתו של הרבי לגלותו בקוסטרומה התירו לו השלטונות לחזור לביתו להתארגן. בהיכנסו לביתו שאל הרבי דבר אחד: איך מרגישה אשתו של אותו חסיד ומה שלום התאומים. 

צדיקים במיתתן נקראים חיים...

רבי חיים מוולוז'ין – היה מגדולי תלמידיו של הגאון מוולינא אצלו החל ללמוד כבר בגיל 19 , היה מייסד ישיבת וולוז'ין – "עץ החיים", בעל הספר "הנפש חיים". רבי חיים לא עלה לארץ ישראל "בעליית תלמידי הגר"א" אך היה תומך ומסייע לעולים. כיהן כרבה של וולוז'ין עד לפטירתו בי"ד סיוון (1821). הותיר אחריו ספרי קודש: "נפש החיים" – העוסק באמונה וחשיבות התורה, "רוח החיים" – פירוש למסכת אבות, "חוט המשולש" – שו"ת.

לדבר התורה מלא באתר


בעל "השולחן ערוך"

מסופר על רבי יוסף קארו הקדוש, בעל השולחן ערוך, שנפטר ונקבר בירושלים בחלקה מכובדת - מפני מה זכה רבי יצחק, בנו של רבי נתן (תלמידו של רבי נחמן מברסלב הקדוש) להקבר במחציתו. הלא רבי יצחק היה עני, וכשנפטר היה זה יום שבת, וכיוון שאין מלינים את המת מייד בצאת השבת הזדרזו לקבור אותו, אך כיוון שבזמן ההוא לא היו מנורות לא ראו היכן קברו אותו ומשמיים גלגל בעל השולחן ערוך שיקבר במחציתו. בבוקר כשראו שקברו אותו, הצטערו, איך טעינו כך הוא הוא עני מרוד, אך כשגילו שאביו כתב חיבור מפית מרגליות על השולחן ערוך, שמחו!

לדבר התורה המלא
"וירא בלק בן ציפור" (כ"ב, ב)
משל למלך שהושיב שומרים לשמרו מן הגייס – מצבאות זרים והיה בטוח עליהם שהיו גיבורים. עבר הגייס והרגם והיה המלך מרתת – רעד מפחד על עצמו. וכן בלק ראה מה עשו ישראל לסיחון ולעוג שהיה מעלה להם שכר לשמרו ונתיירא לעצמו". 

"הנה עם יצא ממצרים הנה כיסה את עין הארץ" (כ"ד, ה')
מצינו במדרש שבלעם היה בין יועציו של פרעה, אשר אמרו: "הבה נתחכמה לו", והוא אשר יעץ להעביד את בני ישראל בפרך, שלא להוציאם מן הארץ ולהשליך את בניהם הנולדים היאורה לבל יפרו וירבו.
לפיכך טען עכשיו בלק בין ציפור כלפי בלעם: הבט וראה כי עצותיך שיעצת בשעתו לא נשאו פרי, שכן "הינה עם יצא ממצרים" ,יצוא יצא ממצרים ולא אלא פרו ורבו במאוד – "הנה כיסה את עין הארץ", על כן עליך להתאמץ ולהפעיל נגדם אמצעי חדש של קללה – "לכה נא ארה לי" (אור החיים הקדוש, מתוך מעינה של תורה)