|
|
| נשלח ב-31/12/2013 21:07 |
 |
| |
פרשת בא
פרשת השבוע - פרשת בא
מלך מלך המלכים...
תושבי העיר קרקא התכוננו והתרגשו למשמע הבשורה שהמלך יגיע לבקר בעירם, פמלייתו של המלך תעבור בעיר וכל תושבי העיר יזכו לראות בתהלוכה המפוארת. רב העיר, רבי שמעון סופר זצ"ל נתבקש להכין את ברכת העיר ולהגישה למלך. עברו ימים אחדים והמלך הגיע לעיר קרקא, רבי שמעון סופר עמד לפניו ובאחזו רעד ואימה נשמט הדף אותו הכין מבעוד מועד מידיו. המלך לא שם לב לכך כיוון שהתרגש הוא עצמו מהמעמד אל מול אדם ירא אלוקים כרבי שמעון סופר.
הקהילה כולה שמחה אל מול פני הפגישה המוצלחת שהייתה לרבם עם המלך, אך רבי שמעון לא כך חש כלל וכלל, בהגיעו אל ביתו נכנס לחדרו ושם הסתגר, ובכה בבכי נורא ואיום.
לאחר הפצרות רבות מבני הבית נאות לומר להם את אשר מכביד על ליבו. "הפגישה עם מלך בשר ודם הייתה חד פעמית ובה נשמט הדף מידי ואילו מול מלך מלכי המלכים אני עומד שלוש פעמים ביום ולא זכיתי שמיראתי הנוראה יישמט הסידור מידי".
הלכות ראש חודש
חסידים ואנשי מעשה נוהגים להתענות בערב ראש חודש. וכתב בספר מנות הלוי לרב הגאון רבי שלמה אלקבץ שהטעם הוא שהתענית בא להם במקום שעיר שהיו מביאים על מיעוט הירח. ואם חל ער"ח בשבת טוב להתענות ביום שישי. ואין אומרים עננו בחזרה ואפילו בשומע תפילה אם אין עשרה מתענים.
יזהרו המתענים, שאין נכנסים לר"ח כשהם מעונים אלא ראוי למהר בסעודה ומשעת צאת הכוכבים אין להתענות
אין להוציא ספר תורה בער"ח אלא שיש עשרה מתענים בבית הכנסת ובמקום שנהגו בו בלבד.
בירושלים עיר הקודש נהגו שביום ר"ח מאריכים בתפילות ותחנונים על אורך גלותנו ומתקבצים וקוראים בפרשת ויקרא ופרשת צו, ובישעיה – חזון אחרית הימים.
ראש חודש - מי שיכול להתענות כל משמרת החודש הוא דבר גדול, ועיקר התענית הוא לפשפש במעשיו, ולחזור בתשובה שלמה, כי התענית היא הכנה לשבור תאות הגוף, כי התפיסה היא שר"ח הוא זמן כפרה.
גם מי שאינו מתענה מכל מקום ישתדל לעשות תשובה ביום ער"ח וירבה בצדקה ואז בודאי יהיה לו זמן כפרה.
בשבת שלפני ראש חודש , אחר קריאת התורה מכריז שליח הציבור על ר"ח הבא, על היום בו יחול ויש מציינים את המולד בחלוקה לזמנים וחלקים.
ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, למרות שבימים הראשנים היו נמנעים מעשיית מלאכה בר"ח. ואדם שלא רוצה לעסוק במלכה, תחשב לו לצדקה, ואעכ"פ עשיית מלאכה כבדה – אסורה.
נשים שלא רוצות לעסוק במלכה בר"ח הוא מנהג טוב – שלא רצו הנשים לתת נזמיהן לבעליהם לעבודת עגל הזהב, לכן נתן להם הקב"ה שכרן.
ר"ח אסור בתענית והמתענה בו תענית חלום למיתב תענית לתעניתו.
מצווה להרבות בסעודת ראש חודש ככתוב במגילה: סעודת ראש חודש וסעודת פורים מאחרים ולא מקדימים ומכאן שהיא מצווה מתוך שהוקשה לפורים. כמו כן, הוקש ראש חודש למועד, ככתוב: "וביום שמחתכם ומועדכם ובראשי חדשיכם". וכיידוע שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבת, ימים טובים, ראשי חודשים, חול המועד, תלמוד תורה, ואם מוסיף – מוסיפין לו.
ראש חודש - היה וחל ראש חודש ביום חול, יכין מנה נוספת בסעודתו, וכשחל בשבת קודש יוסיף מנה יותר מהרגיל בסעודת שבת, ואם אין ביכולתו יוסיף פירות וינהג בדרך כבוד בשולחן ראש חודש.
ראש חודש - בברכת המזון שבראש חודש, מזכירין "יעלה ויבוא" ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ואם נזכר קודם ברכת "הטוב והמיטיב", אומר: "ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזיכרון" ואינו חותם בה שאינו מזכיר שם ומלכות לא בפתיחה ולא בסיום. ואם לא נזכר עד שהתחיל "הטוב והמיטיב" אינו חוזר מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון.
ראש חודש - כשם שחייב אדם לכבד המועדים כך חייב לכבד ראשי חודשים, וראוי להחליף בגדיו, ויש הנוהגים להרבות בנרות.
ראש חודש - אין אומרים בראש חודש צידוק הדין.
להמשך קריאה באתר: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=129
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2014 15:08 |
|
| |
פרשת בשלח
כל ענייני הפרשה הם עניינים של התחזקות באמונה ובטחון בבורא עולם, ובכל שנה ושנה נראה שאנו זקוקים ללימוד הזה יותר ויותר. "וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹקִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָהוְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ: כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם". עם ישראל יוצא ממצרים, אלא שבמקום ללכת ישר אל יעדם, הקב"ה מסובב אותם דרך המדבר עד לים סוף. בני ישראל מעלים איתם את ארונו של יוסף אשר ציווה שיעלו את עצמותיו ממצרים. עם ישראל הולך אחרי עמוד הענן ביום ואחרי עמוד האש בלילה. ביום השביעי לצאתם, הם חונים על הים ורואים את פרעה וכל חילו רודף אחריהם . ... להמשך
קוראים תורה - פרשת השבוע
http://www.torahreading.org.il/
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2014 17:24 |
|
| |
יישר כח
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2014 21:34 |
|
| |
פרשת משפטים
http://www.torahreading.org.il/article.php?id=134 "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם..." (כא-א) צריך אדם לשים את משפטי הקב"ה לפניו. עליו להקדיש את כל ה"אני" שלו בעבור המשפטים ולמסור את נפשו עליהם. וזהו שאומר הכתוב "לפניהם" – שיעמידו את המשפטים לפניהם, לפני קיומם העצמי... (קול שמחה) מה הראשונים מסיני אף אלה מסיני (רש"י) כדי שלא היו אנשים סבורים כי מכיון שהמשפטים הם בעלי אופי הגיוני ומחויבים לפי השכל. אינם איפוא מצוות אלוהיות אלא יצירות אנושיות – על כן העידה התורה שהם "מסיני" כדוגמת מצוות אחרות שהן בבחינת חוקים ויש לקיימן רק מפני רצון ה' ולא משום שהשכל מחייב אותן... (חידושי הרי"ם) לפיכך אמר רש"י, כי היה בדעתו של משה רבנו שלא לפרש לבני ישראל את טעמי המשפטים עד שאמר לו ה' יתברך: "אשר תשים לפניהם" – כי סבור היה משה שכאשר יפרש להם את הטעמים יעשו בני ישראל את המשפטים מפני הטעם ולא מפני רצון ה', אמר לו ה' יתברך, שבכל זאת יפרש את הטעמים ועם זה ילמדם לעשות את המשפטים מפני רצון ה' על אף ידיעת הטעמים (שפת אמת) http://www.torahreading.org.il/article.php?id=134 אצל אומות העולם אין החוקים והיחסים בין בני האדם עניין של דת, כי אם חובה חברתית או אזרחית כדי לקיים סדר ומשטר במדינה. ואילו אצלנו היהודים גם המשפטים הם ציווי השם ויש בהם קדושתה של מצווה. כשם שהקרבנות מהווים את עבודת ה' בבית המקדש כך גם מהווים המשפטים את עבודת ה' של היהודי בחייו היומיומיים "שתשים סנהדרין אצל המקדש" (אבני אזל)
קוראים תורה - פרשת השבוע
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2014 21:39 |
|
| |
תרומה
צדקה
ידוע שאם אדם נותן צדקה, צריך שיכוון בשם השם. כך שהכסף שנותן הוא כנגד ה-י' משם הוי-ה, היד הנותנת כנגד ה' ראשונה, הזרוע המושטת לעני כנגד ה-ו' ויד העני כנגד ה-ה' השניה. בכך נשלם שם השם. עוד אמרו לנו חז"ל שלא מספיק לתת צדקה ככה סתם, אלא צריך שישמח את העני ויעשה כן בלב שלם. כי הצדקה מתחלקת לשניים, גוף המעות שנותן ונדיבות הלב. יכול אדם לתת הרבה כסף ואז אמנם חלק הגשמיות גדול, אבל הוא לא נותן בכל לבו ונפשו, אלא אולי מפני שצריך או שלא נעים לו, או הוא רוצה שיכבדו אותו וכו'. אבל אז החלק הרוחני של הצדקה קטן מאוד. לעומת זאת, יכול אדם לתת מעט צדקה, אבל החלק הרוחני גדול, שנתן לשם שמיים ובשמחה גדולה, וגם שימח את העני שנתן לו. נדיבות אמיתית היא כאשר פיו ולבו שוים. כך היה בתרומה למשכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2014 22:10 |
|
| |
תודה רבה.
פעם הבאה אשמח אם זה יהיה לפני שבת כדי שיהיה מה לומר בשולחן שבת
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2014 23:03 |
|
| |
כי תשא
מחצית השקל - לקשר צורה ליוצרה
יש סיפור על רבי מחל מזלוטש'ן שחי בתקופתו של הבעל שם טוב. הוא היה איש קדוש מאוד. יום אחד, אמרו לו מהשמיים שהוא צריך להיפטר מהעולם, ואם הוא ימות עכשיו תהא לו התגלות כמו אליהו הנביא שעלה בסערה השמימה. אז הוא אמר, יש לי ילדים, יותר חשוב לי לגדל אותם מאשר להסתלק מהעולם בצורה כל כך יפה.
אח"כ הוא בא אל הבעש"ט. הבעש"ט שאל אותו, למה ביטלת את ההסתלקות שלך? אז הוא אמר, בשביל הילדים. אמר לו הבעש"ט, בכלל, עוד לא הגיע הזמן שלך. אבל, אם היית מסכים להסתלק, לא היית מת, אלא היית בעולם כמו הבית והעלייה. ז"א, שאתה היית נמצא גם בשמיים וגם בארץ. כלומר, היית יודע לקשר את כל העולמות, היית חי בשני העולמות. בעולם הזה, הגוף לא נותן לראות את כל האמת. בשמיים, כן אפשר לראות. אם היית מסכים להסתלק היית רואה את האמת בשמיים ובארץ.
אומר הרב שיינברגר שליט"א, מצב זה נקרא לקשר צורה ליוצרה בצורה מושלמת. להימצא בשני העולמות ולראות שזה אותו הדבר - השם אחד, שווה ומשווה בין קטן לגדול, בין שמיים לארץ. לכן, המנין של הכסף שצריך היה לכפר על מעשה העגל היה במחצית השקל, זה החצי שבשמיים וחצי שבארץ שמתחברים לדבר אחד. מצד הגוף, יביאו מחצית שקל כסף שתכפר, יביאו את כל הכיסופים של הגוף וכל המחצית הזאת תתחבר עם מחצית המטבע של אש שהראה הקב"ה למשה, עם הנשמה ממעל. זה נקרא לקשר צורה ליוצרה, שכל הצורות מתקשרות לשורש של הנשמה, למטבע של אש, שזה הקב"ה, הכוח האלוקי ששולט בעולם. אז כל הרצונות מתבטלים לרצון האחד, ולמעשה הרצון הפנימי של הבן אדם נהיה בהשתוות צורה עם הרצון האחד, הכח האלוקי שהוא אחד, יחיד ומיוחד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2014 16:35 |
|
| |
פרשת שמיני - קוראים תורה
המעשה של נדב ואביהוא
בעוד העם כולו אחוז בשמחה השלמה למראה השכינה שירדה על המשכן בעת הקרבת הקורבנות הראשונים, קמו בניו של אהרון, נדב ואביהוא, ועשו מעשה ששילמו עליו בחייהם, "וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה', אֵשׁ זָרָהאֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ה'". מי הם נדב ואביהוא ומה מסתתר מאחורי המעשה שעשו? והעיקר כיצד זה קשור לנפש שלנו פנימה והבנת התפקיד והמקום שלנו בסדר הבריאה? ננסה לשפוך מעט אור על כל העניין, מתוך ההבנה שסיפורם של נדב ואביהוא, החטא שלהם ועונשם, הם דברים גבוהים עד בלי די ולא נוכל באמת לתפוס את העניין על בוריו. להמשך קריאה: לחץ http://www.torahreading.org.il/article.php?id=146 קוראים תורה - www.torahreading.org.il דברי תורה על פרשת השבוע "קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב! באתר - אמרות חסידיות, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד... להסרה מרשימת התפוצה הערות/הארות/בקשות [email protected]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2014 21:49 |
|
| |
אחרי מות-שבת הגדול
http://www.torahreading.org.il/article.php?id=149 הלכות ומנהגי חודש ניסן "החודש הזה לכם הוא ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, ב') "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל" (ויקרא כ"ג, מ"ד) – מלמד שהיה משה רבנו אומר להם לישראל הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. (מסכת מגילה ל"ב). שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום, ולכן ראוי לכל אדם לחזור על הלכות פסח כדי שיהיו שגורים בפיו. ימי חודש ניסן הם ימי שמחה לישראל מתקופות העבר, ההווה והעתיד, על כן, אין אומרים וידוי ונפילת אפים בכל ימי חודש ניסן. מנהג הספרים ועדות המזרח שלא לומר מזמור "יענך ה' ביום צרה" ומזמור "תפילה לדוד הטה ה'...ביום צרתי אקראך" בתפילת שחרית בכל ימי חודש ניסן. מנהג האשכנזים לומר מזמור "יענך ה' ביום צרה" חוץ מערב פסח ובחול המועד. נוהגים שלא לומר "צדקתך" בתפילת המנחה בשבת בכל ימי חודש ניסן. שבת שלפני חג הפסח נקרא – "שבת הגדול", כי יום גודל הוא לישראל שנעשה להם נס. החל מיום ראש חודש ניסן ועד י"ב בחודש מנהג טוב לקרוא את הקרבת הנשיא שהקריב באותו היום (פרשת נשא, פרק ז'), וביום י"ג בניסן קוראים מתחילת פרשת בהעלותך עד "כן עשה את המנורה". קוראים תורה - www.torahreading.org.il דברי תורה על פרשת השבוע "קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2014 09:43 |
|
| |
פרשת קדושים
פרשת קדושים
דושה במתנה
בספרו "מסילת ישרים" מתאר הרמח"ל כיצד יעלה האדם במדרגות הרוחניות עד להשגת רוח הקודש ותחיית המתים, עפ"י הסדר שכתוב בברייתא של ר' פנחס בן יאיר (מסכת עבודה זרה). המדרגה האחרונה בסדר זה, המביאה את האדם לרוח הקודש ותחיית המתים היא מדרגת הקדושה. כותב שם הרמח"ל: "עניין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלוקיו עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שירד הוא מדבקותו ומעלתו בהשתמשו מדברים גשמיים (מסילת ישרים פרק כ"ו).
אבל, עניין הקדושה, מעשה ההתקדשות, אומר לנו הרמח"ל, לא תלוי בנו בלבד. "עניין הקדושה כפול הוא, דהיינו, תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה, והיינו שתחילתו הוא מה שאדם מקדש את עצמו וסופו מה שמקדשים אותו. והוא מה שאמרו חז"ל (מסכת יומא ל"ט), "אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה, מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה" (שם). התפקיד שלנו הוא להכין את הכלי, בכל יכולתנו, בכל לבבנו, והאור שימלא את הכלים, הוא המתנה מהשמיים, אור אינסוף ב"ה. אומר ה"נתיבות שלום": "במידה שהוא (האדם) מצדו עושה את כל ההשתדלות שביכולתו להשיג הקדושה, במידה זו נותנים לו במתנה מן השמים את מדרגת הקדושה" (נ"ש פרשת קדושים).
להמשך קריאה באתר...:http://www.torahreading.org.il/article.php?id=150
קוראים תורה - פרשת השבוע
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2014 16:37 |
|
| |
פרשת אמור
פרשת השבוע - פרשת אמור
חומש ויקרא ידוע גם בשם "תורת כהנים" וגם פרשה זו ממשיכה לעסוק בעניין הכהונה ובעיקר בעניין הטהרה של הכוהנים. הפרשה נקראת פרשת 'אמור' מלשון אמירה, וכשמה, כן תוכנה. בפרשה מתגלה הכח המופלא של הדיבור הטהור. התורה מדברת על כך שהכוהנים הם אלה שצריכים להביא את החיות של הטהרה אל כלל ישראל, כפי שאנו, עם ישראל, צריכים להביא את החיות הזו לכלל העולם. לכן, הכוהנים מוזהרים שלא להיטמא, לשמור על מעשים טהורים ועל דיבור טהור. מראשיתה עד סופה, כל ענייני הפרשה זה עניינים של דיבור. פירוט החגים שמופיע בפרשה קשור גם הוא לדיבור וכן גם עניין המקלל המופיע בסיומה. פרשיית המקלל מגלה את כח השלילה של הדיבור. מי שלא הולך בדיבור טהור נענש על כך, נענש מפני שמתרחק מהשורש הרוחני שלו. עצם הריחוק, הניתוק מאור הבורא, זה העונש הקשה ביותר. הדברים מתקשרים כמובן גם לתקופת ספירת העומר.
פרשת 'אמור' מגלה בפנינו את האחריות האישית שיש לכל אחד מאתנו לגבי עתיד העולם בו אנו חיים. כל אחד מחויב בעבודה רוחנית מאומצת בכדי להגיע אל התכלית הנשגבת, שלמות גמר התיקון. בספר הזוהר הקדוש כתוב כי לימוד הפנימיות והסוד הם אלה שיביאו את הגאולה הקרובה ברחמים, ולא ח"ו, בדין. לכל אחד מאתנו יש מחויבות להשתדל בלימוד הזה, להתקדש ולהיטהר, או במילים אחרות, להכין את הכלי לאור הגדול, אורה של נשמת עם ישראל....
להמשך קריאה: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=151
דברי תורה על פרשת השבוע "קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע.
הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב! באתר- אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2014 11:08 |
|
| |
פרשת בהר
מהי מצות שמיטה? למרות ריחוקנו הגדול מעבודות השדה והחקלאות, יש לשנת שמיטה הרבה השלכות על חיינו גם עכשיו. מהי מצות השמיטה? בכל שנה שביעית כל בעלי הקרקעות מחויבים לשמוט אותן. אסור לזרוע, לחרוש ולקצור, אסור לזמור הגפנים, האילנות והספיחים. מעבר לכך, אסור גם לסגור את הגידולים, אלא כל אחד יכול לבא וליטול ולאכול כאוות נפשו, כאילו משלו הוא אוכל. מלבד הציווי האלוקי, הטעם הבסיסי לענין הוא שכאשר האדם שומט משהו, הוא כאילו אומר, זה לא שלי! גם כשהוא שומט את הקרקע 'שלו' בשנת שמיטה, הוא צריך להתייחס אליה באותו אופן. עוד נראה מה הטעם של הפנמת תחושת ה"לא שלי" הזה בהמשך. למה שמיטה מיידית? הכתוב אומר, "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶםוְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'". נראה הגיוני שאחרי שכבר ישבו שש שנים בארץ אז תשבות הארץ, ופה כתוב, "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ... וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ", מיד! מה העניין כאן? רש"י אומר, "שַׁבָּת לַה'" - "לשם ה', כפי שנאמר בשבת בראשית"...להמשך קריאה: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=152 קוראים תורה - פרשת השבוע
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2014 11:51 |
|
| |
פרשת בחוקותי
פתיחה
בשני מקומות התורה מביאה רשימה של ברכות וקללות הבאות בהתאם להתנהגות של עם ישראל. האחד, בספר דברים, משנה תורה, והשני כאן, בפרשת 'בחוקותי'.
מה הן הברכות המובטחות לעם ישראל כשהולכים בחוקות השם? גשמים בעיתם, יבול ופירות טובים, אכילת לחם לשבע, ישיבה בטוחה בארץ, ניצחון על אויבנו, שלום בארץ, פריה ורביה מבורכות והברית שתקוים בינינו לבין בורא עולם. אבל אם ישראל לא יעשו כן ולא ילכו בחוקות השם, יבואו עליהם שבע קללות כנגד שבע אזהרות המפורשות בפרשה, ואם עדין לא ישמעו בקול השם, יתווספו שבעה ייסורים נוספים על אלה. את פירוט הקללות יכולים לקרוא בפרשה והשם הטוב יצילנו מהן. התורה מציינת שהגרוע מכל, זה שאם אחרי הייסורים שהקב"ה יביא עלינו, עדיין, "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי". זאת אומרת, תאמרו שהכל במקרה ואין הנהגת שמיים כלל, נקרא שאתם יותר גרועים מפרעה. פרעה כפר בהשגחה, אבל, כשבאו עליו המכות, לבסוף, הודה ואמר, "ה', הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים" (שמות ט' כ"ז). אם תעשו כדבר הזה, אז יבואו המכות החמורות באמת.
כתוב בגמרא, "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" (מסכת סנהדרין), שכר המצוות לא בעולם הזה. אם כן, מתעוררת השאלה, כיצד בפרשה זאת מבטיחה לנו התורה הבטחות גשמיות בשכר שמירת המצוות? ננסה להבין מה הם חוקי התורה בפנימיות ומה עניין השכר והעונש, הברכות והקללות, הכתובים בפרשה. האם באמת "יושב" שם "מישהו" למעלה ומדקדק איתנו על מעשינו, מחכה להעניש אותנו או להבדיל, לתת לנו שכר גשמי בעבור מעשינו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2014 23:24 |
|
| |
פרשת במדבר
"שאו את ראש..." (א,ב) מפקד עם ישראל הביא לידי כך שתהא השכינה שורה על עם ישראל. שכן כל אחד ואחד יש ביכולתו להכריע את הכף, כפי שאמרו חכמינו: "לעולם יהא אדם רואה את עצמו ואת העולם חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצווה אחת – אשריו, שהכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה". ע"י חשבון אישי זה של כל אחד ואחד מאיתנו נגיע לידי תשובה שלימה וממילא לידי השראת השכינה... (השל"ה הקדוש) החיד"א ז"ל מפרש את הפסוק "מחצית השקל בשקל הקודש" (שמות ל,יג) בצורה דומה, שצריך כל אדם מישראל לדעת כי בקדושתו הריהו מכריע את כל העולם, אשר משקלו תמיד במחצה – "מחצית השקל"...
להמשך קריאה: http://www.torahreading.org.il/article.php?id=156
קוראים תורה - פרשת השבוע
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2014 22:13 |
|
| |
פרשת נשא
"ברוך שלא עשני גוי..."
רבי שמואל מונקס שהיה מתלמידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל חזר לביתו וגילה לתדהמתו ששריפה אוחזת בביתו. השכנים המבוהלים התקבצו סביב הבית שאט אט התכלה מלהבות האש וספקו כפיהם בצער אל המרומים.
לפתע שמעו הקהל קול שירה וריקודים. רבי שמואל שמח, רקד ושר "ברוך שלא עשני גוי..."
"מה קרה?" שאלו כולם. "האם השתבשה דעתו של רבי שמואל חס ושלום?".
רבי שמואל ענה להם בחיוך ואמר "תחילה כשראיתי את הלהבות שמכלות את ביתי התמלאתי עצב אך באותו הרגע הבנתי את גודל הנס על היותי יהודי. שאילולי כן, והייתי גוי, אליליי היו נשרפים באש כרגע יחד עם ביתי. כמה טוב שאני יהודי ואלוקי שבשמיים ובארץ חי וקיים לעד ולעולמי עולמים"
|
|
|
|
|
