בכמה אשכולות, "השם", "זמן" ועוד ולאחרונה באשכול "נשמה" של החפרפרת, עלה המושג "יש מאין".
ברגע שאנו מבטאים את המלה "אין", הרי זה שוב "יש" ולו משום הצורה הכיתובית ו/או הצלילית של המלה.
להשתמש במלה "אין" זה רק רלוונטי לשלילת יש מיש, אבל לחשוב על כזה "יש" הנקרא "אין", הרי זה מלל שוא.
הראשונים שהשתמשו במונח, כיוונו לשלילת הקדמות המאליהה את מושג הזמן. אבל המתבונן ברצינות יגיע אך לקו דק של "יש". לא "יש מיש" ולא "יש מאין", אלא כביכול "יש" וזהו. [ליתר דיוק "הווה", כי "יש" משמעו יש מסוים פרטי מתוך כל פרטי המציאות.]
נשלח ב-27/1/2003 14:37
ווטו-
כנ"ל לגבי הצורה המתמטית "אין סוף" המסומנת במעין "8" על צידו.
גם ל-"אין סוף" יש סימון פרטי המאפיין אין סופיות.
הבעיתיות שאתה מעלה היא נכונה כאשר אנו מנסים להתאים מינוחים מופשטים לעולם מושגים גשמי,
אך עושה הרושם שתמיד התוצאה שתתקבל בדיונים מהסוג המעריך תכונות מופשטות תהיה חייבת להתקיים בזכות ערך קיים\פיסי בעל איצבוע תחום מראש.
נשלח ב-27/1/2003 15:05
הסבר של הבעש"ט (לא לעצם הויכוח)
כל מה שאדם רואה בעיניו - השמים והארץ ומלואה,
הם לבושים חיצונים - וקרויים " יש "
ופנימיותם וחיותם, הם בעומק עמקים והם ה "אין"
וזהו ענין בריאת העולם - בחינת "יש - מאין"
נשלח ב-27/1/2003 15:07
איקה יקירתי,
גם אם נאמר שיש עומק אין סופי הרי שהוא בבחינת יש קיים.
ה-"אין" מייצג מצב סינגולארי,מצב של 0 מוחלט, מצב של חוסר התקיימות.
נשלח ב-27/1/2003 15:31
צלמוות,
בדיוק לכך המכוון!
כתבת:
"מצב של 0 מוחלט, מצב של חוסר התקיימות"
מה המציאות המשתקפת במילים אלו?
נשלח ב-28/1/2003 05:35
כאשר תמצא את הביטוי "אין" בספרי קבלה וחסידות ביחס לאלוקות הרי זה בדומה לקביעתו של הרמב"ם על האלוקים שהוא "בלתי מציאות נמצא"
נשלח ב-28/1/2003 06:58
אולי באמת אפשר למצוא דמיון בין ה"אין סוף" הקבלי לאל משולל התארים של הרמב"ם, אבל פה גם מתחיל ונגמר כל דמיון.
נשלח ב-28/1/2003 10:28
האין הוא הדמיון,
והדמיון הוא האין סוף.
מושג האין לא קיים,
אך בא להמחיש למח שלנו את מציאות היש...
אנו אלו שיוצרים את היש בעזרת הדמיון.
בכוחנו לבנות,ובכוחנו להרוס...
משום זה כל כך חשובה טהרת המחשבה.(ראה אשכול)
לבניה טהורה בעזרתו יתברך - אמן ואמן.
נשלח ב-28/1/2003 10:39
כל מלה, משקפת איזו תופעה, בלעדיה לא היתה המלה נוצרת.
בינתיים לא כתבו כאן על תופעה מעבר לאותיות הכתיבה ולצליל לגבי המלה "אין"!
נשלח ב-28/1/2003 10:45
שמעתי פעם הסבר למילה, אומנם בהקשר אחר,
אך ניתן להקיש ממנו...
"מה מותר האדם מן הבהמה א י ן "
א = אמונה.
י = ידיעה.
נ = נשמה.
יום נפלא לכולנו.
נשלח ב-28/1/2003 11:35
לכולם-
אפשר היה לומר כך:(רעיון שהעלתי באחד הפורומים בתפוז)
"האדם מחפש,
מחפש אוכל, מחפש חום ואהבה, מחפש את אלוהים, מחפש לשרוד
מחפש נשמה, מחפש לראות את הנסתר, מחפש קהילה תומכת,
מחפש לראות את העתיד, מחפש לגרום למציאות להשתנות עבורו,
מחפש להביע את דעותיו ברבים, מחפש להביע את רגשותיו כלפי הזולת,
מחפש להיות דעתן, מחפש להיות הראשון מכולם.
והשאלה האם הדברים נתמכים בשאיפות "רוחניות" גרידא או שמא מתוך טבע מטיריאליסטי סופרלטיבי הטבוע בנו.
מאז שחר ימי כעולל צעיר תמיד חיפשתי סיבה לכל דבר,
לכל מחשבה חיפשתי היבט לוגי,
לכל הרגשה שקוננה בי חיפשתי את התירוץ המקביל לו והמניע אותו.
כעקרון מנחה חיפשתי תמיד את המומנט מאחורי כל דבר,
ולכן גם מאוד הבנתי את הרעיוניות של-"תורת האידאות" של אפלטון, שזהו רעיון גולמי עצום וכביר,
אפלטון טוען שלכל דבר בטבע יש צורה חקוקה אידאית שממנה כל דבר חומרי\פיסיקאלי נוצר.
למעשה אפלטון פתח פתח לעולם מופשט רעיוני לחלוטין...
(אי אפשר להגדירו רוחני מכיון שלפי אפלטון זהו עולם חד כיווני,עולם שבו הוא משפיע ואינו מושפע)
ובעולם זה האידאות מאצילות את צורתן האין סופית להתגשמות בטבע.
<מאוחר יותר הבנתי שישנה מקבילות עבה ביותר בתורת הקבלה והתפשטות החומר>
אך כשתהיתי על קנקני לא יכולתי שלא לשאול את עצמי שאלה נוקבת: "האם האדם יוצר אידיאלים רוחניים על מנת להתפס בהם ותו לא,האם יש ממשות אנרגטית באותם גופים\מחשבות\אידאות המפעמות במוחינו יום וליל?"..
גמעתי ספרי פילוסופיה לרוב, ותהיתי רבות,
ולצערי בשנה האחרונה מסקנתי היא שהאדם הוא חומרני מטבעו ומשם יוצאים הוקטורים אל הלא נודע,
אסביר: האדם נמצא במקומו שלו, על מנת לפתח אידאלים עליו לנסוק במחשבתו וליצור "דגמים" או "מודלים" בסיסיים שעליהם הוא יפתח את משנתו הרוחנית,(ובכך אתם תיארתם להלן "דמיון")
בשעה שכזו והמודלים מוכנים כל קבוצה באה ותוחמת את תורת האידאות שלה על אותו בסיס המשותף לכלל בני האדם,
ומאחר והתנועה הוקטורית היא מאיתנו והלאה ולא להיפך,מסקנתי היא <נכון להיום> שה-"רוחניות" הגלומה בפוטנציאל האנושי איננה קיימת כלל ועיקר.
ואם היא קיימת הרי שאין לנו השגה ושייכות אליה בעולמינו הזה.
ואף סביר ברמת סבירות הגבוהה ביותר שכאשר נשער בדמיונינו את המציאות האחרת ודאי נטעה.
יכולים אנשים שונים להכליל תחת כנפי הביטוי "רוחני" שלל דוגמות שלטות,
ובכך לסרס את המושג הערכי הבסיסי,ובכך "ליצור עולמות, ליצור דברים נשגבים שאין להם למעשה שייכות אל מעבר לאותה מחשבת מלאכת".
יוצא למסקנתי שאם הערך המופשט נמצא בין שתי אזניו של המדמיין אזי שאין לאותו הערך (קרי=רוחניות) ממשות אף מחוץ לתחומי הפיסי ואינה מתקיימת.
מקווה שהייתי מספיק בהיר.
תוקן על ידי - deathshade - 1/28/2003 11:42:28 AM
נשלח ב-28/1/2003 12:33
צלמוות,
המושג הערכי הבסיסי -הפילוסופי והפסיכולוגי- כפי שהתבאר רבות בפורום, הוא:
אחדות והתאמה.
על בסיס זה בונה כל אדם את דרגת האחדות, אליה הוא מכוין את בחירותיו.
הנתפס למורכבות [חומרי יותר] יקדים אחדות אינטנסיווית לאקסטנסיבית ואילו הנתפס למופשטות [רוחני יותר] יקדים אחדות אקסטנסיבית לאינטנסיווית.
נשלח ב-24/9/2003 19:57
האין ישנו והיש איננו...
היש תמיד גרר אחריו את מלוא המחקרים כדי להוכיח אותו.
לעומת זו האין מתקבל תמיד כנתון מובן מאליו.
פשוט ואכמ"ל.
תוקן על ידי - עכנאי - 24/09/2003 19:59:29
נשלח ב-24/9/2003 20:05
ווטו, כתבת: "הראשונים שהשתמשו במונח, כיוונו לשלילת הקדמות המאליהה את מושג הזמן"
אבל אולי יתכן שהם לא חששו דווקא מהאלהת הזמן (אני בספק אם בתקופה המקראית הייתה תפיסה הזמן דומה לזו שלנו שמקורה בזו של היוונים הקדמונים. במקרא, ככל הידוע לי אין זכר לתפיסה כלשהיא של הזמן), אלא דווקא מהאלהת ההווה (קרי, המציאות העכשוית אותה אנחנו תופסים במודעותינו)?
[אני מתנצל מראש על שאני (ואחרים) מחזירים אותך שוב ושוב להסביר את תפיסתך בנושא הזה. אבל באמת שחשוב לי להבין, ואני מודה לך מראש על הסבלנות]
אני מסכים שלדבר על "אין" זהו מלל שווא. אבל שאלה נוספת שלדעתי כדאי לשאול היא האם ניתן לומר כמו הרמב"ן בפירוש המיוחס לו על שיר השירים, שמן הנמנע לומר שייתכן שימצא יש מהאין, ושאין זה גנאי לא-ל לתאר אותו בחוסר יכולת לכך, כמו שאין זה גנאי לומר שהוא אינו יכול לברוא ריבוע שצלעו גדולה מאלכסונו.
בעולם שאנו מכירים זה אכן סותר את חוקי הטבע שימצא יש מהאין. אבל ניתן גם לומר שהעולם וחוקי הטבע שבו הם בעצמם נבראו, ולכן רק מאז שהעולם נברא כפי שהוא, נמנע שימצא יש מהאין. ומכך יוצא שלתאר את הא-ל כחסר יכולת לברוא יש מהאין (כפי שכתוב בפירוש המיוחס לרמב"ן) הוא העזת פנים כנגד הא-ל.
תוקן על ידי - רוח_דרומית - 24/09/2003 20:29:10
נשלח ב-24/9/2003 21:38
רו"ד,
הענינים הנוגעים למלל שוא אינם "חוק טבעי" כמו שמן המדליק ששייך שגם חומץ ידליק אלא שכך חוק [או משפט] הטבע שהשמן בינתיים הוא המדליק הרגיל. זה שזה: | זה: |, אינו חוק "טבעי" אלא חוק הזיהוי ולומר שהווה ית' לא יכול לעשות אחרת אינו זלזול, כי בכלל אין משמעות ליכולת כזו. זו הכרתנו הראשונית את הווה שהמלל בהפרדת הקשר המילים מהמשתקף בהם, נותן מקום לטעות. זה פשוט שוא לומר שהווה אינו הווה מבחינת "לא אמר כלום".
הזלזול אינו במשמעות של "הא-ל אינו יכול", כי כאמור אין לזה משמעות, הזלזול הוא ביצירת הרושם המטשטש הנגרם משימוש במילים כאלו.
נשלח ב-24/9/2003 22:00
למי שלא הבין, זו גם התשובה לכיצד נוצר "יש" מ"אין".
