|
|
| נשלח ב-14/1/2013 17:07 |
 |
| |
יש להרחיב את העיקרון הזה ליחס הכללי בין השכל למציאות: 2=1+1 – האם זאת מציאות? בעיניי לא. במציאות, התפוז הגדול יכול להיות שווה יותר מהתפוז הקטן, והתפוז הטעים יכול להיות שווה יותר מהתפוז הלא טעים. המשוואה נכונה רק אחרי שיצרת את הפיקציה שנקראת "אחד". מרגע שחדלת להתייחס לתפוז כתפוז, וגזרת ממנו את המושג המופשט "אחד", הנחת את היסוד למתמטיקה]. כנ"ל. 1+1=2 זו טענה על המציאות, אלא שהיא נאמרת בשפה שלנו (שפת המספרים). לכן כשתוסיף תפוז ועוד תפוז לסל תקבל בתוכו 2. ההפשטות המתמטיות והפיסיקליות הן לצרכינו, אבל זוהי הדרך בה אנחנו מתבוננים על המציאות.
אני חושב שפספסת את הטענה שלי. אתייחס לזה בהמשך. קל לראות אפוא שהחיפוש אחר הסיבה איננו חיפוש אחר "האירוע הקודם", אלא רצון לגזור את התכונה, את החוק, מתוך המציאות. לי זה ממש לא קל. כשאני מחפש סיבה אני עוסק במציאות, אלא שכמו כל פעילות אנושית הדבר נעשה בשפה האנושית. כשאני אומר שהפעלת כוח על גוף יוצרת תאוצה, אני אומר משהו על המציאות. הניסוח (תאוצה וכוח) הוא בשפה ובמינוח שלנו.
אבל תאוצה וכוח אינם קיימים במציאות. קיימים רק אירועים שאנחנו גוזרים מהם את המושגים "תאוצה" ו"כוח". כאן אני חוזר לקאנט (בערך) - ההבנה שלנו היא אמירה על המציאות, היא וריאציה על המציאות, היא לא המציאות. "הבנה" היא פעולה יוצרת - גזירת רעיונות מופשטים מתוך עצמים ומתוך אירועים. לכן יש אינסוף דברים להבין וכל אדם מבין בצורה אחרת. מדוע אפוא אנו יכולים לחזות מראש תוצאות של אי-אלו אירועים, של ניסוי מדעי לדוגמא – כפי ששאלת בצדק על טענתו של יום? כאן טמון לדעתי ההבדל בין שני סוגי המערכות שהוזכרו בפתיחת הדברים. מערכת "לינארית" (שוב, אם אני עושה שימוש נכון במונח) מצליחה לבודד תכונה אחת מתוך המציאות ולבחון רק אותה. לשם המחשה: צורות גיאומטריות הן ישים מופשטים ("אידיאות" כדברי אפלטון), שהרי אין במציאות עיגול גיאומטרי מושלם. מכל מקום, קיימות צורות קרובות מאוד לצורות הגיאומטריות המופשטות. כך גם בנידון שלנו קיימות מערכות הקרובות מאוד אל החוק המופשט עצמו. מסלול של כוכב, לדוגמא, הוא מסלול כמעט תיאורטי, ממש הופעה של "משוואה טהורה" במציאות. זאת להבדיל, כמובן, ממסלולה של היונדאי החבוטה במורדות טבריה... כאן ישנה ממש טעות. אתה מערבב את ההבחנה הקנטיאנית בין הדבר כשלעצמו (הנואומנה) לדבר כפי שהוא מופיע לעינינו (הפנומנה)...
כאמור, לא התייחסתי כלל וכלל להבחנה הזאת. ההבחנה שאני עשיתי דווקא קשורה מאוד לנושא (גם אם לא מסכימים אתה).
...עם ההבחנה בין מערכות כאוטיות ומערכות לא כאוטיות. אין שום קשר בין שתי ההבחנות הללו. ההבדל בין מערכות מורכבות לפשוטות (כוכב מול יונדאי) הוא בשאלה כמה חוקי טבע מעורבים בסיפור, והאם קשה לנתח אותו או קל לעשות זאת. אין הבדל מהותי.
ראה לעיל. [גם במתמטיקה, שני תפוזים זהים לגמרי יאשרו עובדתית את הכלל 2=1+1. אבל המבחן הוא במקרה שהתפוזים אינם זהים]. מה פתאום?? גם הכנסת תפוז גדול ותפוז קטן לתוך סל יתנו שני תפוזים.
כאן אני חושב שפספסת את הטענה שלי. ודאי שמספר התפוזים בסל יהיה שניים, אבל "מספר" הוא רק אחת מצורות ההתייחסות, שכל אחת מהן היא יצירה של השכל. לסל שיש בו עשרה תפוזים אפשר להתייחס כ: עשרה תפוזים, שני ק"ג תפוזים, סל אחד מלא בתפוזים, וכו'. אם היה בסל תפוז אחד ועכשיו יש שניים, בהתייחסות אחת קיבלנו פי שניים, ובהתייחסות אחרת קיבלנו פי שלושה (אם התפוז השני היה גדול יותר או טעים יותר). הארכתי מאוד, וגם גלשתי מנושא האשכול. רק משפט סיכום אם יורשה לי: כשם שאין המתמטיקה קובעת באמת את ערך התפוזים (היא לא אמורה לקבוע את ערכם אלא את מספרם)...
אכן, כי היא רק מתמטיקה שעוסקת בהיבט אחד של המציאות - היבט שאותו היא יצרה.
..כך אין חוקי הטבע קובעים את המתרחש במציאות. הם לא קובעים אלא מתארים את מה שמתרחש. בד"כ על ידי יחסי סיבה ומסובב. בשורה התחתונה, טענתך העיקרית כפי שאני מבין אותה לא ממש קשורה לרוב מה שכתבת כאן. אתה טוען שיש להבחין בין סיבות לאירועים ותכונות, לבין עילות לעצמים. אין לזה קשר לכאוס, אולי יש לזה קצת קשר להבחנה הקאנטיאנית. אבל כפי שהסברתי ההבחנה הזו לא חשובה לענייננו שכן לכל היותר היא מעבירה אותנו מהראיה הפיסיקותיאולוגית לראיה הקוסמולוגית. זה הכל.
אכן, זה לא ממש קשור לנושא האשכול. ציינתי שגלשתי ממנו כדי לדבר על סיבתיות ודטרמיניזם באופן כללי. אולי באמת צריך להעביר את זה לאשכול חדש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2013 19:08 |
|
| |
שנהב,
על אף שלדעתי טענותיך שגויות, לא אחזור שוב לויכוח כי הוא באמת לא קשור. רק אעיר שאתה חוזר וכותב שהמתמטיקה והמדע עוסקים בהפשטות שהשכל יצר ולא בעולם (צבע, מספר וכדומה), ואני חוזר וטוען שהם עוסקים במציאות עצמה, אבל עושים זאת בשפה ובמושגים שהשכל יצר. זה ממש לא אותו דבר, ואתה חוזר על כך כל העת. בכל מקרה, ההבחנה הזו אינה מבססת בשום צורה שאני יכול לראות טענה שאין יחסים סיבתיים בין אירועים ועצמים.
באופן כללי אומר שלשיטתך גם אין בעולם התנגשויות אלא רק מכוניות (שהרי התנגשות היא אירוע שקורה לעצמים ולא עצם, כמו הצבע הירוק שהוא תכונה של עצמים ולא עצם). ומכיון שהמדע עוסק בהתנגשויות ולא במכוניות, לכן התרסקות המכונית אינה תוצאה סיבתית של כלום. אתה מניח שתכונות והתרחשויות הן הפשטות ולכן לא קיימות בעוחלם, ואני טוען שזו מערכת מושגית שסבה אנחנו מתארים את העולם.
סוף דבר, מעבר לכך שאיני מסכים להבחנות שלך כשלעצמן, איני רואה שום נימוק לטענה שהעלית שהסיבתיות ויישומה על אלוקים אינם נכונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2013 21:25 |
|
| |
מיכי,
כתבת, בהקשר של הסיבה הראשונה, כי אמונתנו שלכל דבר יש סיבה נשענת על הניסיון. וכי אין להחיל אותה על דברים שאין לנו מהם ניסיון. אני לא חושב שהניסיון רלבנטי כאן. הוא גם לא עוזר וגם לא נחוץ.
הניסיון לא עוזר, שכן בכל רגע נתון יש אינספור דברים שאיננו יודעים להסביר (ואם כן איננו יודעים לייחס להם סיבה). אז אין בניסיון שלנו בסיס לטענה כי לכל דבר יש סיבה (ז״א הסבר).
גם אם תכלול תחת ״ניסיון״ אמונה בלתי מוגבלת בהתפתחות המדעים הרי התפתחות המדע תוביל, במקרה האופטימלי, לצמצום ניכר בכמות הדברים שאין לנו עבורם הסבר. אבל תמיד יישארו דברים כאלו.
הניסיון לא נחוץ, שכן אם רק נניח שקיים הסבר מלא ליקום (בלי להניח שהוא ידוע או אף ניתן לידיעה), ההוכחה הקוסמולוגית נובעת משם אפריורי (כלומר על סמך שיקול בלתי ניסיוני). כפי שציינתי בהודעתי הקודמת. כדי שיהיה הסבר סופי וכולל חייב להיות יסוד הכרחי. כלומר יסוד שקיים בכל עולם אפשרי, ולא היה יכול שלא להתקיים. יסוד הכרחי כזה איננו זקוק לסיבה. הוא הסיבה הראשונה.
וזה כאמור שיקול אפריורי. זה לא דבר שאין לנו (במקרה) ניסיון ממנו, אלא דבר שקיומו נדרש משיקול אפריורי, בלי קשר לניסיון שיש או אין לנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 00:28 |
|
| |
ד"ר אברהם,
סיכום הטענה שלי: אין בסיס להנחה שלכל דבר קדם דבר אחר. לכן, אין שאלה על הקב"ה.
מהו אם כן החיפוש שלנו אחר סיבתיות? הוא אינו בקשת האירוע שקדם לאירוע, כפי שנדמה בטעות, אלא החלת חוקים (כללים מופשטים) על האירוע. לשון אחר: סיבה היא - תיאור האירוע בשפת חוקי הטבע.
במאמר מוסגר עסקתי ביחס שבין החוקים הללו למציאות עצמה. איננו זקוקים לכך לצורך הטענה. את הדיון בנושא אני מעביר לאשכול נפרד.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 00:46 |
|
| |
| ש_שנהב כתב: |  | | אין בסיס להנחה שלכל דבר קדם דבר אחר. . |
|
כלומר יש במציאות (אחרי מעשה בראשית) גם יש מאין ?
אני מקווה שאתה מבין מה אתה אומר בעצם,
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 05:23 |
|
| |
ש_שנהב,
כתבת "סיבה היא - תיאור האירוע בשפת חוקי הטבע." אולם, מהם חוקי הטבע וכיצד חוקרים אותם? כדי לגלות, ואפילו כדי לתאר, את חוקי הטבע, מסתמכים בעל כרחנו על עקרון הסיבתיות (במובן המקובל). יוצא שלא הצלחת להימלט מן הסיבתיות במובן של סמיכות אירועים, אלא רק להרחיק ולעטוף אותה ברובד נוסף של מלל.
מעבר לכך, אין קשר בין דטרמיניזם לבין לינאריות של מערכת או היותה כאוטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 08:08 |
|
| |
רם, אתה חוזר על מה שכתבתי. אני לגמרי מסכים שעקרון הסיבתיות אינו תוצאה של ניסיון (כפי שכתב יום, בצדק). אני רק טוען שהוא חל רק על העצמים שנתונים לנו בניסיון, ולכן אין ליישם אותו על עצם טרנסצנדנטי. זו טענה אחרת לגמרי. אם אתה לא מקבל אותה, כי אז מתעוררת השאלה לגבי סיבתו או עילתו של אלוקים. המילים 'הסבר מלא' בהן השתמשת, מחביאות מאחוריהן שלילה של שרשרת אינסופית. אם כך, גם הניסוח שלך לא נמלט מהצורך לשחרר את אלוקים מעקרון הסיבתיות.
רק הערה: הראיה הקוסמולוגית והפיסיקו-תיאולוגית אינן אפריוריות (כפי שהסביר קאנט). הן נסמכות על העובדה האמפירית שמשהו קיים (הקוסמולוגית) ושהמשהו הזה מורכב (הפיסיקו-תיאולוגית). עקרון הסיבתיות הוא אפריורי (או, ליתר דיוק: סינתטי-אפריורי).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 16:10 |
|
| |
| כושןרשעתים כתב: | | ש_שנהב,
כתבת "סיבה היא - תיאור האירוע בשפת חוקי הטבע." אולם, מהם חוקי הטבע וכיצד חוקרים אותם? כדי לגלות, ואפילו כדי לתאר, את חוקי הטבע, מסתמכים בעל כרחנו על עקרון הסיבתיות (במובן המקובל).
|
|
כנראה אינך יורד לסוף דעתי. כוונתי היא שעקרון הסיבתיות במובן המקובל אינו אלא הפשטה והכללה של האירוע על-ידי השכל לכדי חוקים קבועים.
בוא ניקח כדוגמא את המשפט הבא: תפוח נפל. הסיבה: כוח המשיכה של כדור הארץ.
תיאור נכון יותר לדעתי: תפוח נפל. תיאור מופשט ומכליל של האירוע (תפקיד השכל): עצמים נמשכים זה לזה.
הסיבתיות היא היחס בין המקרה הפרטי לכלל המופשט. לכן תפקיד השכל הוא לשאול למה, כלומר להפשיט ולהכליל.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 20:21 |
|
| |
מיכי,
״רם, אתה חוזר על מה שכתבתי״
קשה לראות איך זה אפשרי. אתה הדגשת את ההבחנה בין מה שיש לנו ניסיון ממנו ומה שאין לנו ניסיון ממנו, בעוד שאני טענתי שההבחנה הזו לא רלבנטית. הטענות שלנו מנוגדות.
״אני לגמרי מסכים שעקרון הסיבתיות אינו תוצאה של ניסיון (כפי שכתב יום, בצדק). אני רק טוען שהוא חל רק על העצמים שנתונים לנו בניסיון, ולכן אין ליישם אותו על עצם טרנסצנדנטי״
אני לא התייחסתי לטענה של יום, לא במפורש ולא במרומז. לעיקרון הסיבתיות התייחסתי כמקרה פרטי של עיקרון הטעם המספיק (קיומו של הסבר). השאלה אם יש או אין לדברים מסוימים, או למצבים מסוימים, הסבר, איננה מתייחסת לניסיון שלנו. הניסיון ממש לא נראה רלבנטי כאן. אני לא רואה על סמך מה תטען אחרת. אני מציין שוב שאני לא מדבר על ידיעת ההסבר (שהיא בעצם זו שהעסיקה את יום) אלא על עצם קיומו של הסבר.
(הנימוק היחיד שעולה בדעתי להיעדרם של הסברים מחוץ לתחום נסיוננו הוא הנימוק של קאנט - שהשכל שלנו מוגבל באופן שהתייחסות למה שמחוץ לתחומו של הניסיון תוביל אותנו לפרדוכסים. האם היית רוצה ללכת בכיוון זה?)
״המילים 'הסבר מלא' בהן השתמשת, מחביאות מאחוריהן שלילה של שרשרת אינסופית. אם כך, גם הניסוח שלך לא נמלט מהצורך לשחרר את אלוקים מעקרון הסיבתיות״
אם במילה ״מחביאות״ כוונתך שאני איכשהו מסתמך, במובלע, על שלילה של שרשרת אינסופית, זה פשוט לא נכון. הדבר היחיד שאני מסתמך עליו הוא עיקרון הטעם המספיק (קיומו של הסבר שלם). שלילה של שרשרת אינסופית זו מסקנה מכאן, אך לא הנחה.
״רק הערה: הראיה הקוסמולוגית והפיסיקו-תיאולוגית אינן אפריוריות (כפי שהסביר קאנט). הן נסמכות על העובדה האמפירית שמשהו קיים (הקוסמולוגית) ושהמשהו הזה מורכב (הפיסיקו-תיאולוגית)״
שתי ההוכחות לא עומדות על אותה דרגה. ההוכחה הקוסמולוגית מסתמכת רק על עצם קיומו של איזשהו משהו. כל פרט אחר לא חשוב. לעומת זאת ההוכחה הטלאולוגית (=פיסיקו תיאולוגית) מסתמכת על הניסיון באופן עמוק ועשיר. לכן הדיונים על ההוכחה הטלאולוגית רוויים בהתייחסות למציאות הקונקרטית (האם העולם באמת סדור, האם הוא הרמוני) מה שאין כך בדיונים על ההוכחה הקוסמולוגית. האחרונה היא אפריורית - פרט לנגיעה זעירה אחת במציאות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 20:46 |
|
| |
רם,
אני כנראה לא מבין משהו אצלך, כי זה שוב נראה לי כחזרה. הסברתי שהטענה שלכל דבר אמור להיות הסבר מדברת רק על עצמים מהסוג שבניסיוננו. שאם לא כן, מהו ההסבר לאלוקים?
לכן טענתי שהטענה שלכל יש קיימת עילה אינה נכונה לגבי כל היישים אלא רק ליישים מהסוג שנתון לנו בניסיון. כפי שהסברתי, אין כאן טענה שעקרון הטעם המספיק נובע מהניסיון.
אבל מעבר לזה אני לא מבין האם כשאתה מדבר על הסבר מלא למציאות, אתה מדבר על עילה שמחוללת את המציאות, שהיא יישות כלשהי, או על חוקי טבע שמסבירים אותה? אני הבנתי שאתה מדבר על עילה. כעת השאלה היא מהי עילתה של היישות הזאת? ואם אין לה עילה, אז זוהי חריגה מהכלל שלכל יש קיימת עילה.
במילים אחרות: אנא הצג במפורש את גירסתך להוכחה הקוסמולוגית (אני מבין שאתה מדבר עליה) לקיום האלוקים. מהן ההנחות, מהו הטיעון ומה המסקנה. אין לי ספק שלא תימלט מהטענה שלי לגבי חריגותו של אלוקים ביחס לסיבתיות או ביחס לטעם המספיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2013 22:56 |
|
| |
פייר אינאף. אז הנה גרסתי להוכחה הקוסמולוגית (ודאי לא מלוטשת לגמרי).
הנחה 1: יש לכלל העובדות ביקום הסבר מלא (= עיקרון הטעם המספיק)
הנחה 2: הצורה היחידה של הסבר מלא לקבוצת עובדות, היא שקיימת בקבוצה עובדה, או עובדות, שהן עצמן לא זוקקות הסבר, וכל יתר העובדות נובעות מהן.
הנחה 3: עובדה שאיננה זוקקת הסבר היא עובדה הכרחית.
מסקנה 1: קיימות ביקום עובדות הכרחיות, או עובדה הכרחית, כך שכלל העובדות ביקום נובעות מהן.
מסקנה 2: קיימת ביקום סיבה ראשונה. (הסיבה הראשונה היא אותה עובדה הכרחית, או האיגוד (קוניונקציה) של העובדות ההכרחיות)
הערה 1: לא כללתי את הטענה הנוספת שהסיבה הראשונה היא הא-ל, או את הטענה שהסיבה הראשונה היא ישות בעלת שכל, רצון, ופעולה.
הערה 2: זה שהסיבה הראשונה (בין אם היא הא-ל ובין אם לא) חריגה ביחס לקיום סיבה עבורה, לא במחלוקת בינינו. כפי שציינתי באחת ההודעות הקודמות, זה פשוט נובע לוגית מהגדרתה כסיבה ראשונה. המחלוקת היא בעניין איך ניתן להוכיח שקיימת סיבה ראשונה, שקיימת חריגה כזו מן הצורך בעילה. זו ההוכחה הקוסמולוגית.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2013 00:18 |
|
| |
רם,
כיצד עברת מעובדה ליישות? בכוונה שאלתי אותך האם כוונתך לומר שיש יישות כלשהי שהיא עילת המציאות, או שיש הסבר למציאות (טענות עובדה שמהוות הסבר). זה לא אותו דבר. אלוקים הוא יישות ולא עובדה. רק כדי לחדד: עובדה היא סוג של טענה (X הוא Y). אלוקים הוא יש (X). לכן דבריך הם ערבוב בין קטגוריות שונות.
תרגם עובדה לישות והסבר לסיבה, וקיבלת את כל מה שנאמר עד כאן (אלא שהפעם בצורה מדויקת ונכונה יותר). גם אתה מדבר על עובדה (שלא זוקקת הסבר) חריגה במקום יישות חריגה (שלא זוקקת סיבה). לכן איני מבין מה הרווחת (פרט לכך שזה ניסוח לא מדוייק). כלומר פרט לכך שאני חושב שאתה טועה, אני בעצם לא מבין לאן אתה חותר עם הניסוח הזה. מה אתה מנסה להרוויח?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2013 01:39 |
|
| |
״מה אתה מנסה להרוויח?״
אני מנסה להרויח את האמת. מה עוד עומד על הפרק?
דיבור על עובדות הוא טבעי. הסבר הוא יחס בין עובדות, לא בין ישים. נפילת התפוח מן העץ - עובדה א׳ - מוסברת על ידי חוק המשיכה - עובדה ב׳, והיעדרו של כח מתנגד - עובדה ג׳.
(אגב, גם סיבתיות, הסיבה הפועלת בלשון אריסטו, איננה יחס בין ישים אלא יחס בין אירועים, כלומר בין שינויים בישים או פעולות של ישים. הלחיצה שלי על המתג - אירוע א׳ - גרמה לנורה להאיר - אירוע ב׳)
אתה צודק שעשיתי מעבר לא חוקי מעובדה ליש. הזהרתי מראש שהניסוח עדיין לא מלוטש, נכון? צריך לתקן ברוח זו: הסיבה הראשונה תהיה העובדה ״הא-ל קיים״. עם זאת, מכיוון שקיומו של הא-ל הכרחי, ההבחנה בין יש ובין עובדה היא חלשה יותר במקרה הזה מאשר בדרך כלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2013 08:45 |
|
| |
אני מציע שקודם תלטש ואז נדבר, שכן כרגע הטיעון לא עומד. בכל מקרה אתה עובר מטענה ליש. "הא-ל קיים" זו טענה, והיא משקפת עובדה. אגב, זו טענה חריגה כפי שברור מהראיה האונטולוגית, שכן היא אינה מתארת תכונה אלא מתייחסת לדבר עצמו.
שים לב שכאן אתה מדבר על 'סיבה ראשונה', וכך חוזר לניסוח הרגיל. לכן שאלתי מה אתה רוצה להרוויח? ברור שמדברים על האמת, אבל הניסוח שלך אינו זהיר (ולכן לא נכון לדעתי), והוא גם לא משנה את המצב שנגדו יצאת. לכן שאלתי מה אתה מנסה להרוויח (כלומר במה הוא שונה מהניסוח הרגיל ובמה הוא מועיל יותר מבחינת האמת?).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2013 09:04 |
|
| |
"אני מציע שקודם תלטש ואז נדבר"
לא הבנתי. זה עתה ליטשתי, ותיקנתי את הבעיה הקטנה שהצבעת עליה.
"שכן כרגע הטיעון לא עומד"
לי נראה שכן.
"בכל מקרה אתה עובר מטענה ליש"
כבר לא. את זה הרי תיקנתי.
"הניסוח שלך אינו זהיר (ולכן לא נכון לדעתי), והוא גם לא משנה את המצב שנגדו יצאת"
איך לא? הראיתי נוסח (זהיר לדעתי) של ההוכחה הקוסמולוגית שמסתמך רק על עיקרון הטעם המספיק. הראיתי לך שלא הסתמכתי, בניגוד למה שייחסת לי, על אי קיום של שרשרת אינסופית. לעומת זאת טרם השבת על טענתי כי ההבחנה שלך בין מה שבניסיון ומה שמחוץ לניסיון איננה רלבנטית לעניין של הצורך בסיבה או בעילה. איך אתה מגן על הרלבנטיות של ההבחנה הזאת?
"לכן שאלתי מה אתה מנסה להרוויח (כלומר במה הוא שונה מהניסוח הרגיל ובמה הוא מועיל יותר מבחינת האמת?)"
למה אתה קורא "הניסוח הרגיל"? אני חושב שהניסוח שלי הוא די רגיל. פרט בבקשה את הניסוח הרגיל לפי הבנתך: טיעון, הנחות ומסקנה.
|
|
|
|
|
