בחירה או בכי רע ?

אייזין

יפה שאלת ויפה ניסחת.

לתשומת ליבך, אחד הפירושים לדעת הרמב"ם בתשובה לשאלה זו, אכן הבחירה אינה זכות אוטומטית, ואדם עלול לאבד אותה לאחר שהשקיע את עצמו בהתרחקות מטבעו האמיתי.

כמובן, יש הרבה מאד הנחות יסוד מאחורי התשובה הזו. כמו שיש לאדם טבע אמיתי. ומהו.

אמנם אם נתבונן בעצמנו, נראה שפעמים רבות אנו במצבו של הפילוסוף שאמר כי את הטוב הוא רוצה אבל נכשל. נכון שזה היה הוגה דעות נוצרי, אבל התיאור של מצב אנושי נראה מדוייק עבור חלק מחיינו.

לפעמים אנו נכשלים ואיננו מצליחים לעשות מה שנראה לנו נכון וממשיכים בדרך שאנו חושבים לרעה.

לפעמים אנו מתעוררים לאחר שהגבנו ועשינו מעשה ונוכחים לדעת שהרגע שבו היה עלינו לעצור, להתבונן, להכריע, לפעול לפי ההכרעה, כבר עבר, וההכרעה התקבלה כאילו מעצמה, או כהמשך לפעולותינו בעבר, בלי שנספיק לעצור על סף התהום.

האם הקב"ה אחראי לכך, או שהוא רק ברא עולם שבו אנו מעצבים את עצמנו, ואם אנו מעצבים את עצמנו לחוסר אחריות, זה מה שיהיה איתנו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אייזין

נושא הבחירה הוא נושא כבד ומורכב. בכל זאת, בידנו להבדיל כמדומה בין שלושה וארבעה תחומים, ולראות מה ניתן לומר ומה לא.

א. מן האמונות הבסיסיות של מסורתנו שיש לאדם בחירה חופשית, כלומר יכולת הכרעה עצמית ללא השפעת גורם חיצוני. (דוגמא: אני מחליט מה תהיה המילה הבאה שאקליד אם אקליד).

אמונה זו הוטלה בספק והותקפה מצדדים שונים. קשה להעניק לה ניסוח פילוסופי - אם כי זה נעשה. היא מעוררת שאלות לא פשוטות לגבי היחס בין נפש לגוף ובין תודעה למוח. היו על כך נידונים בפורום ואני עוקף את השאלה על ידי כך שאני בינתים לפחות נמנע מדיון כזה ורק מציע את הבחירה החופשית (במובן של הכרעה עצמית ריבונית) כאקסיומה.

ב. יש קושיות על הסתירה בין בחירה חופשית לבין ידיעת האלוקים שמתפרשת כאן בדרך כלל כגזירה קדומה. ניסוח קלאסי של הבעיה מיוחס לרבי עקיבא במשנה בפרקי אבות, "הכל ידוע והרשות נתונה" (אם כי אפשר שהמשמעות המקורית שונה). מי לנו גדול מהרמב"ם שסבר שזו סתירה וכתב כן בפירושו ותשובתו אינה מובנת.

אמנם במחילה מכבודו מסתבר שאין זו סתירה באמת ותשובה טובה תימצא בדברי האדמור האחרון מלובביץ, לדוגמא. אמנם נראה שהקושיה שלך נובעת מן הסעיף הבא.

ג. סתירה בין בחירה חופשית לבין ההשגחה הפרטית.

אם ה' קובע כל דבר בעולם, מה יקרה ומה לא יקרה, איזו משמעות אפשר לייחס לבחירת האדם? לא האדם בוחר. כדי שתהיה בחירה, צריך שהאדם יהיה סיבה לעצמו.

למעשה יתכן שהפתרון לשאלת ההשגחה הפרטית נמצא בסעיף הקודם. כלומר ההשגחה היא התאמה נסתרת בין הבחירות השונות של בני אדם ובין אירועים שלהם אחראי ה'.

כלומר, ה' ישמע את תפילת התולעת, בדוגמא שלך, אם הבקשה שלה מתאימה למה שה' קובע עבור הצדיקים והרשעים ומחכמת הבריאה הוא שה' יודע להתאים לכל נפש בכל רמה את המגיע לה, כפי שהדבר עתיד להראות לעינינו בסוף הבריאה (זו שיטת הרמח"ל).

ד. אמנם נראה לי שהשאלה שלך היא לא רק מן ההשגחה הפרטית אלא גם מן הבריאה המתמדת.

יש שתי תפיסות (לפחות) לגבי בריאה. יתכן שהאמת היא ששתיהן פשוט סובלות מהבנה פשטנית מדי של מטאפורות. אולם לפי הגרסאות הקלאסיות יש המניחים שה' ברא את העולם ומניח לו להתנהל לפי חוקי הטבע, תוך התערבות נדירה פה ושם לנסים. ויש שסבורים כי ה' בורא את הכל מחדש, כל רגע ורגע. העולם הוא צירוף של אטומים שקיומם רגעי וכל דבר שקיים, אתה, אני, המחשב שלי ושלך, השמש והירח והגלקסיות, קיימים רק לרגעון אחד וזקוקים להתחדשות שנעשית בחסד ה' מדי רגע ברגע מחדש.

הגישה הזו מתאימה כמדומה לתפיסות יהודיות (חרדיות) מודרניות והיא למעשה שיטה פילוסופית שפותחה כמדומה בידי הכלאם, אסכולה מחשבתית מוסלמית בימי הבינים, ושוב בידי בני דורו של הפילוסוף הצרפתי דקארט (הפעם נוצרים).

ניתן לייחס את תפיסת הבריאה המתמדת לנוסח הברכה הראשונה של קריאת שמע ("המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" - אלא שמסתבר שזה ייחוס מאוחר ולאו דווקא משמעות מקורית).

לפי התפיסה של בריאה מתמדת, שוב יש לשאול על אפשרות הבחירה, שהרי בחירה תלויה בקשר סיבתי, ואילו האירוע הבא של תוצאת בחירתי (בין הנעת היד לבין מה שהיד עשתה) הוא שוב בריאה של ה' ולא מעשה שלי.

אבל אם מעיינים יפה, שוב יש פתרון המתחיל ברמה המושגית, כלומר ניסוח ברור יותר של כוונות מילותינו.

עלינו לדקדק יותר בפירוש המילים "בחירה" ו"בריאה".

דוגמא: קין עומד לבחור אם לרצוח את הבל או לא. ה' בורא את כל העולם מחדש בכל רגע. ברגע הקודם, קין החליט לרצוח. הוא מכה את הבל באבן (לפי גרסה אחת של המדרש). ברגע הבא, ה' מחדש את העולם כפי שהעולם היה נראה אילו היה נברא לפי הגרסה של עולם נמשך מעצמו. לפיכך, הבריאה החדשה משקפת את תוצאות הבחירה של קין, ולכן הבל נברא מת. נכון שה' יכול היה להתערב ולשנות את תוצאות הבחירה החופשית של הבל, אבל ה' לא רצה בכך. הוא הניח לבחירה להשפיע על המראה של העולם שנברא ברגע הבא.

***
ובכן, האם פתרנו או פטרנו את הבעיה?

חוששני שלא.

כאשר ה' ברא את הרגע הראשון של הבריאה שהיה בו אדם בעל בחירה, מה היה המצב הנפשי של אותו אדם ומתי היתה הבחירה שלו? אם הוא נברא קודם בחירה, אז הבחירה עדיין לא היתה. אם הוא נברא לאחר בחירה, אז מי שברא אותו יצר אותו עם בחירה שנעשתה בידי הבורא. עלינו לומר שהוא נברא עם יכולת בחירה וה' בורא את העולם לרגעי זמן מספיק ארוכים שבהם הבחירה יכולה להתרחש. כלומר עלינו להכניס שינוי ברעיון של בריאה מתמדת של אטומי זמן.

***
כל זה כתבתי כפלפול בעלמא. כפי שכתבתי באמצע דברי, נראה לי שהמאמץ לדון בשאלה אם הבריאה מתחדשת או נמשכת נובע משימוש לקוי ברעיון של בריאה, אבל הדברים יארכו להסביר. חוששני שמשנתי בנושא זה אינה סדורה ואינה ברורה מספיק. (וכמובן אפשר שיש בה טעויות).

אבל כפי שהארכתי בסעיפים הקודמים, לשאלה על הסתירה בין השגחה פרטית לבין הכרעה עצמאית יש יותר מפתרון אחד, ובחר לך.